מתחת לפרווה

בקבוק ג'ין של צ'רצ'יל פתח אצלי שרשרת של מחשבות.

ראשית נזכרתי איך אי שם ב91 או 2 שתיתי עם גרושתי בחדרי בבית הורי בקבוק כזה, בלווית מיץ תפוזים או אשכוליות סחוט.

אח"כ נזכרתי איך סיפרתי את זה לפסיכולוג שלי את זה, ושהוא אמר לי שזה בהחלט בסדר בעיניו שבחור בין 16 ישתה בקבוק ג'ין יחד עם חברתו (מה שעמד מן הסתם בניגוד מוחלט לדעתם של הורי ששלחו אותי לטיפול ומימנו אותו).

אח"כ נזכרתי איך פסיכיאטר קליני ששלחו אותי אליו בגיל 18 אמר לי אחרי שסיפרתי לו שאני מעשן גראס שאם יכול היה להפוך כל אלכוהוליסט למעשן גראס כרוני, היה מרגיש שעשה לו טובה גדולה. (זה היה קצת לפני שזימנו אותי לחקירה במשטרת מסובים ועצרו אותי במשטרת רחובות, מה שהוביל למשפט ולשנתיים של פיקוח כולל בדיקות שתן בשירות המבחן ביפו, אחרי שסידרתי לעצמי איחוד תיקים במשא ומתן עם התובעת בתל אביב, עם התיק של שנתיים אחר כך, כשמשטרת דיזנגוף העירה אותי משנתי בדירתי בבוגרשוב) .

וכל זה הוביל אותי להיזכר באיך שהמדריכה ההורית שמונתה לי על ידי פקידת הסעד ברחובות אמרה לי שבדס"ם זה בסדר לגמרי בעיניה ושהיא רואה בזה נטייה מינית נורמטיבית לגמרי, ואיך שהיא אמרה לי על ההתחלה שהיא לא מ'חוטפות הילדים' וקרצה, ואיך שהיא אמרה לי בחיוך אמיץ ומלא אמונה שאני אבא טוב.

כדאי שאמשיך עם הג'ין, נראה שאני חושב וזוכר יותר מדי.



אה, ובסוף אנחנו לא הולכים לפמדום. מראש היו לי רגשות מעורבים מאוד, גם הנושא של המדים בדרס קוד שאני לא ממש מתחבר אליו, גם העובדה שאני לא ממש במצברוח פמדומי, או בלייני, או נחמד, וגם החשש הטבעי מלהיות בחברת כל הזונות האלה בזמן שהן שיכורות כוח ומתחרות אחת בשנייה מי יותר דומית. אבל תהום אמרה שהיא "מאוווד רוצה ללכת לפמדום" ונכנסתי למערבולת של מחשבות עם עצמי, וכבר הייתי מוכן ללכת ואפילו שקלתי לקנות מדים של מכבי תל אביב או הפועל בני סכנין (זה גם מדים, לא?) ובסוף לא, אבל עכשיו היא חזרה מותשת מארוחת החג בבית הוריה, ובישרה (אחרי ששאלה אותי אם אני רוצה ללכת ואמרתי שבסדר אבל שלא תצפה ממני ליותר מדי) ש*היא* לא רוצה ללכת.