הגעתי לבד כי תהום בנופש חברה.
תיארתי למטפלת את האירועים המקרבים בערב שבת ואת האירוע המרחיק ביום א׳.
״בדיעבד אני מצטער שלא סירבתי כי זה ישר צרם לי כשהיא קראה לי לרדת לה כי דיברנו על זה כאן שמונים אלף פעם שזו לא דרך טובה להתחיל סקס בינינו. הייתי אופטימי וחשבתי שאולי היא רק מתחילה בדרך שהיא מכירה ואולי תהיה אחר כך בכל זאת איזושהי תפנית. אבל לא, sure enough, ירדתי לה ואז היא אמרה לי להביא את הגאג-דילדו, הרכבתי אותו לעצמי וזיינתי אותה בעזרתו, ואז היא הורתה להביא לה ויברטור לדגדגן וככה היא גמרה, ואז הורדתי לעצמי את הגאג דילדו, היא היתה מאוד לא פעילה שם, באתי לעלות בתקווה לשכב איתה, היא סגרה את הרגליים ואמרה שהיא מעדיפה שאאונן לה על הרגל. גמרתי אחרי שתי דקות ללא עונג וללא סיפוק״.
״זה סיפור מוכר ביניכם שהיא רוצה שתאונן לה על הרגל? הרי היא תמיד אומרת שהיא אוהבת שאתה חודר אליה…״
נשפתי הרבה אוויר כמו בלון מתרוקן ואמרתי בכאב: ״i don’t know… יש כל מיני דברים במין בינינו שלא ממש עולים כאן. היא מאוד משפילה אותי במהלך הסקס בינינו. היא מדברת כל הזמן על זה שהיא רוצה שאראה אותה מזדיינת עם אחרים, שהיא רוצה שמישהו ישפריץ אותה ושהשפריצים יעופו לי על הפנים״.
״היא מדברת על זה וזה חלק מדיבור שמקובל על שניכם?״
״אני לא יודע איך לענות על זה״.
״אתה אוהב את זה? אתה צריך את זה? אתה בעד זה?״
״תראי. זה מורכב. אני בעד זה שהיא תעשה מה שהיא רוצה. מה שמדליק אותי זה שהיא עושה מה שהיא רוצה באופן אותנטי. יחד עם זאת אני צריך שהיא תשמור עלי ותעשה דברים שמיטיבים איתי ולא דברים שגורמים לי להרגיש רע. אין לי בעיה עקרונית עם זה שהיא תעשה דברים עם אחרים, מה שחשוב לי זה שיקרו הדברים הטובים איתי שאני צריך אותם. שגם אם היא מביאה אחרים ושוכבת עם אחרים והם משפילים אותי והכל… הכל הולך, אבל שבסופו של דבר יהיו גם את הדברים שקורים בינינו, שמחזקים את הקשר בינינו וגורמים לי להרגיש אהוב, מוערך ומביאים גם עונג. לא שזה רק הכאב וההשפלה״.
״בדיוק! החלק הזה אף פעם לא עולה?״
״ביום שישי למשל שעשינו את ה׳מסיבה׳ זה כן עלה. היא כן עשתה לי כל מיני דברים, הכאיבה לי בכל מיני דרכים, העניקה לי תשומת לב מינית״.
״ומה היה שונה ביום שישי? דיברתם על זה מראש?״
״לא, ביום שישי זה היה בהקשר של מסיבה, שאנחנו חוגגות אותנו, וביום ראשון זה היה פשוט סקס אמצע השבוע. אני רגע ארוץ טיפה קדימה. עברה חצי שעה, הלכתי קצת לאולפן, חזרתי והיא שאלה: ׳ממי אתה בסדר? כי אתה נראה לי לא כל כך…׳ , עניתי שאני באמת לא כל כך, שדיברנו על זה הרבה פעמים שזו לא דרך טובה להתחיל סקס בינינו. היא אמרה: ׳טוב, אלף אני עוד לא סיימתי איתך׳ , היה מאוד מאוחר, אמרתי שאני דווקא כן סיימתי איתה, ודיברנו על זה שבאמצע השבוע יהיו דברים קצרים ולא הפקות ענק, לא אמרת קודם שלא סיימת איתי... וזהו. למחרת לא היתה כל כך תקשורת וביום שלישי היא נסעה, מה שלא ציער אותי בכלל. אני מרגיש אותו לבד כמו שהיא נמצאת רק שיש לי פחות רעש באוזן״.
״הסיפור הזה של הנשימה הוא בעינייך פיזיולוגי? זה לא היה התקף חרדה בתחושה שלך?״
״יכול להיות ששם התלבש על זה גם התקף חרדה״.
״שם במלדיביים?״
״גם. וגם ביום שישי. יכול להיות שהרגשתי שאני לא נושם ואז נוספה חרדה שהעצימה את זה. אני לא מכיר את עצמי ככה שאין לי אוויר. היום שינצתי ופתאום התעוררתי מהנשימות של עצמי שהיו מהירות ורדודות כאילו רצתי עכשיו. זו במילא העונה שאני אמור להיפגש עם הקרדיולוג ורופא הצלילה הבכיר ויש לי הפניות לצילום חזה ואקו לב במאמץ, אבל הרעיון של הבדיקות האלה הוא שהן יצאו טובות. אז אלא אם כן ארגיש שאני עומד למות וחייב לבדוק מה קורה, אני אחכה איתן קצת כדי להגדיל את הסיכוי שהתוצאות יהיו טובות. למרות שבכלל אין לי חשק לצלול או לטייל או שומדבר״.
״על זה אני מדברת. אני קצת מסתכלת על זה בזום אאוט. כל מה שקרה במלדיביים, הנפש מזהה את זה כמשהו מוכר לה מפעם. לפעמים כשטוב לנו, נגיד המסיבה הזו היתה נעימה לשניכם. כשמשהו טוב לנו אבל יש שם איזה משהו שמציק אז הוא יכול לצאת דווקא כשמשהו טוב קורה, כי זה כאילו משקיט טיפה את ההגנות ואז מה שהנפש מתעסקת איתו יכול לצאת.
בטוח יש מרכיב גופני, אני לא חושבת שדמיינת את זה, ממש לא. השאלה אם הקוצר נשימה הוא באמת מוירוס שפגע בריאות או שמשהו שאתה מתעסק איתו נפשית כל כך מבהיל… כי אתה מתאר משהו שהוא כמו היפרונטילציה של התקף חרדה. אתה אומר ׳אני לא רוצה לצלול, אני לא…׳ הדברים שאתה אוהב. זה כאילו שוב נכנסת לאיזו פאזה של צמצום צמצום צמצום, רק את מה שצריך. עבודה, אוכל, כל הפונקציות האחזקתיות האלה, חדר כושר, מדיטציה. משהו של הנאה, של ליבידו, שהוא לא מצומצם להישרדות פונקציונלית…״
״זאת שאלה?״
״אני שואלת, כן״.
״הדלתות האלה נסגרות בפניי״.
״מתי, אחרי המלדיביים?
״גם *ב*מלדיביים וגם עכשיו. ביום ראשון באמת קיוויתי שיהיה משהו נעים, באמת חיכיתי לבואה של תהום, הדלקתי לה דוד, קיוויתי שיהיה נחמד״.
״אתה קיווית לזה כי מה, כי פשוט רצית אותה? או שהרגשת שאתה צריך איזושהי נחמה אחרי מה שעברת במיון בצורה כל כך קשה? התגעגעת אליה? רצית מין?״
החנקתי אנחה מבולבלת: ״yeah!, בשביל זה אנחנו פה, אני כל הזמן מקווה שיהיה איזשהו רצף מיטיב. שאני אוכל לאהוב אותה, שזה בטוח לאהוב אותה, שזה בסדר לאהוב אותה״.
״אתה צריך רצף. רצף של מין״.
״המין הוא גם תוצר של איזושהי הפנמה, כלומר אם יהיה רצף של מין זה אומר שיש הפנמה של…״
המטפלת השלימה: ״של הדברים שאני מבקש, שחשובים לי. וגם אמרת שיש דברים במין ביניכם שלא עולים בטיפול״.
״כן, פעם שעברה היא דיברה ממש בסוף על סיטואציה שהיא כביכול מנהלת את הדמויות ההוריות. אני חושב שאולי שם זה ה׳שולטת׳ שלה. כלומר את בדרך כלל מדברת על שולטת כעל דמות הורית אבל אני חושב שאולי בכל זאת יש לה משהו שהוא מזכיר שולטת ואולי זה זה״.
״אבל היא שולטת נוטשת, שולטת שלא מתפקדת טוב…״
״כן, שולטת רעה, ברור. כל הזמן כשאנחנו עושות סקס היא מדברת על זה שהיא רוצה לשכב עם אחרים, שהיא רוצה…״
״נו אם היא רוצה שתעשה!״
״זהו, שאז היא גם לא עושה. זה תמיד היה. היא רוצה, היא כל הזמן מדברת על זה… אני חושב שאולי היא לא כזה רוצה את האחרים כמו שהיא רוצה שאני אראה אותה עם אחרים. היא רוצה שאני אקנא״.
״*זה* מחרמן אותה?״
״כן. נדמה לי. שוב, אני לא יודע. עם תהום אני מרגיש כל הזמן שהתודעה שלה היא כמו איזה פיסטוק קטן ומאוד עקשן שלא רוצה להיפתח, לא משנה מה עושים, פשוט לא נפתח. אני לא יכול להגיד לך בודאות כי אני בעצמי לא יודע. אני יכול להגיד מה ההתרשמות שלי לפי הפעולות שלה והדברים שהיא אומרת. היא כן *כל הזמן* מדברת על זה, זה *כל הזמן* עולה. זה היה בהולד עכשיו חצי שנה כי הקשר היה סגור ולא היתה לזה היתכנות. מאז שאמרנו שאוקיי, אפשר להתחיל לחשוב על זה, אז היא חזרה לדבר על זה. אבל זה לא שהיא ממש עושה ואני לא מתרשם שהיא באמת כל כך רוצה אחרים כמו שהיא רוצה להכאיב לי על ידי אחרים״.
״זה חלק מבדסם או חלק מצורך נפשי שלה?״
״אני לא יודע לעשות את ההפרדה הזאת, בעיניי הבדסם זה הצורך הנפשי״.
״זה חלק מפרקטיקה מינית שהיא עושה כי היא יודעת שזה מחרמן אותך?״
״לא לא לא לא לא, כאילו, גם, אבל היא לא עושה את זה באופן מלאכותי. מה, היא עושה משהו רק כדי להיטיב איתי? אין לה את זה, בטח שלא בסקס. כל מה שהיא עושה בסקס היא עושה באופן לגמרי אותנטי שבוקע ממנה או שהיא לא עושה את זה. אני חושב שהצורך שלה הוא להכאיב לי, להראות לי שהיא עם אחרים, שהיא לא צריכה אותי, היא הרבה משפילה את הזין שלי, רוצה שאזיין אותה עם סטראפון עם דילדו ענק, וההשפלה בזה היא שהיא לא צריכה אותי״.
״ואתה מתחרמן מזה?״
נאנחתי ארוכות.
״אני שומעת אותך באיזשהו קונפליקט בסוגייה הזאת״.
״כן, אני מתחרמן מזה, אבל אני לא מתחרמן מזה אם זה כאילו, *האמת*. אני לא מתחרמן מזה אם בסופו של דבר לא רואים אותי ואני פשוט לא קיים״.
״אם בסופו של דבר באמת הזין שלך הופך להיות לא קיים עבורה, הגבריות שלך מושמטת, היא בכלל לא משתמשת ומכניסה את הגבריות שלך…״
״או בכלל *בי*. זה יכול להיות כל אחד שם, לא קיבלתי שם אהבה או התייחסות, היא לא הכאיבה לי אפילו. לגמרי שירתתי אותה באופן הכי חד צדדי שיכול להיות…״
״אתה אומר, כל עוד אני יודע שאחרי זה תהיה תשומת לב מינית אליי, אז אין לי בעיה כי אז זה הופך להיות הדדי. אני מענג אותה ואז היא מענגת אותי, כל אחד בדרך שמתאימה לשני. אז אין בעיה, אני כרגע הופך להיות הדילדו האנושי הזה, שאני רק אובייקט שם שמחזיק את הדילדו…״
״אני לא רק מחזיק את הדילדו, אני מפעיל אותו באהבה ובהשקעה ובמסירות ובקשיבות לענג אותה״.
״אני חושבת שאתה בקונפליקט שאנחנו קוראים לו ׳הקונפליקט המזוכיסטי׳, ואין לו פתרון״.
״אחלה…״ צחקקתי במרירות.
״כי הקונפליקט המזוכיסטי זה להיות מושפל, מנוצל, שמכאיבים לי… אבל מה שאתה רוצה אחר כך זה תשומת לב מינית כלפיך״.
״גם זה שמכאיבים לי ומשפילים אותי זה תשומת לב מינית כלפיי, אבל בסיטואציה שתיארתי לא היה אפילו את זה, או שהיה את זה במנה ממש קטנה״.
״למרות שאתה עשית את התפקיד שלך…אתה לא הרגשת שאתה אובייקט. אתה היית לגמרי שם קשוב אליה, עושה מה שהיא צריכה, ובזה זה נגמר. היא לא ראתה אותך שם. זה כאילו היא שמה את הדילדו בצד, סגרה את הרגליים והמשיכה בענייניה. הסיפור הוא שאתה כמהת אליה. חיכית לה שהיא תחזור, היית עם איזושהי ציפייה, התרגשות, המתנה, רצית שיהיה לכם כיף ביחד. אתה מתאר סיטואציות נורא כואבות נפשית. שכשהיא חוזרת היא משתמשת בך ואתה נורא מושקע ומתמסר בציפייה שזה יהיה הדדי אחר כך, אבל היא מתעייפת, סוגרת רגליים, אומרת ביי. וכשאתה אומר על זה משהו היא אומרת: ׳לא, אתה לא צודק, לא סיימתי איתך׳… אבל איפה היה ברור שאת לא סיימת איתי? אמרת חכה שנייה אני כבר חוזרת? משהו שמסמן שהיא באמת מחזיקה אותך בראש?
הציפייה והאכזבה מכניסות אותך לדיכאון כל פעם מחדש, כי זו בדיוק האכזבה הינקותית המאוד מאוד גדולה, ותהום, אין מה לעשות, משחזרת לך דברים מאוד מאוד כאובים מהילדות. אני אומרת ׳אין מה לעשות׳ כי אני חושבת שזה חלק מהמאפיינים הנפשיים שלה שהיא לא אוהבת אותם, ובתחושה שלי אין לה מושג כשהם יוצאים. היא כאילו לא מבינה שזה מה שהיא עושה, כי אף אחד לא עשה את זה איתה. אף אחד לא אמר לה: ׳חכי שניה מתוקה אני רק מסיימת את זה ואני כבר איתך׳. הרצף הזה שאתה מדבר עליו הוא קריטי, הוא חלק מבריאות נפשית. אבל לה לא היה רצף, ואז אתה מצפה לזה ממישהי שאין לה מושג ברצף. אני יכולה לשמוע את זה בהיותי יושבת כאן ומקשיבה למה שאתה מתאר, וכשאני מראה לה את זה היא פתאום אומרת: ׳אה, נכון׳״.
״לכן אני אומר שזה כמו פיסטוק שלא רוצה להיפתח. כי אוקיי, אז לא היה לה רצף, אבל אנחנו בכל זאת פה באיזשהו תהליך. איך זה ש, על זה ספציפית דיברנו הרי! אז אני כועס על עצמי שלא אמרתי לה לא. מישהו צריך להיות שם המודע והנוכח וזה אובביוסלי לא הולכת להיות היא״.
״אני חושבת שבמקום הזה אתה לא יכול לסמוך עליה שתשמור עליך. אני לא חושבת שתהום עושה את זה ממניע פוגעני, זה פשוט נופל לה״
״אני לא בטוח לגבי זה. היא גם אמרה בשבוע שעבר שאולי היא בכוונה יוצרת באופן תת מודע סיטואציות שבסופן אדחה אותה. הפוגענות שלה היא לא בטעות״.
״הסדיזם שלה. היא לוקחת אחריות על הסדיזם, היא מרגישה בפנים כמויות של זעם, של רצון לפגוע ולהרוס״.
״ודווקא למי שאוהב אותה ודואג לה״.
״יש לה איזה מניע נפשי סדיסטי לשחזר משהו שקרה לה. היא אומרת ׳קרה לי משהו נורא׳, האסוציאציות שלה היו קשות מאוד. היא מתחברת מאוד לסדיזם, היא מפחדת להפעיל את זה עליך במודע. היא כנראה כן מפעילה את זה בלא מודע, ואתה אומר ׳אני מוכן לשאת הכל, אני מוכן להיות מושפל, שהיא תביא אחרים, אני מוכן לשאת הכל׳. כשאני שואלת אם זה מה שמחרמן אותך אני לא שומעת שזה מה שמחרמן אותך. אתה אולי יכול להיות מחורמן מהסיטואציה. אתה רוצה לסגוד לה ולהעריץ אותה אבל אתה צריך בסוף מקום שהיא תפנה לך בגופה ובנפשה. אתה צריך שהיא תקבל אותך ותארח אותך בגופה באהבה, בנדיבות, בשמחה, בהתרגשות. הדבר הזה לא מתיישב עם סדיסטית ולכן היא לא מחוברת אליו״.
אמרתי שאני מאמין שתהום לא היתה רוצה שאפסיק לרצות לשכב איתה, שגם לה חשובים הזיונים בינינו, חשוב לה שאני ארצה ואז לא לתת לי ואז כן לתת לי אבל להשפיל אותי תוך כדי, לצבוט לי בפטמות ולהקשות עליי, ליצור איזשהו חיץ תמידי באינטימיות. אמרתי גם שתהום היא הפרטנרית המינית הבלעדית שלי כבר שבע שנים, והכי משמעותית כבר 17 שנים, ואני כבר לא יודע איפה אני נגמר ואיפה היא מתחילה בתוך העולם המיני שלי. כמה מהפנטזיות שלי קשורות לזה שככה היא רוצה.
״בשנות השלושים שלי היה לי מה להוכיח, כל סיטואציה מינית שיכולתי להשיג ולכתוב עליה אחר כך ולהוסיף עוד שן קרוקודיל בשרשרת שלי, אז יאללה, לא משנה, יהיה לי חוויה חינוכית ומשהו לספר לנכדים אחר כך. בעשור הנוכחי אני יותר צריך את הדבר האמיתי. את החיבור, את הקשב״.
״או! תשים לב מה אתה אומר, ותהום לא עושה את זה במין. חיבור, קשב, תשומת לב, אלו דברים שתהום לא עושה! אפטר קייר… איך אמרת לי פעם? אני אף פעם לא אשכח איך צחקת, אפטר קייר? פחחחח….״.
״היא עדיין לא עושה. גם ביום ראשון, לא היה אחרי זה כלום אפילו ברמת החיבוק או הליטוף, או אמירה שאתה כזה עבד טוב…״
״לא זה לא אמיתי אני פשוט לא מאמינה! ... אני מבינה את הכמיהה שלך, אבל אתה צריך להיות קצת במציאות ולהבין שאין לך את הפרטנרית המתאימה לכל המרכיבים של הסיטואציה הזאת. המרכיבים שקשורים לשמירה על הדברים הרכים שלך, על הפגיעות שלך, זאת לא תהום. תהום לא שומרת. היא לא שומרת עליך״.
״אז מה אני יכול לעשות?״
״לשמור על עצמך. זה אומר שאם היא אומרת משפט שיש לו סיכוי להיות פוגעני אתה לא נכנס לשם. אתה עוצר את זה ואומר: ׳תקשיבי, דיברנו על זה׳. אני חושבת שהיא הורסת. היא מחבלת באופן לא מודע״.
״אני חושב שהיא מאוד פוחדת להיות בהזדקקות. היא גם אמרה שהיא רוצה לנעול אותי לפני שהיא נוסעת, בנימוק שאז אני יותר ארצה שהיא תחזור״.
״תראה כמה היא לא בטוחה בכמה אתה אוהב אותה וצריך אותה. הנפש שלה כל כך לא מכירה שאדם כל כך מיוחד ואהוב מבחינתה באמת גם מרגיש ככה כלפיה. זו הדדיות ברגש שהיא לא מכירה, ואז היא יוצרת סיטואציות שהורסות את האינטימיות. היא לא יודעת לשמר קשר אינטימי קרוב שיש בו שני סובייקטים. אתה יודע, לפעמים אנחנו מוצאים פרטנרים שמשחזרים לנו את הטראומות אבל יש להם פוטנציאל ריפויי. אתה מצאת לך פרטנרית שבעיקר משחזרת״.
״קיוויתי שהאהבה שלי תעשה את ההבדל״.
״לא סתם אתה כל כך צריך אותה. הנפש שלך מזהה אותה כמוכרת לך. קיווית וציפית שאולי אם תהיה מאוד מאוד אוהב… אני לא יודעת אם מאוד מאוד אהבת את אמא שלך״.
״כילד כן. נזכרתי עכשיו בטיפול פסיכולוגי בכיתה ז׳, שישבנו כל המשפחה הגרעינית והיא דיברה על איך כולם מעצבנים אותה. הפסיכולוג הושיב את כולנו בצד אחד והשאיר אותה לבד בצד השני, ואז לאחר כמה שניות קמתי וחיבקתי אותה״.
״קיווית וציפית שהאהבה שלך תסדר שם משהו בנפש שלה. זה ממש כמו עם תהום. אבל תהום נורא פגומה במקום הזה. משהו מבפנים פגום לה נורא. זה לא קשור אליך, יש לה סיפורים מאוד קשוחים משלה. היא אוהבת אותך מאוד…״
״כן אבל יש לי כל כך הרבה אנשים בחיים שאוהבים אותי ופוגעים בי, אוהבים אותי ומנצלים אותי, אוהבים אותי ולא מתייחסים אליי ולא שם כשאני צריך אותם״.
״וואו, מי למשל?״
״היום למשל, יש לי איזה לקוח ותיק, 20 שנה, שבאיזשהו שלב גם התחיל לכנות את עצמו חבר שלי. לפני כמה חודשים הוא דרס איזו זקנה למוות והייתי שם בשבילו, הוא היה מתקשר המון והייתי מקשיב לו ארוכות. הבוקר הוא כתב לי: ׳בוקר טוב אח יקר איך אתה מרגיש? מקווה שטוב. מתי פנוי לך אני רוצה לבוא לאיזה שעתיים /שלוש׳. השבתי שאני עדיין מרגיש רע, שאת ערב שבת ביליתי במיון, ושאלתי על מתי הוא חשב ומה הוא רוצה לעשות. אז הוא ענה רק על המתי הוא רוצה להיפגש ומה הוא רוצה לעשות והתעלם מהיתר״.
״ואתה בטוח שהוא אוהב אותך?״
״כן, הוא כתב אחר כך שהוא מצטער ושהוא אוהב אותי״.
״למה, אמרת לו משהו?״
״כן, שאלתי בשביל מה הוא בכלל שאל איך אני מרגיש. חשבתי עליך (על המטפלת) כשכתבתי לו, כי דיברנו על זה שאני צריך לדבר, כמו שעם תהום הייתי צריך לסרב לה, להגיד לה שדיברנו על זה, זו לא צורה טובה להתחיל סקס, אני מאוד רוצה לעשות איתך סקס אבל לא ככה. אם את רוצה לעשות איתי סקס אז תבואי בגישה אחרת״.
״אני מציעה משהו כמו, לא ׳אם את רוצה׳ אלא: ׳בואי נתחיל בדרך אחרת׳. לא להטיל ספק ברצון שלה. כשאתה אומר ׳בואי נתחיל בדרך אחרת׳ אתה שומר על שניכם. אתה שם גבולות. כואב לי כל כך לשמוע אותך אומר שקיווית שהאהבה שלך תעשה משהו״.
״האהבה, היציבות, הנאמנות. שאני לא הולך, לא בוגד, גם כשאת פוגעת בי אני נשאר… אבל זה לא יוצר את האפקט הזה״.
״זה לא יוצר את האפקט הזה כי היא מכירה את זה מגיל הרבה יותר קדום מגיל זוגי. יש לה משהו שם קשוח נורא. היא חוותה משהו קשוח בגיל נורא מוקדם. יש שם כמויות של זעם, הסדיזם הזה זה לפגוע, להרוס. המקום הזה מסוכן לה, כי היא הורסת את דמות האהבה. אז היא שוכחת. היא חוזרת על אותו דבר כל פעם שוב…׳בוא תרד לי׳, אני לא מאמינה ששוב היא אמרה את זה״.
״אני עוד יותר לא מאמין שאני שוב באתי לרדת לה״.
