לפני 18 שנים. יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 4:55
אספתי אותו בשישי בצהריים אחרי בצפר, קניתי לו גלשן לבקשתו, נסענו לתל אביב, הלכנו לים והוא תפס גלים והיה מבסוט. אחר הצהריים שיחקנו כדורגל וכדורסל במגרש עם ילדי השכונה, אחותי הצטרפה אלינו לארוחת ערב (הכנתי לשון עגל, אורז, וסלט ירקות עם עגבניות שרי מטריפות שהבאתי), ואז השכבתי אותו לישון עם ספר שקניתי ביריד הספרים ברכבת, בצהריים. הייתי די הרוג וצרוב שמש, ונרדמתי מהר ב23.
בשבת עדי העיר אותי בטלפון בתשע, היורש עוד ישן. הערתי אותו בנשיקה וחיוך, התארגנו והלכנו שוב לים, עם עדי והילדים. למרות שהם לא התראו כשנה, הכימיה והחברות נשארו. כשחזרנו הכנתי פיתות עם חביתה, חרדל, ועגבניה, על פי המסורת, שיחקנו השתובבנו וצחקנו, ואז אחה"צ נסענו עם אחותי לבקר את המשפחה ברחובות. ב19:10 יצאנו באוטובוס חזרה לחדרה, וב22:30 הגעתי הביתה, מרוצה מהסופ"ש אך רצוץ ובודד. הלכתי לישון.
מה שבאמת היה יפה זה שהחלקנו חזרה לשגרה בלי חריקות. לפני עשרת החודשים האלה, הוא היה מגיע לפה המון, 5 שנים לדירה הזו, ועוד שנתיים לדירות אחרות לפני זה, ושמחתי לראות שכל המסורות וההרגלים שהיו לנו נשארו ונשמרו. הוא היה מחוייך ומבסוט לאללה לאורך כל הסופ"ש, אמר שהוא אוהב אותי ושאני האבא הכי טוב בעולם (ולאות הערכה כשחזרנו מהים הוא הכין שתי כוסות קולה עם פלח לימון וקוביות קרח). הסתדרנו היטב, והוא היה מאוד מאוד יפה ומתוק בעין, כמו הדובדבנים בסלסלה הענקית שקניתי ושהוא נשנש בהנאה לאורך הסופ"ש.