מתחת לפרווה

ההופעה היתה נהדרת.

בצהריים הייתי כל כך בודד ודיכאוני שלא הייתי בטוח בכלל שאצליח להופיע.
הבאלאנס עבר מקצועי וחלק, על הגג עוד היה חם ושמשי, ועוד לפני שש התחילו להגיע אנשים מהצד הונילי. לקראת שבע הצטרף הקהל הקהילתי הצעיר והיפה (והנשי...) וגם לאורך כל ההופעה, כמעט עד הסוף.

לבשתי את גי'נס הבוקרים שלי וחולצה שחורה עם הדפס מבריק בכל צבעי הקשת מרנואר מן. עדי לבש בגדי מיאמי שכאלו, בתכלת, עם דקלים עצי קוקוס וכל שאר סממני הז'אנר, כיאה לאייקון אופנה שהוא. הגג היה קסום ומדהים כמצופה, השקיעה הפליאה בצבעיה, ומטוס עבר בפזמון האחרון של "קצה המסלול", ממש כאילו תואם עם מנהל התעופה.

החיבור ביני לבין עדי היה מובן מאליו ומופלא ועיוור, אנשים נשארו עוד הרבה אחרי שנגמר. הסאונד היה מצויין, הבירה ציננה והאבטיחים המתיקו... לא היה חם בכלל והבריזה ריגשה.

דיבורים על אפטר פארטי ובחורות שהבטיחו לבוא אלי אחרי זה נשארו על הגג, ומזל שיש מסיבה ללכת אליה עוד שעתיים אחרת הייתי נמק בבדידות וריקנות.

בכל מקרה, הערך האמנותי, היענות הקהל, והמוצלחות הכללית של הקומבינה תניב הופעה נוספת כזו, בטח באוקטובר...

תודה לכל מי שבא(ה), נהנתי מאוד...(:
(ועדי גם...)