אתמול בבוקר היה לי העונג לספר בטלפון לאישה שמרחמה נשלפתי על הגירושין.
היא הגיבה בהתעללות אופיינית, הסבירה לי למה אני טועה (למרות שיודעת רק את חלקי האינפורמציה החיוביים לגביי הקשר), זרקה עליי את כל התחושות הקשות והכואבות שהידיעה עוררה בה, (כי היא בעצם הקורבן פה...״כואב לי פיזית עכשיו! נשבר לי הלב!״), זלזלה והמעיטה בערכן של הנקודות שהעליתי, השמיעה לי שוב ושוב את דעתה המלומדת מבלי שנתבקשה וגם כשנתבקשה בנימוס להפסיק.
הסברתי לה שאני מציג לה done deal, לאחר המון שנים של נסיונות לגרום לקשר הזה לעבוד. שהיינו שנתיים וחצי בטיפול מיני זוגי אצל מטפלת בכירה ומוסמכת של איט״ם ושהצעד הגיע לאחר מחשבה רבה ומעמיקה שאינה נובעת מאימפולס או מכעס. שזה נהיה בשבילי או להיפרד או להתאבד. שמצב בריאות הנפש שלי התדרדר מאוד בשנים האחרונות בגלל המצב הזוגי וגם ממשיך להתדרדר ברגעים אלו ממש.
כשהיא המשיכה להטיף ולייעץ הבלים: ״אם משהו מפריע בהתנהגות של בן אדם אפשר להושיב אותה לשיחה, להגיד לה ולבקש שלא תחזור על זה. אולי היא ׳רעה׳ אליך כי היא חושבת שזה מעורר אותך מינית ובגלל זה היא עושה את זה…״ הצבתי גבול, ביקשתי שתפסיק ואפילו השתמשתי במילה ״אדום!״.
היא כמובן המשיכה לחצות את הגבול, וכשהצבתי אותו בשנית ובצורה תקיפה יותר היא חצתה אותו שוב ועל הדרך חצתה גבול נוסף ועקרוני שהצבתי כשהסכמתי לחזור להיות איתה בקשר לפני כמה שנים. (לא ללכלך באוזניי על האיש שבו בחרה להביא איתה ילדים לעולם ושמאשכיו הושפרצתי... אני לא הכתובת).
״כשאבא שלך עזב אותי, הוא עשה את זה בצורה אכזרית ומכוערת כדי לנקום בי״. הצבתי את הגבול בשלישית, ואחר כך הייתי צריך להציב אותו רק עוד פעמיים או שלוש עד סוף השיחה.
״אוףףף ואיזה סרט נוראי זה יהיה עכשיו למצוא דירה…!״
״אמא את אמורה לעודד אותי, לא לייאש אותי עוד יותר״.
״טוב בגלל קצת חילוקי דעות מיניים לא צריך להתגרש״.
״אני מדבר איתך על התעללות שיטתית ואלימות בלתי נשלטת ואת קוראת לזה חילוקי דעות מיניים״.
״אבל היא אוהבת אותך!״
״כידוע לך, את הפגיעות הכי נוראיות בחיי ספגתי מנשים שאהבו אותי״.
