לפני 17 שנים. יום רביעי, 30 בספטמבר 2009 בשעה 15:02
ואם כבר נולדתי אז למה עם הגורל העצוב הזה,
עם הנטייה ההתמכרותית החזקה, עם הרגישות המוגזמת והחולשה המובנית.
בשביל מה הנטייה המזוכיסטית, הנשימה החלשה, הנטייה להיחנק בנמוכים, לצרום בגבוהים, ולא לדייק באמצע.
הבטן הבולטת, הגוף הגמלוני, החריגות החברתית.
בשביל מה היו טובים תסביך הסופרמן, השאיפות, החלומות.
מה הרעיון מאחורי הכישרון, כשאין איפה ליישם אותו וגם כשאני מיישם זה לא משנה שומדבר.
מה אני צריך את הקיבה הריקה והרעבה, את הלב המר, את העיניים הפעורות.
מה עוזר לי המוח המתוחכם והמסועף, המסואב, המסולף, המסוגף.
איזו תועלת צומחת מהזין האמוציונאלי שצריך רגש וקרבה כדי לנפק עונג.
מהו בדיוק הפטנט האדיר שעומד מאחורי המכונה המזדקנת והמיותרת הזו, שעלות אחזקתה עולה על הרווחים שהיא מפיקה.