הפוסט הבא עומד לשקף רגשות בלתי מעובדים שטרם ביטאתי. הכתיבה תהיה קשה לי, הקריאה עשוייה להיות קשה. אני עשוי לעבור לא טוב. סליחה מראש, אני לא מתכוון לפגוע...אני חייב לשחרר את מה שרובץ עלי.
אתמול הייתי חולה.
זה כבר כמה ימים שאני מרגיש לא טוב, לא אנרגטי, כאבי גב ושרירים, בטן לא יציבה, סטרס הולך ומתגבר....
בלילות יש לי סיוטים מפורשים ובהירים. רבים מהחלומות עוסקים במה שאני מפרש כ"חילופי משמרות" בין האקסית לסוטה הצעירה. באופן שלא נהיר לי לגמרי, זה כאילו האהבה שאני חווה עכשיו מעוררת געגועים, לאקסית, לאקסיות אחרות, גם כאלו שהייתי איתן תקופה קצרה ולא טובה במיוחד.
בנוסף לזה, יש מערך שלם של לחצים כלכליים ואני מוצא את עצמי חנוק לגמרי, כתוצאה מדברים שלא ממש תלויים בי. זה לא שאני חייב המון כסף בסכומים מוחלטים, אבל כרגע די ללא הכנסות, ובלי הרבה מה לעשות בנידון. (מה שאפשר אני עושה)
אחרי הצהריים הציעה הסוטה הצעירה לבוא בספונטניות אחרי הצבא. שילשלתי כל היום, גם עשיתי ביד פעמיים בבוקר, לא היה לי מי יודע מה כח לזוז, ומצב הרוח שלי היה שפוף ודרוך. הסכמתי. הסברתי לה את מצבי, כדי למנוע אכזבה שלה. ייתכן שלא הקדשתי מספיק מחשבה בנקודה הזו, על למנוע אכזבה ש ל י. אני תמיד חושד בה, לדעתי בצדק, שהיא פשוט לא יודעת מפאת גילה הצעיר את משמעותם המלאה של דברים. כולנו לומדים מהנסיון, ואף פעם לא לומדים מנסיון של מישו אחר. אני מרגיש שדברים שאני כבר יודע היא תצטרך לגלות, ואני אצטרך "לגלות" אותם שוב...איתה.
למרות שהרגשתי רע, כשהיא הגיעה הרגשתי משיכה אליה, גם אם מעט מעומעמת. היא הלכה להתקלח, וכשיצאה באה לבקש את קרבתי. איכשהו הגענו למיטה, איכשהו התחלנו להתגפף, איכשהו הובלתי אותה לאולפן, והושבתי אותה על כסא המנהלים מהעור, נעמדתי על ארבע וירדתי לה כאשר רגלייה על כתפי...והיא מצליפה בישבני עם הקרופ....עד שגמרה...
אחר כך, ובמשך שעה, שרתי לה את כל ההופעה מהתחלה עד הסוף עם הגיטרה האקוסטית. שרתי די טוב, וזה הפתיע אותי שאני מסוגל "לסחוב" את זה אפילו במצבי.
סיימתי לשיר, ורציתי להתבונן בה קצת, מרחוק, נעה ברחבי הדירה, להנות מגזרתה הכוסית, משיערה השופע עם הפסים הבלונדיניים, מפניה הטהורות והמתוקות....רציתי לשחק בה קצת, באירוטיות...בכיף...ללא כאב....לשחק בבובה שלי...אני חולה 😒 ... אבל היא סירבה בתוקף. אמרה שהיא לא מרגישה נוח עם עצמה היום.
במקום זה, איכשהו, היא הובילה אותי לחדר השינה, איכשהו התפשטתי, איכשהו הרמתי את ידי לקשירה....איכשהו רגלי נקשרו, איכשהו הוצלפתי, איכשהו צופיתי בשעווה על החזה והבטן, מצבטים על פטמותיי. לא ממש הייתי שם. לא הייתי מחורמן מאוד, לא נכנסתי לספייס...לא כמהתי והשתוקקתי. כאב לי.
היא ישבה על פני (בהתחלה בכיוון הלא נכון מה שכמעט גרם לחלק העליון של ידי להישבר ולפטמות שלי להיתלש מהמקום) . ליקקתי אותה, והיא דרשה שגם אעשה לה ביד עם יד שמאל ששיחררה לצורך העניין. זה היה קשה עד בלתי אפשרי בתנוחה זו, פרק היד ממש כאב, היא הצליפה לי בזין עם הקרופ תוך כדי, וירדה על זה שלא עומד לי. בסוף היא נעמדה מעלי והורתה לי לעשות ביד עם יד שמאל ולגמור. אחרי שהשפרצתי, שאלה "מה זה כל מה שיש לך בשבילי?" (למרות שדווקא היתה כמות לא רעה) ואז הורתה לי ללקק את זה... "לא רוצה" , עניתי ... "ללקק-אומרים לפני"....
שיחררתי את עצמי והלכנו להכין ארוחת ערב. ירדתי להביא את המצרכים הדרושים מהמכולת, שם התבשרתי שאני חייב כבר כמעט 800 ש"ח. עליתי חזרה עצבני למדי, והיא התחילה להגיד שאני סתם נלחץ ולתת לי כל מיני עצות מוזרות ולא קשורות למציאות כמו לרכז את הקניות שלי בתחילת השבוע ובלה בלה בלה. ואז היו כמה טלפונים מעצבנים, והרגשתי די חרא ועצבני, הנוכחות שלה לא ממש תרמה בשלב הזה, רציתי לישון. לא יודע אם באמת רציתי לישון, או שפשוט רציתי להיות לבד.
נזכרתי בפעם שהאקסית שלי אמרה לי "תראה איך זה שאתה חולה, אני באה לטפל בך, ובסוף אתה מפנק אותי"...נזכרתי באיך שהייתי הולך לישון מוקדם בשביל לא להיות עם האקסית לקראת סוף הקשר. נזכרתי בשורה שכתבתי "לא נותר בי עוד כוח יותר לשליטה וניצול" ....
היא אמרה שהיא לא עייפה עדיין, ובאה להשכיב אותי. איכשהו יצא, שבמקום שאתפרס על המיטה ואתפנק בה, היא שוב נשכבה באמצע המיטה. ניסיתי לשווא למצוא תנוחה נוחה. התהפכתי מלא, כשכל פעם היא מאפשרת לי להתהפך ונצמדת אלי שוב. ביקשתי ממנה את המרחב, ניסיתי שתבין שאני צריך לפרוס את אברי הכואבים. כל פעם כשכמעט נרדמתי היא זזה, או שההישענות שלה עלי עשתה לי חם ולא נוח. עברתי ליל בלהות. איזה עשרים פעם במהלך הלילה הדפתי אותה דרומה. כל פעם, בתחושה הולכת וגוברת של אי נעימות, חוסר רצון לפגוע או לדחות, ומצד שני, אוויר! אני צריך אוויר! זוזי ביצ'! יש מיטה זוגית...זה אומר שלכל אחד יש צד בה! במיוחד אם אחד מהאנשים חולה. מה כל כך מסובך להבין? אני צריך את מרחב ההתהפכות שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
באיזשהו שלב קמתי מתוסכל ועצבני וראיתי שכבר 5:30 וזה היה הדבר המשמח הראשון שנתקלתי בו באותו לילה. חזרתי למיטה, אספתי את השמיכה השנייה, הזזתי את הגופה לידי מעט יותר בברוטליות, התכרבלתי ונרדמתי, עד שהפלאפון שלה צלצל. היא כמובן שמה אותו על נודניק והוא צלצל שוב אחרי כמה דקות. כל פעם עם התעוררות מצדי. ואז, סופסוף....היא קמה. נשמתי לרווחה, מתחתי את איבריי...חיבקתי את הכרית השניה והתכסיתי הייטב....צללתי לתוך שינה מתוקה. מפעם לפעם שמעתי רעשים שאת טיבם לא הבנתי. ואז התעוררתי וראיתי אותה במדים רוכנת מעלי. ניסיתי לברר אם היא הולכת עכשיו וצריך לבוא לנעול אחריה. היא אמרה שאמשיך לישון ושהיא כבר תיקח מפתח. "אני אביא לך מפתח בטקס רשמי כשיגיע הרגע, עכשיו אבוא לנעול אחריך" אמרתי.
קמתי מדדה, והבחנתי שהיא סידרה קצת, וגם השאירה פתק חמוד על השולחן, ואפילו שטפה כלים.
אמרנו שלום ואיחלנו יום טוב וסגרתי את הדלת אחריה, חוזר למיטה לישון קצת כמו בנאדם.
אני לא יודע בדיוק מה אני מרגיש. אני יודע שיכולתי וכנראה גם הייתי צריך לחשוב יותר על עצמי. אולי מראש, אולי תוך כדי. מצד אחד אני פוחד להבריח אותה או שתלך, ומצד שני לפעמים סובל בגלל זה סבל מיותר.
אני תוהה לגבי היכולת שלי להיות בקשר אמיתי.
אני תוהה בקשר לפער הגילאים.
אני תוהה בכלל, אם שני בני אדם, כאשר אחד מהם הוא אני, יכולים לשהות אחד במחיצת השני למשו שהוא יותר ממימוש תשוקה+המסביב ההכרחי.
ואולי סתם, הייתי חולה, זה גרר תחושות קשות, זו התחלה של קשר ויש חריקות כאלו שלומדים מהם.
לפני 18 שנים. 29 בנובמבר 2005 בשעה 11:12
