מתחת לפרווה

על איך היה אתמול בסוכה המשפחתית של הרעיה לעתיד לא אפרט. יש דברים שהם ביזאריים ואכזריים מדי אפילו בשביל אתר סאדו-מאזו. ( ;

החג ממשיך לנטוף לאיטו כמו המייפל והנוטלה על הפנקייקס שהכינה תהום הבוקר לה ולקופיקו. אני נמנעתי. לקח לי 28 ומשו שנים להפנים את הקשר בין אכילה לבין השמנה, ואני לא נופל בפח הזה שוב. היה stand by me בטיוי, וגם הלכנו לים, שהיה רגוע ונעים באופן מפתיע. קופיקו מפתיע לאורך החג באימרות שנונות ומבריקות שיהיה קשה לצטט בגלל שחשוב להעביר את הקונטקסט.

וחוצמזה שממה.

אמנם בא לי להכות ולהשפיל, כבר איזה זמן, אבל אני מניח שיבוא לי עוד איזה זמן, הקופיף כאן עד שני בערב. מעבר לזה הפרטנרית הטבעית שלי לעניינים חשובים שכאלו נהייתה מפונקת מאוד לאחרונה, בערך ממתי שהשתפרה כשולטת. אולי גם אני נחלשתי כשולט, אני לא יודע. מה שבטוח זה שירד לי הביטחון. לקחת את השליטה בכוח זה אולי מתאים ל*דומים אמיתיים*, כלומר : סגורים, עתירי גבולות בכל מה שנוגע אליהם, מובטלים, אימפוטנטים וגרים עם אמא ( ; (המשפט מתייחס לכל הדומים חוץ ממך, כמובן, או מהדום שלך ) , אבל מתחלף רגיש שכמותי צריך לקבל את השליטה על מנת להשתמש בה. אני מסוגל לעשות סשן שכלתני, מתוכנן, מחושב, אבל אני נהנה באמת ומפתח דומספייס רק כשאני מרגיש שהסאבית ממש בעניין ושאני באמת יכול לתת דרור ליצרים הפראיים שלי ללא מודעות עצמית, שאיכשהו תמיד הורסת, בכל דבר. הו וול.

יש עוד תלונות וחוסרים בשביעות רצון, אבל אני אשמור משו לפוסט הבא.

חג שמח ( : (רק לי זה נשמע כמו קללה?)