הולך לישון. זה עדיין מרגיש קצת מוזר ומפחיד-גבר בן 29 לבד במיטה בדירה בפלורנטין באמצע הלילה-והגבר הזה הוא אני...התחושה שאני עומד במרכזו של צומת סואן וכל הרמזורים מהבהבים לא עזבה אותי לגמרי...אבל לפחות יותר נעים עכשיו בצומת, האוויר חמים ונושא בחובו ריח מתוק של הבטחה...גם המכוניות נעצרות כשאני חוצה ומנסה ללכת קצת באחד הכיוונים...
גדלתי עם שני הורים נכים (פוליו-שיתוק ילדים) וילד נוטה לשייך את עצמו להורים שלו-כך שאני מניח שמגיל צעיר תפסתי את עצמי כחריג, דימוי הגוף שלי היה בעייתי, הייתי ילד רגיש שרב עם כולם,הייתי מתבייש להוריד חולצה בבריכה, ובצו הראשון סירבתי להתפשט...(מצד שני הייתי נעמד בחלון עירום ועושה רעש שיבחינו בי...) התאהבתי בכיתה ז' באחת מבנות הכיתה שלא שמה עלי ונשארתי מאוהב בה באומללות עד סוף החטיבה...
התחתנתי עם הבחורה הראשונה ששכבתי איתה...עם הבחורה הראשונה ששכבתי אחרי הגירושין נשארתי 4 שנים...ואת זה אני מספר כדי לומר-שכנראה שהשתנתי...אני לא כזה יותר-ביליתי את חיי לצידן או בצילן של נשים חזקות, רעות, מטורפות ומתוחכמות...אני מכיר את כל המניפולציות המאניירות והטריקים -לא שהם לא משפיעים עלי - אבל אני מודע אליהם וזה מקהה קצת את העוקץ...למדתי להכיל את הבדידות והכאב שלי ... אני לא רוצה להיות תלוי באהבתה של איזה ביצ' בשביל הסיפוק או האושר שלי יותר....
כוונותיך כנות אני יודע....את בכנות רוצה לנעוץ את שיניך בבשרי ובנשמתי...בכנות רוצה למכר אותי לגוף שלך, לאישור שאת מעניקה לי, לעונג והכאב שאת מסבה לי...
וייתכן שזה גם יקרה....מי יודע?
אך בכל מקרה רציתי לומר בשלב זה :
אני רוצה טוב
אני רוצה לשמוח
אני רוצה לחיות
אני לא קבצן של אהבה יותר !
לפני 19 שנים. 10 באפריל 2005 בשעה 10:37
