לפני 20 שנים. יום שני, 4 בדצמבר 2006 בשעה 15:04
השעה היתה שתיים וחצי, היא שכבה על שמיכה אחת והיתה מכורבלת בשניה, באלכסון. אני לא הייתי מנומנם עדיין בכלל, מה גם שגם הפעם היא נמנעה מלגעת בי ממש, ומן הסתם גם לא עינגה או סיפקה אותי בשום דרך. במחשבה אחורה, אפילו בשיחה איתה היא לא ממש התעמקה בי אלא בעצות והתגובות שלי לדברים שלה. נשארתי לבוש לגמרי לאורך כל הסשן. לא היה לי נעים להעיר אותה ולשלוח אותה אל הלילה הקר, ותיארתי לעצמי שתתעורר לאחר חצי שעה או משו. נכנסתי לצ'ט, ואז סידרתי את הבית, ועשיתי כלים. השעה היתה כבר ארבע, והיא לא התעוררה מהרעש, וגם לא כשניסיתי להעיר אותה בעדינות. הלכתי לאולפן ושרתי.
לקראת חמש וחצי, כשכבר הרגשתי שהגיע זמני לישון, נכנסתי לחדר השינה והיא היתה כבר בהתעוררות. נדהמה לשמוע מה השעה, ואמרה שהיא מרגישה לא נעים שנרדמה כך. הרגעתי אותה, הבאתי לה את הבגדים, ולאחר שהתלבשה והתאוששה הזמנתי לה מונית וליוויתי אותה למטה.
מישי חכמה כתבה לי לפני כמה ימים, שנראה לה שאני הולך עם בחורות שלא מסוגלות לתת לי את תשומת הלב והאהבה שאני צריך, ושאני תמיד נמצא במצב בו אני נותן יותר מכפי שאני מקבל. כבר מזמן זיהיתי אצלי את המקום הסאבי הזה, שמרגיש שבשביל להיות ראוי לאהבה עלי לתת לשרת ולהעניק. הרבה יותר קל לי לתת מלקבל. אבל התבגרתי במרוצת השנים, ואני חושב שאני מודע ומאמין בצרכים שלי, יותר מאי פעם. בכל מקרה, אני חלילה לא כועס על הסאבית, החוויות שאני מעניק הן מאוד אינטנסיביות לעיתים ואני יכול להבין איך ולמה היא נרדמה. זה פשוט שהייתי שמח גם לקבל משו בתמורה, מעבר לסיפוק המנטאלי שבהעברת סשן מוצלח, ובהפגה היחסית של הבדידות למשך כמה שעות.