הוא ניסה לשלוח אותי לבלוג שלי לכתוב את זה, אבל התעקשתי. אני לא מוכנה לשתוק יותר, אני רוצה להתבטא כאן, איפה שכולם קוראים, אפילו אלוהים.
הסרסורית לשעבר שלי מחפשת לה זונות חדשות ופאק מי אם אני אשב בחיבוק ידיים וברגליים שלובות. גם ככה היא לא היתה טוחנת אותי מי יודע כמה, ואני אעניק מחסדי לראשונה שתדע לקחת. היא תצטרך להיות קצת עדינה איתי בהתחלה, לכבוש אותי קודם כאדם, ורק אחר כך לזיין לי את הצורה. אבל אני אתמסר, ואני אהיה הזונה המעולה שאני יודעת להיות.
זה קורע לי את הלב, לקרוא את הסרסורית לשעבר מתנשקת ומזדיינת, ומחפשת, ורוכבת על קטנועים, ועדיין אני נכנסת שוב ושוב לבלוג שלה וקוראת את זה. כל כך בא לי להתקשר אליה, להתחנן שתבוא, תשב לי על הפרצוף ותזיין אותי. אבל אני גם זוכרת שאחרי זה היא מתעייפת, ומתחילה להזניח אותי, בדיוק כשאני מתחילה להתלהב. לא מגיע לה אותי. שתמצא לה זונות אחרות, נראה אם הם יתקרבו לקרסוליים שלי.
חלאס. הכוס שלי רעב, הלשון שלי מתה ללקק, כבר המון זמן לא נגעו לי בדגדגן. ולא איכפת לי גם שירביצו לי חזק, ישפילו אותי וישתינו עלי, אם אני אדע שאני אגמור ואקבל חיבוק אחר כך.
דנה }{
לפני 19 שנים. יום שישי, 15 בדצמבר 2006 בשעה 9:12