אני נורא גאה בי.
כיבסתי ותליתי שתי מכונות, שטפתי כלים (והיו המון כוסות), התקלחתי, הלכתי לבנק, ולירקן ולמכולת, הכנתי מרק עוף עם סלרי קישוא גזר דלעת שום בצל פטרוזיליה ותבלינים, סידרתי ושאבתי, עבדתי 4 שעות, סחטתי לי מיצתפוזים, ועשיתי טלפונים חשובים. אני עטוף היטב בכל הגוף כולל כובע צמר. המעטתי בעישון. איווררתי את הבית לאורך היום. סגרתי כשהחשיך שלא יהיה לי קר.
עכשיו הזמרת שהקלטתי הלכה, אני מרגיש שהחום עולה שוב, קר לי באצבעות, ובודד לי בנשמה. נשארו לי עוד מעט מטלות להערב, ואני מן הסתם אבצע אותן אחרת הזמן לא יזוז. חברה לא ממש באה בחשבון, אני חולה מדי. כך שזה רק אני והשפעת שלי.
אני אמשיך לטפל בעצמי, אוכל עוד מהמרק, ואעביר את השעות הקשות האלה של הריקנות והבדידות ואלך לישון במטרה לקום בריא יותר מחר. מחר אני גם לוקח את קופיקו, ויש עבודה, ואני חייב להבריא. זה צריך להיות קודם לכל עכשיו, אפילו לרגשות שלי. רק רציתי להגיד, אני מניח, שאני מרגיש בודד ומסכן, חולה ועצוב, ולבד.
אממ וזהו, די, אני אפסיק לקטר, עוד יחשבו שאני רוצה שירחמו עלי. ואני לא. רק שהייתי רוצה להניח את הראש עכשיו, איפהשהו רך, ושיגידו לי שהכל יהיה בסדר, ושאני אוכל להאמין בזה.
לפני 17 שנים. 24 בדצמבר 2006 בשעה 17:01
