מתחת לפרווה

בצהריים אספנו את קופיקו מבית הספר ונסענו לטיול ופיקניק בגבעות הכורכר שליד נס ציונה.
היה יום אביבי וחמים עם מעט עננות גבוהה, ולאחר שחנינו טיפסנו על הגבעות הפורחות, חזינו באירוסים סגולים יפהפיים, והסברתי לקופיקו את החשיבות שבשמירה על הטבע, לאור השכונות החדשות והמכוערות שנבנות ונוגסות בשטחים הפתוחים, ונראות כמו בתי קברות גדולים, כשכל בניין עטוף בשיש וזהה לשניים שלצידו מהווה קבר. השבילים התפתלו, ומדי פעם עצרנו לתצפית בנקודה גבוהה.

לפתע הגענו לפרדס. כבר הרבה שנים לא הייתי בפרדס אמיתי, אחרי שחלק גדול מילדותי עבר עלי בבילוי בפרדסים שפעם עטפו את רחובות. כשהייתי ילד היינו משחקים שם, וכשהייתי בן 16 היינו משתכרים ומתחרמנים לחומה של המדורה. אניווי, התרגשתי מאוד להיות שוב בפרדס, קטפתי אשכולית והיה לה טעם מדהים, חי, תוסס, מתוק וטהור. המשכנו ללכת בין העצים הצפופים והסרפדים, והגענו לחלקת התפוזים. גם התפוז שקטפתי לא אכזב, והחיים נראו יפים מתמיד. אבל אחר כך התפוזים הבאים שקטפתי הלכו ונהיו חמוצים, ונכחנו בנכונותו של 'חוק תהום' - "כשאתה אוכל פרי טעים, כל אלו שאחריו יהיו תמיד פחות טעימים" .

המשכנו עם השביל החוצה מהפרדס, והגענו לשדה אפונה, שנגמר בכביש שעבר דרך השכונה החדשה והיה אמור להוביל אותנו אל האוטו. הידיים היו דביקות מפירות ההדר, ולשמחתנו תהום מצאה לנו ברזיה... שטפנו את הידיים והפנים, ושתיתי את המים שטעמם היה ממש מתוק ומחייה.

הגענו לאוטו ונסענו לנקודה בה פגשנו את הכביש, בין שדה האפונה לגבעה פורחת, חנינו, וטיפסנו על הגבעה נושאים את הצידה שהבאנו... בפסגת הגבעה, עם תצפית נפלאה לכל האזור, פרשנו את השמיכה ועליה את האוכל שהיה בתוך סלסלת קש, הכנו סלט ירקות, ואכלנו אותו עם ביצים קשות, ולחם דגנים אורגני, קבנוס, טונה, גבינות, ותותים לקינוח... קופיקו מצא צב ודיברנו על איך הוא החיה הכי חמודה ובלתי מזיקה, ואיזה מזל בשבילו שיש לו שריון, וכמה מסכן הוא היה נראה בלעדיו. אמרתי לקופיקו לשחרר אותו, והוא התחיל לפסוע לאיטו לכיוון הצמחייה. תהיתי אם מבחינתו הוא נותן רייס ובורח בבהלה.

חזרנו אחרי הצהריים, עייפים, אך מרוצים, הלכנו לישון צהריים, לא לפני שתהום ישבה לי על הפרצוף, וירדתי לה עד שגמרה, ואז עשיתי ביד בעוד היא חופנת את אשכי וצובטת לי בפטמות. היה כיף, כבר הרבה זמן לא עשינו את זה.