מתחת לפרווה

התקשר אלי עכשיו הבחור שהטריד אותי לפני שנתיים, ושרף לי את הדלת, ואיים לזרוק רימון רסס לקן הציפורים בערב שבועות, וכל זאת כי הוא חשב שאני מנהל רומן עם גרושתו. בכל מקרה אז המשטרה היתה אמנם איטית אבל אפקטיבית בסופו של דבר, והוא נעצר, (לא לפני שגרם לשבועות רבים של חרדה והטרדות בלתי פוסקות) , ועמד למשפט, ויום אחד קיבלתי פון ממישי בפרקליטות שרצתה לשמוע את דעתי על עיסקת הטיעון שהוצעה לו. אחר כך גם קיבלתי טפסים בדואר כדי שאוכל לקבל את אלף השקלים שנגזרו עליו כפיצוי עבורי.

בכל מקרה, אז עכשיו הוא התקשר ורצה לדעת אם אני עדיין בקשר איתה, ואם אני מוכן להעביר לו בחזרה את הכסף (שעוד בכלל לא קיבלתי) . כשהשבתי בשלילה הוא אמר "אוקיי, אז נתחיל מהתחלה" וניתק.

כיף כיף כיף. זה בדיוק מה שחסר לי עכשיו, עוד פעם להתעסק עם איזה עכברוש וללכת למשטרה וכל זה. ובטח יש לו מאסר על תנאי, אז בשניה שהוא יעשה משו הוא פשוט יכנס לכלא. אבל ההתעסקות איתו, האנרגיה שלו שהוא יורק לתוך חיי... על זה אפילו אלף השקלים אם אקבל אותם אי פעם לא ממש יפצו.

וזה מצטרף לעוד אי אילו עכברים קטנים שמשוטטים לאחרונה סביבי ומרחרחים החוצה מחוריהם, וגם לרוחות עכברים מתים שממשיכות לשוטט בתודעתי מפעם לפעם בלילות חשוכים ובימים אפרוריים, ולנימים של ביקורת וציניות שההתקלות בהן היא בלתי נמנעת אבל גם בלתי נעימה. נדמה שבתקופה האחרונה אני מקבל מהיקום הרבה יותר ארס והרס מאשר אהבה ותמיכה.

פאק דיז ניגרס, מאן. אני קשוח.