מתחת לפרווה

אוף אני כזה אפס.

אני באמת מרגיש מספר שתיים, ולכן גם ביטאתי את זה בקולר.

היא איתו עכשיו, כבר כמעט שלוש שעות. אמרה שתחזור באחת או שתיים, וזה כבר לא יקרה.

אני חושב שברור שזה לא סתם סטוץ בשבילה, ושהקשר ביניהם הוא יותר ממזדיינים גומרים הולכים.

אני גם מדמיין אותה נסחפת עם הזמן איתו...סה"כ אני רואה איך היא מחכה לפגישות שלהם, ויום לפני כבר היא מרגישה כמו לפני טיול. ועכשיו היא מתכרבלת ומזדיינת ומסתשנת איתו, ואת כל הצוף שלה הוא מקבל, וכשתחזור הביתה אני אקבל רק שאריות, אם בכלל. ואני רק יכול לדמיין שהוא יצבור עוד ועוד ביטחון, וירצה עוד ועוד ממנה...

וכך ראוי לי. כי מי שנותן שיצליפו בו ראוי שיצליפו בו, והיא היתה פראיירית ובלתי חכמה אם היא לא היתה לוקחת את מה שאני משתוקק לתת, וגם הוא. ואני גאה בזה, גם במישור הנורמטיבי. אני חושב שזה גורם לה לאהוב אותי יותר, העובדה שהיא יכולה לרמוס אותי ולנצל אותי ככה. אני חושב שהחופש המיני והרגשי שאני מעניק לה ישמור עליה מסופקת איתי, ואני כל כך אוהב אותה חזקה ומאושרת.

אני כל הזמן בודק מה השעה ותוהה מתי היא תתקשר. מדי פעם אני קם מהמחשב באולפן ומחפש את הפון בפאניקה, אולי היא התקשרה ולא שמעתי. הידיים שלי רועדות, הזין שלי נפוח, הלב שלי רוטט והבטן מתהפכת. הפנים סמוקות. סידרתי את הבית ואוננתי לתוך כוס השפיך שלי. חשבתי עליהם, ביחד.

נו, שתתקשר כבר....


עדכון : היא שלחה לי סמס, והיות שאין לי סלולארי, זה מתורגם ל"סמס קולי". יש שעה של הכרזות כולל המספר ושעת השליחה, והכל בטון נינוח ורשמי, ואז יש קול ממוחשב שמזכיר קוקסינל מפגר שממלמל את לשון ההודעה. לשון ההודעה היתה : "בשלוש בייבי". לפחות כך נדמה לי. אולי זה היה "בשלוש מייבי". / : כבר אמרתי שאני אפס מושפל?

עדכון נוסף, חמישה לשלוש : עשיתי חוקן יסודי והתקלחתי, ודחפתי לעצמי את הפלאג כפי שהורתה. אפילו הצלחתי להתקדם יפה עם העבודה שלי להיום. עכשיו הגיע עוד "סמס קולי" . "אני טיפה מתעכבת" בישר לי הקול של הקוקסינל הדיגיטלי המפגר. עכשיו אני עירום, עם פלאג גדול ואדום בתחת, מחכה לה שתסיים עם המאהב ותבוא הביתה. הם כבר ארבע שעות ביחד. וזה מגיע לי. הרי גם אם היא תמשוך אותי ככה עוד שעות אני אמשיך לחכות לה, עם הפלאג בתחת, ואנשק לה את הרגליים כשהיא תבוא סוף סוף.