מתחת לפרווה

הלב שלי מתפקע.

התעוררתי קצת לפני שש, מהרעש שהיא הקימה בעודה מתארגנת לעבודה. היא העירה אותי סופית לפני שיצאה, ואמרה שהיא אוהבת אותי, ואף מילה נוספת, לא על אתמול בלילה, ולא על הפוסט שכתבתי. היא השאירה את הכלוב פתוח וראיתי שהיא הספיקה לשלוח הודעה למאהב, שהוא עשה לה חיוך ענק עם מה שהוא כתב בלילה בפרופ שלו.

ירדתי למכולת להביא פיתות טריות, הכנתי לקופיקו סנדוויצ'ים והלכנו לתחנה המרכזית, ותפסנו מונית שירות לרחובות, וכל הפרוצדורה הזו. כל הדרך התרוצצו במוחי המחשבות, ובדרך חזרה כבר התקשיתי לשבת במקומי. אני לא יודע מה היא חושבת באמת, אני מתאר לעצמי שהיא עושה המון מזה בכוונה. אני פשוט לא יודע אם היא תזכור כבר לנהוג בי אחרת, אם וכאשר. אני לא יודע אם יש לה תכנית, וגם אם יש לה, אם לא יופיעו לה רגשות שיבלבלו אותה, או שיעשו לה את זה בלתי אפשרי 'לחזור אחורה'. ולא נראה לי שאוכל לחיות ככה למשך כל חיי, כל הזמן, בלי הפסקה. אני צריך את האהבה, את התמיכה, את תחושת הערך. ויותר מכל נדמה, את הרגיעה. אני אפילו מתקשה קצת להבין איך היא מצליחה לנהוג בי בכזו אכזריות, ובלי למצמץ. אני לא חושב שהייתי מסוגל לעשות את זה לה.

אני קצת מאוכזב מעצמי. חשבתי שאהיה טיפטיפה יותר חזק מזה, והאמת, שאני מאוד רוצה להיות חזק. היא אמרה שלשום, כשהיינו רומנטיים על הטיילת בלילה : "בטח שזה גורם לי לאהוב אותך יותר...אתה מגשים לי את הפנטזיה הגדולה ביותר". (אני שם לב שאני מצטט אותה הרבה לאחרונה. נראה לי שאני מאוד נתלה על מילותיה) ואני רוצה להגשים לה את הפנטזיה, במלואה. אני הרי ד"ר לפנטזיות. אולי אני צריך להכות בתחתית שלי, להגיע עד למצב הכי נמוך והכי מושפל שאפשר, בשביל להתחזק. אולי היא בכלל לא רוצה שאתחזק, ותגביר את העוצמות בהתאם להסתגלות שלי. יו סי, אני די בטוח שלפחות חצי מהריגוש שלה מגיע מהכאב והשגעת שלי. לפחות חמישים אחוז.

אני לא רוצה לשקוע. אני רוצה לקחת את כל הכאב ולעשות איתו משו. הרבה דברים, למעשה. ויש לי רשימה ארוכה מאוד. ואני יודע שאם אעשה אותה ארגיש יותר טוב וחזק ואהיה גאה בעצמי. ובכלל, אני אהיה גאה בעצמי אם אשרוד את הכלא של תהום, אם אצליח להגשים לה את הפנטזיה במלואה, ולנטרל אותה מהמטען הזה שהיא נושאת, לפחות זמנית. זה הרי מגיע לה מהמקום הכי עמוק שאפשר. שכמה שתתעלל בי ותשפיל אותי, כמה שלא תשחק בליבי ותרמוס אותי, כמה שלא תנסה לשבור אותי... אני רק אתחזק מבפנים, עוד ועוד.