לפני 5 שנים. 5 ביוני 2019 בשעה 6:06
בא לי שמישהו יצייר שני חתכים, אחד על כל רגל.
ממש מקצה המותן עד סוף הברך
ולראות איך הדם נוזל בקו ישר כאילו זה נחתך גם על השוק.
בא לי להרגיש יד על הצוואר שתקח ממני את האוויר ואת תשומת הלב מהרגל.
בא לי לשבת על חצץ או אספלט חם עם הברכיים כשהן ככה והאוזניים מצפצפות ואין תחושה בלסת.
הראש שלי מייצר תסריטים מכוערים כשאני כועסת. או מבולבלת.
או שהם דווקא יפים על רקע לבן.
או שאני בכלל רוצה להסתכל עליך,
מלמטה
ושתקרא לי קטנה
ולהניח את הראש
בלי דם.
ואצבע בפה
לא משנה הרקע.
