המקצוע שלי מאתגר ולא ממוקם, לכן אני צריכה להיות ניידת.
להדחף לכל חור, להיראות בכל מקום, להישמע.
זאת העבודה.
כל הנסיעה הייתה גדולה עליי
נתנו בראש היה בסדר
אבל כשזה נגמר הלב שלי חזר להפסיק לפעום
והייתי שם עם אנשים שאני אוהבת וסומכת עליהם
ובן יפה וחמוד שאכפת לו ממני
והתחרפנתי
כי כל דבר קטן נוגע בי עכשיו.
ריח של רמיזה לאי שייכות והראש שלי כבר לא שם. נעלבתי נורא ממשהו שהוא בכלל לא מעליב
והבן היפה הלך אחריי במעלה הרחוב.
הוא הצליח לעודד אותי למשך פרק זמן קצר,
כי תשומת לב מהאדם שאתה מחבב היא מעודדת
ומהר מאוד זה עבר
חלוקת ההסעות חזור נועדה למקסם יעילות.
במצב יעיל אני לא הייתי באוטו שלו, אלא באוטו אחר, ואז הדבר שמרגיע אותי לא איתי.
אני מבינה באותו הרגע שאני לא חוזרת,
ומחליטה לספר שכבר החלטתי שאני אשאר לטייל קצת כי אני חופשייה עכשיו.
הוא הסביר לי שאנחנו באזור לא טוב של עיר שאני לא מכירה ושהוא לא מתכוון לתת לי להשאר לבד
וחייכתי עם השרירים שליד העפעפיים שיראה אמין
והטיתי את הראש כלפי מטה כדי שהדמעות פשוט ייפלו על הרצפה בלי זכר על הפנים שלי
והוא לא היה מוכן ללכת עד שאני אבוא איתו.
השדים שלי יצאו החוצה והחליטו לעשות בלגאן.
החלטתי שאני ילדה גדולה ועצמאית ושאני נשארת כאן
וזרקתי את הבירה לפח וקמתי מהמדרכה והתחלתי ללכת עד שבסוף הפסקתי לשמוע אותו קורא לי.
מצחיק, השורה האחרונה מתארת היטב את כל מערכות היחסים שלי.
עכשיו אני יושבת לכתוב את זה בתוך המקום שעשינו בו את העבודה הנדרשת עם הפלאפון במטען
ואני אשן באיזו אכסניה שהבחורה הנחמדה שארגנה את הערב מכירה, לבד
ואני אהיה בסדר
ואולי אני בכלל לא אחזור למרכז.
שום דבר לא באמת קושר אותי לשום מקום.
שום דבר לא באמת קושר אותי לאף אחד
ככה זה מרגיש עכשיו
שאני בלי שורשים
אז למה לא פשוט להשאר כאן
אני אקרא המון ספרים
קודם כל בפעם ה800 את געגועיי לקיסינג'ר ואת פתאום דפיקה בדלת של אתגר קרת שקיבלתי מתנה. אחר כך את האדם מחפש משמעות שמונח לי לצד המיטה כבר נצח.
המון ספרי תיאוריה של מוזיקה
אחר כך אני אתחיל להשתגע ואקרא פרטיטורות במיטה ואשמע אותן מתנגנות בראש שלי
כשאני אסיים גם עם זה אני לא יודעת מה אעשה
יש שיר נהדר שנקרא look what they've done to my song
שם כתוב שאם אמצא ספר טוב מספיק
לא אצטרך לצאת ולהסתכל על מה שעשו מהשיר שלי. מהנשמה שלי.
אולי אני אשתול גינה, אולי אני אחיה בסקווט
אולי אני אמצא קומונה
אולי אני אמלא את התיק שלי באבנים ואכנס לאט לים
אולי אני אמצא אדם חשוד למראה ואכנס מהר לאוטו שלו
אולי אני אשכב על הכביש בחוץ ואבכה עד שמשהו ישתיק אותי
אולי אני אתקשר לבן היפה, שיחזור.
אולי אני אגיד לו שאני בכלל לא מסתדרת ושאני לא רוצה לישון לבד באכסנייה המגעילה הזו
מצד שני שום דבר לא לא קושר אותי לשום מקום
כאב לי לראות את השלט של העיר של מי שפעם היה בית ללב
כואב שאני לא יכולה לבקש עזרה
ואני באמת לא יכולה
אני אבן עד שאני רכיכה
אני לא אומרת כלום עד שאני לא יכולה להפסיק לדבר
אני לא אני עד שאני אני
ועכשיו אני לבד
ואולי אני צריכה שישמעו אותי
כמו שבאתי לעשות בעבודה
אז אני כותבת
שתשמעו
כי אם לא אין טעם בסבל
גם ככה אין בו טעם
רק ריח של קפה וסיגריות, ומלח מדמעות שיבשו
