הרפתקאות, ובעיקר חוויות ומחשבות שלי כפי שנתפסות לי באותו הרגע

זו שאלה ממש טובה, למה אני לא אוהבת לחסום, אפילו כשהאדם קלירלי לא קרא את הפרופיל שלי ולא מעוניין להתחשב ברצונות וההעדפות שלי (אירוני שהם סאבים שטוענים שכן). יש לי איזשהו קול בראש שאומר לי להיות סבלנית, נחמדה למרות היחס הלא נעים שהם נותנים לי.
מעין "מה הם כבר עשו? זה לא שהם שלחו לך תמונה של הזין שלהם", אבל א. זה גם קרה ובעבר גם אז ניסיתי להסביר לאדם למה זה לא בסדר, וב. זה עדיין לא בסדר. 

בהמשך לפוסטים הקודמים שלי, זה מעין חינוך בו יש עלי כ"בחורה" תפקיד להיות מחנכת. 
כאילו זו לא אשמת הגברים שלא קראו את הפרופיל שלי, או שקראו אבל החליטו בכל זאת שאז מה שהם בני 35 ואני אמרתי שאני לא מעוניינת שיכתבו לי מעל 29, כנראה שהם היוצא מן הכלל, ושהם יכולים להחליט את זה עלי. 
כאילו אם הם עושים את זה, אני אמורה להסביר להם למה זה לא בסדר, בשביל הקול הזה שאומר לי "שלא יעשו את זה לבחורה הבאה".

זה מוציא ממני המון, וזה מתיש אותי מאוד. אלו לא אנשים שאני אפילו מעוניינת לדבר איתם, אבל אני מפחדת על הבחורה הבאה, ויוצא שאני מנסה ללמד אדם מבוגר ממני בעשור או יותר לרוב, כללי נימוס ותקשורת בסיסיים בעולם הבדסם, מתוך פחד על האדם הבא שהוא יפנה אליהם, או הרגשת צער על האדם הזה שלא למד בעצמו לפני. 

אבל יוצא המון מהזמן שהם זורמים איתי סתם, מנסים לבחון את הפרצות בהגנות שלי ואומרים לעצמם "אם אני אעמיד פנים שלמדתי את הלקח היא תסכים לדבר איתי עכשיו, אני כן היוצא מן הכלל והיא תראה". זה מאוד מעייף ומכעיס מכמה סיבות, אבל בעיקר שאני יודעת שמצד אחד, המון נהיים נורא תוקפניים אלי ברגע שאני מנסה להסביר להם איפה הם פעלו לא נכון, ואומרים "אני רק ניסיתי כך וכך" או "אני רק חשבתי שאולי תרצי בכל זאת לנסות לדבר".
אם הייתי רוצה לנסות לדבר לא הייתי שמה את מה שאתה בגבולות שלי פאק

ומצד שני, אני יודעת שהמון מהא-נשים האלו יגיבו מתסכל גם אם פשוט הייתי חוסמת, מכיוון שאז הם עוברים להציק לנשים צעירות ממני, שלא יודעות להציב גבולות כמוני, כי הם יודעים שנשים קצת יותר למודות ניסיון יגידו לא, ויחסמו. 

אני יודעת כי אני הייתי הדומית הצעירה הזאת הרבה יותר מידי פעמים, וזו לא אשמתינו 

אני עוד לא נתתי כותרת לפוסט, אבל אני כן רוצה לומר שאני, על אף שאני רוב הזמן מרגישה שיש לי מה להוסיף לשיח, הרגשתי עכשיו שבאמת הוספתי, ומעין היה לי קול בראש של "אולי אני יכולה לשנות ממש, אולי אני יכולה לכתוב דברים שאחרות-ים לא ביטאו במילים כמו שאני אבטא".

דבר נחמד, מעין ביטחון עצמי ותקווה והרגשה של "איזה יופי שזה שם עכשיו, שמישהו אמר את זה וזאת אני, שאני עומדת מאחורי מה שכתבתי ושאנשים יוכלו לקרוא ולהרגיש אחווה או ללמוד ממה שכתבתי"

מכל מקום תודה גם לכן-ם על הרגשת האחווה שנתתן-ם לי, קשה לפעמים לא להיכנע לקולות האלו של "מה אם אני כן לבד בהרגשה שלי", גם לאחר שיחות עם חברות שמתארות לי בדיוק מה שאני מרגישה, עדיין יש קולות של "אוקיי, אבל הן לא באמת יודעות איך הגבתי, מה אם באמת הגזמתי"

ועל אף שמי שהגיב-ה גם לא יודעת, זה עדיין מרגיש אחר 

לסיכום, אכתוב מהן הסיבות שאני לא מעוניינת לדבר או בוטחת באדם עם פרופיל "מיסתורי" שאני לא יכולה ללמוד ממנו כלום:
1- ביטחון של נשים. אני, על אף שאני לא מגדירה את עצמי כאישה ממש, אך מדברת על עצמי לרוב בלשון את, עדיין נמצאת בגוף שנתפס כנשי, וניתן לפגוע בו (לא שלא ניתן לפגוע בגוף שלא נתפס נשי, אך נשים נרצחות המון, וזו תופעה שצריך להיזהר ממנה מאוד מאוד מאוד מאוד). 
כתוצאה מכך, פרופיל שכותב לי ואני לא יכולה ללמוד ממנו כלום, אבל אומר לי שאני מושלמת עבורו, הוא פרופיל שיכול להתאים את עצמו אלי ואל כל בחורה אחרת, ואני לא יכולה לבטוח בו כי אין לי בסיס. הבסיס של פרופילים הוא אמנם גם על פי האדם עצמו, אבל פרופיל מושקע הוא פרופיל שניתן לשלול בעקבותיו גם, כמו שניתן להיות מעוניינות באדם בעקבות המידע בו. 
גם אם האדם לא רוצח או תוקף, אני רוצה לדעת שאכפת להם-ן מספיק מהצד השני (אני) על מנת להבין את הקטע הזה, ולמלא את הפרופיל שלהם על מנת שאני ארגיש בנוח לדבר איתם מתוך מידע קודם, ולסנן במידה וארצה, מתוך מידע קודם.

2- פנטזיות על דומיות (וסאביות, אך אני לא סאבית ועל כן לא יכולה לדבר על כך בעצמי). יש קטע בקהילה הבדסמית, שלצערי נתקלתי בו הרבה הרבההה יותר מידי, בו אנשים לא מתייחסים אלי כאל אדם אמיתי, אלא כבובת מין דומית שתגשים להם את הפנטזיות. הם כותבים דברים כמו "אין לי גבולות" או "תקראי לי איך שבא לך", כשאני שואלת עליהם, מתוך חוסר הבנה שאני לא שואלת את זה רק עבורם, אלא כי זה גורם לי להרגיש בטוחה, במים לא עמוקים, שאני עושה את הדברים נכון. 
יש ציפייה מדומיות להיות חסרות פחד, חסרות גבולות, כי הרי למה שיהיו להן גבולות אם הפרטנר הוא זה שעושה את האקט. 
כמות הפעמים שסאבים (ואני אומרת סאבים כי סאביות עשו לי את זה פחות) תיארו לי את הגוף שלי בלי לראות אותי, מה הם היו עושים לי "עבורי", כשהם בכלל לא שאלו אותי מה אני אוהבת, את הגבולות שלי, רבה משאני יכולה לשער בכנות. 
באופן זה, יש מעין מחשבה לא מודעת כנראה, שאני אמורה להיות מכילה, סבלנית, קשוחה אבל רק עד המידה בה הסאב דמיין שאני אהיה, מעבר לזה כל הצבת גבול היא בגין "אני ביץ'". משום כך, כאשר סאבים נכנסים לי לפרופיל, הם רואים שאני מתאימה לרוב מה שהם מחפשים, ולא באמת רואים אותי, את מה שאני אולי יכולה, רוצה או לא הייתי רוצה. הם חושבים שהם יכולים לפנות אלי ולצפות ממני שאני אהיה סבלנית מספיק בשביל להכיר אותם לאט לאט, לא לדעת אפילו את הגיל שלהם לפעמים כשהם יודעים עלי המון, כי הם הרי "יתאימו את עצמם עבורי", בלי לחשוב על מה אני רוצה בסיטואציה, שזה את האופציה לשליטה בגורל שלי, ועדיין חושבים שמכיוון שהם נותנים לי את השליטה, אני ארגיש בנוח.

זה לבקש ממני לסמוך עליהם שהם יודעים יותר טוב ממני, כי הם הרי החליטו שאנחנו מתאימים, בלי לתת לי להחליט בעצמי, מתוך הפרופיל שלהם, ומתוך מידע קודם שנותן לי ביטחון. 
אם אני אומרת "לא, זה לא מתאים לי" כבר קרה לי יותר מפעם אחת שאמרו לי "מה, אני ציפיתי שתכירי אותי לאט פשוט, אני אספר לך כל מה שאת רוצה לדעת"

אני לא רוצה שתספר-י לי רק מה שאני רוצה לדעת, אני רוצה שתספר-י לי דברים שלא הייתי חושבת לשאול, ואני רוצה לדעת אותם מראש.
אם זו מערכת יחסים שווה מלכתחילה, זו מערכת יחסים בה אני אמורה לקבל אותה הזדמנות להחליט אם מתאים לי או לא, ולא להיות משודלת לתוך שיחה בה האדם ינסה ככל יכולתו-ה להתאים את עצמו אלי ואין לי מושג אם יש דברים שיצוצו בעתיד או אפילו עוד דקה שלא יתאימו לי בדיוק או בכלל.

זה מכריח אותי להיות בעמדה אקטיבית של שאילת שאלות, ונותן לצד השני את החופש להיות פסיבי וללמוד ממה שאני כתבתי, ולהתעלם מחלקים אחרים ממה שכתבתי. 

מקווה שיום אחד מישהי-י יקראו את זה ויחשבו "וואו, אף פעם לא הצלחתי לנסח את זה כך, אבל סאן צודקת"

בהצלחה 

אז אני אמורה לכתוב כרגע עבודה לעוד שבועיים ויומיים, שהיא ענקית ומפחידה ותצריך ממני ומהפרטנריות שלי לעבודה הרבה מאוד מאמץ, ואני מנסה לקדם את העבודה הזו בזמן שהן לומדות למבחן שיש להן מחר. 

בזמן הזה, לא מצאתי את המסמך שאני מספרת לעצמי שאני חייבת על מנת ללמוד (בתכלס מה שקורה זה שאני פשוט ממש מושפעת מהכדור ריכוז שלי וכרגע הפוקוס שלי הוא על האתר הזה במקום בעבודה, וברגע שאכנס ממש לעבודה זה ממש יעזור, אבל עוד מעט), אז אני מתוך שיעמום ומתוך הנאה ממקור חדש לקהילה בדסמית, נכנסתי לצ'אטים. 

אלוהים ישמור

העובדה שכבר 4 גברים כתבו לי בפרטי שאני בול אבל בול מה שהם מחפשים, אחד מהם עשה לי גסלייטינג ואמר שלא כתבתי בגבולות שלי שאני מחפשת מתחת ל29, לאחר שאמרתי לו שהוא קלירלי לא באמת קרא את הפרופיל שלי כי אני כתבתי שאני לא מעוניינת בגברים מבוגרים מהגיל הזה והוא כתב שהוא בן 31, אז הוא מיד חצה גבול וזה דגל אדום מבחינתי.

אחד היה חמוד ואשכרה הבין את הקטע כשכתבתי לו למה אני לא עומדת לדבר איתו (עוד ארחיב עוד רגע בפוסט נפרד)

אחד אני לא זוכרת אבל הוא פשוט הגיב לא טוב

והרביעי לאחר השיחה הראשונית שלנו בה נפרדנו כידידים (יחסית), עשה בדיחה בצ'אט נוסף, בה הוא נתן לי פקודה "בצחוק" (שאני מבינה שבאמת הייתה בצחוק, זה פשוט לא משנה כי הומור כזה לא בא גם להצחיק את האדם השני) ואמר שהתפקיד שלו יהיה "לנזוף בי" על כך שאני באתר במקום ללמוד. אמרתי לו שהוא כנראה לא באמת ראה אותי כאדם בצד השני של השיחה, כי הוא צריך לחשוב על כך שיש מצב שאם אני דומית, וכתבתי בפרופיל שלי הבהרה מאוד ברורה בנושא, אני כנראה לא אהנה מבדיחה כזאת (גם ללא קשר בתכלס).
מעבר לזה, אני מעוניינת להוסיף שבדיחות שמכילות בתוכן מיני-דינמיקות בלי שהאדם השני אמר שהוא מעוניין בכאלו בדיחות, זה גם אי שאילה על הסכמה באופן מסוים, כי זו הנחה שהאדם השני יהיה סבבה עם בדיחות שמכילות בתוכן דינמיקה מינית בין השניים, וזה לקחת כמובן מאליו הסכמה לגבי משהו בסיסי. דגל אדום חברות-ים.
פעמים רבות אנשים יזרמו עם הבדיחה אבל ירגישו לא בנוח עם זה, ואני למזלי סיימתי את הימים בהם אני עושה את זה, לפחות בצ'אט, פנים מול פנים זה עדיין מסוכן לצערי לסרב לפעמים, תלוי בסיטואציה. 

אוסיף גם, שלאחר שאני המשכתי ואכן כתבתי לו שזו תופעה כללית בה גברים עושים בדיחות מהסוג הזה ואז אומרים שזה בהומור אם האדם השני מתנגד לבדיחה, אבל אם הם לא מתנגדים הבדיחות הולכות ומתגברות עד שבלי לדבר על כך יש דינמיקה, הוא אמר לי שאני מכלילה אותו (מה שנכון, זו אכן הייתה הכללה, פשוט עם בסיס), ושהוא חשב שאני "מספיק עצמאית וחזקה" בשביל להבין שזו בדיחה ולא לקחת את זה אישית, שזו ליטרלי האשמת הקורבן מהסוג של "לא ידעתי שאת כזאת רגישה". 

לפעמים אני חושבת לעצמי

כמה עצוב זה שמנהיגים בפוליטיקה או סלבריטאים כנראה לא ממש יכולים לעשות כאלו פרופילים, כי מה אם מישהו יפרוץ להם למחשב ויפתח את כל מה שהם כתבו בכזה פרופיל

אבל בתכלס בתכלס גם אני סטודנטית, וגם אני לא רוצה שכל העולם ידע 

ולא משנה מה יהיה מחיר

ובתכלס שוב

המון מהם עושים זאת בכל מקרה ואז מסתבר שהם לא חמודים וכותבים בלוג על החיים שלהם 

אלא מטרידים מינית

אז בעצם שילכו לעזאזל אבל גם אני מצטערת שאין להם מקום בטוח לעשות זאת ואני גם מצטערת שלי ולכל מי שכאן ואשכרה מנסה, אין מקום ממש בטוח ופתוח מחוץ לאינטרנט 

לא יודעת איך להסביר בדיוק את הכותרת, אני אגיד פשוט שכאשר חידשתי את הפרופיל שלי היום ידעתי כמובן שזה לא אומר שאני אמצא מיד את הפרטנר-ית המושלמת עבורי, שהיא מהקהילה ואולי אפילו מהקהילה הטרנסית כדי שתבין את הקונספט של הקוויריות, שהיא טבעונית ואפילו חנונית, כדי שתבין מהי תשוקה שאינה מינית למשהו כל כך עמוק ואהבה כל כך גדולה למציאות שהיא לא המציאות שלי (עוד ארחיב על האהבה לפנטזיה ומד"ב ועולמות שכאלו בעתיד).

אבל

מה אני אגיד, אני כן אדם בעל דמיון מפותח, ואני כן מלאת אהבה וחלום, ואני כן קיוויתי שפתאום אקבל הודעות מאדם שאני לא ארגיש שאני מאכזבת בכך שאני לא עונה על חלק מן הרצונות שלה, וגם שהוא יענה על שלי. 

אני כרגע פתאום חושבת על כמה בעצם הבלוג הזה הוא בשבילי וכמה הוא בשביל למצוא מישהו-י שיחשבו "וואו, זוהי נפש שאני רואה בה חלק מעצמי"

כנראה 100% בשבילי אבל גם 100% המטרה השנייה איכשהו 

(בסטטיסטיקה אגיד שr בריבוע = 1, אבל זו סתם אסוציאציה פסיכולוגית)

משעשע אותי, שבשנייה שעדכנתי את הגיל שלי לכך שכבר לא יהיה 19, ולא כתבתי ש"יש לי מעט מאוד גבולות" ההודעות שמסתבר שלא הפסיקו להגיע בשנים האחרונות כאשר הפרופיל שלי לא היה פעיל, ממגוון אנשים שמעוניינים לנצל נערה שלא יודעת מספיק את הגבולות שלה, ועל כן כותבת דבר כזה, הפסיקו מיד

אני כרגע לפני ארוחה משפחתית, לאחר עדכון של הפרופיל שלי, שפעם אחרונה שעדכנתי אותו הייתי בת 19 ומסתבר שכתבתי ש"יש לי מעט מאוד גבולות", מסכנה אהובה שאני. כמות הגברים הדומים שפנו אלי על אף שכתבתי שאני רק בקטע של נשים (אני לא, אך זה היה כדי לסנן קריפים שלא ממש סוננו כי הם כתבו בכל זאת) הוא רב מאוד.

לפעמים אני תוהה אם בכלל אמצא פרטנר-ית שיאהבו אותי ושאני אוהב אותן כמו שהם גם ללא קשר לבדסם, למרות שאני רואה יותר ויותר בחיי ומשיחות עם החברות הקרובות אלי שגם בתוך העולם הזה, כמה שזה כן דבר שמשנה לי וחשוב לי. 

לפעמים אני תוהה אם הקשרים עליהם אני קוראת, בהם הצדדים יחדיו ובנפרד, והקשר כל כך עמוק עד שלפעמים כאשר חושבים עליו עוד הוא מרגיש כמו משהו עמוק מידי, כמו מצולות ים, אבל גם עם מעין בלון חמצן וחליפת הגנה של האמון של הפרטנרים אחת בשנייה, ועם עוגן של ביטחון בקשר, שמאפשר לטפס חזרה למעלה לנשום, הוא דבר אמיתי. אני חושבת שכן, גם מכיוון שחברות-ים שלי אמרו לי בעבר שכן (אם כי אין להם את הקינקים שלי, קול קטן בראש שלי אומר לי כעת), וגם כי אחרת מהיכן הכותבות על קשרים כאלו מביאים את המידע. אין דרך לתאר את מה שהן כותבות אלא אם הן הרגישו דבר שכזה, או לפחות משהו דומה, כך אני רוצה להאמין.

בהצלחה לכולן, מקווה קצת שפוסט מהסוג הזה ואחרים יובילו אותי למציאת פרטנר-ית שאני אהיה איתם והם איתי