cantankerous

...
מתעוררת שטופת זיעה, פוקחת עיניים לתוך הכרית, מנסה לזכור, להבין, היה לך קר, הרגשת חולשה פתאומית שנכנסת למיטה בבגדייך והתכסית לך בפוך ורעדת והז?ית הזיה וחצי אולי שתיים עד שנרדמת וישנת שינה עמוקה או טרופה או גם וגם ונעשה לך חם, כל כך חם שהשפרצת את עצמך בשינה והתעוררת, התעוררת או רק שנדמה לך שהתעוררת, כי זו לא ממש ערות אבל כבר לא שינה, כתפיך רטובות, צווארך רטוב, העורף רטוב וסבך שיערך מתקשה סביבו, מחלפות שיער רטובות נדבקו לפנייך, למצחך, ללחייך, שורשי השיער הרטובים, גולגולתך המזיעה, שופעת עוד ועוד, ואת מסיטה, מסירה מן הלחי, סורקת באצבעותיך את שיפעת השיער הסבוך, מן הרטוב אל היבש, מן הקרקפת הלאה אל החוץ, היכן שהקשרים מסתבכים לדרדלוקס, לראסטות של תקווה, מסתכסכים זה בזה, מתישים אותך, כי חם חם, אולי זה האקמול שלקחת שהוציא לך את המיץ, אולי זה הגל התרומם, התרומם, התחמם, התנפץ עליך, ועכשיו בוער, בוער, בוער, שתלשת הכול מעל עצמך, שמרטת את כל בגדייך מגופך והעפת אותם לחושך לאי שם, שנשארת עירומה מתחת לפוך ובכל זאת חם, חם, בוער, שאת מסלקת בבעיטה את השמיכה ואז מצטננת, מצטמררת, מתקררת, ומושכת אליך שוב להתכסות, אבל השמיכה כבר מעוותת מחבטות, מבעיטות, מגלגוליך, שרובה נגרף לגושים תמוהים המסתתרים בפינות למרגלותיך, ואת מוצאת עצמך מתכסה בבדל ציפה מדולדלת, ריקה, ריקנית, כמו קרום חלב נ?ג?ר?ש, נקרש, המפריד בין התוך הלוהט וחשכת הליל הקר, הנה הכרית, הלוהטת, שאת הופכת בה שוב ושוב למצוא בה נקודת קרירות חלקה שתפיס את דעתך, והיכן הכריות האחרות שנפוצו לכל עבר, הנה עוד אחת, מצ'וקמקת, תפוחה, זנוחה, קרובה או אולי רחוקה כמטחווי יד, אבל אין לך כוח אליה, היא חמה, רכה, טובענית, תובענית, שאת חוזרת לקודמתה ומעצבת אותה לרצונותיך, ויבש לך בפה אז את מגששת בידך אל המדף שליד המיטה, אל הספל הקר, אולי נשארה בו איזו לגימת תה חמוצה, ושם, שארית ביב של נוזלים לא ברורים, פרוסת לימון רטוב, כמעט רקוב, ששחה בספל רוב היום, מקבל על עצמו עוד שכבה של משקע הדבש ופירורים, ואת מעווה את פיך, את פנייך, שהכול בתוכך נעשה כה חמוץ או מתוק או מר ותפל סימולטנית, שעושה לך רע, לא נורא, העיקר שרטוב לך בפה היבש אבל זה לא לרוויה, רק להרטיב, לגרות את הרוק שלך, לרצות לחפש את המים, אבל שכחת אותם, אין מים ליד המיטה. הם רחוק, כה רחוק, עומדת לה שישית בקבוקים במארז קשיח, בחוץ לארץ שבמרפסת הכביסה, אפילו לא במטבח, ואת חייבת מים, ואת חייבת עוד תה, תה חם, תה לגרון הבוער, משהו שיצליח לחדור, להמס את מה שזה לא יהיה שם שסגר לך את הצנרת, ורק תה יעזור, תה חם שאת מפנטזת עליו, כאילו זה הדבר הכי מורכב ומסובך בעולם, הכי פשוט, כי מה כבר ביקשת, שמישהו ימלא את התרמוס שבטח מתחבא מתחת לכיור, שיביאו לך מרק עוף זך של אימא? אבל אין על מי לסמוך וגם החתולה שלך הבוגדנית פרשה מן המהומה ועברה לישון בסלון, אחרי יומיים שלושה כבר הבנת שהיא לא תעזור לך, לא עם המרק, גם לא עם התה, והחבר שהתקשר אחר הצהרים ואמר לא מתאים לי להידבק, אני טס לרומא עוד שבועיים, שצחקת על עצמך ואמרת לו אני טסה לציריך דרך רומא עוד שעה, ובאמת עצמך את העיניים ונסעת, אולי לציריך, אולי לרומא, אולי לצד השני של תל אביב, עובדה שנסעת כי קמת ויש לך מין בחילה, ואז את מגלה שאת גם צריכה להשתין, חייבת פיפי, אבל מתאפקת כי את עירומה וקר לך לצאת למסע הזה עד לשירותים החשוכים, אבל חייבת, זה לא יעבור מעצמו, וצריך להתלבש חיש, לזרוק על עצמך חלוק ולגלות שאת לובשת אותו הפוך, היכן הזרוע שלך והיכן השרוול, קיבינימט, תעזבי את הכפתורים ת'זבי כבר, נחזיק את השוליים ביד, ולמשש בכפות רגלייך אחר נעלי הבית המפלצתיות, ימין לשמאל ושמאל לימין, לדחוף אותן כנגד הרצפה הקרה, עקבים בחוץ, בינתיים, ולהספיק לדשדש בזמן את המסדרון הקצר, להתיישב על האסלה ואז להריח את ריח האנטיביוטיקה עולה מן השתן שלך ומתנדף בחשיכה. ועכשיו כבר יותר קל, לדשדש חזרה דרך המטבח ולשים מים לתה, ללטף את הקומקום החשמלי, זה במקום חום אנושי, במקום חיבוק, ועכשיו תוכלי לזחול חזרה למיטה עם התה שלך שיהיה חם מדי ואחר כך קר מדי, ותקראי מאמרים על אומנות ותתפעלי שוב מצלילות האור של וורמיר ותדמייני את הציורים שאת זוכרת, ותסמני לך לחפש אותם שוב באינטרנט כשתרגישי טוב יותר, כי ספרי האומנות שלך מאופסנים בקצה השני של הארץ, ותקראי על ההתבוננות, ותבהי שעה קלה בקיר הירוק או בקיר האפור ותצטערי על מוות חסר תוחלת, וכך תמשיכי אולי רק עוד כמה עמודים עד שתתעייפי, עד שיעצמו לך העיניים, ולא יהיה לך כוח לכבות את האור, ותירדמי באור עד שתקומי לכבות ולא תזכרי שזה מה שעשית, אולי כבר יבוא השחר, אולי ירד החום.
החום עלה, החום ירד, יהי שם החום מבורך.