צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

cantankerous

כל כך הרבה זמן אני לא כאן, לא בעניין.
לפני 16 שנים. 27 בפברואר 2008 בשעה 17:56

דוקא כשהדברים מתחילים להסתדר.
דווקא עכשיו כאבי לב וגעגועים לאבא שלי, שאהבתי. אתמול התבוננתי באלבומים הישנים.
הנה הוא הילד הקטן ואופני הענק, הנהו הילד במרומי העץ, הנה החתיך בחוף הים, הנה החייל, החתן, האב, הסבא
הנה חיוכו. הנה אחותו. הנה הם, תמונות מצהיבות באלבום.
אני מתגעגעת לבעל שאהבתי ועזבתי לפני שלוש וחצי שנים, נזכרת בו כמעט בכל יום,
חושבת עליו הרבה בזמן האחרון, הרבה יותר מאשר על כל גבר אחר. יושבת כותבת עליו, עלינו.
חסר לי השקט של אנגליה הכפרית, הניתוק, המרחק מכל מה שכאן, מן העומס.
מתגעגעת לעצמי. לא זוכרת אם אני אוטה שומאן, הפאם פאטאל, או סמרקי, אישה דהויה, רכה ופסיבית.
כבר לא זוכרת מה אני נותנת ומה אני לוקחת, וכיצד יכולתי פעם לשתות את החיים בקשית.
היום יש לי פירורים, ואני מסננת. נשאר מעט מאד.
היום ביתר שאת עומסת כאבי לב ובדידות ואובדן. ונהי וגעגוע.
בינתיים מסתדרת עם מה שיש, עם נזלת של בכי ועיניים אדומות, ונחלי מלח צורבים על הלחיים,
בינתיים אנטיביוטיקה ותרוצי ההורמונים של המחזור, זה יום כזה, אני סופר-רגישה בו.
המחזור הטפשי, התפל, הניגר מרחם-חצי-רחם-חצי-רחמים. רחמונס. רחמו-נס.

אמא שלי הביאה לי עכשיו את הקפה שהכנתי לפני חילופי הדברים ביננו.
הקפה מתקרר ואני לא הולכת למטבח לקחת את הכדורים שהכנתי לקחת.
גונבת לעצמי עוד כמה רגעים מול צג המחשב במקום מול החיים.
חבר התקשר בדיוק כשבכיתי, ולא יכולתי לומר לו מה. מה. מה?

עכשיו אלך לשטוף פנים ועיניים, ולהתיישב ליד מכונת התפירה, להכניס שרוול לחולצה.
בקפדנות.
ניגשת לפעולה הטרוויאלית בנחישות של מנתח. ברקע רועם פרשן הכדורגל. איזה אבסורד.
("כמו מפגש של מטריה ומכונת תפירה על שולחן ניתוחים"*)

אני אשה מודרנית. פוסט פמיניסטית. בולשיט אחד כואב.
אני עולה ויורדת. איזה אבסורד.

*רמז ליודעי דבר. סוריאליסטים ופרנקופילים מוזמנים לחייך בידענות.

Queeny​(מתחלפת){being} - כשקשה הכל קשה.
אין כוח שיקל על עוד קושי נוסף.
ונזכרים, אוהו, במה שהיה פעם, שהיה טוב, נזכרים רק בחלקים הטובים, ומסובך להשתמש בהם גם לנחמה ולא רק לגעגוע.
לאט לאט.
לפני 16 שנים
היילני - תמונה סוריאליסטית יפה. רק טוב, ושגם בטוב תכתבי.
לפני 16 שנים
עטלפית על{לאסי} - שימי לב לשורה הראשונה:
"דוקא כשהדברים מתחילים להסתדר..."
~~*את אמרת את זה**~
לפני 16 שנים
Mister.Big​(שולט) - מקסים ומרטיט. אמנם אני פרנקופיל ומעט פרנקופון, אבל אני חושש שלא הידהד לי הרמז למשפט האחרון. התוכלי, וגו"?
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י