פתיתים מעולמה התרבותי של הזאבה, דברים שמומלץ לעקוב אחריהם:
1. סתורים:
'סתורים' הינו אירוע בין- תחומי ייחודי בו הקהל מוזמן לשעה וחצי של אינטראקציה בעיניים מכוסות (blindfolds) עם קבוצת שחקנים, רקדנים ומוזיקאים. 'סתורים' הינה עבודה בתהליך המאתגרת את גבולות הקשר בין היוצרים לקהל, תוך ביטול האלמנט המרכזי והשליט במפגש קלאסי בין השניים- חוש הראייה. באירוע זה כולם חולקים חלל אחד שאין בו במה ואין בו כסאות. השחקנים מובילים את המהלך בזמן ובמרחב, שרים, מתקשרים, נוגעים, רוקדים ומשוחחים עם הקהל, אך גם הקהל חופשי לנוע, לדבר, ליזום או לשבת ולקבל. "סתורים" התארחו בתיאטרון "קרוב".
2. הרצאתם של אורון כץ ויונת צור מקבוצת סמביוטיקה – אוסטרליה על הרקמה החיה של האמנות,
The Living Tissue of Art
From Semi-Living to the Biological Art Lab
ההרצאה עסקה בעבודה במסגרת פרויקט "The Tissue Culture and Art Project", אשר החל בשנת 1996 כפרויקט של מחקר ופיתוח אשר עסק בבחינת הטכנולוגיות של הנדסת רקמות כמדיום לביטוי אמנותי. במסגרת זו הם ערכו מספר פרויקטים אשר הוצגו במסגרות רבות ברחבי העולם כעבודות אמנות. במסגרת ההרצאה הוצגה "סימביוטיקה" (SymbioticA), מעבדה ייחודית הממוקמת בביה"ס לאנטומיה ולביולוגיה באוניברסיטת מערב אוסטרליה, המקדישה את עצמה למחקר ולביקורת של מדעי החיים מנקודת מבט אמנותית. אורון כץ הינו המייסד והמנהל האמנותי של סימביוטיקה. יונת צור הינה המתאמת האקדמית של המעבדה. שנייהם משמשים כאמנים/חוקרים ואוצרים, ונחשבים לחלוצים בתחום של אמנות ביולוגית בעולם. סימביוטיקה- הינה מעבדה שיתופית למחקר של אמנות ומדע בביה"ס לאנטומיה וביולוגיה באוניברסיטת מערב אוסטרליה, המתמקדת במחקר האמנותי של הידע המדעי בכלל ושל הטכנולוגיות הביולוגיות בפרט. זוהי מעבדת המחקר הראשונה מסוגה, אשר ייחודה הוא בכך שהיא מאפשרת לאמנים לעסוק באופן ביקורתי בפרקטיקות העוסקות בהנדסת רקמות בתוך מעבדות מחקר. אורן וצור היו המייסדים של ה-" Tissue Culture and Art Project" ובמסגרת עבודתם האמנותית הציגו והרצו במקומות רבים ברחבי העולם.
3. באודיטוריום בית הספר "מנשר" לאמנות (דוד חכמי 18, ת"א) ערכו ערב הנקרא: ”אנימציה עולמית - הדור הבא“. השתתפו: גילת פרג, ראש מחלקת האנימציה בבית הספר, האנימטור חנן קמינסקי והיסטוריון האנימציה(!) צביקה אורן. הוצגו סרטי גמר מבתי ספר לאנימציה ברחבי העולם.
4. הגעתי במקרה אחרי ההרצאה, ונפלתי על הופעה של שני שלישים מחבורת "ישבנים קוראים שירה" (אותם ניתן לראות מדי פעם בתאטרון תמונע), בכיכובם של נדב בושם בתפקידו הידוע "שמחה בביוף - משוררת ומתנחלת", ובתפקידים קורעים אחרים כמו המורה בטיול שורשים בפולין ועוד, ואיילת רובינסון היפה והמדהימה בתפקידה כ"ערבה בוכייה" זמרת המחאה, וגם הזקנה האסרטיבית, החברה של איט'קה הזקנה המוכה מהכרמל, ובעוד קטעים הזויים מצחיקים עד דמעות. מופע סטירי חד פעמי, בועט ומלא פטרוזיליה (כן, כן...). כל פעם מתחדש ומתעדכן אקטואלית. לא ברור מתי ההופעה הבאה, אבל יתכן שהיא תהיה בקפה ביאליק בת"א.
לפני 17 שנים. 23 במרץ 2007 בשעה 8:33