cantankerous

...
זה לא יוצא לי מהראש.
סיפרת לי שהבת שלך שאלה אותך לגבי האישה שגרת איתה פעם. כלומר לגבי. שלא ידעת מה להשיב וחיפפת אותה בתשובה סתמית, ש"עכשיו אני כאן". ודאי לא הבנת מה אתה עושה. חשוב איזה אומץ היה לבתך לשאול שאלה רגישה זו. חשוב כמה זמן היא נושאת שאלה זו בקרבה, כמעט שנה עברה מאז בקרה בדירתי בקיץ האחרון. חשוב על מה הסתכלה בדירה הזו, שהתאהבה בה, אולי על השמלות והחצאיות הססגוניות התלויות מאחורי הדלת, על אוצר התכשיטים התלויים על דופן הכוננית, על הפרפומריה בארונית האמבט, על שפע הספרים הלא מוכרים שאינם ספריך. לפני ביקורם את צעצועי הסקס הטמנו עמוק בארון, אך לא הסרנו את תמונתי שליד המיטה, ודמותי בה צפה על פני מים עמוקים. וכיצד השוותה בתך הנבונה את הדירה עם החתולה השחורה-הלבנה שליד הים לעומת הדירה האחרת, העירומה והמיותמת, שבה גידלת אוגרים בכלובים נפרדים, ועם ביתה שלה המוכר והידוע, שבו הכלב חי בחוץ. ואיך שהשוואות אלו שעשו עיניה החדות ומוחה המתבגר הקולט כל פרט, גרמו לה להחליט שבדירה הזו חיית חיי זוג עם אישה אחרת.
חשוב נא שוב על אומץ ליבה לשאול - על מנת לדעת, וזכור שהזדמנות לא לעולם חוזרת. סביר להניח שהיא לא תשאל שוב. אם אתה רואה בכך הקלה – דע שהיא לא תשאל - ולא רק שאלה זו. בטיפשותך, בבלבולך ובהיסוסיך פספסת הזדמנות פז ליצור דיאלוג בוגר ואמיתי עם בת-בשרך, הדומה לך כל כך מבחינה רגשית. כשפטרת אותה במשפט סתום וטרוויאלי, כשהשתמטת וחיפפת אותה במובן מאליו, כשהשבת סתומות על מנת שתידום, תחליף נושא (אולי תדבר על "השמינייה") ולא תחקור שוב - משכת את הגולל על פי באר הקרבה והחברות שבין אב לבת. לימדת אותה שבכל הקשור לשאלות אמיתיות, לרגשות סוערים, למכאובי הרגש המופלאים שמתחילים להתעורר בה על סף גיל ההתבגרות – היא לא תפנה אליך, כי אתה לא יודע להתמודד ומה להשיב.
בדברים מסוימים אולי תפנה לאימה, וזו, כתמיד, תהיה גורם מתווך ביניכם, חיץ. ובאשמתך שלך היא תוסיף ותותיר אותך בודד כתמיד בתוך משפחתך ונטול קשר ישיר אל צאצאיך. בדברים אחרים רגישותה של בתך תחוס על אימה, ולא תציק לה בשאלות מביכות על נשים אחרות בחייך, ודאי גם על דברים אחרים, וכך תישארנה שאלותיה אילמות.
היא אכן תגדל להיות כמוך, בודדה בחיק משפחה אוהבת. הולכת על ביצים ונזהרת לא לדרוך על יבלות, כפי שאתה נזהרת לא להכביד בבעיותיך על אמך. בתך המדהימה למדה כיצד לרצות אתכם בתעודות הצטיינות אותן תמסגרו ותתלו על הקיר, לספק לכם הצלחה שניתן למדוד. כמו שהוריך מתגאים בדיפלומה שלך. היא תזמין אותך להופעה שלה, ותרקוד להפליא, תנגן או תשיר, אבל במה שנוגע לביטוי עצמי מלא של רגשותיה, פחדיה ומה שבאמת מטריד אותה - ממילא כבר שמת לה סייג.
יבואו רגעים מרים יותר, היא רק בתחילת הדרך המפותלת של גיל ההתבגרות. לפעמים אתה תביט עליה, מתייסרת, ותרצה להושיט לה יד ולומר לה שאתה מכיר היטב ייסורים אלו בנפשך ובגופך. אבל זה יהיה מאוחר מדי. לא תוכל לשאול את עצמך מדוע לא פנתה אליך בדבר כזה או אחר. אתה כבר יודע מראש למה.
אתה אומר שלא ידעת מה לומר. שאתם בעצמכם לא סגורים על ההווה ועל מה מחזיק אתכם יחד חוץ מן המצב הכלכלי, הילדים, התינוקת החדשה, הדירה היקרה והמשכנתא הגבוהה, וחברותכם רבת השנים. זה לא מעט דברים משותפים, וזה לא מעט להגיד. אתם ודאי לא סגורים על בניית עתידכם המשותף וכיצד יראה עתיד זה, אבל יכולת להגיד לה משהו אמיתי לגבי העבר שהיא לא הייתה עיוורת מלראותו מן הצד, ושנשאר חסר פשר, שרירותי וגחמני בעיניה.
יכולת לספר לה שאהבת גבר ואישה - פנים רבות לה. ושגילית שאתה יכול לאהוב יותר מאישה אחת, שלא בחרת בזה, ושלמרות הכאב יש להודות: זה קורה. ולהבטיח לה שבעולם מעורבב זה - אהבת אב לבתו איננה משתנה, שבאהבתך זו לא חלות תמורות, שהיא בטוחה תמיד ולא נגרעת, גם כשאבא הולך ובא. גם כשאבא בחו"ל כל השבוע, היא תמיד איתו מול עיניו, תמירה ועיניה קורנות. ושלאהוב יותר מאדם אחד זה כמו לאהוב יותר מילד אחד, כמו שמצאת בליבך מקום לאהוב את אחיה כשנולד, והדבר לא גרע מאהבתך אותה. וכנ"ל לגבי התינוקת. ובסוד תגלה לה שלמרות שאתה אוהב את כל ילדיך, ושכולכם מוצלחים ויפים בעיניך מכל הילדים בעולם, מקום מיוחד בכל זאת שמור עבורה, כי היא הבכורה שהפכה אותך לראשונה לאבא, כי עימה בילית זמן רב יחסית בינקותה, ומשום שמבחינת האופי, הספורטיביות והתעוזה - היא הדומה לך מכולם.
סיפרת לי שעכשיו אתם בעניין של להיות כולם ביחד ולעשות הכול ביחד. עצתי לך היא למצוא את רגעי החסד האינטימיים הספורים ולהיות עם כל אחד קצת לחוד. ועם כל אחד אמיתי ושלו ובדרכו עד הסוף.
אל תדחה לאין-קץ את בניית הגשר, שמא תפספס. בתך האמיצה שולחת אליך יד ומסר ברור. קרביה ודאי התהפכו עשרות פעמים לפני שהעזה לשאול אותך כבדרך אגב. האגביות הזו בעצמה עלתה ביוקר. שלא יסגיר הרגש, שלא ירעד הקול. בנך אף הוא שואל מפעם לפעם, מעיר בתמימות, מנסה לתפוס קצה חוט, קצה-פשר בסמטוחה שבה הוא חי.
אל תפטור את ילדיך בתשובות של לא-כלום כאילו הם ילדים טיפשים אטומים ועיוורים. תשובותיך נועדו להיות קרקע לדו-שיח אמיתי ומתפתח, ולא הוראה אילמת לסתום את הפה, ציווי לא לשאול ולא לחשוב. הנזק יהיה עצום לאין שיעור.