...
*
בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א
מתגלגלת לשוני בפי
כשאני תורמת רוק
למיפוי הגנום היהודי.
דוקטורנט בחלוק לבן מעביר צמרון עטוף יפה
שואל שאלות על מוצא המינים
(או מוצא האשכנזים)
ומסמן על מפת אירופה נקודה נוספת שלא הכיר.
זה ליד וארשה, אני אומרת,
תעקוב אחרי מסילת הרכבת.
ומאז שמה של העיירה פאלניץ עושה לי יבש בפה.
*
השכנה מספרת שהיא נוסעת עם התלמידים שלה לפולין.
סבתא יורקת: "טפו!
שיהודי יסע לדרוך על האדמה המקוללת הזו?"
*
אח של סבתא היה איש קטן מאד ויפה-פנים,
זקן עם פני בובה ורדרדים ובלי קמטים,
אבל עם מספר כחול ועיניים כחולות -
שראו, עת התחבא על העץ,
איך עורפים את ראשו של אחיו במעדר.
*
בפרפרזה על משפטי נירנברג אני רוצה לשאול
האם היה זה עץ אלון או עץ ערמון?
*
אצלינו בבית ביום השואה
מול הטלוויזיה בשחור-לבן
אימא היתה שותקת ומעבירה לירדן,
לא מוכנה להתמודד עם התמונות של הגופות
בסרטים שכל השנה חיכיתי להם
והכי הכי רציתי לראות.
לפני 17 שנים. 16 באפריל 2007 בשעה 4:42