...
עוד שחזור מן הבלוג המחוק:
פורסם לראשונה ב - 5 באפריל, 2006
...
ד?ב?ו?נ?י-א?ב?יב
עגלי-לחות וערפל לכודים ומפרפרים,
מן השחר שלפני השחר שלפני כמה בקרים,
תלויים בזרועות נימים דקיקים וזהירים,
בפיהוק זגוגיתי, בין אמת ושקרים,
כבר לא ישנים אבל עוד לא מתעוררים,
רסיסי טל-שחרית באור שמש זוהרים,
אסירים אסורים ברשתות הקורים.
התכופף, הסכ??ת בנחת, איך מתחת לשכבות ת?ח?רים,
מתחת מלמלת קורים מיושנת,
שממה דמומה בשלדי הפגרים.
נש?לים כמוש?י עייפות, נשכחים,
עימם חלפו זה מכבר תעצומות נרקיסים,
קליפות בקועות בגלגול?י ז?ע?יר ביצים,
מנקדות בכתום ושחור את חיוורון העלים.
דינם מוצה, מלאכתם היטב נעשתה,
בבית הקברות, כלומר חדר הלידה.
כך, בפשטות, בלי נוסטלגית-צילומים ישנים,
נטול?י תיעוד ומסמכים מתפוררים,
נטולי אוספים, ומה שחבל לזרוק,
שיי?ר?ת ניי?ר?ת ושבר?י-שברים,
לא כמוני, שבויה, אסירת זיכרונות אמיתיים ובדויים,
עומ?ס?ת פרטים ופרטי-פרטים מיותרים,
שלי, בין השאר, אך גם של אחרים,
טובעת בשאריות ומצבורים,
חומ?ר?ת בקיבת הבויד?ם אלף חומרים,
מלעלעת ונחנקת בפסולת חומרית ורוחנית,
של כמה עשורים אחרונים.
הללויה לרשת קורים,
לרחם פרפרים,
למטווה עד?ין וחזק, מארג-החיים.
מפינת הקורים במרחק זעיר,
במרחק לוע מהיר,
במרחק גוף מתמתח שעיר,
כלומר ממש זה עתה,
בקיעת פקעת זחלים-דובונים
מרשת קורים, מקן יתומים,
מ?ס?כ?ר שלוות הגלמים האילמים,
דובוני ראשית האביב שעירים,
מתפתלות אחיות - ואחים רוטטים,
לוע ונוע, לוע ונוע,
זה מעל זו מגששים ומכרסמים,
דובונים דובונים דובונים.
ציצת מוהיקן-מבהיקן כתומה
לאורך גב שחור וגמיש
ושיבת צדע?י?ים ינקותית,
מסיעה הלאה, הלאה, חיש,
לוע ונוע וביס,
לוע ונוע וביס,
לעיסה וכרסום ובליעה,
אין דבר מלבד אכילה.
תאבי חיים ועמדה משופרת,
מונים בשעון דובונ?י לתפארת
את ימי השנה המעוברת:
שבט, אדר א', אדר ב',
לקראת ראשון היר?חים.
ואין דבר מלבד זלילה.
מתפתלים, מתכווצים, מתמתחים,
כל עוד אחרונת כלניות סופגת אור יר?חים.
המה לא שיערו יופיו של בכור-ניסן,
או אז בגוף כבד וכנפי ענק קלילות
מתוחות חדשות לבקרים,
ירפרפו רפרפים משוש?י הדורים,
יימלכו בממלכת פרחים ופרפרים.
יזמרו באלם יופיים זמר אחר-הצהרים,
בשקיעה של אייר ישוררו הללויה חרישית,
שיר אביב ראשון ואחרון.
נגמרים וגומרים.
לפני 17 שנים. 19 באפריל 2007 בשעה 9:07
