|
|
|
חשקה נפשי בכלוב(ונים) חדשים. לא, אני לא דוגלת בלוקטובר - לא צריכה חג מיוחד בכדי לחגוג.
הגיע אחד - לא מתאים... אגב, יש פה הרבה ניסוי וטעיה עד שמוצאים את הנעל של סינדרלה.
השני, ממש יפיוף, אהבתי מאד. אממה, הוא הגיע עם שלל אביזרים:
מפתח - מבינה (צריך לפעמים לשחרר)
צינורית - מבינה (לא תודה)
צינור שקוף גדול - למה? מה זה? לאן?
נדרשת חכמת ההמונים, תודה.
אני רוצה לכתוב פוסט ארוך ומפורט על הערב המושלם שהיה לי אתמול באורדורה, אבל הבוקר קיבלנו בשורות עצובות, אז הראש לא שם.
רק אומר תודה רבה לאור, מתי ולכל הצוות על ערב מדהים. דורה אהובתי היית חסרה מאד.
פרטים בהמשך.
I'm back, baby!
אחרי כמעט 3 חודשים בניכר, אני פותחת את חגיגות הפומביות שלי (למתקשים, אהמ, ראו פוסטים קודמים) במקום הכי נכון וטבעי לי, הבית של הפמדום הישראלי, אורדורה!
אני מגיעה עם שלל חדש של צעצועים וכלים, אז תבואו להגיד שלום ואולי אעשה ביניכם היכרות... אינטימית?
איך תזהו אותי? אני אהיה גיבורת על עם משקפיים - כוח העל שלי להראות כמו ספרנית 🤷🏻♀️🤷🏻♀️
מקבלת הודעה - בצ'אט, בסגולה, במעטפה, בטלגרם (איך הגעת אליי??), יונה נוחתת על חלוני:
"אני ממש, אבל ממש ממש, אוהב את הבלוג שלך. קראתי אותו בעיון רב!"
אני: "וואו, תודה! איזה כיף" (אני חמודה)
הוא: בלה בלה בלה (לרוב מציע את עצמו - לרוב איברים מסוימים ממנו)
אני: נהדר (נחדר?) - אני אהיה במסיבה XX ביום כלשהו
הוא: "אה, לא, לא - אני לא פומבי"
עוברת על הבלוג שלי - תמונות של דילדו, הזמנה למסיבה, תמונות של שוטים, עוד מסיבה, עוד תמונות של דילדואים (נחדר??), בלוג על פומביות, פמד(ר)ום...
יש לי תחושה שהם "קוראים" את הבלוג שלי כמו שפעם טענו שקונים את PLAYBOY או HUSTLER בשביל "הכתבות"
תמונה של דילדו בשביל היחס
חולצה מהממת, מסר קולע, אבל למה בלבן??
אין מצב שגותית במיל' שכמותי תלבש את זה בפרהסיה. טוב נו, איאלץ להזמין שוב, בתקווה שהפעם לא יטעו.
לאחרונה יצא לי לדבר עם כמה אנשים על הצורך שלי בפומביות, על העובדה שזה הפך לדרישת סף עבורי וזה גרם לי לתהות למה זה כל כך חשוב לי? באופן כללי, אני טיפוס די שקט ומופנם, אז מאיפה צצה לה פתאום ה-alter ego האקסביציוניסטית הזאת, ששואבת כל כך הרבה סיפוק והעצמה מהחצנת ההעדפות שלה?
כשהייתי ילדה ממש קטנה ידעתי שאני חריגה. בלילה, במיטה, פנטזתי על זוגיות אחרת - על יחסי כוחות, היררכיה, התמסרות ולקיחה, על זוגיות שונה ממה שראיתי סביבי.
ואז, כמו רבים, הרגשתי צורך להסתיר את מי שאני - מכל מיני סיבות - ציפיות ההורים, החברה השמרנית שבה גדלתי ואולי אפילו הרגשה שאני לא בסדר, שאני צריכה לתקן את עצמי - אז קברתי את עצמי עמוק בארון. במשך שנים הסתתרתי בארון הזה ולעיתים, מרוב שדחסתי לתוכו כל דבר שנראה לי חריג, כבר לא הייתי בטוחה אם זה עדיין שם. אבל הרעב רק גבר, הצורך רק עלה, הרגשתי לא מסופקת ולעיתים אפילו אומללה.
אולי עוד אכתוב על היציאה מהארון, על החששות, על הפעמים שכמעט נגעתי ואז נסוגתי. אבל יום אחד החלטתי שאני כבר לא יכולה להמשיך להיות קבורה בעודי נושמת ומצאתי את האביר שלי וביחד יצאנו למסע המופלא הזה שלנו... אבל גם אז הרגשנו צורך להסתיר - הכל נעשה בחדרי חדרים - עד שלבסוף החלטתי שאני לא מסתירה יותר את מי שאני, מי שאנחנו. התחלנו ממאנץ' {אורדורה 😊) ואז מסיבה קטנה (אורדורה 😊) ועוד מסיבות ואז מסיבות בחו"ל - עד שהפומביות הפכה לחלק אינטגרלי ממי שאני.
יש כל כך הרבה סיבות.... מסיבה מרובת משתתפים זו האנתיתזה לארון המחניק. זה לחגוג את מי שאני בקרב עוד אנשים כמוני וכבר לא להרגיש חריגה. הפומביות גם מאפשרת חוויות אחרות, מסעירות, מרגשות, מעצימות. החברויות שיצרתי מאז היציאה מהארון הן הרבה יותר עמוקות ואותנטיות, מכוון שאני לא נאלצת להסתיר חלק כל כך מהותי מהחיים שלי.
זה להיות שלמה עם עצמך, גאה במקום שלך.
*ככה AI רואה אותי, כפרה עליו שיבוא כל יום:
אני אוהבת ללחוש לך באוזן את המחשבות שלי, התהיות שלי, החששות לפעמים, התכניות שלי ולהרגיש איך כל מילה מתקבלת בהקשבה רבה, בכבוד רב.
אני אוהבת ללחוש לך באוזן דברים מלוכלכים, מחרמנים, זדוניים שאני רוצה לעשות, לממש... לך, לאחרים. את הזוויות שאני רוצה, התנוחות, הקולות שאני רוצה להפיק... ולראות בעיניך ובהבעות פניך את סערת הרגשות, אתה מנסה להיות stoic, לבלום את פרץ האמוציות, אבל אני קוראת אותך כמו ספר אהוב, רואה דרכך.
אני אוהבת שהדייטים שלנו מתרחשים באמצע מסיבת בדס"מ. אני אוהבת להתלבש לדייט שלנו במכנסי הויניל השחורים שלי, עם המגפיים השחורות. להתאפר, להתבשם.
אני נהנית ללטף לך את הפנים שמופנות כלפיי עם המבט האוהב, הסוגד בזמן שמשמאלנו גבר מעביר סשן הצלפות לאשתו הכוסית על, שאין דברים כאלה. יווווווווו איזה תחת היה לה.
למשש אותך קצת עם הרגל שלי, עם המגף המטריף, בזמן שמימיננו אני רואה שולטת עושה גרון עמוק עם דילדו ענק לנשלט המאוהב שלה. לראות אותה עוצמת עיניים, כמעט גומרת בזמן שהוא גומע אותה, ולספר לך סיפור מצחיק, נבזי, לפלרטט איתך. רעש ההצלפות, הגניחות, ואתה ואני מביטים אחד בשנייה
טוב, אז אני עדיין בטורונטו, הטיסה שלי שוב בוטלה... אז כיאה לאישה, אני מתנחמת בשופינג של הביוקר
באמצע חנות נייקי ענקית לפתע נדהמת לראות את השלט הזה מתנוסס, ואני אומרת בליבי "נכון מאד!"
נוסעים לנו בדרכים, ובכל פינה כמעט אני רואה את אלה... כי באמת אי אפשר PEG בלי LUBE - אני הרי שולטת אחראית
וכולן יודעות שאי אפשר PEG אפילו בתוספת LUBE אם אין:
