וניל פצפוצים

לא פעם כתבתי כאן על האמונה שלי בכוחן של מילים. מילה יכולה לרומם אותנו לגובה חדש ומילה אחרת יכולה להפיל אותנו נמוך.אף אחד לא חסין לזה, גם החזקים שבינינו.

המוח והנפש שלנו מגיבים למילים. הן משפיעות על החוויה, על האופן שבו אנחנו רואים את המציאות, ועל מה שאנחנו מרשים לעצמנו להרגיש וליצור.

קרל יונג גם האמין בכוחן של המילים והוא דיבר על היכולת שלנו לתקשר עם הנפש העמוקה, עם התת-מודע שלנו, דרך סמלים, דימויים ומילים.

אחת הדרכים לעשות זאת היא כתיבה יומיומית, בה אנחנו יכולים לתת במה למה שאנחנו מרגישים, צריכים או מבקשים.

כשאנחנו כותבים את מה אנחנו רוצים, מה חסר לנו, או איזו מציאות היינו רוצים לזמן לחיים שלנו אנחנו נותנים מקום למשהו שמבקש להיוולד בתוכנו.

יונג האמין שכאשר הלא מודע והמודע מתחילים לדבר אחד עם השני שם מתחיל השינוי האמיתי.

זו יכולה להיות מחברת של רצונות, של רגשות, של אהבה שאנחנו מבקשים לעצמנו. כתיבה שבה אנחנו מקשיבים למהות שלנו, למה שמדויק לנו, למה שהנשמה שלנו רומזת עליו בשקט.

ולאט לאט, כשאנחנו מתמסרים לתהליך הזה, משהו בתוכנו מתחיל לזוז. אנחנו רואים אחרת, מרגישים אחרת, ומתחילים גם לבוחר אחרת  ואז המציאות באמת משתנה.

זה לא קסם. זו הפסיכולוגיה של עומק. זה הקשר שלנו עם עצמנו ונסיון אמיץ ליצור מציאות שטובה לנו.

לא פעם גברים שאלו אותי מה הפנטזיה שלי. תמיד חשבתי שהיא חייבת להיות דרמטית, קינקית, סקסית בצורה מובהקת והיו לי גם כאלה. אך לפנטזיה האמיתית הגעתי לא מזמן. 

אני חולמת על מה שאין לי, על מה שלא היה לי מזמן - gentle, generous lovemaking.

אני חולמת על התעלסות שבה הגבר עדין איתי, מסתכל עליי, רואה אותי, רגוע, מחייך ופשוט נותן לי אהבה. הוא לא ממהר לשום מקום, הוא נוכח, הוא עוטף אותי בהמון חום ורגש.

עשיית אהבה שבה רואים אותי ונותנים לי רוך ועונג בלי לצפות ממני לדבר. מקום בו מאפשרים לי להיות אני, להיות אשה, רכה, עדינה, נושמת.

זה סקס מרפא, מבריא ואוהב, משהו שרוב האנשים שכחו לתת ולקבל במרדף אחרי הדבר הבא.

אני לא רוצה לונה פארק, אני רוצה רגש מזוקק.

אני לא נוהגת לכתוב  שני פוסטים ביום, אך היום זה מקרה יוצא דופן.

את הפוסט הזה אני רוצה להקדיש לאחת הנשים הכי יפות בעולם, לאשה והאגדה, לבריז'יט ברדו ז"ל.

היום היא הלכה לעולמה אך השאירה  מאחוריה מורשת של סרטים איכותיים, של אחת הדמויות הבולטות במהפכה המינית, סמל של נשיות אמיתית והכי חשוב אנושיות. 

היא לא רק הייתה יפהפייה ואייקון קולנועי, סמל למהפכה המינית ולנשיות חופשית, אלא היא  גם העזה להיות מי שהיא גם כשהעולם התקשה להכיל.

ברדו הזכירה לכולם שנשיות אמיתית היא לא רק מראה, אלא בחירה, חירות, אומץ וחמלה.

בעולם שממהר לשפוט נשים, היא הייתה נאמנה לעצמה, לאמת הפנימית שלה ולא ביקשה רשות להיות מי שהיא.

היא יכלה לבחור להישאר כוכבת סרטים זוהרת,  אך בחרה להקדיש את חייה למאבק למען בעלי חיים ,ממקום אנושי, אמיתי ולא מחפש אהדה.

בנוסף לכך, היא גם עמדה בצד הנכון של הסטוריה והייתה תומכת ישראל.

יהי זכרה ברוך🙏💔

אז היום הגיעה שמלה שחורה קטנה שהזמנתי מאתר צרפתי שאני מאוד אוהבת. שמלה לחגיגות השנה האזרחית, לא סילבסטר :)

למה זה חשוב לי? כי השמלה הזאת מייצגת את אחת המתנות שהענקתי לעצמי השנה. היא שתי מידות פחות מהשמלה שהזמנתי לפני שנה וזו בהחלט הצלחה קטנה אך חשובה. 42 מידה אירופאית זה יפה. 

השמלה קטנה ושחורה, עשויה מקטיפה איכותית ויש מרווח בינה לבין גופי. וזה נעים וזה משמח אותי מאוד. 

היא דומה לי קצת - קטנה, נעימה ונותנת מרווח לנשמה. 

לחיי הנצחונות הקטנים🥂✨️

אני לא רוצה לסכם את השנה כי היו בה הרבה דברים טובים  וגם דברים מטלטלים שאני לא רוצה לקחת לשנה הבאה.

אך מה שאני כן רוצה זה לאחל לעצמי דברים טובים לשנת 2026 המתקרבת.

לשנה הבאה אני מאחלת לעצמי להמשיך בתהליכים הטובים שהתחלתי, לשמור על הבריאות, על התזונה, על הגזרה.

מאחלת לעצמי להתקרב לעצמי יותר, להקשיב לעצמי ולהמשיך בתהליך של שינוי, שינוי טוב, איטי וממלא, תהליך של קבלה עצמית בכל המובנים ושקט נפשי.

מאחלת לעצמי, לאנשים שאני אוהבת וגם לכם בריאות, שמחה אותנטית ואמיתית , חוויות טובות ומרגשות והכי חשוב אהבה, חום, רגש וסקס מטורף  וחסר מעצורים.

השנה אני מאחלת לעצמי אהבה והמון רגש, לא בכל מחיר, אלא משהו שמרגיש לי נכון, טוב ובטוח.

שנה אזרחית טובה לכולם❤️✨️

קוונטים, לפי הידע המוגבל שלי בפיזיקה, הם חלקיקים ולא תמיד יודעים איפה הם ומה המהירות שלהם,  והמציאות משתנה לפי מדידה.

אנחנו חווים משהו מאוד דומה גם ברגשות שלנו. הרי לא תמיד ברור מה נרגיש, איך יקראו אותנו, או מה יקרה בקשר, במיוחד בקשר רומנטי.

אך מה שחשוב באמת זו ההתבוננות העצמית, האפשרות להירגע מול חוסר וודאות, ולתת לדברים להיות כפי שהם ופשוט לשחרר ולזרום עם החוויה.

כל רגש הוא רגעי, כמו גל קוונטי, והוא משתנה כשהתבוננות שלנו עליו מתחלפת.

ואם מצליחים לשחרר ולהרגיש טוב בקשר ולחייך לעצמנו גם בשתיקות זה סימן שיש סיכוי שמשהו נכון מתרחש או שפשוט התבגרנו או שהאנרגיה של האדם השני מרגישה לנו נכונה גם בחוסר וודאות.  

אז היום היה יום מלא בטוב וגם ברגעים פחות טובים שגרמו לי לחשוב, לחשוב על חשיבות החיים, חשיבות היחס שאנחנו נותנים לאנשים, על היחס שאנחנו מקבלים. על חשיבות הרגש והאהבה בחיים, על האפשרות שהקסם הזה יקרה לי וגם לכם.

היום התחיל נפלא, הקדשתי את רובו לבן החייל שלי. טיילנו בטיילת יפיפיה, אכלנו ארוחה נהדר עם נוף קסום.

לאחר מכן בישלתי ועמלתי לאירוח חברות של הבת שלי.

כל הדברים האלה ממלאים אותי באושר רב.

אך לא מזמן חזרתי גם משבעה. שבעה של גבר יחסית צעיר, בערך בגילי שנפטר מסרטן. אני מכירה את בת זוגתו. זה פרק ב', פרק ב' מלא בכל כך הרבה אהבה, כבוד, אושר. כל סטורי שלה היה מלא באהבה, בשמחה בקסם שהפגינו שני האנשים היפים האלה. הסיפור שלהם נתן תקווה, תקווה לאפשרות הזאת של פרק ב'.

הם לא זכו לשנים רבות יחד, לא זכו להזדקן ביחד, אך הם זכו לכמה שנים של אושר, של קשר אמיתי ואוהב וזה לא מעט.

אם פגשתם מישהו באמת שווה, אם מצאתם אהבה גדולה, תהנו פשוט מכל יום, מכל רגע יחד. כי זה כל מה שיש באמת.

מצרפת כאן ציטוט של גבריאל גרסיה מרקס, שאני מאוד אוהבת.

"If I knew that today would be the last time I’d see you, I would hug you tight and pray the Lord be the keeper of your soul. If I knew that this would be the last time you pass through this door, I’d embrace you, kiss you, and call you back for one more. If I knew that this would be the last time I would hear your voice, I’d take hold of each word to be able to hear it over and over again. If I knew this is the last time I see you, I’d tell you I love you, and would not just assume foolishly you know it already."

If I give you my heart treat it gently,

Treat is as if it were your own,

As if it were the most gentle china cup, 

And if I choose to give you my heart,

Trust me enough to open your own,

Trust me to be gentle and caring with yours,

Trust me to love you back.

אחד הדברים הטובים בהתבגרות זה היכולת להבין מה חשוב ומה פחות, היכולת לקבל את עצמך ובאמת להתחיל לאהוב את עצמך. לא בצורה של לצעוק בכל צומת- אני מתה על עצמי. ממש לא. זה מתבטא בהשקעה בעצמך , בלהנות עם עצמך, בלשים גבולות ברורים.

וזה התהליך שאני עוברת עם עצמי לאורך השנים האחרונות והשנה במיוחד. טוב לי גם בלבד וגם בחברה. אני בכיף מכינה סלט או שייק גם לעצמי. אני בכיף משקיעה בספורט כי אני רואה תוצאות וזה נעים לי. אני מבינה מה טוב לי ומה רע ומשתדלת לבחור בטוב כל יום מחדש. זה התהליך שאני אוהבת ואוהבת את עצמי בתוכו.

כנראה השינוי מתחיל כאשר אתה מתחיל להקשיב לעצמך.

פעם אמרו לי שבבלוג שלי לא רואים רגש, שהוא סגור. זה די הצחיק אותי, כי האמת היא שאני מלאה ברגש — חמה, רגישה, מצחיקה, לפעמים אפילו יותר מדי. אם הייתי כותבת בלי מסננים, זה היה הופך לבלוג חשוף עד כאב, בלוג של דמעות.
אני נפתחת עד המקום שאני יכולה, אבל שומרת על עצמי, על הלב שלי, על הכבוד שלי. אישה חייבת לשמור משהו לעצמה, אחרת לא יישאר ממנה כלום.

ועדיין… יש בי געגוע. געגוע פשוט לרגש, חום, לאהבה אמיתית. לגבר שיראה אותי באמת, יעריך, יכבד ויאהב. גבר שלא מפחד מרגש, שלא בורח, אחד שמוכן לבחור בי. אחד שיהיה לי נכון בגוף ובלב, כזה שכשאראה אותו ואשמע אותו, משהו בי יזוז, יבער, יחסיר פעימה בכל המקומות הנכונים.