בטריטוריה שלי

בוקר שמשי, צועד , שלווה מדהימה,

שומע את קולה, מסתובב במהרה,

לא מאמין שהיא הגיעה עד לכאן …

…נושם וצועד לעבר רכבה הגדול,

מסמן לה ״שקט״ ואוחז בידה, 

ידי הגדולה  בידה הצנומה,

הגיעה אלי מהעיר הגדולה,

מגמגמת באנגלית עילגת :  התגעגעה….

מסביר לה שמחר ביתי חוזרת אליי,

מסביר שאמרתי מראש פעם אחת מיוחדת ודי!

מסביר שזה לטובתה שלא להיכנס לנשמתי,

אוחז בידה הצנומה ולוקח אותה אל חדרי,

משכיב אותה על מיטה וקושר את ידיה לצדדים,

מוריד מכנסיה ומביט בעכוזה המדהים,

חולפות 2 דקות והוא מאדים,

מלטף את גבה ומוריד את הבגדים,

מושך שיערה לאחור ומלביש לה קולר,

גאג על פיה, וחודר אל תוכה מאחור,

נושך את גבה , מסמן … סימון שלא יחזור,

הופך אותה על גבה ומשחק עם פיטמותיה,

גונחת, צורחת, כואבת, פורקת את  שדיה,

 מנשק את ביטנה ועולה לצווארה,

ידיה קשורות ועכשיו מתוחות לתקרה וחודר אל תוכה,

ועכשיו זה מגיע - המיטה רטובה,

נושק על עיניה, לחיה ומצחה,

מתפתלת עולה, היא כל כך גמישה,

נשמה  מטורפת שהשתחררה כאילו באמת לראשונה,

וחונק ולופת ומנחית כף ידי הגדולה,

וקושר ומושך וקושר שדיה - משחרר נשמתה,

וחודר אל חוריה וחונק את גרונה,

מקפל את גופה באופן לא הגיוני,

כל כך גמישה , מפתיעה אפילו אותי,

ומיטה ספוגה בה ובי ,

מחבק אותה חזקקקק, מנסה לשחרר אחיזתי ,

ולוחש באוזנה : for your sake, you must move on, I’m a monster you don’t need me, And I’m far away from home.

מביטה בי ודמעה זולגת מעינה,

ומיד עוד דמעה זולגת מעיני על לחיה,

מחובקים … היא מבינה שאנחנו בדרך שונה,

הולכים יד ביד בעיר ציורית אל עבר רכבה,

מביטה בי ונושקת הפעם היא על מצחי,

מחייך ומהדק ידה אל בטני .

Goodbye, my dear, You little beautiful thing, Go live your life and grow up to be a wonderful human being.

היא נכנסת ונוסעת ואני נשאר בחניון לבדי,

מביט שמאלה : ים והרים מושלגים אל מולי,

נושם לרווחה וחושב עם עצמי - מתי יגיע זמני לפינה שלווה משלי.