Hasta que salga el sol

בסטיות או לא להיות טייק2

נעלולה איתי מכיתה א' והיו לנו עליות ומורדות. 

שחר איתי תאכלס מי"ב, אבל אנחנו מכירות עוד הרבה מלפני. 

שוחי גדלה בשכונה אחרת בעיר ולכן גם הייתה בביהס יסודי אחר. לא מנע מאיתנו להכיר חבר'ה מהיסודי שלה בצופים ואחכ בקאנטרי העירוני. מספיק אפילו כדי שבטעות אהיה מוזמנת לבת המצווה שלה שבמקרה גם חגגה איפה שאני חגגתי.

הקטע הזה שהייתי בבת מצווה שלה בלי להיות חברה שלה זה קטע אדיר. איך ההורים שלי נתנו לי ללכת לבת מצווה של בנות שהם לא מכירים??? 

אח"כ בחטיבת הביניים כל חמשת היסודיים החילוניים מתחלקים לשני בתי ספר, שוחה ואני באותה שכבה - היא בז'1 ואני בז'3. רוב החברות שלי שהלכו לז'1 התחברו עם החבר'ה שלה ככה שיצא מצב שכבר ידענו יותר אחת על השנייה אבל לא ממש חברות.

בתיכון. שם הייתה נקודת המפנה. איפה שהוא בסוף י"א או אולי י"ב היא עוברת עם חברה שלה לשורה האחורית בצמוד לשולחן שלי - השורה האחורית הזו הייתה אגדה תאמינו לי. אנחנו כבר סה"כ חברות רחוקות בזכות מגמת המוזיקה וההרכבים הרבים בה אני ביסבסתי 🎸 והיא חיללה 🪈. 15 שעות לימודים בשבוע שאנחנו רק במגמה ואחכ עוד כיתות ושיעורים - חוץ ממתמטיקה ואנגלית, היא הייתה 5 מתמטיקה ו4 אנגלית, אני הייתי 5 אנגלית ו3 מתמטיקה.

 

תבינו, שוחה היא הנשמה התאומה ההפוכה שלי. המקום בו הרגשתי תמיד הכי בנוח להיות אני. המקום בו יש רק פרגון מלא ועצום, גם אם זה ממש שונה ממה שאת חושבת והעיקר שתמשיכי להגשים את עצמך. 

באחת ההפסקות בתחילת י"ב שוחה באה אליי וביקשה שיחה בצד - לא ממש הבנתי מה היא רוצה כי לא היינו כ"כ קרובות אז, אבל למה לא? ישבנו על האבנים בחורשה מול כיתת המתמטיקה של ג'ניה והכיתה היחידה עם מזגן על 16 מעלות, גם בחורף.

"אני יכולה לספר לך משהו?" 

"ברור, עופי על עצמך" 

"את יודעת שיש לי קטע לפירסינגים.. " ומראה שוב את הערימה המכובדת שיש על האוזניים שלה

"כן, עשית משהו חדש? 🤩"

"כן.. את מכירה כריסטינה?" 

באותה תקופה התחלתי לגלות את העולם שבחוץ. עד סוף י"א הייתי מאוד תמימה וחנונית מול אנשים. לא יצאתי למסיבות, לא שתיתי, לא עישנתי, הלכתי לישון מוקדם, הייתי צופיפיניקית מושבעת שזה כל מה שעניין אותה, צופים ומוזיקה.

"לא.. מה זה?"

שוחי מתקרבת לאוזן שלי ומספרת לי, אח"כ מתרחקת עם חיוך 

"עשיתי לפני שבוע בסוף החופש🙈"

מי שלא יודע מה זה עגיל כריסטינה, מוזמן ללכת לגגל. 

העיניים נפתחו לי, החיוך התפשט על הפנים - איזו בחורה אדירה!!!! ואיזה אומץ!!! הייתי בשגעת שהיא גם בחרה לספר לי!!! אניייי?? מי אני? חחחחח

התלהבתי איתה ופרגנתי לה בכמויות אדירות, שאלתי כמה עלה כי ישראל ורק המשכתי לפרגן כי איך אפשר שלא? איזו אדירה.

"יאו איזה כיף שאת מגיבה ככה! את יודעת שחברות שלי לא פרגנו ככה?"

ליבי נחמץ.. הבנתי למה היא סיפרה לי... היא קיוותה לקבל את התגובה שקיבלה ממני סוף סוף אחרי שעשתה משהו שכ"כ רצתה ולא ממש מתיישר עם החברה החנונית והשמרנית שלנו..

אז את י"ב התחלנו קרובות יותר, בשורה האחורית וכשאני לאט לאט מתרחקת מכל מי שהייתה חברה שלי עד אותם שנים. 

התגובה הזו של שחר לתגובה שלי.. הכרתי אותה מקרוב, עברתי טיפולים פסיכולוגיים על זה ושיחות ארוכות עם הדודה ואמא והאחים ומי לא - חברים אמורים להרים אותך, לא להוריד אותך במסווה של צחוקים. ואת זה למדתי עם שח.

בחצי השני של י"ב מצאתי עבודה באולם האירועים במטבח ושחר הייתה הרנרית שם. העיקר החברות שלנו התבססה על הטרמפים שקיבלה ממני כל אירוע כי תמיד היינו צריכות להגיע מוקדם יותר מהמלצרים. אמנם לימי הולדת 18 של כל אחת לא חגגנו יחד, אבל את סיום י"ב והגיוס (שלא ברור איך אבל יצא לנו בדיוק לאותו יום ובדיוק לאותו תפקיד!!) חגגנו במסיבות מטורפות ומפרגנות.

בצבא רק הגיוס היה זהה, היא הלכה לפלוגה ב' בעוד שאני הלכתי לג'. היא הייתה במחלקה 2 וכיתה 3 כשאני הייתה במחלקה 1 כיתה 1. שבתות הפוכות כל הטירונות והקורס - רק שבת אחת סגרנו יחד כשהיא בטעות שברה שמירה וסגרה שבת איתנו. כולם בבסיס ידעו ששחר ושחר סוגרות סוף סוף יחד. לא מעיין בית דין, אנחנו נעביר את הלילה עם קולה ובוטנים סבבה ונצחק ונאכל ויהיה לנו כיף - וכך היה.. היה כיף לא נורמאלי.

שוחה ונילית. ו נ י ל י ת. לא מתחברת בכלללל לעולם שלנו, והיא שמעה ממני הרבה. כ"כ הרבה שאני כבר לא מדברת איתה על זה 😂 אין איזו בושה והיא תמיד שואלת אותי שאלות לפני אקטים קצת יותר מהקונבציונאלי.

שוחה היא הנשמה התאומה ההפוכה שלי. לפעמים אני חושבת שהיא אני ביקום מקביל. 

היא לא מעשנת ולא ממש מקללת. נסעה לדרום אמריקה אחרי השירות וחיה חיים מאושרים עם הבעלולי. מעלה תמונות לאינסטה וסטוריז ותמונות של אוכל ונופים ומלונות וטיוחים והיי אנד.. 

 

זה קטע לאן הראש שלי הולך בזמן כתיבה על נושא.. חשבתי בכלל לכתוב על התחושה הזו להיות אני.. והקישור ל.. מה זה משנה? שוחה שווה את הכתיבה. 

אגב, לאף אחת מאיתנו לא קוראים שחר, אבל זה הכינוי שלנו אחת לשנייה - שח, שוחה, שוחי, שחר. איזה ליל סופ"ש אחד לקראת סיום י"ב, שוחה ושוחה ישבו במיצובישי לאנסר לבנה שעברה כבר כ"כ הרבה קילומטראז' בחנייה של היילו של העיר. למה ביילו? כי זה מה שהיה פתוח בשביל איזה במבה ומיץ.

לא ברור לי איך זה קרה, אבל הרכב נפתח ונכנסו ארבעה או חמישה גברים. אחד יושב עליה במושב הנוסע, אני במושב הנהג וארבעה מאחורה (אולי שלושה) נדחסו להם. חברה שלי מיד שאלה מיהם וכל אחד בתורו הציג את עצמו כשחר

"היי אני שחר! 🫲🏻" ככה איזה חמש פעמים.

נקרעות מצחוק והם שואלים לשמנו, ענינו גם

"היי אני שחר🫲🏻" ומאז אנחנו שחר😉

אגב רק לשניים מתחכם אשכרה קראו שחר אבל השלישי זרם ומי היה מאמין שזה נשאר עד היום. 

יש מספר מצומצם של אנשים שיודע עליי כמעט הכל באופן קבוע. 

לדעתי אפשר לספור על יד אחת את כמות האנשים שאני שקופה איתם ובלי מסיכות באופן מלא. כבר כתבתי בעבר, רוב האנשים בחיי לא הצליחו להכיל את האישיות המוגזמת שלי באופן מלא ולכן הם לרוב זוכים להכיר את הסטלנית שמדברת בבוטות ובגסות אבל גם מנומס להפליא ולפעמים גם נחמדה. קרובי של המשפחה יותר תיאטרלית ופחות בוטה לגבי סקס, אבל עיקרון דומה.. 

יש לי חברה אחת, שמערכת היחסים איתה ידעה עליות ומורדות אבל לא כי רבנו או לא הסתדרנו, הכנות ברוטלית זאת שפה משותפת שלנו ועל זה הרוב מבוסס אצלנו ביחסים. התרחקנו לפעמים אולי כי לכל אחת היו רגעים בחיים בהם היא הייתה צריכה להסתדר לבד, ולא ממש ידעה איך להמשיך להיות בקשר מתמשך באותו רגע. 

הכינוי הרשמי בנינו זה נעל ושרוכה, היא נעל ואני שרוכה. הכרנו בכיתה א' והתחברנו ממש בשיעורי ספורט וכיתת ספורט כשגילינו שיש לנו בדיוק את אותן נעליים אדומות עם שרוכים שחורים. ככה נהיינו נעל ושרוכה. 

בחטיבת הביניים התפצלנו, היא התחברה לחנונים מאשכול הפיס ואני לצופיפניקים שחיים בטבע ובהרים. היא גם הייתה בנוע"ל אבל לא רבנו על זה😜

בתיכון חזרנו לאותה כיתה ואיך שהוא נהיינו קליקה כזו שלה, אלמוג ואני - היחידים בכיתה שפשוט החליטו להביא מחשב במקום מחברת. אגב רק לאלמוג היה אישור על כתב לא קריא, לולה ואני סתם הצטרפנו ולא אמרו לנו כלום. 

לכו תריבו עם טושי כן? הייתי מטרילה את המערכת כ"כ הרבה שבי"ב פשוט הפסיקו להעיר לי על השטויות.

אנחנו מדברים על המחאה ההיא שבסוף עצרה לימודים לבוקר שלם עבור ביה"ס שש שנתי שלם - הרגעתי למצב שהתראיינתי לרדיו המקומי ואפילו יש טור דעה בידיעות אחרונות 😂

או שפתאום החליטו שאסור לבוא עם כפכפים לבית הספר. עד אז לא הייתה בעיה אבל דווקא כשהגענו לשמינית ובשנה היחיד שהציעו שיעורי ספורט בנוסח יוגה ופילאטיס בהם לא צריך נעלי ספורט - אסור כפכפים. שלושה חודשים הסתובבתי יחפה בבית הספר. בכל פעם שעצרה אותי מורה או מנהלת הייתי עונה להם "אמרתם בלי כפכפים לא?"כולנו צחקנו והמשכתי את היום.

היו לי פכפים בתיק, רק חיכיתי שמישהו יגיד לי להפסיק לבלבל את המוח. הם לא אמרו.. עד שהמנהלת של השש שנתי אמרה לי יום לפני חופשת חנוכה או סוכות - "טושי, אחרי החג את עם נעליים בבקשה." איך אני יכולה לסרב לה? 

הפעם ההיא שהמחנכת הלא כריזמטית שלנו החליטה שהיא משנה מקומות ישיבה בכיתה, וממש ממש ממש לא התכוונתי לזוז מהשורה האחורית שלי. בעד ממון לא זזה!

שלט ממרקר כתום עלה לאוויר הכיתה "לא מתפנים!!!"- עכשיו לכי תהיי רצינית מול 40 נערים יורה חסרת כריזמה 😂

 

רגע, ברחתי במחשבות, נעלולה ולמה פתחתי את הפוסט הזה בכלל?

לולה מלווה אותי באמת בהמון המון חלקים ושלבים בחיים. היא יודעת הכל על הבדסמ שלי, הכל על החרדות והadhd, הכל על אקסים, רצונות, שאיפות, א-מונוגמיה ומה לא.

סיכמנו בנינו שאם אני מספרת לה משהו במערכת יחסים שנשמע... קצת יותר מידי רעיל, לא להתבייש ולהגיד בברוטליות את האמת, כמו תמיד. והיא עשתה זאת נאמנה במשך שנים עם כל מיני דושבאגים ורוקסטארים ווניליים...

עכשיו.. אני ניצבת בפוזיציה.. לא כ"כ נעימה.. אני מרגישה שהיא לא נמצאת במערכת יחסים טובה ובגלל שנאי לא פיזית קרובה ואיתה ביומיום, אני לא מרגישה בנוח לומר לה את זה.. 

אני מרגישה את זה הרבה זמן.. לא תחושה חדשה.. שצצות יותר מידי נורות אדומות.. אבל.. היא כבר התחתנה.. היא.. מממממ... 

לולה מגיעה אליי בסופש הבא והבטחתי שאגיד לה.. אני תוהה אם אשתמש במיץ אומץ כדי שתהיה סיבה לפילטרים הפתוחים.. אבל אני גם חוששת ש.. זה לא נכון.. 

אוף

 

טוב לא כזה אוף כן? סתם מצב לא נוח. אני עדיין אהיה כנה איתה. יש גבול ולדעתי עברנו אותו והמצב שם לא נראה לי תקין. אולי אני לא רואה הכל, הרי היא מראה לי דרך התחושות והחוויות שלה ובטוח שהיא לא מספרת הכל - יחד עם זאת, אז תרגיע אותי עם קונטרות או וואטאבר.

 

קחו שיר שברגעי סאטלה של שנות העשרים המוקדמות, שתי בנות נקרעות מצחוק כי בגלל ביס קטן כל העיר משתגעת ונושכת אחד את השני לכדי ריקוד.

"את רוצה להגיד לי שעד עכשיו לא שמת לב שהם ככה בגלל הביס שהיא מקבלת בהתחלה??? כמה פעמים כבר ראינו את הקליפ הזה 🤣🤣" 

אז כמו כל שבוע יש את הפגישה הלא שגרתית והיום: 

WOOP

Your Wish

Your best Outcome 

Your inner Obstacle

Your Plan

היא ביקשה שנכתוב במחברת, ויש אחת לידי, אבל התיעוד אונליין שנשאר באיזה שרת איפהשהו (ומחזיק כבר 23 שנים🥳) מפתה יותר. 

אז היא ביקשה שנבחר משאלה, התוצאה הטובה יותר של אותה משאלה, המכשול הפנימי שלנו והתוכנית לעבוד על המכשול הזה. 

מודה, אין לי תשובות להכל. היה 3 דקות לכל שלב והתיעוד של השאלה והתשובה לקח זמן כשאני מנסה להיות אינטואיטיבית ולדבר אמת ללא פילטר 

את הטקסט פה למעלה כתבתי אחרי. אין ספק שיש פילטרים שאני כבר לא שמה לב שיוצאים ממני ואולי זה המכשול הפנימי שלי, החשש להיות באמת אני. החשש מעצמי להיות אני אחרי שנים של מסיכות והחבאות וחוסר הבנה פנימי עמוק. 

 

ואולי את סתם מבלבלת את המוח עכשיו ופשוט מפחדת. את יודעת מה אמא שלך הייתה אומרת? "תפסיקי לבלבל את המוח!!" אצלנו לא נתקעים על בקול רם, פשוט מתמודדים, זה מה יש. 

סתם זה לא היה כ"כ לא בריא חחחחחחח יש כלים להתמודדות ולא מטאטאים. פשוט הגישה הבכיינית הזו שיוצאת ממני לפעמים זה הטריגר חחחחח

——————————————————————————

Choose a domain for you wish

זוגיות קינקית עם שאיפות למשפחה וילדים 

What is the time frame for fulfilling you wish 

5-6 שנים

In the the time frame you chose, what is you most important wish? Pick a wish that is challenging for you but that you can fulfill. 

החזרה לארץ וקיום חיי משפחה שם. התמודדות שלי עם הצורך בשליטה בחיים בהם הכל יכול להשתנות ברגע והכל מאוד דרמתי ולא הכל בשליטתי.

 

——————————————————————————

.step 1:what would be the best thing, the best outcome about fulfilling your wish?

אני מניחה שלחיות בשלם עם עצמי וכל צדדיי לצד אדם שגם חי בשלום עם עצמו וכל צדדיו והעברת הערכים האלו ורבים אחרים לדור העתיד. 

How would fulfilling your wish makes you feel? 

לייק א דרים קם טרו או משהו דיסני כזה, רק מציאותי.

Step 2: visualize this outcome for the next 2 mins while you listen to this music 

נוגנה מוזיקה רקע כביכול מרגיעה אבל סה"כ מרגיזה שמתאימה למעליות או לובי של וואטאבר. עלק פוקוס מיוזיק.

ובעודי מדמיינת יום יום שגרתי וקצת משעמם. ויכוחים על נושים שונים, חלקם שטותיים וחלקם מהותיים שמערערים ובונים. 

——————————————————————————

Step 1: Look Within

What is it within you that holds you back from fulfilling your wish? What is it in you that stands in the way of you fulfilling your wish? 

אני חושבת בהרבה תקופות התמקדתי יותר במיניות שלי ולגלות את עצמי בעולם הזה לבד, בלי הכנפיים של אמא ואבא. 

עכשיו אני יודעת אבל זה קצת רשימת מכולת בררנות ואולי לא בררנות? כי זה לא שמעניין אותי גובה או משקל או מה קורה בין הרגליים. זאת אנרגיה ספציפית, אולי קצת גבולות ספציפיים עם.. 

What is your main inner obstacle?

אני חושבת שלא תמיד אני יודעת לעשות את זה, את מה שאני כ"כ רוצה ואני בוחרת לפתוח את הלב מול מי שלא מעוניין בזה איתי מראש כי אז קל לי להאשים את עצמי

זה מה שאני תמיד אומרת.. אני צריכה לעבד עוד יותר

——————————————————————————

Name one action you can take or one thought you can think to overcome your obstacle. 

" If (obstacle), then I will (if then plan)"

אלף תירוצים רצים במוחי כרגע אני לא חושבת שלגמרי עיבדתי את מה שכתוב למעלה כדי לקיים את זה ברובד עמוק מספיק. 

 

פעם בשבוע יש בעבודה שלי מפגש Wellness. אני לא בטוחה מה זה באמת אומר אבל המטרה היא להתעסק במשהו שלא קשור לעבודה ויותר קשור לפיתוח עצמי. 

במהלך דצמבר התעסקנו בסגירת שנה והיעדים שהגשמנו ובלה בלה בלה.. משהו שאני עושה עם עצמי בסביבות ספטמבר, לקראת השנה העברית החדשה וגם בסביבות נובמבר, לקראת יום ההולדת שלי. אז להתעסק בזה שוב בדצמבר.. הרגשתי שזה חסר תועלת ובעיקר ישבתי בצד ולא השתתפתי מאוד. 

עכשיו בינואר אנחנו מתעסקים בהגשמה עצמית לשנה החדשה וקיבלנו משימה לכתוב מכתב לעצמינו בעתיד - 

Dear Tushi, 

Congratulations on achieving [goal A]! This year, you took important steps by [steps X, Y, and Z], and your dedication has paid off. I'm so proud of how far you've come and the hard work you've put in.

Keep up the great work!

 

Best, 

Tushi

 

עד לשלב כתיבת המכתב הזה ההרגל שרציתי לשנות ומה שרציתי להגשים בעקבות נוסח הדברים של מנחת הקבוצה, היה להיכנס לכושר ולהוריד בעישון.

אחרי כתיבת התבנית פה בבלוג... מכתב כזה הייתי רוצה לכתוב לעצמי בנושא אחד בלבד.. אחד כזה שחפרתי עליו מספיק פה בבלוג שלי😅

 

אני רוצה לזכור את המכתב הזה... יבוא יום ואעיז לכתוב אותו לעצמי ולשמור בארנק. 

היי ישראלה שלי, 

אני בדרך אלייך. הפוסט הזה בע"ה יכתב בהמשכים עד לפרסומו הסופי.

 

24/12, 18:50

שירים בשפה זרה לא זרה מתנגנים מהרדיו של נהג המונית, הגשם הכה חזק היום ברחבי העיר ונראה שגם על הכביש העוקף הוא לא חסך. 

שימי עוד מחכה לי בכניסה לבית למקרה ואחזור בזריזות כמעט בכל פעם שאני יוצאת מהבית ושוב עולה בי התחושה המדהימה הזו כשאני מבינה שאני חיה בחלום של עצמי ומגורים בחו"ל. 

כשאני עונה לאנשים שאני חיה את החלום או ליבינג דה דרים בתשובה למה שלומי, הם לא מבינים שאני לגמרי רצינית בתשובה הזו. להיות מבוגרת ולגור בחו"ל.. היה באמת חלום ילדות שלי.

יחד עם זאת.... אני לפעמים מרגישה שאתונה תוקעת אותי או שאני נתקעת עם עצמי באתונה. ז"א שסחטתי את הלימון הזה מספיק ואולי הגיע הזמן לחלום הבא או הדבר הבא. 

לפעמים אני חושבת שאת ישראל את האתגר שלי הבא שלי. לצלוח לחיות בשלווה איתך ואצלך ולצידך, ב100%, בנאמנות ואהבה. ולא... בכאב, תסכול וחרדה.... יהיו אלו שיגידו שככה הם חיים איתך, אבל אני לא חושבת שאני מסוגלת לקיים את זה אהובה שלי...

*

22:51

אני בשדה כבר כמה שעות ומוקפת ישראלים. 

בביקורים הראשונים שלי בארץ לפני כ4-5 שנים עשיתי כל שביכולתי שלא יעלו הטסים איתי על המוצא הישראלי שלי. לא התחשק לי להיות נחמדה וישראלית ולדבר ולהכווין ולתת להם לשמוע את מה שהם רוצים. 

רציתי שיעזבו אותי בשקט. התביישתי שאנחנו מאותו העם במידה מסוימת והיחידים שידעו את זהותי היו החבר'ה בעמת הצ'ק אין, אפילו ביקורת דרכונים זוכה לראות את האני האירופית שאני ולא הישראלית. 

היום ובאופן כללי בביקורים האחרונים, אני אחרת.. לא אחרת כמו פה בכלוב אבל אחרת כלפי הישראליות שלי ושל כולנו בעצם. ז"א כן יש את הבלתי נסבלים שלא מבינים איך פפרוני יכול להיות חריף אם בדומינוס ישראל הוא לא ואז הם דורשים החלפה. יש גם את הנחמדים, המנומסים, השואלים ומחייכים. 

יש לנו קטע שאנחנו מיד מרגישים טיפה יותר בנוח כשאנחנו ליד ישראלי - גם אם הוא זר, ויש בזה קסם.. אחדות גם כשיש מצב שמחר אותו מבוגר שקשקש איתי יקרא לי סמולנית מסריחה - עכשיו היינו חברים. 

 

הפוסט הזה הולך להיות ארוך רלינק'ה שלי. 

**

25/12 13:51

מזג האוויר אצלך נעים יותר והשמש מלטפת בנעימים על המחשבות והרגשות... 

ישבתי אתמול בשעת לילה מאוחרת מידי או אולי שעת בוקר מוקדמת מידי וניסיתי לבנות תוכנית. תוכניות מחזירות לי את השליטה על הרגע ותמיד טוב שיש כל מיני סיטואציות להיות מוכנה אליהם או לכוון אליהם. 

 

את יודעת רלי, חשבתי שאכתוב לך בכל רגע או הזדמנות הביקור כדי לנתח טוב יותר תחושות אבל אני לא בטוחה שיש לי כוח להתעסק בזה כ"כ הרבה.. 

נראה לי שאפרסם לעת עתה את מה שכתוב כאן, ואולי אח"כ יהיו עוד

 

 

הרבה מילים רצות במחשבותיי. כל מיני משפטים וחצאי פסקאות שמרכיבות אותי למי שאני... סיפורים קטנים שמלווים אותי מהזיכרון הקדום ביותר ועד היום... 

וממש כמו עכשיו, מצב בו אני מנסה להרכיב ערימות של מחשבות לכדי פוסט פה בבלוג, בעיקר עבור עצמי - כי אם נודה באמת, הבלוג הזה הוא הדבר הכי מתמשך שכתבתי בו איי פעם. 

כמות המחברות לאורך הטושיסטוריה שנפתחו בהבטחה לכתוב על בסיס יומי, שבועי, חודשי כדי לתעד ובסוף נותרו ריקות מתוכן או עמוסות בטקסט מצויר וצבעוני. 

 

אז מה היית רוצה לתעד הפעם טושי? במה היית רוצה להיזכר מהתקופה הזו בחייך? 

 

הייתי רוצה להזכיר לעצמי בעתיד שבהרבה בחינות אני מרגישה שלמה. שלמה עם הדרך שעברתי, שלמה עם החלטות שקיבלתי, שלמה עם המראה שלי ושלמה עם... 

את שלמה עם המיניות שלך? 

הייתה לך תקופה בשנות ה20 המוקדמות בהן חגגת את חייך. לא האמנת שיכולה להיות אפשרות שתהיי בלי מין מעל לחודש. גם לא מצאת סיבה... 

עכשיו, בפאתי שנות ה30 שלך.. את רוצה את אותה המיניות עם כוכביות ומשמעויות.. עוד אין ממש מילים לכתוב על משהו שלא לגמרי הבנת בעצמך.. המיניות... דומה מאוד לעבר אך.. שונה כ"כ ממה שמניע אותה.

 

****

את הטקסט מעל כתבתי תחת סערת מחשבות לקראת סופ"ש ובסוף בחרתי להעלות טקסט על שמיכה גדולה וכבדה. 

בכנות טושי, אין לך מושג מה קרה למיניות שלך. היא נוכחת ונאלמת (כן, בא') בו"ז. וזה בסדר... תשלימי עם זה כרגע, אבל לעולם אל תפסיקי להתעסק במחשבה על מה קורה איתה.

 

בנימה מעט אחרת, ובמעמד חודש היומולדת המבלבל והמוכר בבלבול. אני מבטיחה לך שיש קשר ישיר בין הקונפליקט הטושישראלי והעתיד שאת רוצה לעצמך והמיניות הנאלמת. ככה שאולי כדאי שפשוט תתמקדי בעיקר מאשר בתפל.

 

נשיקות ואהבה לכולם❤️😘

 

עבר לו שבוע

 

עבר שבוע שקרו בו כ"כ הרבה דברים שלא קשורים להתרחקות שלי מהוויד.. שיט בעבודה, שיט ביחסים, המחזור עדיייין מאחר בלי שבאמת תהיה סיבה הגיונית לדאגה... 

 

עבר שבוע🥳🥳

 

רואה טושי? עם קצת רצון וקצת יכולת, גם הגוש יצליח לפרק תרנגולת! (האמת טושה, הוא תמיד יצליח הכלב הזה 😂)

 

קיצור טושי כל הכבוד, לא חשבתי שבאמת תצליחי אבל גם דווקא בגלל זה הצלחת להוכיח לעצמך שאת סתם קטנת אמונה. 

 

 

עוד יומיים עברו להם, עברנו את ה50% ונגענו בקיר.. 

 

וואלה טושי, גם אם תשברי עכשיו אני סה"כ גאה בך. החזקת מעמד הרבה יותר זמן ממה שאי פעם האמנת שתצליחי.

 

אז כן, פתאום קשה לך להירדם שוב כמו בחיים של לפני, וקשה לך יותר לרצות לאכול כמו שהיה בחיים שלפני... 

 

גם בואי, כפרה עלייך עוברים עלייך ימים לא פשוטים בתחום המקצועי ובטח גם הביצית שעוד שניה נרקבת החוצה לא תועיל לסיפור..

 

מעניין מה טושי בת ה25 הייתה אומרת.. מעניין מה את היית אומרת לה...

 

בנושא אחר טושיל'ה, איך את משנה את ההרגלים לגבי סייבר סקס? קלירלי את לא אוהבת את זה בעליל כשההורמונים לא רוצים בזרע שיזריע אותך (אחרי ביוץ) - אז למה את ממשיכה לעשות את זה כשהם כן חוגגים? ואיך תפעלי למען העצירה של השטות הזו? זה לא מקדם אותך ולא מעשיר אותך ולא מספק אותך - אז בשביל מה???

בואי נתחיל בלהפסיק לרדות בעצמינו כל הזמן, זה גם לא ממש מקדם.

 

תאהבו את עצמכם, גם כשקשה❤️

 

"גם אם קשה, אני לא אפול, מה שלא תעשה כבר עשיתי אתמול. קוקו קוקוריקו קורא תרנגול, אז קום תתעורר כבר לעוד יום גדול" 

 

48 שעות בלי וויד בכלל... 

חשבתי שיהיה קשה יותר 🤷🏻‍♀️

 

הדבר היחיד שקשה לי זה טעם הסיגריות הנורא... איזו התמכרות מסריחה🥴🥴

 

עריכה

מסתבר שגם התיאבון שלי הלך ויכולת לאכול ארוחה שלמה... זה היה ככה גם לפני שהתחלתי לעשן.. והשינההה סעמק עם המחשבות הלא נגמרות של הadhd...

אולי יעבור..? נראה.. 

את המריחואנה הכרתי באמת לראשונה בצבא. איזה סופ"ש שיצאתי עם הבסטי לפגוש את החבר דאז שהיה לה ועישנו רפואי. 

לא הבנתי את מידת ההשפעה וגם לא ייחסתי חשיבות להתקף הצחוק שנהיה בנינו באותו הלילה, או הנסיעה חזור שהרגישה מהירה ברמות - אבל בכלל נסעתי 80 קמ"ש בכביש 4 לכיוון צפון באזור של 120😅

כשנה אח"כ הייתי יושבת עם חברים בפרקים ובתים - גרנו בעיר קטנה שכל יציאה הצריכה רכב ונהג תורן - העדפנו פשוט להישאר בבית להינות יחד בלי להוציא מלא כסף (או אולי זה רק אני חחח). הייתה פעם בודדה שידיד שלי ואני ישבנו ברכב כשהוא שאל על מריחואנה ואם ניסיתי, גלגל אחד ונהנינו בכיף. זה הפך לנוהג של כמה חודשים רצופים בהם היינו יושבים ברכב של ההורים שלי שגם ככה היה מעושן מסיגריות ומתפננים בחניית הפארק הותיק בעיר.

דרכו גם התחלתי להתארגן ואחכ גם לעשן לבד - משהו שגם התעצם עם השנים והפך להיות חלק אינטגרלי בחיי... 

גם בתקופות בהם לא היה לי הרבה כסף, העדפתי להוציא על מריחואנה - לא על פני אוכל וקורת גג, אבל ממש בצמוד לאלו בסדרי העדיפויות. 

בעוד קצת פחות מחודש אחגוג 32 שנים בעולם הזה. 32 שנים שאני רואה בהם הרבה טוב, הרבה חכמה, הרבה סקרנות ואומץ וגם.. הרבה שריטות שונות... את כולם אני מחבקת ואוהבת - הם מי שהביאו אותי להיות אני וזו הייתה צריכה להיות הדרך שאהיה אותה אחת היום. 

אך לראשונה מזה שנים שאני באמת מבינה שאני בבעיה עמוקה. לראשונה שאני מוכנה להודות בקול (או בכתב) ואולי.. אולי להצליח לעשות שינוי מהותי באזור שככ קשה לי לגעת בו... 

אני מנסה של שבוע ללא מריחואנה בכלל. אף פעם לא התרחקתי ככה והיו מספיק פעמים שניסיתי לאתגר את עצמי ונכשלתי ביכולות השכנוע.. הפעם חשבון הבנק צעק עליי מתוכי ואני מבינה שיש לי בעיה בסדרי העדיפויות הכלכליים שלי. 

אז.. שבוע.. כשעוד הבוקר פתחתי בטקס הקבוע של שאכטה מהפייסל של הלילה - היום כבר לא נשאר כלום מלבד כמה שטרות שכבר היו מוכנות להיות בזרועותיו של ג'וני וחצי פייסל במאפרה.

 

איחלתי לחיילת הצלחה.

 

 

 

 

נ.ב.

אגב אין לי עוד אומץ לייצר תגית לנושא.. אולי בעתיד אם יהיה עוד או.. אשכרה צמיחה 😅

אני מאמינה בך טושי❤️