מזמן לא כתבתי.
ואולי משהו מתבשל בפנים על אש קטנה. או על מי מנוחות. או על שילוב של האש והמים.
כביכול לא הרבה קורה. החיים רגועים יותר. לא שיש להם המון סיבות, אבל חלק מגורמי הלחץ נמתחו עד הקצה, ועכשיו, כשהסף רחוק טיפה יותר, זה מרגיש כמו התרוממות רוח.
כמו מישהו שיש לו פחות נושה 1....
אז אם החיים כביכול משעממים וחסרי התפתחויות; אם הם במצב של אגירת כוח לקראת הבאות; אם כל התוכניות השוות לא מתממשות אבל במקום להתייאש שטים בשלווה על כוח האנרציה ובמקביל מפדלים בלי לראות תוצאות
אם כל אלה, אז מה? לכתוב פנטזיית סקס כדי שיהיה כביכול יותר מעניין?
לא כ"כ משעמם לי. למרות שאין סיבה שלא ישעמם לי. כנראה שזה שלב חדש של התבגרות. העניין הוא שזה אפילו לא מרגיש מאוס.
כל הפרטים הקטנים שאני יכול לספר עליהם נראים גם לי קצת קטנים ולא ראויים במיוחד. אני יכול לספר, ואני יכול שלא.
רגע. האם אני באמת יכול שלא? כלומר - מילא לא לפרט הכל כאן ועכשיו, אבל בכלל לא? הנה אני מבזר רמזים, הנה אני פורט על נים אקסהיבסיוניסטי ומתכתב עם מציצנות. הנה אני עשוי לדבר על תרומה ומטרה לעומת מיותרות. ואולי, פשוט יש מין שלווה כזו של שיגרה. הרגל.
רגיל לכתוב כאן בכלוב מדי כמה ימים. כנראה שהיום זה היום.
ועכשיו, משהו מיני:
טוב, לא בא לי לשחזר. לכו חפשו בבלוג אחר.
לפני 16 שנים. 18 במאי 2008 בשעה 15:31
