היה היה לי בלוג

29/10/2009 - פורום להקים מפלגה
"יצירה" זו היא בעצם ארכוב של פורום שהיה באתר virtualadi.com
פתחתי את השרשורים לפי סדר כרונולוגי, וכשבתר'ד מסויים הייתה התפצלות כתבתי (בתגובה ל...)




•
היי עדי שלומי אסף
Apr 19, 2007 | 10:15


אני שמח להיות החונך של פורום זה. אני מודה לך על האתר והמוזיקה. התחברתי מאוד למילים. תודה --{-{@
0
תודה עדי זילברברג
Apr 24, 2007 | 21:47


0
מתי המהפכה? הגמד מבגדד
Apr 19, 2007 | 11:16
0
מקווה שתגיע בקרוב. בוא נעשה אותה עדי זילברברג
Apr 24, 2007 | 21:48


•
אממ... venus in furs
Apr 28, 2007 | 22:19


מותר לדבר כאן על עוד דברים חוץ מהמפלגה או שיזרקו אותי מהמפלגה ויקראו לי בוגד?
•
מותר עדי זילברברג
Apr 28, 2007 | 22:36


אני מקווה שאני לא אפעיל כאן צנזורה בכלל - אני שונא צנזורה.
יחד עם זאת - למה לדבר כאן על דברים אחרים? כלומר - אם אלו דברים שיכולים להשפיע על תפיסת העולם וכאלה, אז בטח. השאלה מה עבר לך בראש.
אגב - תודה רבה על התגובות הנחמדות שאתה מפזר כאן.
ספציפית לפורום - אני מקווה שתשתתף - אני צריך חברים במפלגה;)
•
פשוט חשבתי venus in furs
Apr 29, 2007 | 09:29


שהיה נחמד אם היה פורום עדי זילברברג גם בלי קשר למפלגתיות ופוליטיקה...
•
אמממ...אולי עדי זילברברג
Apr 29, 2007 | 10:45


מצד שני יש אתר שלם שאפשר להגיב בו. ואם משהו דורש תגובה אני א/מגיב בחזרה.
נראה לי יותר דחוף להקים מפלגה
•
אבל venus in furs
Apr 29, 2007 | 21:10


בתגובות ליצירות זה לא נוח לייצר דיאלוג בין המשתתפים כמו בפורום כללי.

וחוצמזה, מפלגות זה למושחתים, לא?

יש סמיילים נחמדים דווקא אני רואה
(הודעה זו אותרה בסמיילים נחמדים)
•
אני לא אומר שאתה לא צודק עדי זילברברג
May 02, 2007 | 22:32


רק תוהה אם זה באמת נחוץ ליצור איזה פורום עדי זילברברג. באמת שיש מספיק מקומות להגיב לי ובחזרה, ואפילו להרגיש חופשי. אני גם לא רוצה להצטייר יותר מדיי כמגלומן. מספיק אני מנסה להציל את העולם;)

אני כן חוזר על כך שהייתי שמח לראות אותך נוטל חלק בעשייה שאני מנסה לעודד כאן. אני חס וחלילה לא מזלזל בחשיבות פועלך בתחום אמנות המכות והרומנטיקה. עדיין - נדמה לי שאפשר לנסות להזיז דברים בעוד תחומים. נכון שאני מכוון כאן לשמיים, אבל צריך להתחיל מאיפשהו. אתה יודע הרי שהייתה לך השפעה גדולה עליי בתחום הזה בגיל מעצב. לאן הפן הזה בך נעלם?
כששמעתי בזמנו את האלבום הגנוז האחרון הנפלא שלך, הדבר הראשון שצרם לי היה שאין שם שום התעסקות עם משהו שלא קשור למערכות יחסים רומנטיות אישיות. אמנם - הפנמתי את זה , וכתבתי על זה שיר. אפילו השמעתי לך אותו פעם - "האהבה היא בכל זאת הדבר החשוב ביותר...". השאלה היא אם כדאי להתעלם בצורה מוחלטת מהדברים המשניים בחיינו - אלו שמשפיעים עלינו כ"כ הרבה, ומכיוון שהם מתנהלים כ"כ רחוק מאיך שאנחנו מוצאים לנכון - משפיעים עלינו לבאסה קיומית
בכל אופן - אם יש סמיילים שיפתו אותך להיות כאן - גם טוב;)



•
שלום עדי רות בלשן
May 06, 2007 | 03:38


הנה אני גם מבינה במחשבים
התלמידה השקדנית שלך,
רות בלשן

אגב, איך יש לך פורום כמו הפורום בתפוז? גם אני רוצה לפתוח פורום ללשון שנראה כמו הפורום בתפוז
(רציני עכשיו, אני רוצה שתסביר לי איפה קונים פורום כזה)
•
שלום רות עדי זילברברג
May 06, 2007 | 07:36


הפתעה נעימה לראות אותך כאן.
לגבי פורום - קודם כל - בכל מקום שיש פורומים - כמו למשל בתפוז, את יכולה ליזום הקמת פורום. את לא צריכה לשלם עבור זה. כל מקום והתנאים שלו - לפעמים למשל זכות קיום הפורום מותנית בתהודה שהוא מצליח ליצור, בכמות המשתתפים בו וכן הלאה. אישתי למשל מנהלת פורום זכוכית בתפוז.
הפורום הספציפי שלי הוא אכן קנוי. בא כחבילה עם פלטפורמת האתר. אם את רוצה לקנות פורום כחלק מאתר פרטי שלך - לחברה שבה אני נמצא קוראים livecity.co.il . תאמרי שאני שלחתי אותך - זה מעניק לי חודש חינם בשיטת חבר מביא חבר


•
ידע ואידיאולוגיה (ביטחון). פתח דבר עדי זילברברג
May 02, 2007 | 22:57


דברים שרואים מכאן לא רואים משם.
אבל בעיקר הפוך.
רובנו לא יודעים מה שראש הממשלה יודע. אנחנו מתקשים משום כך לשפוט אם החלטותיו המצטיירות כמטומטמות, חסרות אחריות או כל תואר מחמיא אחר שנבחר, הן אכן כאלו, או שאכן מדובר בדבילים מושחתים חסרי אחריות שמנהלים את חיינו.
לא שהצנזורה ומסורת בטחון השדה זה הקטע החזק איפה שאנחנו חיים. נדמה שמי שיחקור מספיק, ויקדיש את חייו ללנסות לדלות ממקורות שונים תמונת מצב - יצליח לקבל אחת לא רעה כזאת בכל זאת. ובכל זאת - מי יודע הכל? כמה אלו שיודעים הכל שם למעלה יודעים הכל? כמה מוליכים אותנו שולל? קשה לדמיין על מי בכלל אפשר לסמוך.
הכוונה היא בעיקר לתחום הבטחוני. בשאר התחומים, גם אם זה קורה, זה פשע לתת לציבור מיסאינפורמציה. בתחום הביטחון, לעומת זאת, יש ערך שאמור לשרת אותנו בכך שהאנשים האמונים על האמצעים ישמרו את הקלפים קרוב לחזה - גם במה שנוגע ליכולותינו, וגם בנוגע למה שאנחנו יודעים לגבי יכולותיו של מי שרוצה ו/או מאיים להרע לנו.
עדיין - על סמך מה שאנחנו כן יודעים - כי מתפרסם, כי מוצהר ע"י קברניטנו וכו', יש מקום להתקומם כביכול. האם יש צידוק קונספרטיבי לכך שמשטים בנו? לכך שעושה רושם שלא דואגים מספיק לביטחוננו? לכך שמוציאים אותנו למלחמות שווא? לכך שלא ממגנים אותנו? לכך שפוגעים בזלזול גם בחיי אלו שעומדים בצד השני, ואפילו (או בעצם במיוחד - מספרית) והם חפים מפשע? האם הכל חלק מחוכמה גדולה ואחראית של אין ברירה ורע במיעוטו?
קשה להאמין. מי שקצת ציני, מפוכח, ולא חושב שהאמונים על התחום הם צדיקים, נאלץ ליטות לכיוון המסקנה שאכן יש טיפשות וזדוניות רבה בבחירותיהם ודרכי התנהלותם של מקבלי ההחלטות. נותר רק לקוות ולהתפלל שבמה שאנחנו לא יודעים טמונה מסה של עשייה חיובית.
•
ביטחון וסביבותיו עדי זילברברג
May 12, 2007 | 07:58


תפיסת הביטחון שלי היא שהשלום הוא הביטחון הטוב ביותר. יש גישה שטוענת שצריך להפגין עוצמה. יש מידה של הגיון בזה בעיניי, השאלה היא רק איך. הגישה שטוענת שמוכרחים להכריע את האויב בצורה שתכתוש אותו עד דק מוטעית בעיניי.
שלום עושים באהבה. איך בדיוק להביא שלום? כנראה ששיחות, ויתורים על עמדות שגורמות עוול לצד השני, התייחסות הגונת ומכבדת, פתיחות וכו' הם המצרכים. צריך למצוא אותם גם בצד השני, כמובן. המוקש הוא שיש אנשים בשני הצדדים שלא חושבים ככה, ושיש להם הרבה יותר מדיי השפעה.
תפיסת הביטחון שלי טוענת שאפשר לפתח נשק דפנסיבי ולעשות שימוש בטכנולוגיה מתקדמת. כאן בדיוק אני מתחבר לנקודה שבתחילת השירשור - מצד 1, פרסומים ורעיונות על טכנולוגיות נהדרות: טילים ולייזרים שמיירטים טילים התקפיים, אמצעים לעצירת אנשים מבלי לפגוע בהם, רובוטי חרקים לריגול ועוד. הכל טכנולוגיות שלא מופיעות רק במדע הבדיוני כבר עשרות שנים, אלא מדברים על פיתוח שלהם בפועל כבר עשרות שנים. מדוע אנחנו לא יודעים שאמצעים כגון אלו כבר פותחו ונעשה בהם שימוש? מדוע אנחנו לא מסתמכים עליהם? הרי להדיוט הרעיונות נשמעים טובים. ניתן להציגם כבעלי בסיס הגיוני. האם זה מפני שהם כבר פותחו אך אנחנו לא רוצים לחשוף אותם? מה ההגיון? לאיזו מלחמה בדיוק אנחנו מחכים? האם יש הצדקה להמשיך להרוג ולהרוס באמצעים הקונבנציונליים בעימותים הממושכים כמו גם במערכות הגדולות יותר? האם בירוקרטיה מונעת מהם להשתלט ולתפוס את מקומם? האם היתרון הטכנולוגי שלנו הוא פיקציה? הרי החינוך מדרדר...
בכל אופן - לטעמי אם הארסנלים המתקדמים האלו כבר קיימים - צריך להתחיל להשתמש בהם, ואם לא - להקדיש לפיתוח שלהם את המשאבים. זה יועיל גם לביטחון שלנו, וגם להומניות של פעולותינו ההתקפיות כחלק מתפיסת ההתגוננות המורחבת.
מעבר לזה, עושה רושם שבצבא (ובציבור ובהנהגה התומכים בו ומשלחים אותו) רווחות כמה רעות חולות. קודם כל, כמובן, הזילזול בערך החיים של מי שעומד מולו. שנית, חוסר המוכנות והמקצועיות שמשתרשים בו עמוק, ולאף 1 אין את הרצון או הכלים לשנות את המצב מהיסוד. עושה רושם שמערכת הביטחון מורכבת מאנשים לא אחראיים שלא אכפת להם בכלל.
חייבים להיות חכמים יותר ומקצוענים יותר.
יש מקום, על פניו לפחות, לעשות מהפכה בצבא. צריך להכיר את הפרטים הרבה יותר טוב, ולמצוא את הדרכים להוביל את השינויים, אבל קודם כל - צריך לאמץ את העקרונות המנחים הנכונים, ולהחדיר תחושת שליחות אחרת. לסיום שוב כדאי לחזור לעיקר - ככל שנשכיל להתקדם אל עבר שלום, כך יהיה פחות צורך בצבא . גם בצבא משופר. כל עוד יש צורך בצבא - כדאי שהוא יהיה משופר. ולא - לא נראה לי שצריך עוד כסף - אני בטוח שאפשר לצמצם משמעותית את הנתח שהוא גוזל מחיינו ביותר ממישור 1, ועדיין להוביל את השינויים הנחוצים ולעשות בו את המהפכה.
אני מצפה שתפיסת הביטחון תעשה דבר 1: תעמוד במילה. ההבטחה שלה להגן עליי - אני מצפה להפסיק לחיות בחרדה מתמדת וממשית לקיומי. ההצהרה שלה היא מוסרית - אני מצפה ממנה לחתור לכך באמת ולזנוח את הברוטאליות
•
אקטואליה ואמצעים פרימיטיביים עדי זילברברג
May 20, 2007 | 11:14


מרגיש מעט מטופש לדבר אקטואלית - זה לא בדיוק בלוג, הרי. בסופו של דבר אני מצפה שהאנשים שפוקדים את הפורום יתרמו לדיונים שבו. אולי זה יקרה כשהטפטוף יגדל. אין לי נתונים ספציפיים לגבי הפורום, אבל לאתר עצמו נכנסים כ20 אנשים ביום. אם כבר מדברים על אקטואליה.
בהקשר קרוב יותר לענייננו - מה נדבר על ביטחון בצורה קונקרטית? - הרי הידע המקצועי לא רב, והפעולות בשטח מגדירות מציאות משתנה. מצד שני - הגלגל הרי חוזר על עצמו, ולפוליטיקה אין מפלט מהתייחסות להווה. עם כל הכבוד לעתיד ולעבר.
כלומר - כולנו רוצים שיהיה שלום. שלום הוא הביטחון הטוב ביותר. מעבר לכך - גם הרבה יותר כיף לחיות בשלום. אבל עד שיהיה שלום - איך אנחנו מתגוננים? אקטואליה בשעה הזאת זה שדרות. מה שקורה שם לא חדש, ונשאלת השאלה למה לא נעשו צעדים שאין בהם השקעה אדירה אך שצפויים להביא הרבה תועלת, כגון מיגון. האם מחכים לאסון, האם להסלמה נוספת? מדוע הם בכלל יורים עלינו?
ובכן - בוודאי שלא הכל באשמתינו, אולם אנחנו כן אחראים סידרתיים למניעה של הסכם הוגן עם בני דודנו. למניעה גם של חיים בכבוד שלהם, לעוני, רעב וחוסר תקווה. כל אלו בוודאי תורמים רבות ליצירת תסכול שמסייע לתמיכה באגרסיות, ואפילו מצדיק אותם. מכל זה היה מוסרי שנמנע, וגם - היה מועיל לבטחוננו שנמנע.
ובחזרה לביטחון נטו - מדוע אפשרנו הברחה מסיבית של נשק לרצועה? הרי לא מצוי כרגע פיתרון שימנע מרקטות לעוף מעזה לא רק לשדרות אלא גם לערים נוספות, רחוקות ומרכזיות ממנה - לא שאני מקל ראש אפילו קצת במשמעות של הפגזת שדרות. וכ"כ הרבה פתרונות נשמעו בנוגע למה אפשר לעשות בגבול ישראל מצריים ולאורך הים. לא הייטק סודי במיוחד - מדוע לא ננקטו האמצעים? נכון שאנחנו צריכים להיות פחות תוקפניים, אבל במסגרת אחריותינו על הפלסטינים אנחנו גם אמורים למנוע מהם להתחמש בנשק שמסלים כך את המצב, ושעל פי ההערכות המתפרסמות אנחנו צפויים לסבול ממנו קשות, מה שבתורו יגרור תגובות עוד יותר קשות שלנו, ובקיצור - אין סוף למעגל הדמים והאלימות.
אני לא אומר שבני אדם, ואפילו כאלו שמשרתים במערכת הביטחון, לא עשויים לטעות מדי פעם, אבל איפה ההזדעקות לתקן את השגיאות? היצירתיות למצוא ולמצות פתרונות שיגבירו שקט? מדוע התגובה ודרך החשיבה העיקרית שמופגנת מצידנו היא ענישה קולקטיבית - בין אם בהפגזה לא מובחנת במיוחד, מצור חונק, ושאר מריעין בישין שרק זורים מלח על הפצעים ומוסיפים שמן למדורה?
ולגבי ההווה הממוקד - אני מאוד מקווה שהסיבוב הזה קרוב לסיום, ואני כולי תקווה נואשת שמעז יצא מתוק, ושאולי לא רק שלא יהיה הפעם כ"כ נורא, אלא שגם הבינה תזדחל לה ושאיכשהו נתקדם כבר אפילו לעבר פתרון כולל. זה מאוד מייאש להריח את השלום הצדק וההגיון כ"כ הרבה שנים ולהשאר מדשדשים בבוץ, אבל אי אפשר לאבד תקווה


•
כשיהיו לך 50 שמוכנים לשים אלף שח dovi
Apr 30, 2007 | 21:41


אני אהיה ה51 וגם אכתוב מצע מתאים
חוצמזה אתר מעולה שירים יפים, עיבודים מקוריים וקליפים מושלמים
בהצלחה
דובי
•
תודה+ עדי זילברברג
May 02, 2007 | 22:20


הי דובי.
תודה רבה - כיף שאהבת את האתר ותוכנו, ותודה רבה על המחמאות.
לגבי ההצעות שלך - קודם כל אני שמח לשמוע.
אבל הייתי שמח עוד יותר אם דווקא היית פוקד את הפורום באופן קבוע ומשתמש בו כדי לקדם מצע כבר מעכשיו. אותו כנ"ל לגבי ה51 - למה שלא תהיה שני? אם נחכה לאחרים כל הזמן בחיים שום דבר לא יקרה. את הכסף אגב לא צריך לשים מראש - רק כשכבר יש מספיק אנשים למפלגה ולוקחים את זה קדימה. כרגע הרעיון הוא להתחיל לגלגל עניינים ולהתרכז.
•
מטהרת המוזיקה למדמנת הפוליטיקה dovi
May 03, 2007 | 19:55


יש רצון לשנות ולהשפיע
ואיתו רצון להשאר נקי
אם כולם לאומרים שפוליטיקה מלכלכת
ויש סיכוי שהם צודקים
אז הינה כמה שאלות:
כמה אחוזים מזמנך תהיה מוכן להקדיש לזה ?
כמה זמן תהיה מוכן להקדיש לנשיאת חן בעיני אנשים ?
כמה זמן תהיה מוכן להקדיש לפעילויות אירגון ואדמיניסטרציה ?
האם עדיף לקפוץ קדימה ומקסימום ללקק פצעים או לבדוק קודם את המים ?
בכל מקרה אשלח לך את מה שכתבתי במייל
😄
דובך
•
אכן - אני מעדיף להתעסק במוזיקה עדי זילברברג
May 05, 2007 | 21:23


מכל בחינה שהיא. למי יש כוח, למי יש את הרצון, למי יש מוטיבציה.
רק שככה לא נגיע רחוק.
אומרים שאין אנשים טובים בפוליטיקה. אני לא הייתי חותם על האמירה הזו, אבל אני אשתמש בה כנקודת מוצא. לאנשים אין כוח ללכת להצביע. בטח שאין להם כוח לפעילות פוליטית יותר מעמיקה. ואף 1 לא מרוצה, ומכל עבר נשמעת בכייה על כך שאין אף 1 ראוי שם למעלה.
פוליטקה היא מדמנה, אבל גם אפשרות לשנות ולהשפיע. הרצון שלי הוא להשתחל לתוך המערכת על מנת להביא את השינוי הזה, אבל בלי להתלכלך בבוץ - אחרת - מה הטעם? איפה השינוי?
כמה זמן אני מוכן להקדיש לזה? - כמה שידרש בהתאם לנסיבות. אם אני אהיה ראש ממשלה - מן הסתם 24/7. אם סתם ח"כ שולי - כנראה שיישאר לי זמן גם לדברים אחרים. וכן הלאה ואחורה - לכשתהיה מפלגה (ואני לא אגיד אם) אני אשקיע את מרצי. כרגע אין טעם לזנוח את כל שאר עיסוקיי ולהתרוצץ רק סביב זה. פה זו התחלה, ואני מקווה, ואף עושה צעדים, שפה יתפרסם, ויצבור תאוצה ויתפתח. מבחינתי זה כדור שלג שזרקתי כרגע במדרון, ואני אישית מבטיח לך שאת תכנוני התנופה שאני מתכוון להעניק לו אני אקיים. מעבר לכך הרעיון הוא לשמור על הסגנון שטהרת המוזיקה אולי משרה.
מפלגה זה לא איש 1, אבל אני בהחלט מצהיר שאם האנשים ייענו להצעה שלי להקים את המפלגה - אני אעמוד בהתחייבויות שנגזרות מכך. אולי לא בשמחה, ואולי תוך הקרבה, אבל זו החלטה עקרונית שכמובן שקיבלתי מראש.
לגבי המצע - קיבלתי, קראתי בעניין, הסכמתי עם כיוון הרוח. הוא נשמע קצת לא מקיף ושרירותי לדעתי. את זה אפשר לדסקס, ואני אשמח לעשות את זה גם במייל, רק שנשאלת השאלה - למה לא כאן?
בכל אופן - תודה.
מצטער שלקח לי קצת זמן להגיב
•
זה אכן עדיף asafbeeri
May 21, 2007 | 21:56


היי עדי! אני שמח להיכנס לפורום שלך!
באופן אישי, כמעט שאיני פוליטי. אני פשוט יצאתי מהצבא אחרי שלוש שנים סדיר+שנה קבע. זה הדבר הכי פוליטי וממשי שהייתי יכול לעשות. באתי מתוך עמדה אמיתית של שלילת ההרג של בני אדם. אם הצבא היה משתמש באמצעי אל-הרג (כמו שאתה מציע, כמדומני) אז הייתי מצטרף אליו מיד, אולם, אנשים מעדיפים להרוג בני אדם אחרים כדי לפתור את בעיותיהם. אז החלטתי, דבר ראשון, שאיני מוכן להרוג או ליהרג על שום דבר. עמדה אישית זו וחשיפתה היא האקטיביזם הפוליטי שלי. טבעי הדבר שבארץ כמו שלנו מי שחושב על הליכה לפוליטיקה יעסוק קודם כל בפתרון כלשהו למצב הבטחוני. לדעתי הפתרון חיב להיות משהו הרבה יותר כולל: קיום חברה סובלנית יותר, פחות כוחנית, מתונה יותר - חיה ותן לחיות. השאלה אם ניתן לקיים חברה שכזו במדינה שבה רוב האנשים יהודים היא כבדת משקל ביותר. עם זאת, אני מדבר עלינו, על מי שאנחנו כבודדים מסוגלים להשפיע עליו. בכל מקרה, אני חושב שלמוסיקאים פשוט לא אמור להיות זמן לעסוק בתיקון עולם. מוסיקאי כפציפיסט במהותו הוא תיקון העולם. לכן זה עדיף. ייתכן שמסרים של שלום ואהבה יעברו בצורה חזקה דרך המוסיקה לא פחות מאשר בנאומי כיכרות ומאמרים ברשת...
•
שמח שבאת עדי זילברברג
May 22, 2007 | 10:24


קודם כל - מה שהגדרת כאקטיביזים הוא בוודאי ראוי לציון.
מעניין אותי למה רמזת במשפט עם היהודים...
בכל אופן - נכון - למוזיקה יש כוח, ואכן - אין ספק שדמיות כמו ג''ון לנון השפיעו על רבים וטובים, כולל עלי. יצוין שאני עוסק גם בקידום רעיונותי באמצעות המוזיקה, ושאני בהחלט חושב שהיא יכולה להיות כוח מגשר, מאחד ומושך. יחד עם זה, ראוי לזכור שני דברים: האחד הוא שבהחלט לא כל המוזיקאים פצפיסטים. המוזיקה נתרמת לעיתים לשירות אידיאולוגיות, אבל הייתי מרחיק ואומר שרק חלק קטן יחסית מהאידאולוגיות הן פצפיסטיות. מאוד רווח למצוא מוזיקה (ומוזיקאים) התומכת בדת, לאומיות, מלחמה...
דבר שני - המוזיקה אמנם נותנת השראה, ועוזרת לחלחל מסרים, אבל לא פחות ממנה הדמות שמאחוריה - אם נחזור לג''ון לנון כדוגמא - הוא עסק בפעילות מחאתית הרבה יותר מקיפה מאשר השירים - הם היו הפסקול....
כלומר - ההשפעה המסיבית היא חוצנית למוזיקה. אין מה להשוות בין כוחו של מדינאי לשנות ולהשפיע לכוחו של מוזיקאי לעשות כן - על אף שאנחנו זוכרים כמה דמויות מפתח מוזיקליות בהיסטוריה גם בהקשר הזה.
•
זמן ומוסיקה asafbeeri
May 24, 2007 | 10:36


בקשר ליהודים, אני מנסה לחזור על הדעה הרווחת שאם היה שלום עם שכנינו היינו מתחילים לריב זה עם זה על רקע הבדלי תפיסה של היהדות ועל כל רקע אחר העולה על הדעת. אני חושב שפלגנות היא חלק מאוד מושרש מהוויה היהודית וקשה לנו להגיע להסכמה על משהו...
השאלה המטרידה אותי באמת היא האם למוסיקאי רציני יש אכן זמן לעסוק בפוליטיקה? האם לפוליטיקאי רציני יש זמן לעסוק במוסיקה? איני מזלזל בג'ון לנון, אבל הוא יוצא מן הכלל, נכון?
•
שאלה טובה עדי זילברברג
May 24, 2007 | 11:06


יש לאנשים רבים תחומי עניין ועיסוק מגוונים, אבל בכל זאת - כל 1 וכמה שהוא מבריק ונמרץ, שלא לדבר על שאר המגבלות.
אני מניח שזה עניין של מינון וסדרי עדיפויות. כפי שכבר אמרתי כאן בשרשור במילים קצת אחרות - ברור לי שאם אני אגיע לפוזיציה של עמדת השפעה רצינית, או כל ג''וב דורשני אחר, הקריירה המוזיקלית תיפגע. העניין הוא שזה יותר חשוב. אבל סה"כ יש כאן ירייה באפילה. יש תחושה רווחת שאין מנהיגים ראויים, אין פוליטקה ראויה, וכו''. העם, ובייחוד אותם חלקים בעם שחושבים דומה לנו, מדיר את רגליו מהתחום בתחושת מיאוס ויאוש. חסרה כאן אחריות ויוזמה לשנות את המצב. זה מה שאני מציע בעצם. בואו נצא מהבועה, נקריב קצת או הרבה - לפי הצורך - לעשייה ופעילות ציבורית - החל מללכת להצביע בבחירות וכלה בלהעמיד אלטרנטיבה. הדבר השני הוא כמובן לדון ולחדד את המצע השפוי והמוסרי שאנחנו שואפים אליו.
בסופו של עניין מדובר כאן על איזשהו צ''ק לטווח ארוך. התהליכים הגדולים שמתרחשים מעלינו משפיעים עלינו ישירות. אם נכוון אותם יותר נכון, נצא נשכרים. איזה יופי זה יהיה לחיות בעולם פתוח, ליברלי, שליו, יעיל. כזה שבו יש לך חופש לחיות, לבלות, לתרום, ליצור. כזה שמרגישים בו בטוחים. שאתה רואה סביבך חיוכים מסבירי פנים ומכניסי אורחים. שאתה מתפעל מהיופי וההרמוניה והיצירתיות שבמעשי האדם המקיפים אותך. עולם שממלא אותך השראה ומרץ חיובי וחיוני. היום במצב הנוכחי אנחנו מקבלים במקום זה מכות ואסונות, פחד וניכור, השפלה וביאוס, תיעוב ובוז.
לא שהכל שחור - אבל יותר מדי. בכל אופן - מכיוון שמוקדי הכוח וההשפעה הם משמעותיים, נראה לי שכדאי לשים דגש שם. זה כמו להשקיע את הכסף שלך בחברה שאתה מאמין בה, מול לשלם לבנק על המינוס.
יכול להיות שלא יצא כלום מהיוזמה הזאת. יכול להיות שהיא תשפיע קצת על כמה אנשים שבמקרה עוברים סביב והיא תהיה בסופו של דבר בסה"כ פן של הפעילות האישית והפרטית שלי בנסיון להשפיע על העולם. אולי, מצד שני, הדברים יחלחלו, אנשים יתלהבו, מפלגה אכן תקום ואף תצבור תאוצה, תגיע לעמדות מפתח, ותיטול חלק משמעותי בדחיפת העולם למקום טוב יותר. ימים יגידו...
ואולי אם אנשים יכירו אותי בתור ראש ממשלה אז אני אמלא אולמות ואמכור תקליטי זהב יותר בקלות;)
•
דז'ה-וו asafbeeri
May 24, 2007 | 20:15


העולם מסביבנו רע כי לאנשים הטובים לא אכפת. בעודם מתאוננים על המצב, אך לא עושים כלום כדי לשפרו (כל אחד מסיבותיו שלו), קמים האנשים "הרעים" ומשתלטים על מסדרונות הכוח. כך קיבלנו אנשים כגון יאיר לוי, אריה דרעי, משה קצב, אולמרט ועוד. ככה זה. כדי להשפיע, צריך לשחק את המשחק. להתלכלך.
האמת, תמיד חשבתי שאם לא יילך לי במוסיקה אבחר בקריירה פוליטית. בגלל זה הרגשת הדז'ה-וו. האמת היא שזה תסריט די ריאלי, בהתחשב בתנאים המקובלים בענף שלנו: אפילו כוכב כמו דודו כרמל מהפילהרמונית הביע פעם תמיהה מעל דפי העיתון מדוע הוא מקבל כה מעט יחסית למעמדו המוסיקלי.
בעצם, מדוע לא לפעול גם סקטוריאלית ולנסות להשפיע על התנאים של כל המוסיקאים בארץ, לדחוף למעלה את מעמדה של המוסיקה בישראל? למשל - חינוך מוסיקלי מגן חובה ועד האוניברסיטה, חינוך שיהיה ריכוזי יותר, שיוציא אנשים עם ידע רב יותר במוסיקה ועם רמה טובה יותר. אפשר להתחיל בזה. כמובן שלא יהיו אנשים שיצביעו עבור מפלגה שזה הדגל שלה, אבל אולי אפשר להכניס יותר אנשים כאלה לפוליטיקה.
כשאני כותב את זה נדמה שהעניין מאוד נאיבי, אבל אלה הדברים החשובים לי: שלום ותרבות.
•
שלום ותרבות הם חשובים גם בעיניי עדי זילברברג
May 25, 2007 | 14:25


לגבי המוזיקה - אולי שווה לפתוח שרשור נפרד עבורה. לחשוב מה אנחנו בדיוק רוצים לקדם? למה? איך? מה ההצדקות החברתיות וכו''.
בכל מקרה - שלום ותרבות - בהגדרה הרחבה ביותר שלהם. אני איתך
•
פוליטיקה וקריירה אמנותית asafbeeri
May 29, 2007 | 21:35


בוא נחשוב רגע על יהודי מנוחין ועל דניאל ברנבוים, כאומנים קלסיקיים שהעזו להביע עמדה. בוא נחשוב רגע על ז'אקו מכוכב נולד ועל יוסלס איידי. אתה קולט למה אני מתכוון? האם אתה מוכן לשלם את המחיר? לא שכרגע אנחנו מתמוטטים מעבודה, לפחות לא אני, אבל זה גורם שכדאי לקחת בחשבון.
שמא עדיף להיכנס למפלגה קיימת ולקדם את המוסיקה והתרבות בארץ? אולי זה יותר חשוב, פחות אישי ויותר קל... להיכנס למרצ, למשל, מהמקום הטהור של קידום התרבות, עם אג'נדה חברתית/מדינית/חברתית התואמת למפלגת האם, אבל עם כיוון מאוד ברור - כסאו של שר התרבות. שמע, הגיע הזמן שמישהו יגיד "התרבות חשובה לי! משרד התרבות הוא היעד שלי, אף כי יש לי כבוד לחברה/ביטחון/כלכלה וכו', אבל אלה אינם תחום העיסוק העיקרי שלי."
זה עלול להיראות לך מוגבל ביחס לאג'נדה הכוללנית שאתה רוצה לקדם, אבל לטעמי - ואללה, שווה. עם הרבה פחות סיכון. חדשני?
•
נראה לי שאתה בהחלט יכול ללכת על זה עדי זילברברג
May 30, 2007 | 11:58


נניח שהגעת להיות שר התרבות (במרץ או במפלגה האמורפית שכאן:). מה אתה רוצה לשנות? האם יש לך איזושהי אג''נדה? - אם כן - כמו שאמרתי - בוא נפתח דיון חדש בדיוק על זה. הזכרת כבר שהיית רוצה לראות את התרבות משתלבת בחינוך. מה עוד?
לגבי הדוגמאות שהזכרת - אני לא מכיר את כל הסיפורים - בטח לא לעומק, אבל איזה מחיר בדיוק דניאל ברינבוים שילם שלא היה שווה לו את זה? הוא פועל לקידום מטרות שנראות לו חשובות, ובהצלחה מעלה אותם לסדר היום הציבורי, מייצר פעילות חיובית, ועם כל זה הוא עדיין מצליח ברמות בינלאומיות. לא נראה שזה הפריע לו לקריירה, ולמרות שהוא מתנגש עקב כך עם אישים ומוסדות שונים, הרי שהוא גם זוכה להרבה הערכה על פועלו הערכי
וג''אקו? - טוב, עשו עליו עליהום רק על כך שהוא הביע כמה דעות לא מיינסטרימיות. קשה לדבר ברצינות על המקרה שלו

מכל מקום - אותי מעניין יותר להיות שר הביטחון, לצורך העניין, מאשר שר התרבות - זה נראה לי הרבה יותר דחוף ומשמעותי לקדם שם את העניינים. האמת - גם יש לי הרבה יותר דיעה וביקורת בתחום הזה, למרות שאני לא מבין בו. יש לי חזון שם יותר ממה שיש לי חזון לגבי מה שצריך לעשות במשרד התרבות. שוב, כאמור - לדעתי צריך לפתח את המצע בכל התחומים - גם בתרבות. אני כן מסכים איתך עם הקביעה ש"תרבות חשובה". לצערי - נראה לי יותר דחוף לעשות תיקון בתחומים אחרים. בין היתר, על מנת באמת שנוכל לשים את התרבות במרכז חיינו - איפה שהיא צריכה להיות אולי (יחד עם תחומי עניין נוספים. דווקא החיבור למשרד המדע נראה לי הגיוני, אם כי בתכל''ס - רצוי לתת יותר משקל לכל 1 מהם בנפרד)


•
עוד קצת על קונספט הקמת המפלגה עדי זילברברג
Jun 16, 2007 | 12:45


זה תיק תיק ליזום הקמת מפלגה. אני עושה את זה ברצינות. הצעתי הצעה. אנשים תוהים למה לי לעשות דבר כזה בכלל, ואני עונה - מפני שההנהגה לא טובה, וחייבים לשפר אותה כדי שהחיים שלנו יהיו יותר טובים. אנשים תוהים איך זה בכלל ייתכן להגיע לשלטון, ואני עונה - מה הבעייה בעצם? - בואו, תתפקדו, נראה שיש לנו בסיס רחב של אנשים, נשלם סכום זוטר מכיסנו (אל תדאגו - הוא יחזור אלינו סביר להניח, אבל גם אם לא - מה זה לעומת השקעה במה שישנה את חיינו לטובה), וברגע שנהיה גדולים מספיק נוכל לרוץ לכנסת, ולשכנע אנשים להצביע עבורנו.
ברור - זה דורש השקעה, אבל השקעה כמו להתפקד ולהצביע היא אפילו יותר זניחה מההוצאה הכספית המוזכרת. זה באמת מינימום. לספר לאנשים נוספים, ולשכנע אותם (להפיץ את הבשורה) זה גם לא כזה קשה, לא? ולדון כאן על הרעיונות, או בעתיד להיות חלק אינטגרלי מהצוות שיהווה את המפלגה ויריץ אותה זה אולי יותר הקרבה/השקעה, אבל באמת - אם יש לכם תחושת שליחות, רצון לשינוי, יכולות לתרום באיזשהו אספקט - בואו נעשה את זה ביחד. לכך הפורום הזה נוצר.
כיושב ראש (זמני/ברירת מחדל:) כבר התחייבתי שאני אשקיע את מה שיידרש בכל שלב. נכון - בינתיים יש לי יותר סיבות להשקיע בחיים הפרטיים שלי, אבל בכל זאת אני מספק כאן את הפלטפורמה, מעודד אנשים, מפתח רעיונות וכו', ואני מבטיח שברגע שנגדל אני אשקיע את עצמי בזה עוד ועוד - לפי הצורך.
אנשים אומרים לי - למה לך להיכנס לפוליטיקה - ביצה סרוחה. אמנם, אבל מציק לי איך שהעולם (ובזעיר אנפין - ישראל) מתנהל כיום, והמעשה הנכון הוא לעשות. לא לחכות ל"משיח". אותי יותר מטרידה הסיזיפיות שבעסקי שינוי העולם. ההתבצרות של האנשים בעמדותיהם המנוגדות לשלי. יחד עם זאת - מה האלטרנטיבה - לא להעמיד אלטרנטיבה? אם תהיה מפלגה שתשים על סדר יומה לקדם את סדר היום שלי, כנראה שהסיכוי שסדר היום שלי יקודם יגדל בכל זאת - על אף אופיו ההפכפך/בוגדני של העולם. זה קצת כמו הצורך למלא טופס לו חפצים לזכות בלוטו לצורך האלגוריה. בהמשך חשוב לזכור שציבור גדול מקרב האנשים שכבר ממילא מחזיקים בדיעות הקרובות לשלי לא טורח להצביע. שוב - אולי משום חוסר אלטרנטיבה מספקת. אולי המפלגה שלנו תספק את הסחורה.
מה הסיכוי לשנות? ההסיטוריה מראה שניתן לשכנע המוני אנשים לנסות ללכת בדרך מסוימת. מן הסתם זה קשור לכושר הנהגה. אני מקווה שנהיה כריזמתיים מספיק כדי להזיז לפחות את אותו החלק באוכלוסיה שמוכן לזוז ולהביא אותנו למוקדי ההשפעה בכדי לעשות עולם טוב יותר



•
אתה לא שלם עם עצמך ב'השתמטות' הצועד בנעליו
Sep 02, 2007 | 07:36


ואתה לא חייב להיות. יפה שאתה מתייחס לפנים המורכבות של הסיטואציה.
מבחינתי אתה נופל להגדרה של מושמט או מתושמט רצוני-בלתי רצוני. מה זאת אומרת?
לפי תיאור מה שעשית, אתה נתת את שלך די והותר בשביל הצבא, ובסוף, כשלא היה לך עם מי לדבר, לא השאירו לך ברירה אלא - לצאת בפרופיל 21.

לדעתי, זה איפושהוא מכוון שזה יצא ככה - ובגלל זה אתה מושמט ובגלל זה אתה רצוני-בלתי רצוני, כי אמנם בסופו של דבר - אחרי שנתת מעצמך, עם כל הקשיים, בסדיר ובמילואים, אתה יזמת את זה, אבל לא היתה לך ברירה, וכך זה בנוי - שלך לא תהיה ברירה, ושאתה תיקח את התיק עליך. המושמט הרצוני (סו קולד משתמט) חושב שהוא היוזם, אבל זה לא כך, וזאת "כוונת המשורר" אני מאמין, שחשב על כך הרבה לפניך והרבה לפני ולפני לפני, שאנחנו נעמיס את מלוא הכובד - עם המצפון והאשמה - עלינו, והארגון/המערכת/החברה יצאו נקיים כשלג.
כך בונים קורבן.
אולי אתה תענה לי שהצבא שאתה ראית הוא לא גוף חכם כל כך כדי לחשוב על דברים כאלה.
•
(המשך) הצועד בנעליו
Sep 02, 2007 | 07:48


ואני אענה שאולי, אני מכיר את הצבא פחות ממך, אבל ממה שראיתי מנסיוני על גופים - גם לגופים הטפשים ביותר יש סוג של עורמה והיא נמצאת בדבר הבסיסי של הגנה על עצמו. בשאלה אם זה "סדום או חלם" אני עונה שחלם היא העורמה של סדום.
ושמחתי מאד לראות את ההודעה שלך בבלוג שלי, אני תמיד שמח לקבל הודעות מאנשים עם רמה כמו שלך (ואין הרבה, אם תסתכל למשל על התגובה הראשונה באותו פוסט), קראתי מעט גם מהדברים האחרים שכתבת, המפלגה ועוד, וגם על כך יש לי מה להגיב אך אין לי הרבה זמן, ומקווה שיהיה לי בימים הקרובים.
בכל אופן עלה והצלח עם האתר שלך ובכלל, ועוד אבוא לבקר.

שבוע של אור
הצועד בנעליו.
•
חשבתי שאם תגיב זה יהיה משו ברוח הזו עדי זילברברג
Sep 02, 2007 | 09:17


ואני שמח שבאת להשמיע את דברך גם כאן, ומקווה שעוד תשוב.
תודה על המחמאות:)


•
אסונות טבע עדי זילברברג
Jun 17, 2007 | 13:06


מאוד דחוף וצפוף לנו לברבר בדאגה סביב הנושא הבטחוני. זה הגיוני מאחר ואם לא יהיה לנו ביטחון אנו עלולים למות, ובכך יישמט הבסיס לכל החיים שלנו. אקסיומה פשוטה, שצריך להזכיר אותה מדי פעם. אמנם - ההתעסקות סביב הביטחון, + האידיאולוגיות הממריצות את המלחמות רלוונטיים מאוד לחיי היומיום שלנו מבחינות נוספות - מאוויים, חבות, כלכלה, תעסוקה ועוד. יחד עם זאת - כדאי לרגע לחזור לאקסיומה הבסיסית יותר ולהפנים את ההגיון שלה - אנחנו רוצים לחיות. על זה יש הרבה מאוד איומים שאנחנו לא נותנים עליהם את הדעת בפרופורציה.
איומים גדולים מאוד, ורחבי היקף, מסתתרים מאחורי הכותרת היחסית זניחה בתודעתנו "אסונות טבע". הכותרת הזו מכילה בתוכה אסטרואידים שצפויים להתנפץ בכדור הארץ, רעידות אדמה, התפרצויות געשיות, שיטפונות למינהם, מגיפות, וגם - ככל הנראה תוצרי האדם - התחממות גלובלית. כל אחת מהתופעות הללו גרמו כבר בעבר להרס נרחב של החיים על פני כדור הארץ בכלל, ועל המין האנושי בכללו. נכון - תמיד אפשר להתנחם בעובדה שעד היום החיים המשיכו להתפתח הלאה, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שחלקנו - אולי אפילו רובינו - צפויים להיות הקורבנות, ובדיוק כמו במקרה של מלחמות - אנחנו צריכים להשקיע ריכוז מאמצים בהתגוננות. למעשה - יש מקום להיות אופטימיים. אולי יותר מרתק להתעסק עם בני אדם אנגמטיים והצרות שהם מביאים איתם, אבל את הטבע אנחנו לומדים כמדע, מסיקים פתרונות אפשריים לבעיות הקיומיות שהוא מציב בפנינו - גם אלו שבאשמתינו, וגם אלו שלא - ועם ניהול נכון יש לנו סיכוי מצוין לנטרל, או לפחות לצמצם משמעותית את פגעי הטבע העתידיים. הגיוני אם כך להסתכל על הנושא הכללי הזה כמוכרח להיות במרכז הדיון הציבורי. אולי ההתפתחויות הן לא יומיומיות, אבל הפניית התקציבים והמודעות חייבים להיות נוכחיים ומרכזיים בסדר העדיפויות של כולנו, ולצורך העניין - של המושכים במושכות. צריך לדאוג שהממשלות שלנו ייתייחסו לאתגרים הללו בהלימה הראויה.
כמה עובדות שראוי להזכיר: אסטרואידים פוגעים בכדור הארץ. גדולים מאוד, כמו זה שהשמיד את הדינוזאורים הם נדירים מאוד, אבל ככל הידוע לנו בנקודת הזמן הנוכחית - הם יכולים לפגוע גם מחר בבוקר. אסטרואידים בגדלים קטנים יותר פוגעים בהתאמה לעיתים קרובות יותר ויותר סטטיסטית. אסטרואידים בגודל שבפגיעה ישירה בעיר ישמידו אותה בעוצמה דומה לזו של פצצת אטום פוגעים ככל הנראה בכדור הארץ אחת לפחות ממאה שנה בממוצע. כמובן - בניגוד לפצצות אטום הם לא מכוונים ספציפית לעיר, ומכיוון שרוב שטחי כדור הארץ אינם שטחים עירוניים (ו70% ממנו הם מים בכלל, אבל זו לא בהכרח נחמה שכן פגיעה במים של אסטרואיד היא אחד הטריגרים לצונאמי, שאמנם עוצמתו פחותה מפגיעה ישירה, אולם היקף הפגיעה רחב יותר...) האיום הסטטיסטי מסביר את העובדה שאנחנו לא שומעים אחת למאה שנה על עיר שנחרבה מאסטרואיד.
האסטרואיד שחיסל את הדינוזאורים היה בגודל של 10 ק"מ. להמחשה אפשר להשוות אותו להר אוורסט - ברגע הפגיעה באדמה צידו המנוגד היה לשבריר קטן של שנייה ההר הגבוה בעולם... אבל מה זה אומר? מה ההשפעה של פגיעה של גוף כזה - בכל זאת, רק 10 ק"מ על כדור הארץ בעל היקף של 42000 ק"מ? ובכן - השפעות מספיק הרסניות כדי לחסל את ממלכת הדינוזאורים מסתבר. עוצמת הפיצוץ חיסלה מיידית כל דבר בטווח של מאות ואף אלפי קילומטרים, גרמה לזעזועים, רעידות אדמה, התפרצויות וולקניות וצונאמי אדירים בכל הפלנטה שלנו, והחומר שהתפזר מהפגיעה הקיף את כל אטמוספרת כדור הארץ - חימם בשלב הראשון את האוויר לחום של תנור אפייה שצלה את בעלי החיים, וכאפטר אפקט חסם את אור השמש במידה רבה מאוד למשך אלפי שנים עד ששקע ובכך חיסל למדיי את הצמחייה (בקנה מידה גלובלי, כן?) ובעצם את שרשרת המזון. גם למי ששרד איכשהו את הבום הראשוני לא בדיוק היו חיים קלים אח"כ. כזכור - ככל הידוע לנו בשלב זה - אסטרואיד בסדר גודל דומה עלול להתנגש בנו מחר בבוקר, ומן הסתם - הוא יגרום לתוצאות דומות. המדענים עוסקים - בתקציב זעום יחסית - במיפוי של האסטרואידים הללו, אבל העבודה רחוקה מסיום. בעיקר אם מתחילים להיזכר שיש גם שביטים או שכאמור - גם אסטרואידים קטנים ובינוניים עלולים לאיים על חלק גדול מאיתנו. אז הנה דוגמא למשהו שאנחנו יכולים להסיק מהסטטיסטיקה ומההיסטוריה שצפוי לקרות, שהגיוני שיקרה לנו, שיש סיכוי שיפגע בכל 1 מאיתנו, ובטח שבחלק כלשהו מהחברה שלנו, והרי אנחנו לא פועלים באופן אישי כאן, אלא דואגים לחברה בכללותה.
דיברנו רק על הסכנה שבאסטרואיד, ועל כך שיש להשקיע בחקר הסכנה, אבל כמובן - יש פיתרונות. כבר הוצעו מספר פתרונות מעניינים מאוד לטיפול באסטרואידים הגדולים וההרסניים ביותר. סביר להניח שחלק מהם יהיו יעילים. אולי פיצוץ שלהם, אולי הסטה שלהם ממסלולם באמצעים שונים כמו מניפולציה על הכבידה או הקרינה שמשפיעות על המסלול ועוד. העניין הוא שיש עוד הרבה מה לעשות גם בטיפול בגדולים שבהם, ועוד יותר - לתת את הדעת גם על הקטנים יותר, שאמנם הרסניים פחות, אבל עדיין הרסניים בקנה מידה של אסון כבד ביותר, ושפגיעתם תכופה הרבה יותר, ולכן גם מאיימת עלינו.
עכשיו - אני לא איזה פרופסור לסטטיסיטקה, אבל הנה ציטוט נחמד - הסיכוי של כל אחד מאיתנו להיפגע מאסטרואיד גדול פי 750 מסיכוייו לזכות בלוטו....

התחלתי בנושא האסטרואידים, והפוסט כבר לא קצר. יש עוד לדון בנושאים האחרים שהזכרתי בתחילתו שכלולים תחת הכותרת. כל אחד מהם בנפרד מאיים עלינו מאוד. לפחות כמו אסטרואיד קטן של פעם במאה...
חייבים בעיניי לתת על זה את הדעת, ולהוביל את החשיבה המערכתית לשים את הדברים הללו במקום בולט מאוד בראש סדר עדיפויותיה
•
מה נסגר עם האנרגיה? עדי זילברברג
Oct 04, 2007 | 20:01


מקורות אנרגיה חלופית רבים ידועים לכולנו ההדיוטות. אנרגיה סולרית כבר מזמן בשימוש, ופיתוחים שנעשים בימינו מבטיחים להביא אותה לניצולת אף גבוהה בהרבה. אנרגיה אטומית משמשת כבר מזמן כשחקנית חשובה בין ספקי האנרגיה שלנו, כנ"ל אנרגיות מים ורוח, ובנוסף יש עוד רעיונות מעניינים ומעודדים רבים ומגוונים – ארובות שרב, אנרגיה מתנועה של אנשים במקומות הומי אדם (הנה רעיון קטן נוסף – אפשר לנצל טכניקה דומה גם מתחת לכבישים כדי להפיק אנרגיה ממכוניות שחולפות על פניהם), אנרגיה מפסולת אורגנית, ועוד רעיונות רבים וטובים.
חלק ניכר מרעיונות אלו כבר מיושם בשטח בקנה מידה זה או אחר, לאורך תקופה זו או אחרת. חלק עדיין רק תיאורטי. המון מהרעיונות - גם אלו הנמצאים בשלבי פיתוח – גם החדשניים לחלוטין, וגם אלו שמשמעותיים עד מהפכניים בתכנוניהם לגבי מקורות אנרגיה שכבר משמשים אותנו, אם בשכלול הקיים, ואם ע"י יצירת דרכים נוספות להפיק אנרגיה משיטות מוכרות. בקיצור – המחקר נראה מבטיח, וכמוהו גם מיזמים רבים שיצאו ושיוצאים אל הפועל.
נכון, לעיתים רבות לא הכל ורוד, והרבה מן הטכניקות המוצעות והמשמשות גורמות לבעיות סביבתיות שונות, אבל הרבה פעמים גם ניתן לפתור את הבעיות. הבטיחות של צ'רנוביל הייתה מוטלת בספק עוד לפני האסון, ואחריו כמובן שנלמדו לקחים, ויש הטוענים שאסון דומה לא יוכל להתרחש עוד לעולם (אם כי העתיד תמיד יפתיע). לוחות סולריים מסוימים מכילים חומרים שעלולים להזיק לסביבה בבקרה לא נכונה, תחנות רוח מכערות לדעת רבים את הנוף, וכן הלאה. יחד עם זאת, ומעבר לכך שלרוב יש הצעות יעילות כיצד להתמודד עם הבעייתיות שצצה בטכניקות השונות, כדאי לשים את החלופות בפרופורציה הנכונה, ולזכור איך אנחנו משלמים על הבחירה הראשונה שלנו שאנחנו מסרבים להיפרד ממנה – שריפת דלק מאובנים. השריפה הזו גורמת לנו לזיהום אוויר שמשפיע על איכות חיינו, ואף על אורך חיינו, כחלק מהשפעה רעה ומקיפה על בריאותינו. למן אלרגיות, ועד למחלות בדרכי הנשימה וכלה בסרטן. הנזק הוא עצום. מעבר לכך – כמה אנחנו אוהבים לנשום אוויר צלול – האם לא היה זה נפלא לו היינו יכולים לנשום אוויר צלול גם בחיינו העירוניים היומיומיים? ולא נשכח שהזיהום, ברמה נמוכה יותר, הרי מחלחל גם לאזורי הטבע הלא מיושבים...
מעבר לכך, כידוע לכולנו, המדענים החוקרים טוענים כבר זמן רב (עם ההסתייגות המתחייבת מטיבן של תיאוריות מדעיות) שהזיהום שנוצר משריפת המאובנים הוא 1 הגורמים המשמעותיים ביותר באפקט החממה שמוביל להתחממות גלובלית. אותה התחממות שיש סיכוי טוב שתאיים באופן ממשי ביותר על ערי החוף בכל כדוה"א – איום שלא יהיה לנו הרבה מה לעשות כנגדו. ערי החוף כוללות כמובן % ניכר ביותר מהערים החשובות ביותר בעולם. וזה עוד לפני שבכלל בחנו את שאר ההשלכות השליליות.
כמובן, החיים מתנהלים ככה שתמיד מוצאים יתרונות במצבים חדשים – אפשר להזכיר את ההתלהבות שמחוללת הפתיחה הצפויה של הנתיבים ליד הקוטב הצפוני, אולם בכל זאת – נראה שכמות הרעות והאסונות שתביא ההתחממות הגלובלית – ואנחנו כבר חווים חלק מההשלכות, היא מצערת עד מאוד בלשון המעטה, ונוגדת את רוב האינטרסים שלנו כיצורי אנוש.
העניין הוא כמובן שיש מה לעשות. המשחק המניע את הבחירה שלנו להמשיך לשרוף פחם ונפט וחבריהם הוא בחירה של כניעה של הממשלות לנוחות של ענקי האנרגיה בשוק. אבל אולי זה יותר נוח לכאורה להם ולנו לא לשנות, אבל זה בטח לא תואם את האינטרס הארוך טווח, שכאמור כבר מגיע ממש לפתחנו. גם מבחינה כלכלית לטווח הארוך נעשה עימנו חסד אם נעבור לדרכים ידידותיות לסביבה להפקת אנרגיה, למרות ההשקעה הראשונית.
למרבה השמחה, הנושא צובר תאוצה, אבל למרבה הדאגה - רבים סוברים שייתכן שאיחרנו את המועד. כך או כך – עלינו להשתדל לזרז את התהליכים הרצויים, ולהשקיע את מרצנו בהיערכות מערכתית להתמודדות עם הבעיות – הרבה מוטל על הכף! המון, למעשה.
ולמה זה פוליטי? – כי הממשלות הן אלו שיש להם את הכוח להכתיב את השינויים הללו. השלטון הוא זה שצריך ויכול לחוקק חוקים, להטיל הגבלות, לתמוך במחקר ופיתוח, לתת תמריצים ומענקים, וכן הלאה. בסופו של דבר – אנחנו בדמוקרטיה, וגם אם ימצאו אינטרסנטים בעלי כוח שלא אכפת להם מכל האמור לעיל מתוך אילושהן טובות הנאה צרות ואישיות, הרי שהשלטון מצוי בידי העם, ואם זה מה שטוב לכולנו, אנחנו צריכים לבחור מייצגים שיפעלו לשם כך, ושהנושא יעמוד אי שם בראש האג'נדה.



•
אפשר גם אחרת orguy
Oct 16, 2007 | 10:00


עדי שלום
התרשמתי מרצונך לשנות. אבל זה משותף להרבה מאוד אנשים בעת הזו.
אני חושב שצריך למקד את הפעילות והתכנים לדבר האמיתי.
הבעיה שלנו היא לא פוליטיקאי כזה או אחר. הבעיה שלנו היא השיטה שבה מתנהלים הדברים במדינה. זה כולל את שיטת הבחירות, את התנהלות המגזר הציבורי ועוד. גם דרך הפעולה לטעמי אינה בהקמת מפלגה. צריך קודם לארגן את התמיכה ברעיון של השינוי ובסופו של תהליך להקים מפלגה. השינוי צריך לבוא מלמטה. זו צריכה להיות פעילות עממית גרידא.
מתוקף תפקידי, יש לי מידע רב על התנהלות המערכת הפוליטית והמגזר הציבורי. אני אשמח אם תבקר בבלוג הקטן שלי לפי הקישור המצורף. יש בו לטעמי תכנים מעניינים ורלבנטים היכולים לשמש כבסיס לאידיאליסטים כמונו הרוצים להביא שינוי באופן יזום.
לצערי המצב הרבה יותר קשה ממה שהאזרח מודע לו.
אשמח לתגובות ושיתוף פעולה
http://orguy.blogli.co.il//
•
שלום אורגיא עדי זילברברג
Oct 17, 2007 | 10:24


נכנסתי לבלוג שלך, וקראתי את שלושת הפוסטים שיש שם כרגע (אני אקרא גם את המסביב בהזדמנות קרובה).
באופן כללי למיטב התרשמותי אתה מציין את חוסר היעילות שמאפיינת את המערכת הקיימת, את הרשלנות, הבזבזנות וחוסר המעש. בקיצור - את הצורה חסרת האחריות המערכתית שבה המדינה מתנהלת, שנובעת משילוב של חוסר הוראות טובות מלמעלה (נבחרינו) והקטנת ראש, חובבנות וזלזול בדרגי הביניים והדרגים הנמוכים יותר. אתה גם מציע להתארגן מלמטה ולהציע אלטרנטיבה.
בעצם, אני מציע דברים דומים. אני מציע כאן פלטפורמה נוספת כדי לזהות בעיות, להעלות פתרונות ולבסס אידיאולוגיות מנחות; כמו כן אני מציע כאן פלטפורמה ליצירת גוף בעל השפעה שתהיה לו את היכולת לבצע את השינויים הנחוצים בפועל


•
הקמת מפלגה בשלב זה-טעות orguy
Oct 20, 2007 | 09:14


צריך גרעין מייסד לקראת הקמת עמותה שתפעל למען הרעיון ורק כשתבשיל פעילותה היא תהפוך למפלגה.
הטענה שלי (שמבוססת על עובדות ולא הגיגים או תקשורת) היא צריך לבצע 4 דברים מרכזיים:
1. יצירת גוף פוליטי חדש, נקי ומספיק חזק כדי לבצע שינויים.
2. לשנות את שיטת הבחירות
3. לנקות את המגזר הציבורי מבעלי התפקידים הלא ראויים
4. ליצור מנגנונים להגברת יעילות ונקיון הכפים של המערכת הציבורית והפוליטית.

כשאלה יתקיימו אז בתפקידים השונים בכל הרמות יהיו את האנשים הנכונים שיבצעו את הדברים לטובת האינטרס הציבורי. אז ישתפרו חיינו בבבטחון, בכבישים, בבריאות, בחינוך וכו'...
אין פה שאלה של תקציב או סדרי עדיפויות. גם אם הכסף מגיע למשרדי הממשלה הרי שהוא מבוזבז על עבודה לא רצינית ותשומות מיותרות שאף אחד לא צריך. העובדים במשרדי הממשלה לא רוצים רפורמות ובסיוע ההסתדרות עוצרים כל צעד טוב של התיעלות.
אם רוצים להוציא את זה לפועל אז צריך להתארגן בפגישות וכינוסים על מנת לקבוע את גרעין המייסדים ודרך הפעולה. הפלטפורמה נחמדה אבל לא מספיקה בשביל להתחיל באופן מעשי את השינוי המהותי.
•
ייתכן שאתה צודק עדי זילברברג
Oct 20, 2007 | 18:45


הרעיון שלי בחיתוליו. מצד שני - גם אתה עוד לא נורא מבוסס בתהליך.
יש את העניין הקטן הזה של אידיאולוגיה, או במילים אחרות - תוכן השינוי. אנחנו שנינו מסכימים שאיך שהמדינה הזו מתנהלת זה אסון - חוסר מקצועיות + חוסר ערכיות. השאלה היא גם מה היעדים שאנחנו רוצים להשיג בניהול תקין ונכון שלה. האם גם שם אנחנו מסכימים?
בכל מקרה- אני אמשיך לפתח, ואתה יותר ממוזמן להצטרף. אני גם אשמח להמשיך לעקוב אחריך מדי פעם, ומי יודע - אולי אצטרף אליך או שנאחד כוחות אם תהיה התאמה.


•
קלקלה עדי זילברברג
Jul 05, 2007 | 08:06


אני לא כלכלן. לא מבין במיוחד בשוק ההון, לא מתמצא בתיאוריות כלכליות, בקושי יודע משמעות של כמה מושגים בסיסיים. אבל. אני כן רואה כמה דברים שגורמים לי לחוש שהמשחק הזה לא עובד לטובתנו, או לפחות שהוא צריך שיפורים רציניים, או אולי לפחות אופציות אלטרנטיביות מקובלות יותר.
לא ייתכן למשל שיש שפע עצום שנזרק לפח בעוד אנשים אחרים הנאנקים ומשוועים לו נאלצים להמשיך לסבול מחוסר.
לא ייתכן שלמי שמשחק נגד החוקים לא נקרא גנב גם אם התנהלותו מסיבה נזק גדול מליוני מונים להמונים מאשר אותו מסכן שלוקח לו פת לחם בלי רשות.
לא ייתכן שניתן כוח להתנהל בצורה שפוגעת בנו רק בזכות היותה של ההתנהלות מעוגנת בריפוד ממון.
לא יכול להיות שנכריח אנשים להשתעבד לכורח נורמטיבי להתאמלל בעבודה רק כדי לא להימעך טוטאלית.

כסף הוא לא מוטיבציה יחידה לעשות דברים. קפיטליזם לא בהכרח מיטיב עמנו

לאנשים מגיע ליהנות מהשפע. יש מספיק שפע לכולם.
לאנשים מגיע לשמוח במעשיהם, להרגיש בעלי תכלית וסיפוק.
אסור לתת להון להכתיב אינטרס ציבורי.
זוהי כלכלתי בראשי פרקים
•
אוטופיה כלכלית עדי זילברברג
Jan 20, 2008 | 17:35


איך להפוך את הקלקלה לכלכלה זו שאלה טובה. אבל צריך להתחיל מליצור חזון ולהצביע על הבעיות.
החזון שלי הוא של הנאה מהשפע, בחירות שמונעות ע"י אינטרסים לא כלכליים, ועבודה לא משעבדת.
הנאה מהשפע משמעה רווחה לכולם במידת האפשר. כלומר, להתחיל מלדאוג שכל אדם יוכל להתקיים בכבוד. כל מי שלא מסוגל לתרום בכלל, או שכבר תרם בודאות די והותר ראוי לחיים בכבוד. האמירה הזו מכוונת לדוגמה לגבי קבוצות כגון נכים וזקנים. הקיצוניות שבה אנו נמצאים כיום היא שלא רק שאלו נאנקים, אלא שגם אנשים עובדים לא משתכרים מספיק בכדי לחיות בכבוד.
יש דברים שצריכים להנתן אם כן לכל אזרח (ודאי כזה שאינו "פרזיט", ובנקודה זו ניגע בהמשך בדיון על עבודה לא משעבדת). דיור צנוע לכל הפחות, מזון, טיפול רפואי, תקציב מספק לביגוד, גישה לתקשורת (כולל סלולרי ואינטרנט), ואפילו צריכת תרבות ו/או הנאות נוספות. גם ברמה הכי נמוכה עדייין צריך להשאיר לבנאדם אקסטרה שאותה הוא יוכל לנהל כראות עיניו (לדוגמא - לקנות מתנות לקרוביו מדי פעם)
לגבי ההשתעבדות לעבודה. מן הראוי שאדם עובד לא יהיה משול לעבד. אדם צריך לעבוד במה שמעניין אותו, אבל גם אם לא - מחוסר ברירה פרטי או חברתי - צריך להקפיד שעבודתו לא תהיה שוחקת, ושלא תשתלט על חייו בלי להותיר לו ברירה אחרת. כיום רבים מאיתנו נמצאים במרוץ מטורף להצליח לשלם את החשבונות, שלא יזרקו אותנו לרחוב במקרה הגרוע, או לנסות לשמור על רמת רווחה בסיסית במקרה הרע או קצת פחות בסיסית במקרה הקצת פחות רע. זה צריך להשתנות. באנו לחיים האלה כדי להנות מהם. זה אפשרי בימנו, אם רק ניטיב לחלק את המשאבים ולחשב נכון את התרומה שכל אינדבדואל צריך להרים לשם כך - לעיתים מן הסתם גם נגד אהבתו או תחושת התכלית והשליחות שלו. בכל זאת - אוטופיה, אבל ריאליסטית...
לגבי הבחירות המונעות מאינטרסים לא כלכליים - יש פן חברתי מאוד נרחב לכך. כיום כמעט כל צעד שאנשים מציעים לשיפור איכות חיינו מייד נכנס לדיון תקציבי משתק (דיון ענייני כמובן שצריך), וגרוע מכך - יש לו אופוזיציה ע"י קבוצת אינטרסנטים בעלי הון שלא מעניינת אותם טובת הכלל במקרים רבים. זה חייב להשתנות. דוגמאות לא חסר. מעבר לזה - נדמה שבמקרים רבים גם אין נזק כלכלי לחברה מלקיחת בחירות אלטרנטיבית, אולם כיום הלחץ הכלכלי הפרטי גדול מדיי.
אפשר ודחוף להרים פרויקטים רחבי היקף רבים. ליצור לעצמנו את ההגנות מאיומים הקיימים עלינו, להמשיך לחקור ולפתח למען שיפור ההווה והעתיד. אם נעלים את השיקול הכלכלי, ובטח שאת הלחץ האינטרסנטי הכלכלי הרי סביר שנוכל לבחור להשקיע את מרצנו טוב יותר.

אז איך עושים את זה? ברמה הפרטית כדאי לכל אחד מאיתנו לשקול את הבחירות שהוא עושה בחייו. למה הוא תורם, מה הוא מרוויח, והאם הוא מרגיש שהוא פועל על פי מצפונו, ואם לא - מה הוא יכול לעשות כדי לשנות את המצב.
ברמה הלאומית - צריך להנהיג קו שיקח את ההחלטות שטובות לאזרחים ולא לאנשים פרטיים מסויימים. כמו כן צריך לתת עדיפות להפנות תקציבים לרווחה לעשירונים התחתונים, ולבנות את מערכת התעסוקה כך שלא יהיה אפשר יותר לשעבד את העם, לדוגמא על ידי חוקי עבודה שיכתיבו רווחה לעובד. כמו כן יש לבדוק היכן נחוצים משאבים אנושיים לפרוייקטים לטובת הכלל, ולתכנן אפשרויות ומסלולי תרומה לאזרחים שעוד לא מצאו את מקומם בעבודה למען הכלל.
בסופו של יום, נראה לי שרצוי ואפשר בהחלט להפוך סדרי עולם בנושא. הכלכלה התקלקלה והשתלטה על חיינו. החלטה שלנו לטפל גם בנושא המרכזי הזה.
°
ב ד י ו ק . citruslove12
Jun 15, 2008 | 22:08


•
מידע אמין עדי זילברברג
Mar 16, 2008 | 12:32


על מנת לבסס את ההחלטות שלנו, את סדרי העדיפויות, ואפילו את הלך המחשבה, עלינו להשתדל להסתמך על מידע אמין. אמת פשוטה זו נראית כנוגדת את התרבות שבה אנו חיים. המדע למשל, הוא בסה"כ גישה לחיפוש האמת. מכיוון שהאמת היא דבר מאוד מורכב ומסועף, כך גם המדע. מכך יוצא שקשה מאוד למדע למצוא עבורנו תשובות אמינות לשאלות שונות בתחומי חיינו. לא רק זאת, אלא שגם העברת הנתונים והמסקנות לידיעת הציבור הרחב היא משימה לא פשוטה כלל. לכשל זה אחראים לא רק המדענים, שמתקשים להעביר לציבור הרחב את רוח עבודתם, את הקושי הכרוך בה, את ההסתייגויות וכו' - כל זאת בהנחה שהם עצמם בעלי יושרה פנימית, שהרי הקושי מתחיל כאמור כבר בבניית תזות, איסוף נתונים, עריכת ניסויים, העלאת השערות, הסקת מסקנות וכן הלאה - אלא גם הגופים שבפניהם הם נותנים דין וחשבון, ושאמונים על העברת המידע הלאה. גופים אלו כוללים גם אינטרסנטים שלא בוחלים בעיוות הצגת הנושאים ואף העלמה מכוונת שלהם, וכמו כן גם אנשי תקשורת שסובלים לרוב מחוסר הבנה מעמיקה של נשוא הכתבה שלהם במקרה הטוב, ושיקולי ספינולוגיה זרים במקרה הרע.
כמובן, לא רק מדע טהור סובל מתחלואים אלה, אלא בכלל - נדמה שלהשיג מידע מהימן עבור כל תחום בחיינו הוא מעין משימה בלתי אפשרית, ואנו נידונים לספקנות ותחושת חוסר אונים.

למען האמת - אין לי פתרון חד ופשוט לבעייה הזאת. גם כאן הפתרון הוא חוצה תחומים, וקשור בעיקר בשינוי גישה כללי מצד החברה, אך גם מדובר בדבר שהרשויות יכולות לנסות לכוון ולהכתיב. יצירה של מקורות מידע אמינים ומפורטים, הכוללים תקצירים נהירים ומספקים כחלק מרשות מתאימה. פיקוח על רמת העיתונאות, ובכלל - הנגשה של מידע לא מסולף לציבור זו חובה חוצת תחומים. כמו כן, חינוך, כבר בבתי הספר אולי, לדרך מציאת מידע והתייחסות נכונה אליו נראה לי כחיוני. בנוסף עלינו למנוע שחיתות, ולשמור ככל האפשר על פשטות. מכל מקום - עלינו לעודד ערכים של חתירה לאמת והבנה. דבר זה ישמש לנו יסוד בריא יותר להתנהלותנו.




•
אומנם למפלגה אבל אני לא בעינייני... גלעד בן-זקן [מצורף קובץ JPG]
Mar 29, 2008 | 19:35


פוליטיקה אז סתם משהו נוסטלגי שצילמתי לפני כמה שנים.
•
התקוונתי לקישור ליו-טיוב גלעד בן-זקן
Mar 29, 2008 | 19:36


התכוונתי לקישור הזה שלא הצליח לי משום מה

•
ראיתי. חמוד ההסטוריה הזו:) עדי זילברברג
Apr 09, 2008 | 18:00


רק כדי לעשות סדר - עקרונית זה הרבה יותר מתאים לדף הקישורים. יש כזה באתר. באמת. כולם מוזמנים להוסיף שם קישורים כמיטב הבנתם בתגובות:)
בכל אופן - מגניב.
תודה


•
חוק - קווים כלליים לחתירה עדי זילברברג
Apr 20, 2008 | 16:39



בעיני רבים חוק הוא המלצה. יש גם כאלו הרואים בו דבר קדוש, אך להרבה מאיתנו הוא סוג של משחק. לעבור על החוק לעיתים משתלם מאוד, וכן – לעיתים נתפסים וחוטפים עונש, שבמקרים מסוימים עשוי להיות כבד. עם גישה כזו הרי שהחוק, או הבחירה לציית לו, הם למעשה סוג של הימור. בנוסף – רבים מאיתנו עוברים על חוקים אף בדרך אגב ומבלי להיות מודעים לכך במיוחד. יחד עם זאת, בבסיס התפיסה הרווחת לגבי החוק ישנה גם יראת כבוד. מכיוון שהחוקים נועדו להיטיב עימנו, הרי שכדאי לשמר את יראת הכבוד הזו, וכך להרחיב את רצון שיתוף הפעולה עם החוק.
לשם כך יש לוודא שהחוקים השונים הם הוגנים והגיוניים, שומרים על שיווי משקל וצדק הנראה לעין כשהם באים לאזן בין טובת פרט או קבוצה לכלל, ומהצד השני – גם שיהיה סיכוי לאכוף אותם, וכמו כן – שנראה דוגמא טובה של שמירת חוק וכבוד לחוק מהמחוקקים ומהממונים על אכיפת החוקים.
חוקים שהם שרירותיים מדיי צריכים לעוף. כנ"ל חוקים שפוגעים בפרט ללא צורך. וודאי שגם חוקים שההיגיון שלהם לא רק שלא ברור, אלא נדמה שהעובדות והמחקר סותרים את הגיונו.
חוקים צריכים לעבור עבודת מחקר ושטח, שבהם נשקלים היטב דעות שונות אל מול עובדות. חוקים גם צריכים לשמור על חופש הפרט ועל עקרון של חייה ותן לחיות.

בסופו של יום, הרי משלל החוקים הקיימים כיום, נדיר מאוד למצוא אדם שאינו עובר על חוקים אלו או אחרים, אולם ע"מ לתת את התואר עבריין, הנושא עימו קלון, למאן דהוא, הרי שעל החוקים להיות מוסריים ככל האפשר, ובנוסף לכך – אל לנו לטבוע בים של חוקים ארכאיים או מיותרים.
°
מסכים לחלוטין. citruslove12
Jun 15, 2008 | 21:50


•
לכבוד שנה - מאמר חוצני עדי זילברברג
Apr 24, 2008 | 00:08


שנה חלפה לה לאתר, וכך גם לפורום.
לכבוד העניין פרסמתי באתר סקופ כתבה, המציגה את הרעיון, וגם דנה בכמה שאלות קונקרטיות על המצע והמועמדות.
הרי הלינק: http://www.scoop.co.il/article.html?id=16460


•
מי במפלגה בעצם? אתם בפנים? הצטרפו עדי זילברברג
Jan 30, 2008 | 11:15


נכון לשעת כתיבת שורות אלו לא רק שלמפלגה אין שם - היא גם מונה רק אותי. כמו שכתבתי כבר באחד הפוסטים הראשונים כאן בפורום - גם לו הייתי מליונר זה לא היה עושה אותי מפלגה. על פי החוק מפלגה צריכה למנות לכל הפחות מאה איש. אגב - כן, יש כאן גם עניין כספי - צריך לשלם כ80000 ש"ח לרישום חוקי של המפלגה. חלקי 100 אגב - לו זה יתחלק בצורה שוויונית - זה יוצא כ800 ש"ח לחבר מפלגה. לא השקעה גדולה על מנת להביא את השינוי. אפילו לא במונחים של (סוג של) עני כמוני. מכל מקום - כדי שנהיה מפלגה - אני זה לא מספיק.
הקריאה לשינוי עולה ועולה ב"רחוב". רבים מייחלים לדרך טובה יותר. אני מציע בזאת את הדרך שלי. אני בטח לא היוזמה היחידה, אבל אתם מוזמנים לבדוק את הרעיונות שאני מפזר כאן, את האידיאולוגיה המנחה אותי, את ההצעות למצע שאני בונה, ולהצטרף למאמץ. אם נתחיל לגלגל את הרעיון יותר ברצינות - וואללה, יש לנו סיכוי. אם לא - וול, אני מניח שלפחות הפובליציסטיות שאני נוקט בה יש לה ערך. בכל אופן - הגיע הזמן להתחיל לנסות לבנות את זה. אז יאללה, גלו יוזמה, גלו מעורבות. הפיחו רוח חיים בפורום הזה, הפיצו את המסר, ובתור התחלה - בואו ושרשרו כאן שאתם מוכנים להיות חברים במפלגה. הפלטפורמה הראשונית מונחת כאן. הרעיונות בקווי מתאר גם. עכשיו צריך לגדול לפחות פי מאה כדי שהפורום יוכל לעבור לשלב הבא בהקמת המפלגה, ולהתקדם בדרך הזאת להשפיע על עולמנו בכיוונים המפורטים כאן. לו לשרשור זה יהיו 100 מגיבים חיוביים לפחות - אפשר להגיד ששיחקנו אותה, ואפשר לומר שהרעיון קורם עור וגידים. אני מצידי ממשיך להפיץ את הרעיונות, וממשיך לפתח ולפרסם אותם. אבל אם אתם רוצים שנעבור שלב - עכשיו זה תלוי גם בכם.
ממתין
•
אמנם, ההודעה הזאת היא מינואר, citruslove12
Jun 15, 2008 | 22:06


עכשיו כבר יוני וזוהי, מסתמא, התגובה הראשונה - אולם, בכל מקרה - אני בפנים. מתחייב להביא הרבה אנרגיות פעילותיות, בתוספת להט אידיאולוגי טוב.

צריך פשוט להעמיד דוכן באיזה מקום....ולהתחיל לאסוף אנשים. בנובמבר הבחירות? אז יש זמן, אם נתחיל כעת...

והמספר 80,000, הוא דווקא מדד טוב. למה כוונתי. נניח, שאנו מוצאים תומכים בכל יישוב בינוני עד גדול, כל אחד מעמיד דוכן ומבקש, מכל תומך/כת פוטנציאלי/ת, שקל אחד. כמובן, אפשר יותר - אבל, גם שקל יהיה אחלה.

במצב הכלכלי כיום, ממילא, לרבים וטובים, לא תהיה אפשרות, לתרום יותר.

כעת, הנקודה שלי היא, שאם אין אפילו 80,000 איש, המוכנים לשים שקל אחד בקופה - מהו הסיכוי, שיהיו מוכנים לשים פתקנו בקלפי, ביום-פקודה?

וזהו, הרי, המינימום, לאחוז-החסימה...

כך, שזה דווקא מדד שימושי, בסופו של חשבון. וגם אם נתקרב לסכום, בוודאי נוכל להשלימו. אבל, אם לא נתקרב אפילו - אז במקום לרוץ ולא להיכנס, נתארגן כתנועה, נצבור תומכים, ישמעו עלינו - ואז, בפעם הבאה (בתקווה, כמובן, שתהיה כזאת)...
•
רעיון לא רע בכלל עדי זילברברג
Jun 15, 2008 | 22:19


אגב יש עוד איזה שניים שלושה אנשים שעקרונית בפנים. נשאר לגייס עוד 79995-6 בלבד
•
אחלה! אז כל מה שצריך citruslove12
Jun 16, 2008 | 08:26


הוא לשבת יחד, לתכנן, להעמיד דוכנים - וברגע, שיש עוד בערך חמישה~שישה שמות, של אנשים מעוניינים - לקיים מפגש ראשון, באחד הבתים...

מאמר שכתבתי פעם בנושא. http://www.articles.co.il/article.php?id=17695
•
נשמע שאתה הרבה יותר בעניין ממני:) עדי זילברברג
Jun 16, 2008 | 12:16


ככה זה כשיש ניסיון...
תמהתי באמת כשהצעת את הרעיון אם חשבת על דברים כמו רשיון מהעירייה וכאלה, אבל כשקראתי את המאמר הבנתי שאכן.
אשמח לקרוא עוד מאמרים רלוונטים שלך (או סתם משהו שלך שנראה לך שיעניין אותי)
•
בכיף....בעיקרון, כל מה שיש לי citruslove12
Jun 16, 2008 | 12:23


שיכול להיות רלוונטי, או שפרסמתי כבר שם, או בבלוגי ב"דה-מרקר" - או (לפעמים פרסום מחודש) כאן, כעת.
•
והקישור לבלוג ההוא citruslove12
Jun 16, 2008 | 12:24


http://cafe.themarker.com/view.php?u=157163



•
צריך להקים מפלגה עדי זילברברג
Jun 04, 2008 | 11:04


כעת יש שוב ריח בחירות באוויר. נדמה שהוא חזק יותר מכל מה שהיה עד כה בכנסת זו. כל המפלגות הגדולות, כולל מפלגת השלטון, מלחששות או צועקות בחירות אולי אפילו השנה. אולי זו הישורת האחרונה שלנו? הצ'אנס האחרון להתארגן לפני שיהיה מאוחר מדיי.
מה האלטרנטיבה השלטונית שלה אנחנו מייחלים. איזו מפלגה, איזה מנהיג, נראים על המכ"ם כראויים?

בתקופה של הממשלה הנוכחית יש כמה וכמה דברים/מעשים/מדינויות הראויים לביקורת . מלחמת לבנון השנייה – דוגמה בולטת. ראשית כל – היה צריך להתכונן מבעוד מועד לרקטות שצבר האויב. הפתרונות הטכנולוגיים של מערכת הלייזר או התותח נגד טילים קצרי טווח היו מזמן צריכים להיות מיושמים כאן, גם אם הם לא מושלמים. כנ"ל פיקוד עורף מתפקד או מקלטים מתוחזקים. מעבר לכך, הכוננות בגבול הצפון, במיוחד לאור חטיפתו של גלעד שליט זמן קצר לפני כן, הייתה צריכה להיות טובה יותר. האירועים הללו לא היו צריכים להתרחש מלכתחילה. אולם, משהתרחשו, ומשהתברר מה גודל המחדל, מה היה צריך לעשות? לטעמי הנמכת גובה הלהבות, חתירה למשא ומתן, ויתורים וכיו"ב הם תמיד הדרך המועדפת, תוך כדי הפקת לקחים. נבחרה דרך הפוכה, אם לא ב180 מעלות, הרי שבהחלט בכיוון. הסלמה, הסלמה ועוד הסלמה. המדיניות לא עבדה. אולי היה בה איזשהו הגיון, ואולי לא – איני יודע את הפרטים המדיניים, וגם לא את הצבאיים. רובם מעורפלים בכוונה, ובכל מקרה – זה לא תחום המחקר שלי, אבל לאור התוצאות העלובות מחד, והאידיאולוגיה השגויה שהייתה פטרונית לכל זה, נראה שהיה צריך להתנהל אחרת.
אחד הדברים החשובים שהופקו מן המלחמה היה הלקח כי צה"ל צריך להיות מקצועי הרבה יותר, וכי המחדלים בו מושרשים עמוק. דיברו הרבה על תהליך תיקון מקיף. האומנם חל שינוי מספק? ימים יגידו, אולי. נקווה שהם לא יצטרכו, ושהדיפלומטיות של ראשי המדינה, בין אם נהיה אלו אנו, במה שנראה כיום כחזון כמעט לא מציאותי, ובין אם אחרים, תמנע מרובם של התיקונים האלו את הצורך להתבטא.
עזה היא כמובן ברוך גם כן. גם שם ישראל אחראית להסלמה, מתוך תקווה לשבור את רצון האוכלוסייה וההנהגה שם בכוח. עד עכשיו ללא תוצאות. אפשר כבר לומר שהמדיניות שגויה? שוב – אפשר לנסות להפעיל יותר כוח. אולי זה יעבוד, אולי לא. בהתחשב בכך שבנתיב הזה יהיו כרוכים בוודאות נפגעים רבים מאוד והרס רב, גם בצד הישראלי, ובוודאי בצד הפלסטיני, אני מתנגד. אפשר לנסות להגיע להסדרי ביניים, ואז להמשיך ולהתקדם לעבר שלום, ובמקביל כמובן לפתח את מערכות ההגנה שלנו, את המודיעין, וכן הלאה.
ואיראן? ובכן – צר לי לומר, אבל גם כאן כדאי קודם כל לנסות ולהתקרב אליה. בדיבורים. להבין מה היא רוצה. לנסות לנטרל כל סיבה, ובוודאי סיבה מוצדקת לכאורה, לרטוריקה שלה כלפינו. בכל מקרה – לא לתקוף בצורה אווילית שעלולה להוביל למלחמת גוג ומגוג. צריכות להיות דרכים הרבה יותר יצירתיות ודיסקרטיות לנטרל את האיום הצבאי שלה. להבריח איזושהי פצצה קטנה לתוך כור, נגיד באמצעות רובוט זבוב. בכלל – כל הדברים האלו של המדע הבדיוני אני מקווה שכבר קיימים בארסנל שלנו, גם אם לא מדברים עליהם. אחרי הכל – יש להם בסיס מדעי מוצק, ואם הם לא קיימים – בעיניי זה מחדל שהייתי מתחיל לשנות מייד. בכל אופן – אפשר גם בדרך קצת יותר פרוזאית, ועדיין עמומה. למשל – להפציץ באמצעות צוללת, כך שלא יהיה על זה חותם ישראלי מובהק. בכל אופן – זה רק בנקודת האל חזור כמובן, ואם אכן יש לנו ניתוח מהימן שזה קריטי לקיומנו. לשם כך כמובן שיש להקצות משאבים ומקצוענות רבים.

מכל מקום – אלו היו הזמנות לדיון בנושאים הביטחוניים, אבל אל לנו לשכוח אף לרגע שניצבים בפנינו לא מעט איומים חמורים אחרים. לקראת רעידת אדמה שצפויה כאן בבטחה למשל, צריך לעשות מהלכים רחבים של התכוננות. יש לחזק מבנים ולתרגל את הציבור מה לעשות בעת חירום. רעידת אדמה חזקה עשויה באופן הכי ריאלי בעולם להתרחש כאן עוד דקה, וכמו שהמצב היום – יהיו לכך השלכות קטסטרופליות על מספר הנפגעים בנפש והנזק לרכוש. המדינה תהיה אזור אסון. יש עוד כמה וכמה אירועי טבע שצריך להתכונן אליהם, החל מצונאמי, ועד פגיעת אסטרואיד.
כמו כן, יש לנהל את משאבי הטבע בחוכמה. מה שקורה במשק המים הוא חרפה, וגם בה מקופל איום קיומי. ישראל יכלה לפתור את המשבר כבר מזמן באמצעות התפלה, אגירת מי גשמים, חסכון ושינוי סדרי עדיפויות בהקצאת מים ועוד. כל 1 לחוד, ושילוב של כולם, היה עושה את המלאכה. חייבים לטפל בזה כבר!
בתחומי הפקת האנרגיה צריך גם כן להיכנס חזק. יש המון אופציות לאנרגיה חלופית מחד, ומצד שני – חינוך לחיסכון, בחירה בצרכני אנרגיה יעילים, ניתוב חכם של האנרגיה הקיימת, וכמו במקרה המים – גם כאן אפשר לומר – כל 1 מהם, או שילובם, יכולים לפתור לנו את משבר האנרגיה. לכלות את מרבצי הנפט, הפחם והגז בעולם, תוך יצירת זיהום אוויר ואפקט חממה הם הדרך הכי פחות הגיונית, וככל הנראה, ע"ס כמעט קונצנזוס בקרב המדענים ולאורו, מזיקה באופן קטסטרופלי (כן, שוב המילה הזו) ובלתי הפיך, שבה יכולנו לבחור לצורך הפקת האנרגיה הדרושה לנו, אבל לאור המודעות הצפה לנושא, חובה עלינו לשנות את דרכנו.

לצד כל הטיפול באיומים הקיומיים הללו, יש לבנות כאן את התשתית לחיים תרבותיים. החל מחינוך, שהוא בתורו המשאב החשוב ביותר כדי לאפשר לנו להתמודד עם כל האמור לעיל, דרך תרבות בשני מובניה, כדי שיהיה כאן נעים וכיף לחיות, דרך תחבורה, רווחה, ועוד נושאים שכבר נגעתי בהם כאן בפורום. יש כ"כ הרבה מה לעשות, וכ"כ מעט אנשים בשלטון, או כאלה שמתיימרים להיות בשלטון, שעושים את מה שצריך. צריך לזכור שהמצב המתואר לעיל אינו תוצאה של ממשלת אולמרט בלבד, אלא לכל הממשלות שהיו לפניה הייתה תרומה לכך שהדברים נראים כמו שהם נראים.

אין כיף גדול בלהיות בתפקיד השלטון, בטח לא בצורה ישרה ואחראית. המציאות במילא תפתיע, והאדם קטן מכדי להתמודד עימה ב99.99% מהמקרים. אז מה? נשקע בייאוש, או שננסה לעזור לעצמנו?
אלוהים, כך אומרים, עוזר למי שעוזר לעצמו. גם בלי להאמין באלוהים, אני מאמץ את המסקנה שבאמרה. ואתם?
אני עדיין כאן. אפשר לגלגל את העסק הזה של המפלגה שלנו. זה נראה כמו חלומות באספמיה כרגע, אבל ת'כלס – זה אפשרי, וזה תלוי בכם. אני מוכן להנהיג, בדיוק כשם שאני מוכן להשקיע, ואולי בבוא היום לקבל עליי את עולו של תפקיד ממלכתי, ולהתמסר לו כמיטב יכולתי למען כולנו. אבל מפלגה זה לא אדם 1. אני צריך אתכם. אם זה לא יקרה – ניאלץ לבחור במי שאנחנו מוקיעים כיום כלא ראוי, או אף גרוע מכך – נעמוד מן הצד, בשעה שכל חלומותינו עלולים לרדת לטמיון בשל אוזלת ידנו.
•
אני מצטרף. לכבוד יהיה לי לפעול עמך. citruslove12
Jun 15, 2008 | 21:37


היי, אני חדש כאן. זה-עתה נרשמתי. במרוצת ימי-חיי, הספקתי לפעול כבר במר"צ, חד"ש, "עלה ירוק", "שינוי", "הירוקים" ועוד ועוד - ודי נואשתי (ונגעלתי מכולן). בעמדותיי אני שמאלני רדיקאלי (בכל המובנים: מדיני, אדום, ירוק, הפרדת דת ממדינה....הכל), אולם עמדתי לחזור למר"צ (בנוער שלה התחלתי את דרכי, עם הקמתה ב-1992) - פשוט, כי זה היה או זה, או פתק לבן....יחד עם זאת, מה שכתבת כאן, נראה לי הרבה יותר טוב - ועליך אני יודע, שאני יכול לסמוך.

שנתחיל?
°
נוגע בי שאתה סומך עליי עדי זילברברג
Jun 16, 2008 | 12:18
•
מעבר לכך, שמצעינו דומים מאד citruslove12
Jun 16, 2008 | 12:30


אני זוכר אותך לטובה, הרי.



•
שיר שהוא כעין המנון או תקציר מצע עדי זילברברג
Jan 01, 2008 | 21:58


השבוע התחלתי להפיץ את השיר שלי "בתמציות מקיפה (עולם טוב יותר)" שמסכם את הנושאים שלדעתי זקוקים לטיפול, וגם מכוון לדרכים לפתרון הבעיות השונות. הרעיון בלרכז את הנ"ל לשיר הוא לנסות ולהפיץ את המסר בצורה נוספת, מרוכזת ונגישה. את השיר אפשר למצוא באתר כחלק מהתוכן, כולל קישור בולט בדף הבית. אני עושה מאמצים לפרסם אותו ככל הניתן, ולקיים קשר בינו לבין הפורום.

הרי מילותיו:

בתמציתיות מקיפה

בואו נעשה לנו עולם טוב יותר
לצמצם ת'עוולות והאווילויות אני חותר
נשנה את דרכי התנהלותנו אנשים
בכדי שחיינו יהיו צודקים ומוסריים/חיוביים
נטפח אחריות כבוד ואיכות בקרבינו
זה ייתכן אני מאמין אנו יכולים

את הדת נגדר במקומה
כדבר שבו מוצאים נחמה
היופי והכיף שבאמונה ומנהגים
בלא מיסיונריות וכפייה על אחרים
הדת גרמה למספיק מלחמות
את מרחב השפעתה צריך לשנות
ההיגיון הוא לעיתים חמקמק קר ואכזר
אך חיה ותן לחיות זהו העיקר

מלחמות הן באופן אבסולוטי רע
בואו נבחר במקום מסלול של פשרה
מעבר לכך שההרג איום
הן מאוד מעיבות על חיי היומיום
וכדי להיות צודקים ומוסריים
צריך להיכנס לנעלי אחרים
לראות את העוול שבתוקפנותנו
ולפצות ולהשלים עם שרמסו רגלינו

רבות ממערכותינו זקוקות למהפכה
למשל צבא חינוך בריאות משטרה ותחבורה
בחינוך כיתות קטנות ומורים איכותיים
בבריאות יותר שוויון ויותר רופאים
תחבורה ציבורית שתקל על זיהום אוויר
תפנה לנו זמן ותפחית תאונות להיקף סביר
אבסורדי אך הצבא והמשטרה צריכים להיות פחות אלימים
צריכים להתייעל להחליף מטרות לשנות נשקם ולהיות אנושיים

לאנשים מגיע לחיות עם תכלית לפי בחירתם
לא להשתעבד למוסכמות מלאכותיות של סתם
חופש מיני תועלת בעבודה ואפילו סמים
ולא להיות מערכתית פוגעניים ודורסניים

יש דרכים רבות לתרום לחברה
אפשר לחייב קצת ולעודד הרבה ולהלחם בשררה
איפה שמציק קצת ואף מיותר
להרפות ממחויבות לעולם מנוכר

גם האיומים שצפויים מהטבע הם גדולים
בין אם בלי קשר אלינו ובין אם עם
יש מה לעשות כדי להתכונן ולמנוע
כדי שפחות אסונות אדירים יוכלו בנו לפגוע

הם מאיימים באופן סטטיסטי אך מוחשי
ומקומם בסדר היום צריך להיות ממשי
כי גם תרחישים בינוניים הם מפחידים
ואפוקליפטיים נדירים הם גם מציאותיים

אז אחר אסטרואידים שצריך להזיז נכון לרגל
מול רעידות אדמה ושיטפונות לבנות נכון ולתרגל
ובכלל להמשיך במחקר ובפיתוח
וליישם כדי שהמשך חיינו יהיה יותר בטוח

את התחממות הפלנטה והפגיעה האקולוגית יש לבלום
עליית הימים בצורות זיהום ורעב זה לא סתם חלום
ואפשרי בהחלט לבחור בהתנהלות חלופית
ובלי לפגוע באיכות חיינו את האיומים להסיט
•
אחלה שיר ואחלה קליפ שבעולם citruslove12
Jun 18, 2008 | 15:57


מה נראה לך, נשים אותו גם בשידורי-התעמולה בבחירות האלה
°
כן:) עדי זילברברג
Jun 21, 2008 | 10:13