החיים על סף תהום

אני כל כך רוצה לגעת, לחבק, לאסוף, לעטוף, לנשק, ללקק, למעוך, למצוץ, לתת מעצמי עוד ועוד

להסביר ולהבטיח שלא אפגע יותר. שתמיד אשמור ולעולם לא עוד אשמיט, אנטוש.

אבל כל עוד לא אעשה חיווט מחדש במוח, בלב ובעיקר בנפש אני לא אצליח ואגיע שוב לאותו המקום.

ביום רביעי האחרון היה לי טיפול מיני זוגי מטלטל מאד, אני מרגישה שמאד קשה לנפש לעקל את הדברים והיא מנסה לברוח ולהתנתק אבל אני מנסה שוב ושוב להחזיר אותה להתמודד כי עכשיו אנחנו נדרשות לטפל בעומק של הדברים הכואבים, הפוגעים והקשים ביותר לעקול ובעיקר להבנה.

אני עדיין לא מצליחה להוציא את המילים שלי לאחר הטיפול האחרון.

אני מרגישה כמו הבוקר אחרי בשדה קרב

כמו אי טרופי אחרי סופת הוריקן © ונוס ❣

אתמול העברתי את הנפש שלי תחת דפיברילטור

והיום עדיין הכל מדמם וכואב מאד כואב.

הדמעות יוצאות בלי שליטה בכל הזדמנות שיש להן.

ואני מצרפת לינק לפוסט של אהוב ליבי

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=10979

וגם האווירה.

המפגש האחרון עם המטפלת המינית זוגית היה מבחינתי סוג של Breakthrough, פתאום הוצאתי משהו ממני שאני לא רגילה לדבר ממנו שלא בקונספט מיני ובעיקר לא מול נשים.

הנרטיב הבדס"מ שלי הופיע במלואו במהלך הטיפול וזה היה די מפתיע כי לא הצלחתי לבטא אותו במלאו עד לאותו הרגע.

בגלל שאני חושפת מלא דברים במהלך הטיפול עולים לי המון זיכרונות ותחושות שחלקם ממש קשים עבורי ואני מבינה עד כמה הם מודחקים בי.

המצב הזוגי מורכב מאד, מצד אחד המון אהבה עצומה ומצד שני נרטיב פוגעני שחייב להשתנות, אני לא רוצה להמשיך להוביל אותנו שוב פעם ושוב פעם לאותו מקום בו אני פוגעת בלי רחמים באהוב ליבי.

יש לי כמה רעיונות שאני מתכוונת ליישם אותם מעתה והאלה בכל המפגשים המיניים שלנו, כמו חשיבותה הבלתי מעוררת של מילת הביטחון, בקשה לגמירה, וכמובן אפטר קייר.

המצב הבריאותי של ונוס הופך לי את הלב, אני מנסה לשמור על קוליות אבל בפנים אני על קוצים.

כל התחושות, מצב, רגשות מתרכז לשינה שרק בסופ"ש אני מצליחה קצת להשקיט את מפלס החרדה ואז לישון קצת יותר טוב.

הייתי שמחה לקצת שקט נפשי אבל כנראה שאני עדיין לא שם.

-מי את?

אני הגרסה המשופרת שלך, האחת שלא פוחדת משום דבר, חדה, חריפה, יפיפייה עד כאב ומטורפת עד לכדי שיגוע, זאת שאין לה אלוהים, לא מעניין אותי מה חושבים או אומרים עליי. לא נשארת ולא נקשרת לאף אחד יותר מידי ובטח שלא זקוקה אף אחד. הצרכים שלי תמיד קודמים לכל.

-        ממתי אנחנו מכירות?

מזמן, ברגע שראיתי שאת עושה שטויות ומתעכבת על זוטות ובעיקר לא מקדמת את עצמך לאן שיש לך להגיע, החלטתי לקחת את המושכות ולהוביל את העגלה בעצמי.

-        למה את גורמת לכאב?

כי אני נהנת מזה מאד נהנת! כאשר אני מכאיבה הגוף שלי נכנס למעין אקסטזה מטורפת של רטטים בידיים, בפה האישונים מתגלגלים אחורה ומרגישה סיפוק ותחושה אדירה שהגוף שלי גרמו לך לכאוב עכשיו.

-        למה את מגיעה בסקס?

אני לא מגיעה רק בסקס, אני נמצאת שם כל הזמן לפעמים מוצאת עניין ויורדת לנעוץ בו את השיניים שלי. אני משתעממת בקלות, ומחפשת אתגרים ודברים מורכבים לפצח. זה נכון שאני הכי בולטת בנוכחות שלי בסקס כי שם תמיד יש לי עניין. הרגע הזה שבו אני נהנת שמישהו סובל ממני היא תחושה מופלאה.

-        למה כאשר את מכאיבה את ממשיכה להכאיב ולא עוצרת?

תמיד יש לאן להתקדם עוד, ושוב אני נהנת מזה. אני תמיד אחתור לבדוק את הקצוות כי שם נמצאת ההנאה שלי ואני שואפת להגיע אליה תמיד.

-        יש לך מעצורים?

לא, אם רציתי משהו יהיה מי שיסחף אחריי ויזרום איתי אז אין סיבה לעצור את עצמי וזאת בטח לא תהיה הבעיה שלי.

-        למה את גורמת לסבל?

סבל הוא פועל יוצא של עניין הכאב, כאב הוא המון דברים ולא בהכרח רק פיזי אלא גם נפשי וברגע שאני מתעסקת בכאב נפשי הוא יוצר גם סבל.

-        למה את מכאיבה רק או בעיקר למי שאוהב אותך?

כי בלי אהבה אין את הפאן האמיתי, מי שאוהב אותי צריך לשלם בכאב, סבל וייסורים ככה אני מרגישה שהוא אוהב אותי.

-        האם את מרגישה מסופקת?

לפעמים אבל לרוב אני אף פעם לא מתרצה, כאשר אני מקבלת משהו אני בקלות רוצה להוסיף על זה אתגר וקשיים ואני תמיד רוצה את זה עוד יותר כואב, עוד יותר קשה.

-        עד כמה או מתי?

עד שהרגע הזה שניה לפני שנגמר הכוח בשניה הזו לפני שמשחררים הכל, אני עוצרת ואז אני מרגישה שקט רגעי.

-        למה את משאירה לי לנקות את כל הבאלגן שאת משאירה

כי את בניגוד אליי, יודעת לקחת אחריות ולסדר ולך זה נותן שקט מסוים שדברים חוזרים לקדמותם אחרי הכיף שעשיתי.  

-        למה הדמעות שלך שחורות?

כי אין לי נשמה ושאין נשמה אז הכל שחור מבפנים גם הדמעות.

אני מרגישה נורא כואב לי הראש, הלב וכל חלק בגוף.

עשיתי דבר נוראי, לפני שבוע, פגעתי שוב באדם שהכי יקר לי בעולם.

הרסתי ושברתי את האמון שלו בי פעם נוספת.

יש לי כאבים באזור החזה בצד שמאל וכל הנפש שלי מעורבבת ואני לא מצליחה לנשום בצורה תקינה.

אני כל כך מצטערת על מה שקרה והלוואי והייתי יכולה לחזיר את הזמן אחורה ולעשות דברים אחרת.

אני חושבת שיותר מכל הרשימה שכתבתי למה אני זקוקה יותר מהכל אני זקוקה לך.

לנוכחות, לקרבה, לאינטימיות לשיחות על דברים שרק אנחנו מבינים, לסקס, לחיבור החזק, לאהבה.

קשה לי להודות בדברים שאני זקוקה להם

אני מרגישה תמיד שזה חלק מלחשוף את החולשות שלי, להיות עירומה לגמרי בפני מישהו שאני מקווה שלא יפגע בי, כי נפגעתי המון

לרוב אני מנסה להדוף או לנסות לחבל בצורך לאותם דברים להם אני זקוקה כדי שלא ליצור תלות במישהו שיכול לתת לי אותם.

אני חושבת שהנפש שלי כל כך פגועה ומצולקת שם בפנים בדיוק במקומות האלו ולכן כל כך קשה לי להודות בדברים להם אני זקוקה.

אז אנסה כאן לחשוף את ליבי

אני זקוקה לאהבה, חייבת אהבה בלעדיה אני לא באמת חיה

אני זקוקה לזוגיות יציבה

אני זקוקה לתחושה של נראות ותשומת לב

אני זקוקה לתחושת ביטחון, לדעת שגם אם קשה לא עוזבים אותי

אני זקוקה לסקס טוב עם המון אהבה

אני זקוקה לתשוקה

אני זקוקה להבנה עם ובלי מילים

אני זקוקה לתחושה של סיפוק, חום ורוך

אני זקוקה למגע

אני זקוקה לקרבה לטבע

אני מאמינה שיש עוד דברים אבל כרגע אלו הדברים שאני חושבת עליהם

ככל שאני חופרת יותר ויותר בתוך הנשמה שלי אני מבינה כמה אלימות כבושה יש שם.

אני מפחדת ממנה ממש מפחדת, אני מרגישה שאם לא אבלום אותה היא תהיה הרסנית ופוגענית כלפיי כל הסביבה שלי.

את האלימות הפיזית אני מרגישה שאני יכולה לעצור אותה ואז למראית עין הכל נראה בסדר אבל הבעיה יותר עמוקה ויש בי ערימות של אלימות שיוצאת כלפי הסביבה שלי בתת מודע שלי.

אז היא לא מופיעה כמכה שנתתי אבל היא מופיעה בכל מיני דרכים אחרות כמו כל הדברים שהזנחתי, נטשתי, הפחד שלי להיקשר ולהתמסר.

אני זוכרת שפגשתי כמה פעמים כילדה את הצד הסדיסטי הזה ומאד נבהלתי הוא יצא ללא סיבה והתגובה הייתה ללא שליטה.

שהגעתי לכאן הצד הזה אמור היה לקבל מענה והוא לפרקים מקבל אבל הרבה פעמים אני נבהלת ממנו ומתנתקת ממנו ואז הכל נשאר בתת מודע.

אני רוצה לעשות שינוי

שינוי לא מגיע ממקום של קמתי בבוקר ואני רוצה לעשות שינוי, זה יכול להיות נכון לגבי משהו בסגנון של עיצוב הבית או משהו דומה.

שינוי מהותי מגיע מדמעות שזלגו במשך הלילה לתוך הכרית והרגשת בכל הגוף שאת לא מוכנה להמשיך עוד שניה אחת וזה קשה בטירוף לשנות את הנרטיב הפוגעני בתת המודע שלי כלפי אנשים שאני כל כך אוהבת וכל כך יקרים לי.

"כל מה שרציתי זה לא להיות דחויה

או ואני תוהה למה אני דחויה

וכל מה שביקשתי זה לא להיות במקום הזה

אבל העזתי

להיות נחשקת

כן, במסדרון

כן, אתה קראת לי

כן, כאשר ראיתי אותך

אתה, אתה מכיר היטב

זרוק את הזרועות לאחור אני אוהבת אותך

ואני לא רוצה להכביד עם האבל

זה חיוני שתראה את האמת

כאשר אתה מסתכל על עצמך

לא מבט חסרת תועלת

היי"

ללולי לול אהוב ליבי
המגדלור בחיי שתמיד יודע להראות לי את הדרך אי שם.
אז בחלוף 6 שנים מהיום בו הודענו לכולם שזהו אנחנו ביחד ומפסיקות למחוק אחת את השניה מהפייסבוק.
אני עדיין נפעמת כל פעם מחדש שאני מסתכלת על החיבור העומק בנינו.
אותו חיבור שממנו נוצרים סיפורי אהבה, כותבים סרטים ושירים.
חיבור שכתוב בכוכבים בלילה בהיר.
אני שמחה שאיי שם לפני 18 שנים שלחתי הודעה כאן בכלוב שהביאה אותנו למקום הזה היום.
אני מאחלת לנו עוד שנים רבות של אהבה, חיבור, הבנה, חברות, סקס וחוויות מיוחדות.
אוהבת אותך מאד