להיות השמש

אני לומדת הכי הרבה מהדמעות שלי 

ולפעמים גם משל אחרים.

בליל שישי שצפיתי בכוכבים קיבלתי את אותה תחושה מדהימה איך זה להיות שם באמצע העולם להבין ולהרגיש כמה שאנחנו כלום ושום דבר בתוך הדבר העצום הזה שנקרא יקום.

ועלו בי המחשבות מהשיחה העמוקה שהייתה לי השבוע עם חברה בה אמרתי כמה קשה למצוא חיבור נכון בין בני אדם. 

בתור אחת שמעידה על עצמה כבנאדם פתוח להזדמנויות להכיר אנשים חדשים.

עדיין כמה מורכב להכיר באמת אנשים בחיים עצמם מעבר למעגלים הקבועים שאנחנו נמצאים בהם.

אפילו גם כאן בכלוב זה לא פשוט, כאישה אני מקבלות מלא הצעות ורובן לא באמת רלוונטיות או מעניינות וכו׳ 

עד שמגיעה הודעה מעניינת שהצליחה לתפוס את עיניי או שיחה מעניינת עם מישהו במעגל כזה או אחר או שאני עשיתי מהלך שהניב תוצאות התחלנו להתכתב ונוצר חיבור, ממשיכים לדבר ומתחילים להכיר לעומק, מגלים עניין בבנאדם ממול ואולי גם מוצאים דברים משיקים. 

עולה הרעיון להיפגש כדי להבין מי נמצא מולי ואני מבינה שהוא לא היה איזה מוזר או מישהו שנעלם או סתם שהחיבור בנינו לא קורה.

נפגשים הכל וזה עדיין לא מובן שהכל עובד טוב מהצד שלו ומהצד שלי וזה מתקדם ואז גם יש עניין בהמשכיות ואז נוצר חיבור מיני שהוא מעניין ויש רצון להעמיק ואז חיבור בדסמי נכון שמירה על גבולות וכו׳ זה בסופו של דבר מצליח רק עם בודדים.

גם כאן שאולי לא מעט אנשים מכירים אותי בפועל די מעטים באמת פגשו אותי במציאות ועוד יותר מעטים נכנסו לחיי וככה בדיוק כמו עם הכוכבים אם זכיתי לראות אחד נופל בין על הגלקסיות ההרגשה היא כל כך נהדרת ומרגשת.

שום תמונה לא תצליח להעביר עשירת מהחוויה המדהימה שהייתה לי ב 24 שעות האחרונות.

אומנם זה לקח קצת זמן אבל הצלחתי לעשות זאת ואתמול בצהריים העמסתי את הרכב אספתי את חבריי ונסעתי למדבר.

קצת אחרי ב״ש התחלתי להרגיש את השקט המוכר וככל שהדרך הדרימה הנוף השתנה והתעצם בשעה הכי יפה בשבוע.

מצאתי את המקום המובקש ואז התמקמות קצת נישנושים, מלא שיחות עמוקות ומצחיקות ואפילו ביקור קצר ונעים מתושבת האזור המהממת.

זאת הייתה חוויה מאד מיוחדת עבורי ההתרגשות מהמדבר, אלפי הכוכבים שמעליי וכל אלו שנפלו החיבוק החם מהמדבר והתזכורת עבורי מה אני אוהבת ויודעת לעשות כמו שצריך.

קשוח גם בשישי 🙂

ועוד בהכנות להמשך הסופ״ש 

כמה בגדי ים לבנאדם אחד זה עוד נחשב לתקין?

אתמול שצפיתי בטקס הלוויה של אוזי חשבתי על איזה אישה עצומה היא שרון אוסבורן.

שרון אוסבורן היא הדוגמה לאישה חזקה בעוצמות הגבוהות ביותר שנשארה למרות החיים הפרועים והמופרעים של בעלה היא הייתה שם תמכה, עשתה, נלחמה ובעצם שמרה עליו בכל השנים האלו, שאין לי ספק אפילו שלא היו פשוטות.

שנים שכללו סיבובי ההופעות בעולם, ההקלטות, אהבה ענקית, האנשים בחיים, היכולת לנהל קריירה, משפחה ובית.

הבעיות שבדרך, הדרמות של החיים האלו וההשראה שהיא מעניקה. 

אפילו את בהופעה האחרונה שלו היא הייתה לגמרי חלק מהותי ממנה ובעיקר שהיא עזרה לו לסיים בעולם כמו אגדה.

אני בטוחה שהיא גם מופרעת בדרכה שלה, לפני כמה שנים חברה סיפרה שהייתה בצוות ההפקה של ההופעה בארץ ושהם נחתו ששרון ממש התלהבה מהשמלה שהיא לבשה וביקשה אותה ממנה והחברה פשוט פשטה את השמלה ונשארה בלבוש מינימלי של שמלת בסיס כדי ששרון תקבל את השמלה שהיא רצתה.

אני זוכרת שאי שם בגיל 20 שאני נגסתי בעולם הזה, חשבתי הרבה על הנשים של… פחות רציתי להיות כמו קורטני לאב, ננסי, פאם מוריסון והרבה פעמים חשבתי עליה כמודל לחיקוי עבורי אח״כ גם לורי אנדרסון הצטרפה למקום הזה עבורי.

באחת הכתבות הופיע ציטוט יפה

״בזכותה, הוא חי עשורים מעבר לציפיות. בזכותה, הוא זכה להופיע שוב, להחזיק נכדים, להרגיש אהוב. הוא לא היה קדוש - אבל הוא היה אדם טוב ומוכשר שנלחם על חייו. ולצדו עמדה מישהי שנלחמה חזק יותר. ואולי זו האהבה הכי חזקה שעולם הרוקנרול ידע.״

אולי השיחה בבוקר עם אחד המחזרים שלי שאמר שהוא מתגעגע גרמה לזה או שאולי הפוסט הזה נכנס לי לתודעה שיש ימים כאלה ואולי בכלל זה הקרבה לביוץ או אלוהים יודע מה.

כי היום זה יום כזה עבורי בו אני שטופת זימה ואני מרגישה את עצמי בוערת וכל מחשבה מובילה לסקס אגרסיבי ומהיר.

כמובן שיום כזה יהיה מלווה במלא פגישות שאין לי באמת דקה לעצמי וכל מה שאני חושבת זה איך מישהו מרים אותי על השולחן ישיבות וקורע לי את הצורה בזמן שאני נועצת בו את הציפורניים.

הבוקר הפגישה מדברים איתי על פרויקט חדש ואני רק חושבת על הפרצוף של מי אני רוצה לנעול את הרגליים ולגמור.

קיבלתי הצעה לאוננות שירותים, אבל דבר ראשון זה דוחה אני לא אוהבת לעשות סקס בשירותים אם כבר אז רק בשביל גולדן שוואר ודבר שני וזאת הבעיה העיקרית היא שאני די קולנית שאני גומרת גם שזה רק אני עם עצמי ואני לא שולטת בזה, האורגזמה שלי צריכה לכלול מעורבות של כל החושים.

ואולי הכל בגלל שהיה לי בוקר לחוץ ולא הספקתי לדאוג לאורגזמה הבוקר שלי כמו שקורה ברוב הבקרים.

מידי פעם מתגנבת לי המחשבה על הבית שעד לא מזמן היה לי ופירקתי לפני כשנה ועדיין המחשבה הזו מלווה בכאב מסוים.

שהחלטתי שנהיה ביחד, הייתי שלמה לחלוטין עם המחשבה הזו לנצח נחיה ביחד ולא ניפרד לעולם, עד המוות יפריד בינינו.

השקעתי את כל כולי בבית, באווירה שתהיה בבית, שהבית יהיה מקום שנעים בו אפילו שהבלגתי על דברים מסוימים, דאגתי שלא יהיה חסר בו כלום, האנרגיה תהיה טובה בו ובעיקר שלא ארצה לברוח ממנו.

זה באמת היה הבית הכי טוב שהיה לי עד אז והיום אני מבינה שהסטנדרט שלי היה ממקום של הישרדות.

אני מודעת לבית בו גדלתי ואיך הרגשתי שם, כמה היה לי קשה שם, איך לא ראו אותי עד שלא רציתי להיות שם ובעיקר ברחתי משם כדי שאוכל לנשום במקום אחר.

היום אני הרבה יותר מודעת לעובדות האלו.

כולנו מתחילים את החיים הבוגרים באיזשהי נקודה פתיחה כזו או אחרת טובה יותר או פחות ואין לנו באמת שליטה על זה, ככה הגענו וזה גם לא באמת משנה. אבל איך דברים יראו מכאן והלאה זה לגמרי האחריות של כל אחד מאיתנו על עצמו לבנות את הבית השלם הנכון עבורו.

שהוא מתגעגע ממש ואין לי שניה של זמן להיפגש בשעה נורמלית 

אז הוא מגיע ב 5 בבוקר 🥰

בעקבות הפוסט של טלי35 החלטתי לתרום את חלקי

1. יש לי פטיש למצעים איכותיים ומפנקים (מאד מפנקים).

2. רוב מעגל החברים שלי גובש בחיי הבוגרים בשנים שאחרי הצבא, חלק לא מבוטל מהם הכרתי כאן. ואני מאמינה שאני חברה די טובה.

3. הכי חשוב לי החיבור עם גברים הרבה יותר מהמראה שלהם.

4. לדעתי הבילוי הכי רומנטי שיש זה לנסוע למדבר לראות כוכבים עם מישהו משמעותי ומיוחד עבורי.

5. אני פחות סובלת מבעיות של התמכרויות, אצלי זה יותר בעיה עם גבולות, ליתר דיוק חוסר גבולות.

6. אני מבשלת ממש טוב ומארגנת את הארוחות שלי מאד מסודר, ברמה שבכל יום בעבודה שואלים מה יש לי היום בתפריט. 

7. ליאור זה השם של הכי הרבה גברים שהיה לי קשר מיני/ רומנטי וכו׳ איתם לי, נכון לעד היום 7 במספר.

8. יש לי חרדות חברתיות, אני מתמודדת איתן לא רע ומאד קשה להבחין בזה אבל זה לגמרי שם.

9. בהתחשב בעובדה שאני אוהבת גברים, הייתי עם לא מעט נשים, כולל שתי מערכות יחסים עם נשים.

10. אני לא חוסמת אנשים ואם חסמתי מישהו אז זה כי הוא פגע בי ממש ועבר כל גבול.

מאז הפרידה והגירושין אני מתמודדת עם המון שינויים ובעיקר למצוא אותי מחדש בדברים מסוימים.

ברוב הדברים אני מטפלת ומסדרת מחדש לפי מה שמתאים למי שאני היום, דבר אחד עדיין לא טיפלתי בו אפילו לא נגעתי בזה והוא עניין הטיולים.

שהייתי בזוגיות הטיולים היו בעלי חשיבות גדולה ואני כל כך אהבתי אותם ובעיקר אהבתי את עצמי מטיילת.

אהבתי את הזמן ביחד בו הרגשתי שיש לי חלק משמעותי ופעיל, הבעתי רעיונות, הייתי משקיעה בתכנון שלפני, בהתארגנות לקראת, לרוב בדרך הייתה מוזיקה מושלמת שעד היום אני זוכרת נופים עם שירים, שילבנו מחשבות וזה היה באמת מוצלח, מאד מוצלח.

בגלל שזה היה כל כך מוצלח זה השכיח לרגעים את הבעיות והקשיים שהיו.

בכל השנה הזאת עדיין לא מצאתי את הקול שלי בנושא הזה ולאחרונה מתגבשת בי יותר ויותר המחשבה שהגיע הזמן לטפל גם בזה כמו שאני מטפלת בכל מה שחשוב כך צריך לטפל גם בדברים שאני אוהבת.

אני בקושי יכולה לתאר עד כמה אני אוהבת את הטבע כי זה בעוצמות הגדולות ביותר, את התחושה המושלמת שאני נמצאת אי שם במקום יפה, נושמת אוויר, מאפשרת לזרימה של דברים לצאת ולהיכנס אליי, לשטוף את העיניים בנוף מדהים וחווה את עצמי מחדש.

אני מרגישה שאני לפתוח לזמן לעצמי פרטנרים ופרטנריות עם האהבה לטבע ולחוויות שהוא מביא.