החיים על סף תהום

אחרי כל כך הרבה אלהכוהול עדיין אין סימן לבכי.

איזה תחושה מסריחה.
אני לא זוכרת מתי הרגשתי רע בצורה כזאת.
בא לי לשרוף הכל.

הכל חרא

אני בת 24 שראיתי יותר מידי בחיים שלי,
עשיתי יותר מידי דברים שאנשים בגילי לא עושים. יש לי רזומה של חמישה אנשים שכפולים ממני בגיל.
אני מקנאה כל כך באנשים שנשארה להם תמימות שאצלי נעלמה לפני עשר שנים.
אני רוצה שיהיו לי חיים נורמאלים ורגילים.
שתהיה לי אהבה אמיתית וילדים ואני אגור במושב.
ויהיה לי נעים. ויהיה לי טוב.
כי ככה הכל חרא.

אפילו הדמעות לא רוצות לבוא אליי.

הדייר שגר לידי עובר בסופ"ש דירה.
ואני ממש מקווה שיבוא לגור לידי מישהו נחמד זה לא חייב להיות בעלי לעתיד, אבל אני מקווה שיעבור סוטה חמוד שאני אוכל לספר לו למה בחמישי בלילה יש כאן הרבה רעש.
ולמה יש תנועה ערה בבית שלי בסופ"ש ושאני אוכל לשדל אותו למסיבות קהילה וכו'. הרי גם ככה האזור מלא בסוטים אז לפחות שיהיה משהו מעניין עבורי.

למען האמת אני מרגישה מאד לא נעים עם כל מה שקרה איתי ועם הדייר שעובר לפני כמה זמן הוא אמר לי שאני עושה המון רעש יחסית לבחורה שגרה לבד ודיברנו על זה קצת. ואחרי יומיים הוא אמר לי שהוא עוזב את הדירה. מאד לא נעים לי מכל זה, אני מרגישה קצת אשמה בזה.
נכון שאנחנו לא שותפים לאותה דירה, אבל אנחנו חולקים את אותו הקיר של חדר השינה.
ונוצרה אינטימיות בנינו כלשהי.

בכלל יש משהו מאד סקסי בכל הסיפור של שכנים.
בתור מישהי שגדלה כמעט ללא שכנים זה חסך רציני שעכשיו מתחיל להתמלא.

הבוקר סיימתי לקרוא את הספר "עשר ממזרות"
הוא אצלי כבר הרבה זמן ולא ממש הצלחתי להכנס לתוכו, אבל מיום שבת בערב עד הבוקר חיסלתי אותו.
ספר מדהים, הוא מאד בדסמי, ומאד הפליא אותי שלא היו היזכורים לספר כאן באתר.
הוא במקמות מסויימים הרבה יותר בדסמי מספרים אחרים שקראתי.
הוא מתבסס על מילדום ברובו.

הוא כתוב כמו שאני אוהבת סוחף, מרגש, עם הרבה פרטים ועפוף מלנכוליה.

ממולץ החום.

וול... אם כבר אקסבציונים
אז עד הסוף.

אני מרגישה שיש לי צורך להגיב על הפוסט היפה שנכתב עליי באחד הבלוגים.
אז ככה
נכון שרציתי ובאמת ממקום אמיתי וטהור.
אבל נורא קשה שמצד אחד באה הרבה השקעה וצד שני אדיש ושופט בצורה לא אובייקטיבית.
מעשה "הבגידה" שלי לא נבע אווט אופ דה בלו אחרי יזומה של כמה לילות לסשן שלא הגיע פניתי לדרכי כדי לקבל את מה שאני רוצה. וקיבלתי.

אני לא רואה בזה שקר הרי אני זאת שסיפרה לו על המקרה אם הייתי שקרנית כמו שהוא מציג זאת לא הייתי מספרת לו על המקרה לעולם.

השפלה היא דבר כואב על אחת כמה וכמה כשהיא באה ממקום אמיתי וכנה, וההתמודדות איתה היא לא קלה. יש כאלו שלוקחים אותה קשה בייחוד כשהיא באה מבחורה שלטענתך היא לא מספיק חכמה, ובסוף היא ולא אחרת מצליחה לסובב אותך על האצבע הקטנה.

אמרתי לו שאני רוצה אותו לעצמי ולא בצורה שיוונית כי ככה אני. ואם כבד עליו אז בבקשה הדלת פתוחה.
גם טענתי שזה לא פייר כלפי בחורות אחרות שאיתן הוא במגע מיני חופשי שזה קושר אותן אליו והוא מצדו לא מחויב ואז רוב הסיכויים שהן נכנסות למערבולת שאני הייתי בה בזמנו, ולצאת מהמערבולת הזאת הייתי צריכה המון כוח. אין מה לעשות זאת עובדה נשים מתאהבות בגבר שמזין אותם. על אחת כמה וכמה אם זה בדס"מ ועוד נשלטות.

ואולי במקום מסוים אני קוראת כאן תיגר, אם מישהי/ו באמת מסוגל/ת להיות סאדומזוכיסט כמוני ולקחת את זה למקום הכי אמיתי שאפשר. כי אני חיה בקצה וכה זה שחיים בקצה החוויות הן עד הסוף.

וכל ההתנגדות הזאת כל כך מצחיקה כי אני כבר מכירה את הסיפור, והסוף הוא אותו הדבר תמיד.

למי שפספס הנה קישור לפוסט.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=174140&blog_id=10979

ועוד משהו לסיום ברוח אופטימית

ניסיתי באמת רציתי שיצליח
כבר כמה ימים אני מפנטזת על עוף בקארי עם חלב קוקוס.
הפנטזיה נבעה ממנה מדהימה שהוגשה באחד הברים שם הייתה מנה של ניוקי שרימפס וקארי.
ורציתי כל כך שגם יצא לי כזה.
קניתי את כל המצרכים עוף טרי, חלב קוקוס, קארי וגם בטטות.
ואיכשהו משהו לא הצליח יצא די טעים, אבל לא כמו שחשבתי.


מעבר להכל הייתה לי יומולדת מדהימה שלל פינוקים והפתעות ומפגשים עם חברים טובים.
המסיבה בשני ברחוב הייתה מדהימה, ובשלישי אירוע הדגל שלי תיקתק להפליא ואח"כ המסיבה בספייס שהייתה מעולה. והרבה זמן לא נהניתי ככה.

יש לי שוט חדש מדהים ומעבר להכל מאד מיוחד (כמוני) בזכות עדידי המדהימה שלי.

איזה כיף זה פורים,
אני מתה על החג הזה.
אולי כי זה גם אומר ש23 שנותיי עומדות להיגמר ואני נכנסת לשנה ה- 24 של חיי
יש הרבה דברים שגורמים לי לחייך בימים אלו.
ואני מודה על כך.

אז חג שמח לכולם.

בדיוק אתמול כמה דקות אחרי שפרסמתי
קיבלתי ריקושט חזק למה אני לרוב אני לא כותבת כאן. ממה נובעת השתיקה שלי.
יש אמיתות שברגע שהן נכתבות הן לא מתאימות לכולם.
אז יש אנשים שנפגעים ולוקחים את הנאמר כמשהו כבד וקשה ועל מנת לעבור ולחזור לסדר היום זה כמעט בלתי אפשרי.

תארו לעצמכם אותכם במקומי כותבים פוסט אחרי מנוחה שלא מצאתם לנכון לכתוב עד עכשיו ופתאום כתבתם ואז בום יש כאלו שלא מוצא חן בעיניים מה שכתבתם, אולי אפילו נפגעו מכם. למרות שבכלל לא התכוונתם פשוט כתבתם מהמקום האמיתי זה שנמצא בבטן ונותן למילים לצאת.

וכן אחרי שנה ו... של פרידה ושל הגשמה עצמית של הרווקות שלי לאחר שמונה שנים בהן חייתי מזוגיות לזוגיות אני עדין לא מכונה לקשר בטח לא לקשר שיגרום לי לוותר על עצמי שוב. ולהיות במקום קטן בצד. אני בחורה חזקה ועוצמתית ואני חייבת להוכיח לעצמי שאני מסוגלת.
אני לא יכולה שיסתמו לי את הפה, אני לא מסוגלת שיעצרו אותי. אני חייבת חייבת לנצח באש ובמים, אני לוחמת והמלחמה הזאת היא בשביל עצמי. בשביל לדעת שאני יכולה להיות מי שאני מפנטזת עלייה אותה בחורה כובשת וחזקה, אשת עסקים חריפה וממולחת שלא נופלת במלכודות שהחברה טומנת לי.

אני לא בטוחה בנושא הפוסט או במקום שממנו הוא יצא פשוט זאת תוצאה ברור של ניסיון כושל של סתימה של הפה שלי.

לא ברור לי למה גזרתי על עצמי שתיקה שכזאת. בלי יותר מידי סיבות.
וכמובן לא שחסר אירועים בחיי,
אז זהו עכשיו היא נשברת סופי או לפחות עד לפעם הבאה.
ביום שלישי הגאווה שלי תהיה מוצגת לראווה לעיניי כל.
אני קצת מתרגשת אחרי לא מעט עבודה בעיקר בחודש האחרון.
ואני מקווה שהכל יתנהל כשורה לא אמורות להיות בעיות אבל תמיד חייבים להיות עם אצבע על הדופק.
גם עזבתי את העבודה הקודמת פשוט כבר לא הסתדרנו.
וכרגע אני מחפשת עבודה חדשה בתחום של ההפקות ורצוי שיהיה עם הרבה עבודה וכיף.
ובין כל הדברים כמעט ששכחתי שיש לי עוד תשעה ימים יום הולדת ולא סתם 24 וזה יומולדת זוגי והימי הולדת הזוגיים תמיד הרבה יותר מוצלחים אצלי ועוד השנה זה יוצא בתוך כל המסיבות של פורים וזה הולך להיות קרנבל אמיתי.

בתחום הרומנטי אין חדש תחת השמש, עבר הרבה זמן מאז סשנתי או סושנתי כהלכה.
כנראה שבקרוב יבוא פרטנר ראוי לבדס"מ רציני ולא כל משחקי ה-כמעט.
לאור הנסיבות האחרונות יש רק שני פרטנרים ריאלים אבל לצערי הם או יותר נכון הן שייכות למגדר השני ומשהו בסיסי חסר בקשר המדהים הזה כדי להיות באמת הדבר המושלם.

לאחרונה התחלתי ללמוד סטריפ דאנס וזה כל כך מדליק כל התנועות, הריקודים וכו' זה ממש כיף מומלץ בחום.

אני מנסה להבין מה עובר עליי,
יש לי כמידי לילה שלל אופציות ובכל זאת אני מעדיפה את המיטה ולהתכרבל בתוכה.
אני סובלת מסוג של ברור של שעמום.
אני ממש לא מבינה את עצמי.
הביטחון העצמי שלי בירידה, הרגשה של המצליחנות שלי בעבודה קצת נעלמה, אולי אפילו זה סוג של דיכאון שבלי לשים לב שקעתי לתוכו. משהו של לא להקיא ולא לבלוע.
אני לא ממש זוכרת מתי חייכתי חיוך פשוט ונקי חיוך כזה שהוא רק שלי. הבית שלי שוב מרגיש לי מלוכלך מאד ואני לא מצליחה להזיז את עצמי לנקות אותו.
אני צריכה משהו חדש, ריגוש, חוויה משהו סוחף שיבוא ויפיל אותי.
אני ממש לא מוצאת את עצמי.

והלילה אני מגבשת תוכניות אני יכולה ללכת לאקס ולקבל את האהבה והרוגע שאני רוצה, אני יכולה ללכת לצלע השלישית ולקבל את הסקס שאני צריכה. אני יכולה לממש סוף סוף איזה שניים/ שלושה דייטים שאני דוחה באופן כרוני. ואני מרגישה שלמרות הכל אני מעדיפה להיזרק במיטה. אני תמיד חושבת שהמנוחה בשבת אמורה לתת כוח ועכשיו אני מרגישה שנגמר לי הכוח.
אני חייבת משהו חזק כדי להתחיל איתו את השבוע החדש.