החיים על סף תהום

המילים מנסות לצאת אבל נתקעות ואני מנסה לנהל שיחה על רמה של אנשים שיש בניהם משהו משותף אבל זה ממש לא מצליח. אני רוצה שנדבר כמו פעם כשהייתי מרותקת ויכולתי שנדבר בצורה שותפת.
ואני אומרת לעצמי "רגשות פחחח........... רגשות זה לחלשים, זה לא בשבילי."
אבל כמו ילדה קטנה אני שומעת בראש את הקול שלו ואני מוצפת.
ואני עייפה ואני אומרת שאני אכתוב מחר בבוקר, אבל אין המילים רוצות לצאת עכשיו הלילה.
כי הלילה זה יום א' וזה תמיד היום והלילה הכי מיוחד עבורי.
והוא מטריף אותי, ואני כבר לא זוכרת איך מתנהגים בסיטואציות כאלו.
ויש לו את כל הנתונים בשביל להיות ה-אחד.
ודי תפסיקי את מתנהגת ככה רק כי הוא לא מושג ואת יודעת את זה.
וזה יחלוף בקרוב.

לאחרונה אני מסתכלת על הסובבות אותי ואני מבחינה שיותר ויותר נשים מפתחות שנאת גברים.
באופן טבעי הן מסתכלות עלים כיצורים סמרטוטים, מושפלים וימכרו את אמא שלהם בשביל זיון. אני לא הבנתי על אף הרזומה המכובד שלי עם גברים אני לא שונאת אותם להפך אם הם באמת שווים את זה אז אני אוהבת, מעריכה ולעיתיים מעריצה אותם. אני מתה על האיבר הגברי שיש להם בין הרגליים, אני מתה על האובססיה שלהם לגביו ואיך אני מצליחה להשתמש בהם קודם לסיפוקי ואז אם מתחשק לי אז לדאוג לסיפוקם.
ואז המסקנה קפצה לי אני צעירה מידי מלפתח שנאת גברים.
אני צריכה עוד לפחות ארבע שנים כדי לפתח את התסמונת ולצערי הגברים הולכים ישר במסלול כדי שיהיו את כל הסיבות כדי שאוכל לפתח את אותה תסמונת.

ביום חמישי האחרון לפני המסיבה זרמתי לתוך סשן מאד מהנה חזק ועצמתי.
התעללתי בעבד המסכן אחרי שניקה ביסודיות את המגפיים שלי חיטאתי את הלשון שלו עם אלכוהול תוך כדי שאני מושכת אותה באטב כביסה כדי שלא אפספס חלקים בלשון.
לאחר מכן הרצתי אותו ברחבי הבית ברצועה שקשורה למצבטי פיטמות. לא קל היה הסשן, אין לי ספק בכך.
אחרי שנכנסתי לסשן בכזאת עוצמה לא דאגתי לאפטר קייר כמו שצריך אבל לבסוף שחררתי אותו מהמקום הקטן שהכנסתי אותו לשם. והעניינים קצת יותר נרגעו.

אני חולה,
הגרון שלי מוציא עשן בכל פעם שאני צריכה לדבר,
אני מרגישה כאילו צמח לי עוד גרון.
כואב לי.
גם האוזנים נותנות סימנים.


וכבר בלי שום עיניינים ובלאגן
אני רק רוצה לישון.

מה שטוב בחולי הזה שהגוף שלי מתנקה מכל הלכלוך שהוא צובר.

משהו לא שקט בי,
אחרי האפ תמיד אותו דאון מגיע והוא לא מרחם עליי בשום צורה.
הייתה מסיבה ממש טובה בספייס בחמישי.
רקדתי על העמוד שזה פטיש מאד מאד גדול אצלי, (אני תמיד חושבת שביום שיהיה לי בית משלי יהיה בסלון עמוד לריקודים מושחתים.)
השתובבתי בין כל הגברים שלי.
מכל אחד קיבלתי את מה שרציתי ובסוף חזרתי הביתה שמחה ומאושרת.
ואה וקיבלתי עוד משהו שרציתי, את השיר שלי.

והסופ"ש היה גם מאד כייפי בשישי רקדתי ריקודים ארוטיים לעדידי שלי אחרי כמה כוסות של וודקה אשכוליות, ושבת בבוקר נפתחה עם סקס משולש שנגמר מהר למדי ואז בדירה מדהימה בדרום ת"א התנהלה שיחה סוחפת ומעניינת שרק אמת יכולה לעשות.


ואם כל זה אני צריכה מכות

ורצוי שיהיו חזקות

כאלו שיכאבו לי עוד הרבה אחרי.


יש כמה אופציות הראשונה היא המאסטר שהרבה זמן לא דיברנו מאז שסיפור השלישה התפתח אבל אני לא בטוחה שזה באמת מה שאני רוצה איתו.
ויש את הנמר הלבן ששם זה בכלל מפחיד כי אם אני יהיה כנה עם עצמי אני מאד רוצה אבל אני פוחדת כי פה לא יהיו רחמים וזה יהיה מאד כואב.

אבל ככה אני ארגיש טוב.

אז כן וגם לי יצא ליצור
ולפני כמה שבועות רצו לי מילים בראש
הוצאתי אותם על דף והם קיבלו רצף מעניין.

ועכשיו הם כאן
במקום שלי.

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=166070&blog_id=11439

לפשוט את מורכבת
למורכב את אבודה

תמיד במרדף אחר הריגוש
מצופפת ברגש, תוהה באפלה

כי אף אחד לא מבין
אף אחד לא רואה את מה שרץ לך בפנים
מה שקורה באמת
כי אף אחד לא מבין
אף אחד לא רואה את מה שרץ לך בפנים
מה שכואב באמת

אהבה, שנאה
רצית אקשן קיבלת אותו בבום ענק
התמכרויות הרס עצמי
ככה זה שחיים בשיא

אף לא מבין
אף אחד לא רואה את מה שרץ לך בפנים
מה שקורה באמת
כי אף אחד לא מבין
אף אחד לא רואה מה שרץ לך בפנים
מה שכואב באמת.

בקצה על הגבול
ועכשיו טוב לך עכשיו את מחייכת.

אבל אף אחד לא מבין....

למה נמר לבן?
כי הם הכי מיוחדים.
כי הם הכי יפים.
כי הם הכי נדירים.
כי הם הכי מבוקשים.
כי הם שלווים שבא למות.
וכי הם טורפים אכזריים.

הזמנתי את הנמר הלבן אליי הביתה ביום שבת ואין ספק הוא מדהים.
כל מה שהיה שם היה מדהים, שהעניינים עלו שלב והוא הפך לאכזרי אמרתי שאני אקשור אותו והוא מנגד שואל "הצלחת לקשור נמר?!"
לא. אין לי ניסיון עם טורפים כאלו אכזריים אבל הנמר הזה... משהו בו תפס אותי ואני לא מצליחה להשתחרר אולי אני לא ממש מנסה כי מי ירצה להשתחרר מנמר כזה?

ביום שבת אחרי שהלך פתאום נפלתי, אין לי מושג למה ואיך אבל זה קרה.
הרגשתי חלשה ובניגוד למי שאני לא עמדתי יותר. נכנסתי ויצאתי מהבית הייתי סהרורית.
כנראה שזה לא סתם כל מה שעובר עליי.

ועכשיו כל שנשאר זה לאלף נמר.

חיבוק

לא יצא לי לכתוב הרבה זמן כאן וחבל יש המון אירועים.
מיום שלישי שעבר לא נפרדתי מעדידי שלי יצאנו בילינו וגם הצלע השלישית של הסיפור הייתה איתנו במשך כל הימים.
אין כמו לישון כפיות משולשות זה כזה מדהים, טוב אולי לי זה הכי מיוחד כי אני באמצע.
ומה שהיה לנו בשבוע שעבר זה:
בשלישי ארוחה הודית שלא עשתה לנו טוב,
רביעי מסיבת סילבסטר בבית שלי,
חמישי מסיבה מדהימה בספייס,
בשישי לילה בקיבוץ
ושבת ישבנו ושתינו עם הדובונית אכפלי' ואז מסיבת יומולדת לחבר מאד טוב שקצת הכריע את המשך השבוע שלי.
במהלך המסיבה נפלתי לא יחסיתי לזה חשיבות אבל בבוקר שהתעוררנו הרגל נורא כאבה לי, חשבתי שזה שריר תפוס ועוד מעט זה ישתחרר אבל גם אחרי שעה של ניסיונות זה לא עבד. ואז שראיתי כמה שהרגל שלי נפוחה הבנתי שזה לא שריר תפוס.
ומשם כבר נסעתי עם עדידי לקופ"ח והם הפנו אותי לאיכילוב וכל המאורות האלו היו בהחלט חוויה.
ובסוף גזר הדין ניתן ושברתי את כף הרגל.
לא גיבסו אותי אבל שמו איזה סאד מעצבן שלא נוח איתו בכלל אבל אני מתמידה להשתמש בו.

ויש המון תוכניות לסופ"ש הקרוב אבל אני עדיין לא עליתי על נעליים שלא לדבר עם עקבים ופתאום כל הלבוש שלי מסתכם בטרנינג וזה לא רגיל עבורי.
ההליכה שלי מצחיקה ואני הולכת כמו פינגיוון וזה משעשע.
אז השבוע הורדתי הילוך והדברים זזים באיזי וזה נתן לי זמן לדברים אחרים כמו חשבון נפש ושיחות יעוץ חזקות ועמוקות למקורבים אליי.

ולמרות הכל אני כרגיל אופטימית, שמחה ואוהבת את החיים.

אישה מדהימה
אני מעריצה את המילים שלה

האחת והיחידה
יונה וולך

תותים
כשתבואי לשכב איתי
תלבשי שמלה שחורה
מאוירת בתותים
ומגבעת שחורה
מקושטת בתותים
והחזיקי סלסלת תותים
ותמכרי לי תותים
תגידי בקול דק ומתוק
תותים תותים
מי רוצה תותים
אל תלבשי כלום מתחת לשמלה
אחר כך
חוטים יעלו אותך למעלה
בלתי נראים או נראים
ויורידו אותך
ישר על הזין שלי