סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים על סף תהום

מעמקי ליבי שאני בוחרת לחלוק
לפני 15 שנים. 18 בינואר 2009 בשעה 23:23

משהו לא שקט בי,
אחרי האפ תמיד אותו דאון מגיע והוא לא מרחם עליי בשום צורה.
הייתה מסיבה ממש טובה בספייס בחמישי.
רקדתי על העמוד שזה פטיש מאד מאד גדול אצלי, (אני תמיד חושבת שביום שיהיה לי בית משלי יהיה בסלון עמוד לריקודים מושחתים.)
השתובבתי בין כל הגברים שלי.
מכל אחד קיבלתי את מה שרציתי ובסוף חזרתי הביתה שמחה ומאושרת.
ואה וקיבלתי עוד משהו שרציתי, את השיר שלי.

והסופ"ש היה גם מאד כייפי בשישי רקדתי ריקודים ארוטיים לעדידי שלי אחרי כמה כוסות של וודקה אשכוליות, ושבת בבוקר נפתחה עם סקס משולש שנגמר מהר למדי ואז בדירה מדהימה בדרום ת"א התנהלה שיחה סוחפת ומעניינת שרק אמת יכולה לעשות.


ואם כל זה אני צריכה מכות

ורצוי שיהיו חזקות

כאלו שיכאבו לי עוד הרבה אחרי.


יש כמה אופציות הראשונה היא המאסטר שהרבה זמן לא דיברנו מאז שסיפור השלישה התפתח אבל אני לא בטוחה שזה באמת מה שאני רוצה איתו.
ויש את הנמר הלבן ששם זה בכלל מפחיד כי אם אני יהיה כנה עם עצמי אני מאד רוצה אבל אני פוחדת כי פה לא יהיו רחמים וזה יהיה מאד כואב.

אבל ככה אני ארגיש טוב.

שומרת​(אחרת) - יפה, השאיפה הטבעית שלנו להרמוניה ולשקט היא ברורה. יחד עם זאת את עוברת תהליך מאוד משמעותי ולפי איך שאני רואה את זה כך או כך יוציא אותך חזקה בהרבה. את רואה את הדברים כעת ממבט על ומתחילה להבין מה יעשה לך טוב יחד עם זאת יש את כוח האנרציה שמנסה להחזיר אותך למקום ולרגשות המוכרים והנעימים להם את רגילה. נראה לי שגם אם הדרך לשם תכלול כאב או חוסר שקט, הלקאה עצמית או תסכול בסופו של דבר נסי להנות גם מהם ותמשיכי לחייך ולהתרכז במה שחשוב כי הקלישאה הזו "הכל לטובה" נכונה. אבל באמת - ואת יודעת את זה.
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י