החיים על סף תהום

"ג'וני מדבר איתי על אהבה,
יושבים כאן במרפסת, הוא נותן לי הרגשה טובה....
ג'וני בא, זה משמח.
לפעמים יש יין זול, לפעמים פיסת סיגריה...."

ומחר ג'וני שלי יחזור אליי בגרסה משופרת ומשודרגת
והוא יהיה בן זונה כמו שרק ג'וני יכול להיות.


ג'וני היה בחור חמוד וביישן שלא ידע יותר מידי על אהבה, יחסים, פילוסופיות, והחיים לא הבין יותר מידי היה פשוט לא יותר מיד בכלום.
הייתי ממלצרת לו שהיה מגיע אל המסעדה שבעיר הקטנה שלי
ואז יום אחד הוא הפך להיות חייל, חייל קרבי והיה לו את הלוק הגברי המושלם. הוא הפך להיות מפלצת רעה בדיוק כמו שאני אוהבת. שהיה נכנס הייתי מחסירה פעימה, כשהיה מסתכל עליי הייתי נמסה.
היה מדיף ריח חזק של בושם מעורבב בזיעה 100% של גבריות טהורה. הוא היה גבוה, שרירי ורחב מעוצב במידה הנכונה. היה לו צבע מוקה מדהים, היו לו ידיים מטורפת שרק רציתי שיתפוס אותי ולא יעזוב, והיה לו קול בסי שאי אפשר היה להישאר אדישים לגביו. והעיניים אחח העיניים שלו היו עיני נץ היה כבר כואב להסתכל עליהם.

ופעם הוא התקרב אליי ולחש לי שהוא יבוא לכאן שאני אסיים לעבוד ולא חיכה לשום אישור ממני פשוט זה היה כמו פקודה. הרגשתי שזהו הגיע זמני ומישהו שם למעלה מחכה לי.
ולקראת חצות ג'וני הגיע הורס כהרגלו ושאל אותי אם אני מכונה. לא ידעתי מה לענות כי בכל פעם שהוא היה מדבר הייתי מאבדת את הקול ומשתתקת. הנדתי בראשי לכן.
ואחרי כמה דקות יצאנו משם.
נוסעים במכונית לים סיגריות ויין ומדברים וכמו שכבר אמרתי ג'וני לא היה יותר מידי כלום.
וכל הפנטזיה שלי התחילה להתמוגג ככל שהתקרבנו לים. ואז בשלב מסוים ביקשתי שיחזיר אותי הביתה וחזרנו ושנייה לפני שנפרדנו ביקשתי שיוריד את המכנסים ויראה לי מה יש שם. ואכן היה שם איבר מדהים ביופיו אבל לא נגעתי ולא התקרבתי.
השארתי אותו הפנטזיה שלי מושלם במראו כמו שהוא ולא יותר.

אני לא ממש יודעת איך להסביר את זה,
אבל לפני כמה לילות חלמתי שאני בהיריון ממש עם בטן. זהותו של האב לא הייתה ידוע.
אני זוכרת שלקראת סוף ההיריון עברתי לגור עם ההורים שלי והקשר בני ולבין אחותי ואמא שלי מתהדק כדי להקל עלי עם השינויים.

הלילה חלמתי שכבר הייתי ממש בהיריון ואני נכנסת לחדר לידה, ויצא לי ילד מדהים רק שהוא היה בדיוק כמו הילד של בת דודה שלי, אני חושבת שהוא היה בן שלוש והוא היפראקטיבי בטירוף התחיל לרוץ בבית החולים ואני בעקבותיו ואז האחות אומרת לי שאני צריכה לשכב כי בכל זאת אני אחרי לידה והיא מובילה אותי למיטה.
כאן דווקא כן היה אבא לתינוק שלי לשנינו ברור שאנחנו לא עומדים להתחתן אבל הוא יעזור בכל הנדרש לגידול מופתי של הילד שלי. וכשאני מגיעה לחדר אני והאבא מדברים על השם שלו, הרי הבטחתי לעצמי שלא משנה מה לילד שלי יהיה שם מיוחד ואנחנו מדברים על הצעות לשמות אבל לא עלה שום שם.
מעבר לכך כולם מאד מפנקים אותי ודואגים לי אני זוכרת שהיה מאד כיף להיות בהריון.

בבוקר שחיפשתי פירוש לחולם והתגלה משהו מאד מעניין
לידה ותינוק
לפי האמונה הרווחת
סימן לשינויים חשובים בחיים. פיתרון לבעיות, שחרור ממשיהו.

אחרי אירועי אתמול שאין ספק שאני לא אשכח אותם בקלות בשום מצב.
ואחרי כל הבשר הלבן והמשובח שאכלתי היום.
אני במצב רוח שטותי קליל ונעים.
מצב רוח אביבי, משהו עומד להתחדש.
אני מרגישה את זה באוויר.
ונעים לי.

אני מחייכת.

כבר הרבה זמן חשבתי על השיר הזה שהוא צריך להיות בבלוג שלי.
יש בו מוטו חזק שאני מאד אוהבת ומתחברת אליו.

וחוץ מזה אני זוכרת שפעם שמעתי את השיר בדיוק שהיה לי ממש רע ועצוב והוא הגיע אליי ממש במקרה ודאג שיהיה לי נעים.

"ועכשיו אני חוזרת לבקש את כל מה ששייך לי
לא מצטערת
זה הזמן שלי לצעוק בחזרה
אני אדאג שיהיה לי טוב
יהיה לי טוב"

לפעמים זה שווה להתבכיין.
אתמול אמרתי לדייט המיועד שאין לי כבר כוח לצאת לעוד בר או בית קפה או משהו שיש כאן באזור.
אני רוצה שהוא יפתיע אותי.
ואין מה להגיד הבחור השקיע.
והוא לקח אותי למקום מדהים, ישבנו דיברנו הכרנו.
היו כמה עניינים שעליהם לא אפרט אבל הוא יצא מסומן כהוגן ממני.

היה מאד מיוחד,
ועכשיו אני עם חיוך הניצחון שלי.
אז בקיצור שווה להתבכיין מידי פעם.

יש לי קארש לא ברור על בחור מסוים.
אבל זה אסור כי זה עובר את הגבול החמור והחזק ביותר אצלי,
גם אם אני אפרט יותר מידי זה יכול יפליל אותי. מעבר לכך יתכן גם שהוא קורא שורות אלו.

אבל אין מה לעשות ועל הלב שלי אני לא יכולה לשלוט, אם הייתי מצליחה אולי זה היה עוזר לי בחיים קצת יותר.

הוא חמוד ילד טוב כזה, צעיר בלונדיני עיניים כחולות בדיוק הטיפוס להביא לאמא הביתה.
וחוץ מזה נראה שהוא יודע מה לעשות במיטה. ומעבר להכל הוא פנוי.
אבל יש בו פאק (מעבר לגבול הראשון) הוא מסתובב עם שעון, (אני לא יודעת מה יש לי אבל יש בזה משהו שדוחה אותי).

אפילו חלמתי עליו וזה היה חלום מאד ארוטי, לא זכור לי כבר הרבה מאד זמן חלום כזה.
חלמתי שבלהט המצב אנחנו מתגפפים מתנשקים מתחרמנים והמון המון הורמנים עוברים בנינו ואז פתאום הייתי צריכה לקום מהעיסוק בו וללכת לעשות משהו בחלום.

נו באמת אפילו בזה אני לא יכולה להיות נורמאלית.

כן, אני רוצה אותו שיבוא אליי,
וייקח אותי.
ויגרום לי לא להסתכל אחורה לעולם.
אין שום דבר שממש טוב שם.

הוא יהיה מדהים. האביר שלי.
הוא יהיה עוצמתי ורגיש, הוא לא יהיה סמרטוט.
הוא יהיה גבוה, מרשים ויפה. יהיו לו מילים יפות וכובשות ולא מניירות שחוזרות על עצמן למיליוני בחורות.
והוא יעריך אותי, יאהב אותי, הוא ידע לגעת בדיוק במקומות הנכונים, אני לא אצטרך להעמיד פנים איתו שהכל בסדר שבעצם הכל שבור אצלי. הוא יקבל אותי כמו שאני בטוב וברע.
הוא יעמיד אותי במקום אבל ייתן לי להשתחרר, הוא יהיה חרמן כל הזמן אבל רק עליי.
הוא יהיה ללא איזה עבר מטורף של אקסית שאני ארגיש שאני לא מספיק טובה בשבילו.
הוא לעולם לא יגרום לי להרגיש שאני לא מספיק טובה, הוא לעולם לא יגרום לי להלקות את עצמי.
הוא לא יעשה לי פרובוקציות ודרמות מטופשות.
הוא יפנק אותי וייתן לי לפנק אותו הכי בעולם, הוא לא יגרום לי לבכות מכאב רגשי.
הוא יחשוב כמוני שהילדים שלנו צריכים לשמוע מטאליקה ולא דיגדיג דוג.
לדעתי הוא יהיה צייר.
הוא יחשוב שאני הכי מדהימה בעולם. הוא יהיה פתוח לשיגעונות שלי.
הוא יהיה מדהים וחכם ויפה והוא יהיה מוצלח בכל מה שהוא יעשה.
הוא יהיה כובש ובכל זאת יאתגר אותי לכבוש אותו כל הזמן.

והוא יהיה ה- אחד שלי.
ואני אהיה ה- אחת שלו.

ככה צריך להראות הסופ"ש עם דרייב מטורף ופיצוצים לפנים.

וואו כמה שלפעמים אני יכולה להיות תמימה.
אני מפתיעה את עצמי בכל פעם מחדש.
ובאמת בלב תמים האמנתי אתמול לדמעות שלו,
ושאלתי את עצמי עד הבוקר למה אני לא בוכה על הסוף שנחתם אתמול.
וממש הרגשתי לא טוב שאתמול הוא דמע מולי ואני חסינה.

אבל הבוקר קיבלתי את ההוכחה לחוסר הדמעות שלי.
אין מה לעשות מרוב כאב שספגתי אני כבר לא מצליחה להיפגע יותר (לפחות ממנו.)
וכמה שעות אחרי שהוא היה אצלי ובכה הוא התנחם.
כן זה עונש מוות להיות לבד.

ועוד הפעם קיבלתי הוכחה למה שטוב ונכון עבורי.
והוא לא חלק מזה.

קיבלתי את המילים האלו במייל לפני החג.
המילים שייכות למכר שבדיוק הוציא קליפ חדש.

והיום לפני לא הרבה זמן גם התבשרתי בכך.
אין בי אכזבה כי כבר לא היו בי ציפיות.
אין בי ממש כאב כי גם אין בי ממש אהבה.

אני מאמינה שתמיד יישאר בי רגש קטן אליו. אבל במשך שנתיים ומשהו הרגש רק קטן לפרקים הוא נעצר אבל אחרי זה הוא שוב המשיך להתכווץ.

לפרקים הרגשתי שאני מתפוצצת אני כותבת וכותבת ואין לי אומץ לפרסם או להגיד את מה שאני מרגישה אז הכל נשאר בטיוטה בבלוג.
אבל תמיד אמרתי לעצמי זה תהליך גמילה, ואין מה לעשות שום גמילה היא לא דבר שבא בקלות.

אני יודעת שלפוסט יש נימה כבדה ועוד אני חושבת על שיר שליווה אותי שהיה קשה והוא גם בכלל כבד.

אבל אני מרגישה טוב, יש לי עבודה מעולה, יש לי עשרות מחזרים שאני רק צריכה להחליט באיזה יום להיפגש עם מי ויש לי חברות מדהימות ובכלל אנשים שסביבי שהם באמת חברים אמיתיים.

היום הזה התחיל נורא,
כל היום הייתי עייפה וחסרת אנרגיה לחלוטין.
הרגשתי שאני לא מסוגלת לזוז מהמיטה.
בערך בשתיים זה תפס אותי ופתאום התחילו הנחלים לזרום. בכיתי אולי ארבעים דקות אני לא זוכרת מתי בכיתי ככה לאחרונה. ופשוט בכיתי ובכיתי נזכרתי שפעם אמרו לי שאם הדמעות לא ירדות אז זה לא בכי אמיתי אבל זה היה מאד אמיתי.
אח"כ נרדמתי לשעה קלה ואז מקלחת טובה וליטר וחצי של דיאט קולה.
ועכשיו קצת יותר טוב.
יש איזו הקלה באוויר
הבכי שיחרר אותי עדיין לא לגמרי אבל משהו זז.