|
|
|
אם בכל פעם יש לי קושי להניע את עצמי לעוד אימון אני צריכה להיזכר בתחושה שלאחר מכן שאיך הגוף מלא באדרנלין ותחושת ביטחון ועוצמה.
ותודה למאייר המוכשר יוהוסטיק שמראה לי כמה שווה להתמיד באימונים
משהו מוזר עובר על הגוף שלי ואני לא מצליחה לגמור כבר כמעט שבועיים זה המצב, השבוע רק פעם אחת הצלחתי והיה נעים וטוב אבל מאז כלום.
אני לא מוטרדת מזה אבל אתמול אחרי 40 דקות של ניסיון ויתרתי כי כבר התחיל לכאוב ולעייף אותי.
ואפילו באחד הלילות הבנתי שנרדמתי עם הדילדו ביד.
גם השינה שלי דפוקה בשבועות האחרונים ואני כמעט שלא מצליחה לישון רצוף לילה שלם.
אני מתעוררת מוקדם מידי ולא פעם אחרי לילות שהלכתי לישון מאוחר מדי.
אתמול בביקור במושב של חברה פשוט נרדמתי מתחת לעץ הנעים לכמה רגעים.
הלילה הצלחתי, כרגע אני מעדיפה לאפשר לגוף שלי לאזן אותו בכוחות עצמו ולתת לו את כל מה שהוא צריך בשביל זה.
אני לא יכולה להתעלם מכך שאני סוחבת מלא מתח עליי בין עם זה בעניין השינוי בקריירה, השינוי במצב הזוגי ועוד כל מיני דברים שאני זאת שצריכה לדאוג להם.
עדיין יש הרבה דברים שאני רוצה וצריכה לעשות ואיכשהו קל לי לדחות אותם.
אתחיל ברשימה וזה יקדם אותי בשלב הזה.
כי יכול להיות שיהיה אחרת
ואולי גם כיף.
אני רגע לפני החלטות גדולות ומשמעותיות לפרקים כואב לי הראש וילדה שבי בא לי להתעטף בשמיכה ולהתחמק מזה.
אבל הדבר הנכון לי ועבורי בעתיד הוא לקחת הרבה אוויר ולהחליט על ההמשך.
אני מרגישה שהתקופה האחרונה אילצה אותי להיות אדם בוגר יותר והקפיצה הייתה חדה אולי אפילו חדה מאד.
לפעמים בא לי שיהיה לי קצת משעמם ולא להתמודד עם כל כך הרבה בו זמנית.
אני תוהה לגבי האושר שלי וממה הוא מורכב ומהם הדברים המהותיים עבורי שאני לא מוכנה או חייבת להתפשר עליהם מעכשיו והלאה.
ואולי זה חלק מהאור שנמצא בקצה המנהרה
נו באמת…
המוח שלי שלא מספיק לחשוב לרגע.
קיבלתי מתנה יפה אז החלטתי שהיא צריכה להיות גם כאן
תודה ❤️
אתמול בבית החוף פגשתי חברה שלא נפגשנו הרבה זמן והיא התעדכנו במה שקורה והיא שאלה ״איך אני?״הדמעות התחילו לצאת ואמרתי ״שהיום כואב״
המפגש היה נעים, עצוב, מרגש ומלא באהבה.
אם יש משהו שלמדתי על התקופה הזאת שלאורך השנים בחרתי לי מעגל חברים מדהים, שהחל מרגע הפרידה היה שם לצידי, תמך, הרים, עזר ולא עזב אותי לרגע והכי חשוב קיבל אותי כמו שאני.
עטפו אותי בהמון חום ואהבה גם אם אני מתחילה לבכות ככה פתאום באמצע שיחה, ואם אני בסערת רגשות וחופרת בלי סוף.
אם המשפחה שבחרתי לעצמי היא פחות מוצלחת אז בחברים שלי הצלחתי ביג טיים.
הכאב והעצב הם מהותיים כי אם אני מתמודדת איתם אוכל בעתיד להתמודד עם מגוון הרגשות הנוספים שיגיע.
והדמעות הן חיוניות כי הן מנקות את הנפש המדממת.
ובשקיעה היפה כל מה שחשבתי עליו זה אהבה
אני עדיין עובדת על השריר הזה באימון,
זה כל כך מוזר מה שהיה קורה די בשגרה ובכל סופ״ש הייתה כאן ארוחה מלאה באהבה והשקעה והמקום הזה שלפנק את עצמי, להשקיע בעצמי בדיוק כמו שהיה עד לפני כמה חודשים עדיין מוזר ואני רוצה להסתגל אליו יותר.
בשבוע האחרון כמעט כל מה שנקבע מראש בוטל, השתנה, נדחה.
מעטים הדברים שאכן קרו כפי שתכננתי.
הזמן הזה אפשר לי לזכות בהרבה זמן פנוי לעצמי שכבר מזמן התלוננתי בפני המנהלת הקשוחה שאחראית על הלו״ז שלי שאין לי מספיק ממנו.
אז מעבר לטיפולי פנים, ערב ספא עם עצמי, מסכות פנים וכו׳
הצלחתי להתקדם בכל מיני דברים שצריך לטפל בהם, כל מיני דברים שנפגעו מרוב העומס בעבודה.
הזמן הזה אפשר לי להתמודד עם כל המחשבות שבאות, עם כל הרגשות, עם כל התוכניות החדשות, עם כל השאיפות החדשות, עם כל החלמות על הדברים החדשים אותם אני רוצה להגשים.
לחשוב על הטיפול השונים שאני עוברת כרגע ולסדר את המטרות של כל אחד מהם.
באחד הימים אפילו הרגשתי מחנק, הייתי לבדי בדירה והרגשתי מוצפת במליון מחשבות ורגשות לא הצלחתי לפקס את עצמי.
מרוב השקט ברחבי הדירה הרגשתי צפיפות ורעש, לקחתי את ענייני העבודה ויצאתי לעבוד בחוץ בסביבת אנשים.
זה עוד משהו שאני מנסה להסתגל אליו שהבית נשאר בדיוק אבל בדיוק כפי שהשארתי אותו.
אני מקווה שהימים הקרובים יתנו יותר אור על הדברים שעדיין באפלה כרגע.
וכמו שהבוקר נאמר לי ״שהכי כיף זה בולבול על הבוקר״
אז גם ביצים…
