להיות השמש

התגבשה ההחלטה שדברים יפים אני לא שומרת רק לעצמי וחולקת איתכם קוראיי הנאמנים והיקרים לליבי.

חבל שהמבטים, הקולות שנשמעו, הפרצופים החמודים, נשיכות השפתיים וכו׳ לא עוברות בתמונות האלו.

אתמול בשיחה עמוקה עם חברה ואחרי כמה כוסות יין היא אומרת ״אני לא רוצה שיגעו בי בלי אהבה״ והמשפט הזה חילל בי והמחשבות שלי נדדות לזמנים שאני אהבתי ואהבתי. 

אהבתי כמו שאי אפשר היה לתאר, לפרקים אפילו יותר משאהבתי את עצמי.

הסכמתי לוותר על הרבה דברים כדי שהקשר יעבוד וכל מה שרציתי שיאהבו אותי חזק, בעוצמה שאני אוהבת ולאורך זמן. שאקבל את הביטחון שהוא איתי כמו שאני איתו.

לא הפסקתי לאהוב לשניה אחת בטוב וברע ובממש רע.

לא וויתרתי לשניה אחת להמשיך לנסות לעשות הכל כדי שיהיה טוב עד שהיה צריך לשחרר ולסיים.

ואני מהאנשים האלו שאוהבים לאוהב, מתאהבים וזקוקים לאהבה באופן תמידי אבל עכשיו הסטנדרטים גבוהים יותר וזה לא פשוט לשנות את התקליט בראש שקודם כל לאוהב את עצמי בעוצמות האלו שאהבתי אחרים.

אני בעיצומה של תקופה מאד אינטנסיבית בעבודה יש עובדים (לא עבדים 😉) תחתיי ואם כמה שקודם החיים שלי היו עמוסים עכשיו בכלל אין לי זמן לכולם ועוד יותר בקושי להיות כאן.

אבל איכשהו בין לבין אני כן מוצאת זמן לשחק ולעשות לי נעים

סבתא למה יש לך גזר כל כך עבה?!

גזר..

עוד לילה של מעט מידי שינה והרבה מידי מחשבות 

אין לי כוח לעוד לילה של נדנודי שינה

מעייף

האמת היא שאני לא באמת מספיקה לתעד את כל מה שקורה בחיים שלי או אפילו בשבוע האחרון שהיה, ייתכן ואם אכתוב על כל מה שעשיתי משבת שעברה עד הבוקר יהיה מדובר בהספק של שנה שלמה של בנאדם סביר.

אז מזל שאני מצלמת וככה אני נזכרת בכל מה שהיה.

אני מקבלת הודעה

״מצטער שנעלמתי״

- ואני עונה: מצטערת שלא שמתי לב.

ובאמת שלא שמתי לב לזה שהוא הפסיק לתקשר עד שהוא כתב את ההודעה.

מאיזשהי סיבה שאני לא יודעת בשבועיים האחרונים קצת ביקרתי באפליקציה הכרות, החלטתי לבדוק מה יש שם.

יש מצב שמיציתי.

תקופה מוזרה שאני מרגישה שבעיקר התרחקתי מעצמי ובצדק

כרגע זה בעיקר אני והכאב 

ועם יתר התחושות הלחץ, תחושת האי נוחות, הלבד, ההתמודדות, החרדה

ההרגשה שאני נמצאת במקום הכי נמוך ושפל שיש.

תחושת מחנק.

ואולי אם אני אחזור לשגרה של דברים שאני אוהבת בצעדים קטנים אצליח להרגיש קצת יותר טוב.

זה אחד השיעורים החשובים בכך שתהליכים עורכים זמן ואי אפשר ואין טעם להאיץ בהם.

למרות שמחשבה ההגיונית, השפויה, זאת שמגיעה ממקום של המון עבודה עצמית ואני יודעת שהפרידה זה הדבר הנכון והטוב שאני עושה עבורי עצמי של היום ומחר.

ואם זאת הלב שבור, כואב, עדיין מדמם, הגעגועים, המחשבה שוויתרתי עליו, עלינו ביחד, כי בכל זאת לא בכל יום פעם את נפרדת מבחור שנראה כמו כריס קורנל, ההתחלה בניכם הייתה הדבר המדליק ביותר שהיה לך לאחרונה והוא ההשראה לטקסטים ממש יפים שכתבת.

אבל בסופו של דבר לא באמת התאמנו ובטח שלא העברנו מספיק זמן ביחד כדי לבחון ולבנות באמת את הדברים בנינו. וחוץ מהסיפורים שסיפרתי לעצמי לא באמת היה לזה סיכוי.

בימים האחרונים אני מרגישה איזה שינוי באוויר/ באווירה ואני מרגישה מחוזרת על ידי נשים באופן שונה מהרגיל.

בהתחשב בעובדה שאני מחפשת מהות בדברים אני קצת מפלרטטת עם המחשבה בכל זאת עברו הרבה שנים מהפעם האחרונה האם להיות שוב עם אישה, איך זה ירגיש היום וכו׳ 

אני נזכרת בפעם הראשונה שהייתי עם אישה זה תאמת מוזר לחשוב על זה ככה כי היינו יותר נערות מנשים אני בת 16 והיא 18, היא יצאה עם חבר שבשלב מסוים הם נפרדו והקשר שלנו התהדק וזאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שאני נמשכת לאנשים אשר הם ולא משנה לי מה יש להם בין הרגליים. זה היה רומן חמוד ומתוק של כמה חודשים עד שהיא התגייסה.

היה עוד קשר שהיא התחילה איתי באיזה מסיבה אני אפילו לא ממש זוכרת מה היה בנינו חוץ מזה שהיא ממש רצתה הרבה יותר ממה שאני רציתי והיה קשוח לסיים את זה.

חוץ מהקשרים האלו היו עוד כל מיני סטוצ׳ים, סשנים מזדמנים, שלישיות, צירופים שהיו יפים, כיפים ומרגשים.

היום אני מרגישה שאני לא פוסלת את הרעיון, זה אפילו יכול להיות מעניין, רוב החוויות היו חיוביות מצד שני אני לא בטוחה שאני במקום היוזם ואולי יותר במקום השני.