להיות השמש

אתמול כתבתי את הפוסט והייתי גמורה, עצמתי לרגע את העיניים בסלון ב 10 לשעה

התעוררתי כי לא באמת נוח ועברתי למיטה אבל לא נרדמתי כמעט חצי שעה ואז נרדמתי עד 2:44 ושכנעתי את עצמי להירדם.

וקמתי ברבע לחמש בלי יכולת לחזור לישון.
זה די חרא ואני חושבת שכל השבוע האחרון ישנתי גרוע יכול להיות שבתחילת השבוע מישהו שאל אותי אם אני ישנה טוב וחשבתי שכן אבל מסתבר שלא.

אני מתארת מחשבה מחרידה שבזמנו הייתה נמצאת אצלי בתודעה

אני:  ״בערך באזור גיל 18 שהייתי נוהגת הייתה לי מחשבה נוראית שבנס היא לא קרתה, והיא הייתה מה יקרה אם אני אתקרב עם הרכב למעקה הבטיחות בכביש, המחשבה הזאת הייתה מגיעה שאני לבד באוטו. זאת לא הייתה מחשבה של התאבדות אלא בדיקת גבולות בעיקר -״מה יקרה אם״.״

המטפלת: ״וואו, זה לבדוק גבולות של העולם, ומה עצר אותך?״

אני: ״אני לא ממש זוכרת מה מנע ממני לעשות את זה, אבל טוב שכך״

המטפלת: ״זאת את שעצרת את עצמך?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״שאת אומרת להטות את הרכב לצד, מה בדמיון שלך קורה?״

אני: ״אני עושה תאונה, בכך שדחפתי את האוטו לשוליים.

אני חושבת שהייתי מאד מושפעת מסרט (פייט קלאב) שמאד עורר אותי ואולי במקום מסוים יש הקלה מסוים והבנה של העולם בצורה שהיא יותר חתרנית״

אני מעדכנת את המטפלת ששמתי לב שלא דיברתי עם ההורים שלי כמעט שבועיים, כי אני לא התקשרתי והם לא מתקשרים על דעת עצמם אם הם לא צריכים משהו.

המטפלת: ״למה לא? לשאול מה שלומך וכו׳״

אני: ״אני כן עושה את זה אבל הם פחות.

עם אבא שלי אני בקושי מדברת, אין לי תקשורות איתם כל כך.״

המטפלת: ״ובהודעות?״

אני: ״אם אבא שלי זה לא עובד, אני לא יכולה להגיד שאני מרגישה אותו נוכח בחיים שלי, הוא קיים שם כי הוא אבא שלי״

המטפלת: ״הוא קיים לך בהרבה מקומות״

אני: ״בעיקר בקול הפנימי בראש״

המטפלת: ״באיזה סיטואציות?״

אני: ״בעיקר בכל הנוגע להתנהלות כספית, -״למה אני מבזבזת ככה״ ולפני כל קניה יקרה יש לי פחד שהוא יגיד לי שזה לא בסדר.

היו לי כמה תובנות בימים האחרונים לגבי כל מיני לגבי התנהלות כספית, ביטול דמי כרטיס אשראי, קניה של מכונת כביסה, חשיבה רחבה של הקניות לבית וסידור המקרר בהתאם שבדברים האלו הוא יכל לעזור ולהגיד לי לגבהים אבל הוא מעולם לא אמר כלום ובכל פעם שדיברנו על זה רק היו לו אמירות חסרות תועלת.״

המטפלת: ״זה לא דברים שבאו לך מהבית, את היית צריכה לגלות אותם לבד כאילו גדלת בבית שלא מחובר לעולם ויש לך אמירות פנימיות קשות כלפי האנשים שהיו אמורים להעביר מסרים על העולם״

אני: ״הייתה לי שיחה עם אחותי לפני כמה ימים שהיא אמרה שהיא לא מבינה למה אני כועסת על ההורים שלנו שהם לא החזירו אותנו מהגן/ בי״ס ואמרתי לה שזה לא שאני כועסת על זה, אני כועסת שבכל רגע שאפשר הם מתנערים מאחריות הורית שלהם כלפיי. שהיום בשביל לקבל עזרה אני צריכה לבקש כמה וכמה פעמים לעבור מסכת השפלות וכו׳ ורק אז אולי אקבל עזרה״

המטפלת: ״ותוך כדי השפלה הוא העליב, ביטל את החשיבה שלך, ביטל את האופן פעולה שלך, שפט אותך לרעה.

שאני מקשיבה לך ואני שומעת על הצורך שלך השפלות במיניות ונורא ניסיתי להבין עד כמה את זקוקה לזה?״

אני: ״מאד זקוקה, הכאב והשפלה שאני מעניקה זה תנאי הכרחי בשבילי להגיע להנאה, אם לא יהיה לי את זה אני לא אצליח להינות באמת להנות״

המטפלת: ״את מבינה שזה משפט שלא כולם יגידו אותו?״

אני: ״בטח אפילו אנשים בדס״מים לא בהכרח יתחברו לזה״

המטפלת: ״ומה את חושבת על זה?״

אני: ״שעד לא מזמן לא הייתי בטוחה בזה בכלל שזה חלק מהותי מה הנאה שלי.

לפעמים אני חושבת על זה שיש לי פנטזיות מאד קיצוניות שחלק מהן קיימות לשם הפנטזיה ללא רצון להגשים אותן וחלקן עם כוונה ברורה להגשמה ואני שלמה עם זה. למשל הייתה לי פנטזיה שאני נועלת את ונוס ולא מאפשרת לו לגמור אף פעם, זאת פנטזיה שאני מפנטזת לשם העוררות והחשק אבל ללא כוונה באמת להגשים אותה״

המטפלת: ״שאת מפנטזת אותה מה זה עושה לך?״

אני: ״עוררות גדולה״

המטפלת: ״את אומרת לעצמך ולונוס את המשפטים האלו, לשם הגברת העוררות, לא כי ברור לך שאת הולכת לעשות לו ככה״

אני: ״כן, זה מסוג הפנטזיות שלא יוגשמו״

המטפלת: ״וזה ברור לו גם?״

אני: ״אני חושבת שכן״

המטפלת: ״זה בדיוק מה שאמרתי לכם פעם, שהנפש אמורה לפנטז על כל מיני דברים גם אם זה לא בר ביצוע או שאת יודעת שאת לא באמת רוצה עד כדי כך להשפיל אותו, את אוהבת את ונוס ואת תעשי את זה במידה הנחוצה לשניכם ולא תעשי את זה מעבר לרמה הסבירה עבור שניכם.

זה כבר אומר שהפנטזיה שלך עם גבולות, כי בפנטזיה תעשי מה שבא לך אבל במציאות תעשי עם גבולות, זה הבדל מאד משמעותי. זה כמו הדוגמא שנתתי שלא תרצי לשכב עם החבר הכי טוב של בעלך״

אני: ״נכון, גם לי יש אנשים שלפעמים אני מפנטזת עליהם אבל לא רוצה באמת להכניס מיניות למרחב איתם. ויש פנטזיות שאני מפנטזת כדי להגשים אותן״

המטפלת: ״אם הפנטזיות יושבות לך בנחת עם הגבולות האישים, הזוגיים והפואנטה היא להבין שאם עושים ככה יקרה ככה, כלומר שיש השלכות. אי אפשר סתם לזרוק משהו ולצפות שיקרה משהו אחרת.

אם עכשיו תקפיא בשר במקפיא בלי לחלק אותו אז לפעם הבא שתצטרכי כמות קטנה לא יהיה לך, ולהבין שאולי היה יותר נוח להקפיא ישר את הבשר ולא להתעסק איתו אבל לא אני רגע שניה אעמוד ואסדר מנות, כלומר יש פעולה שאני צריכה לעשות״

אני מספרת שביום שלישי אירחנו חברים ושזה עזר לי כדי להתגבר על החרדות החבריות שיש לי

אני: ״פעם שהייתי יוצאת זה פחות היה מורגש״

המטפלת: ״אולי גם בגלל השימוש בסמים״

אני: ״גם אבל דברים כאלו עברו יותר בקלות״

המטפלת: ״נראה שאז התנהלת באיזשהו מקום ללא התחברות לעצמך״

אני: ״לא נראה לי, בהתחלה שנכנסתי לעולם הזה הצלחתי למצוא מקום של מה שהייתי רוצה להיות, איך הייתי מדמיינת את עצמי והחיים שלי וכך בניתי את עצמי״

המטפלת: ״על סמך מה ידעת מה את רוצה להיות?״

אני: ״רציתי להיות בחורה נועזת, מגניבה עם מעגל חברים, עם מיניות משוחררת ובזוגיות מרשימה.

כי הקולות שהיו לי בבית ובסביבה היו מאד מדפרסים, ההורים, הבית ספר וגם החברות.

הייתה לי סביבה מאד לא טובה, לא פלא שהמצאתי לעצמי עולם פנימי מאד עשיר.

ואם אני חושבת על זה לעומק, שאם אז הייתי יכולה מאד בקלות לעשות החלטות שלא היו טובות עבורי ויכול להיות שהיום הייתי במקום מאד קשה, שלא באמת הייתי רוצה להיות שם״

המטפלת: ״כלומר אם היית עושה החלטות לפני הסביבה אז את לא היית אוהבת את מה שהיה יוצא. את ממש הדרכת את עצמך, הוצאת את עצמך בחיים למקום טוב יותר״

אני: ״אני זוכרת שהיה לי אישיו ללבוש מכנסיים קצרים וחצאיות קצרות ולדעתי עד הצבא לא לבשתי, כי אני שמנה, כי אני לא יפה.

ואז שהכרתי את ונוס וכן החלטתי ללבוש חצאיות קצרות וכו׳ וזה עשה לי טוב״

המטפלת: ״המבט של ונוס גרם לך להרגיש משהו אחר שלא הרגשת בבית, עם החברות ובסביבה שלך.

המבט שלו הדביק בך עצמך הרבה יותר חיובי.

מתי בעולם מישהו יכול להיות בעיני עצמו עם ערך שווה? שמישהו שהוא מעריך מסתכל עליו בגאווה״

אני: ״היום אני כן יודעת שסבתא שלי מסתכלת עליי ככה. הסבתא השניה הייתה יותר ביקורתית״

המטפלת: ״גם לאחותך היא התנהגה ככה?״

אני: ״לא , כי בהתחלה אחותי הייתה ילדה די טובה והיא הייתה רזה״

המטפלת (סופקת כפיים) : ״אז בגלל זה היא פחות ספגה ביקורת?״

אני: ״כן נראה לי״

המטפלת: ״לפעמים זה קשור לדברים הכי לא קשורים, יש מצב שנולדת הזכרת חיצונית למישהו משהו, יש מישהו שנראה ככה כמוך במשפחה?״

אני: ״לא ממש, אני ואחותי קצת דומות אבל זה איזה שילוב בין הצבעים של אמא לתווי הפנים של אבא״

המטפלת: ״את מכירה את סיפור הלידה שלך? מה קרה שהביא אותך לאמא שלך, באיזה מצב היא הייתה״

אני: ״אני יודעת שהיא הייתה מאושפזת 4 ימים בבית חולים עם צירים עד שנולדתי״

המטפלת: ״יש מצב שהיא שנאה אותך, כי בגללך היא סבלה.

אמא שלך היא קצת מופרעת, היא אומרת דברים קשים, היא עושה דברים קשים״

אני: ״היום היא הרבה יותר רגועה״

המטפלת: ״תחשבי שזאת לא האישה שילדה אותך.

האישה שילדה אותך היא ביקורתית מאד, אלימה״

אני: ״אני חושבת שהיא הייתה גם בודדה, היא אמרה שאבא היה פחות מעורב והיא הייתה די לבד״

המטפלת: ״תחשבי על זה, אישה צעירה עם ילדה ראשונה שאומנם היא הייתה מורה אבל כלפי הילדים שלה היא לא הייתה איזה אמא למופת.

אלו לא דברים שפתאום נוחתים, הרבה דברים הצטברו.

ללדת ילדה זה מפחיד והיא מרגישה בודדה ואולי חמתה הייתה ביקורתית כלפיה״

אני: ״אני כן זוכרת שסבתא שלי השניה כן הייתה נוכחת בשנים האלו בחיי״

המטפלת: ״אז יכול להיות שאמא שלך לא תפקדה טובה, יש מצב שסבתא נתנה לך חום ואהבה, לי נשמע ככה שהיא הייתה בדיכאון אחרי לידה ולא טיפלה בעצמה שהיא הסתכלה עליך ולא אהבה אותך.

אני בטוחה שאמא שלך הייתה במצב רגשי לא טוב וזה שסבתא הייתה צריכה להיות שם הרבה זה מוכיח את זה.

אם תנהלי איתה שיחה אולי תדעי מה היה לה בינה לבין אבא שלך, בינה לבין המקצוע שלה, בינה לבין העולם, מה היה המצב שלה שהיא נכנסה להריון, מה היה בלידה, שהיא ראתה אותך בפעם הראשונה מה היא חשבה, אולי היא חשבה -״מה זה הבת שלי לא דומה לי בכלל״, ומה שקורה הורה עובר עם עצמו תהליך והיא לא עברה כלום אנחנו יודעים את זה וגם אח״כ שהיא הייתה מעיפה דברים מהשולחן, זה לא אדם שמנהל עם עצמו שיח, -״רגע אני לא יכולה להשאיר את הבנות שלי בלי אוכל וכו׳.

ואני רוצה להבין כי המבט שיש עליך מגיל קטן בהתאם לאיך שהתנהלת בעולם, עד שהגעת לצבא ואח״כ שפגשת את ונוס.

בצבא בפעם הראשונה פגשת אנשים שהסתכלו עליך במבט אחר וכאשר הכרת את ונוס הוא הוסיף מבט מתפעל״

אני: ״אני יודעת שעבורי השירות הצבאי היה משמעותי״

המטפלת: ״את יצאת מהסביבה שלך, של הבית שבו גדלת״

אני: ״הסביבה שלי הייתה מאד רעילה ולא טובה, היו לי פנטזיות שטסנו הרבה לחו״ל, שהמצב שלהם הרבה יותר טוב כלכלית״

המטפלת: ״מה את מקבלת שלא קיבלת?״

אני: ״יותר חוויות כמו שילדים חווים, בילויים משותפים.

גם כילדה קטנה אני לא זוכרת שהיו הרבה כאלה״

המטפלת: ״ואת תמיד חשבת שזה עניין של מצב כלכלי?

אני לא בטוחה שזה רק עניין של כסף לא היה את המשהו המשפחתי החם שמשפחה אמורה לתת.

כי אפשר ללכת לטייל ברגל בפארק עם תפוח מהבית ולקנות גלידה בקיוסק לא צריך הרבה אמצעים כלכלים בשביל זה, רק שיהיה חום ונעים, קרבה ורצון.

את זוכרת בית מלא ריבים, צעקות מלא ביקורתיות. אני לא בטוחה שאחותך חוותה את הבית ככה, לדעתילהישפחותענייניםעםההוריםכמושישלך״

אני: ״כן, היא גרה שם עד גיל יותר בוגר ממני.

אני ידעתי עוד במהלך הצבא שרציתי לעזוב את הבית ודיברתי עם חברה וחשבנו איך נעשה את זה ואחותי בכל זאת נשארה שם עד גיל 25 /26״

המטפלת: ״זה משמעותי. הרבה פעמים חיפשנו איזה פגיעה מינית שקרתה לך, זה לא שאני שמה את זה בצד, אבל קרה לך שם משהו חמור ואני לא יודעת אם זה ברמה של פגיעה מינית, כי כמו שאני מכירה נפש לא בהכרח הדבר החמור שקורה הוא הפגיעה של האונס״

אני: ״נכון כי יש הרבה דברים נוספים שנפגעים על הדרך כמו חציית גבולות, כמו אי שמירה ואלו כן דברים שאני באה איתם בוודאות״.

המטפלת: ״איזה חכמה את, תראי איזה אמירה. את אומרת שאם קוראת פגיעה מינית היא לא קוראת out of nowhere, היא קוראת כי לא הייתה שמירה, כי הייתה חציית גבולות ולא היה סדר, כי מישהו הזניח, כי יש מצב שחווית חוויה קשה שהנפש שלך מחפשת סדר - את רוצה להבין למה את ככה, את שואלת שאלות מאד הגיוניות והתשובה שלך היא שלא היה שם אף אחד שילמד אותי, שלקח ברצינות את החלטה שהוא הביא ילד לעולם, שאת אומרת שבך התעסקו מאד עם הגוף ואחותך פחות.

יכול להיות שנולדת, היית תינוקת קצת יותר מלאה, עכשיו תינוקות הם מלאים ואני לא סומכת על הפרשנויות של אמא שלך, יכול להיות הדיכאון לאחר הילדה, זה שהיא הייתה לבד, זה מסר של אדם מדוכא.

הרי היא לא האמא הראשונה שילדה ועבדה ויש הרבה אנשים שעושים את זה אבל החוויה של הבדידות היא חוויה פנימית. ואני מתארת לעצמי שאם אבא לא היה חוזר הביתה אחרי העבודה ומזניח את אישתו עם הבת שלו אז היה לה המון זעם.

יש מצב שהוא היה מאד דבוק לאמא שלו ולא ידע לנווט טוב את המשפחה החדשה שלו״

אני: ״גם נראה לי שהוא לא היה שם גבולות לאמא שלו ולא היה חוזר הביתה או נשאר בבית אחרי העבודה.

אני גם לא זוכרת שהיו לאמא שהיו לנו חברים בגילים שלי בערך, כמו חבריות של האימהות בזכות הגנים וכו׳

המטפלת: ״את אומרת שבא לך לדבר עם אמא, אני חושבת שיש לך צורך הגיוני ואת בכיוון נכון, את רוצה להבין מי זאת האישה שילדה אותך וטיפלה בך בשנים הראשונות ולמה הייתה צריכה עזרה מאסיבית״

אני: ״יכול להיות שגם סבתא שלי היא כזאת שנותנת הרבה עזרה ולמעשה לאמא שלי יחסית די פחות בהשוואה לאחים שלה. אבל שאני נולדתי אז יש פער של שנתיים עד לנכד הבא אחריי ואז נראה לי שסבתא הייתה הרבה איתי, בזמן שהיה לה עוד בית, עבודה ומשפחה לתפעל.״

המטפלת: ״אני רוצה להבין מה זה עוזרת לטפל?

אני: ״אני חושבת שאחרי הגן שהיה מול הבית שלה, סבתא הייתה לוקחת אותי אליה ואז היו מחזירים אותי הביתה וככה כל יום״

המטפלת: ״שאני מחברת את הכל, זה נראה שהיא שנאה וסבלה ממך ולא הסתכלה עליך במבט אוהב, שיש לה משהו כלפיך מלא בזעם והיא לא ידעה לבטא.

וזה מתחבר למקום הסדיסטי שלך שאת פוחדת לפגוע באנשים שיקרים לך.

אמא שלך הייתה אמורה להיות רכה ועדינה כי ככה מתנהגים עם תינוק, שתביני שגיל 3 היא הוציאה לך את היד מהמקום, זה מאד חמור ברמת ההתנהגות האימהית משהו מבפנים שם אצלה היה מוזן בכמויות של זעם, שנאה ודברים קשים והיא רואה בך כילדה שמנה, לא יפה.

היא לוקחת אותך למקומות שיתקנו אותך. את לא דומה לה, אני מרגישה שזה לא מודע היה לה.

ואת נורא מפחדת שתגיעי בונוס כמו שפגעו בך

אבל את יכולה להיות הורה טוב לעצמך ולמה שחשוב לך.

את לא קיבלת good care, שאמרת שאת היית נועלת את הבת שלך, זה משפט שיצא לך מהלב״

אני: ״כן כי לי לא היה אחד שישמור עליי.

היום חשבתי על זה שבפעם הראשונה שהלכתי לרופא נשים הלכתי לבד, היא לא הייתה שם אף פעם, זה ממש מוזר ולא תקין״

המטפלת: ״חשוב לי שתדעי שאת מאד חכמה ואת חיברת דברים ונופלים אסימונים.

אני חושבת שסבלת בלי שזה הגיע לך, נולדת לאישה במצב נפשי מסוים, במצב זוגי מסוים, חווית מבט משפיל וזה נכפה עליך״

זאת הייתה אחת השיחה היותר קשות שהתנהלו בשנים אחרונות עם אבא שלי.

אבל החלטתי לפתוח הכל בצורה בוגרת והגיונית כדי שהקשר איתו יהיה טוב יותר בהמשך.

היו לי שני תסריטים בראש שעשויים לקרות, האחד כפי שאני מכירה אותו הוא יטיף מוסר, יעליב, יפגע, ישפיל, יצעק וכו׳.

השני שהוא יגיד שהוא גאה בי על ההחלטה ושמח על כך שאני לוקחת אחריות על הכל האספקטים בחיי.

ושאלתי אותו מדוע הוא צריך להיות מעורב באיזשהי דרך בהתנהלות הכספית שלי והוא אמר שהוא לא צריך, ואני כבר להרגע הרגשתי הקלה מסוימת וקיוויתי שאנחנו הולכים על התסריט השני, ואז הוא הוריד את המשפט ״זה לא מעניין אותי״ וזה נורא פגע בי כי הטון שהוא אמר את זה הרגיש ש*אני* הבת שלו לא מעניינת אותו.

ואז אמרתי לו ״למה אתה אומר ככה?״

משם השיחה התדרדרה והיו טונים גבוהים, והוא אמר שאני נבזית וזה רוע לב מה שאני עושה.

בסך הכל אמרתי שאני רוצה לקחת שליטה בלעדית על חשבון הבנק שלי אבל גם אני לא נשארתי חייבת ואמרתי לו שאני מרגישה שהוא בכל הזדמנות שיש לו מתנער מהאחריות ההורית שלו כלפיי, שצורת החינוך שלו כלפיי לא עבדה ואמרתי שברגע שהיו בעיות שלי עם גבולות הוא היה חייב לשים אותם והוא לא עשה את זה ושמעולם לא באת והסברת לי כיצד מתנהלים עם תקציב, הוצאות והכנסות.

אמרתי לו שזה יהיה ממש נחמד שמתי שאבקש עזרה הוא לא יתחיל להעליב, להשפיל, לנסות לחנך וכו׳ כי זה פוגע בי ואחרי זה אני צריכה הרבה כוחות כדי לשקם ולהרים את עצמי שוב על הרגליים.

הוא התחיל לכעוס על כל הפעמים שהם הייתי לא בסדר, שלא הייתי בבית מגיל 15, הוא היה על המנטרות שלו ולא הרגשתי שהוא במקום לנסות לקבל או לשמוע את הצד שלי.

שהגעתי הביתה רציתי קצת למות, לכסוס ציפורניים, לאכול משהו מנחם ולא בריא ולקנות לעצמי משהו ללב הסדוק. ולא עשיתי שום דבר מהדברים האלו.

אם כל הכאב שאני מרגישה עכשיו אני שמחה שעשיתי את השיחה הזאת איתו, כי זה חלק מהתהליך שלי, מול עצמי וגם מולו.

שנכנסתי הביתה אחרי שעיבדתי קצת את השיחה, שיתפתי את ונוס במה שהיה, נורא שמחתי שאני בבית שלי שמגן ושומר עליי, שיש לי יציבות בחיים בשאר המקומות ועשיתי את השיחה הזאת היום ולא לפני 10 שנים שהייתי במקומות הרבה יותר אפלים.

לפני כמה שנים ונוס המליץ לי להפסיק להשתמש בממתיק בקפה של הבוקר, עד אז הייתי שותה קפה עם 2 סוכריות והיו אפילו תקופות של 3 בקפה, הוא אמר שכמה ימים יש טעם מוזר לקפה וזה עובר.

אכן בערך במשך שבוע לקפה היה טעם מוזר ומאז עבורו 5 שנים ואני לא מסוגלת לשתות קפה עם המתקה כלשהיא אם אני ממש מרגישה שאני חייבת משהו מתוק אז אולי תהיה איזה עוגיה או פרי.

הלוואי וכל שינוי שרציתי לעשות ועשיתי בחיים היה לוקח שבוע כדי להטמעה.

השינויים חלקם יושבים איפשהו שם במעמקי התודעה וחלקם אפילו לא.

חלקם נמצאים מתחת לערמות של פחדים, חרדות והמון רגשות שיש חשש לגעת בהם ובצדק.

אבל אני חושבת שצריך להבין שזה פחד ולא לתת לו לנהל אותנו והכי חשוב שאם אנחנו מרגישים שזה גדול עלינו אז אפשר לבקש עזרה.

אני מרגישה לנכון לחלוק את המידע שצברתי עד כה בתחום.

נתחיל מהנתון החשוב מצאת זוג עם חיבור מדליק והכל זורם תזכור שאתה נכנס לסיטואציה בה קיימת דינמיקה זוגית ואתה בא להתארח.

אחרי שהבהרנו את נקודת ההתחלה אלו כמה טיפים חשובים:

* אל! אבל פשוט אל תאחר! תכבד אותם ותגיע בזמן שנקבע, יש בעיה מסוימת שמתעוררת תעדכן.

* אל תשפיל את הגבר שלא באישור או מסגרת הסשן, אין צורך לעקוץ, לרדת עליו להפך תעריך את מה שהוא עובר.

* תשחרר את העובדה שהאישה תבחר בך ותברח איתך לאי בודד זה כפי הנראה לא יקרה כי היא מחפשת סך כאב/ שליטה/ התמסרות שכנראה ולא תוכל לעמוד בו.

* תדע ללכת בזמן לאחר האקט וקח בחשבון שהם צריכים עכשיו את הזמן האינטימי הזוגי שלהם. 

* תכבד את הזוגיות שלהם, תהיה אדיב איתם ולמחרת לשלוח הודעה נעימה גם אם אין כוונה למפגש נוסף.

* תביע את הצפיות, גבולות שלך ותבקש לדעת מהן הציפיות והגבולות שלהם.

זהו לבינתיים ייתכן ויהיה המשך 

אז בין כל הפיצות וההמבורגרים שראיתי בשעות האחרונות כאן.

זה הניסיון הראשון שלי לראמן

יצא שברביעי שעבר לא הגעתי לפגישה בגלל הטיול לצפון ובמקום מסוים טיפה הוקל לי, אבל שיצאתי מהטיפול הרגשתי שהיה טיפול מועיל וטוב.

אני מעדכנת את המטפלת על הטיול בצפון ושמתי לב כי ברגע שעובר פרק זמן בין סקס לסקס אז כאשר אנחנו עושים סקס הגוף שלי מאד מגורה ואני גומרת ממש מהר תוך כמה דקות ספורות ואלו אורגזמות קטנות ולא מאד מספקות.

וחשיבות הרצף היא קריטית לא רק נפשית אלא גם גופנית.

עשיתי הקבלה על אוכל שכמו שבנאדם מאד רעב הבטן מקרקרת, הראש כואב וכל הגוף שלו צועק על כך שהוא צריך לאכול משהו, החשיבה לא מפוקסת ואז הוא אוכל משהו קטן רק כדי להשקיט את הגוף.

המטפלת אומרת שהאורגזמה הזאת היא מתוך חסר ופחות ממקום של עונג.

אני: ״אני לא בטוחה שאין כאן מקום של הנאה זה פשוט נורא מהיר ופחות מאפשר את התחושה לשקוע לתוך העונג״

המטפלת: ״יש הרבה נשים שככה המיניות שלהן היא האורגזמות הראשוניות האלו ללא הבנה שיש את האורגזמות הנוספות״

מדברות על התפנית בטיפול שהתגבשה לאחרונה

המטפלת שואלת האם דיברתי על זה עם ונוס ואמרתי שכן ושהוא לא רואה לנכון לבוא לפגישות.

המטפלת: ״ומה את חושבת על זה?״

אני: ״יש כמה הבטים שאי אפשר להתעלם מהם.

פיזית הוא לא נמצא בטיפול, אבל אני מספרת לו על הפגישה, אני כותבת, משתפת אותו, חולקת איתו לבטים שעולים. הוא כן מאד נוכח מבחינתי בטיפול.
המצב בנינו בשיפור, יש הרבה יותר חיבור, יש אינטימיות, יש מגע, יש הרבה יותר סקס בנינו.
בזמן האחרון הרגשתי שהטיפול לא עושה לו טוב, הרגשתי שיש עליו נטל מהטיפול. הוא אמר כמה פעמים שהוא לא מרגיש מטופל כאן, לפעמים הרגשתי שהוא נספח כאן לטיפול.

במקום מסוים אני חושבת שכן צריכה להיות פגישת סיכום אבל לא חייב. ואולי הוא עוד לא מוכן לזה עדיין.״

המטפלת: ״ומה את חושבת על זה שהוא לא היה מטופל כאן? שאני לא ראיתי?״

אני: ״אני לא יודעת להגיד על זה יותר מידי, אני יכולה מהנקודת מבט שלי שונוס הוא מאד מורכב, הוא מאד רגיש, ויכול להיות שדברים מסוימים התפספסו קצת.

כי גם הרבה פעמים ונוס חייב דברים מאד מדיוקים ושזה לא ממש מדיוק זה מנתק אותו״

אני מספרת על משהו שגרם לי לחרדה וכמה לילות עם שינה גרועה שהיה לפני הנסיעה לצפון.

אני: ״יש לי המון אישיוז עם כסף, זה מחזיר אותי לכל מיני מצבים שהיו עם ההורים שלי והיום אני מבינה שאני לא יכולה להמשיך להתנהג שזה ״גדול עליי״ ואני צריכה לטפל בזה כמו שצריך וכמו שאני עושה ביתר הדברים בחיי.

אני תמיד מרגישה מבוכה גדולה לדבר על עניינים כספיים, אולי כילדה חייתי בבית שלא היה בו שפע ונורא פחדתי להראות את זה ויצרתי סוג של מצג שווא כדי שלא ידעו.״

המטפלת: ״למי פחדת להראות את זה?״

אני: ״לדעתי לחברים והסביבה״

המטפלת: ״למה חייתם בסביבה מאד אמידה?״

אני: ״לא במיוחד, אפילו שאני חושבת על זה רוב החברות שלי גרו בדירות ואני גרתי בבית פרטי״

המטפלת: ״אז למה זה מצג שווא?״

אני: ״כי אולי לא היו קונים לי יותר מידי כילדה, אני אפילו לא ממש יודעת להגיד מה היה מצבם הכלכלי אז.

אבל לפני כשבועיים בזמן שעשיתי את החישובים הכספיים שלי ועלתה לי מחשבה קשה, בגיל 16 שהתחלתי לעבוד אבא שלי פתח לי חשבון בנק והביא לי כרטיס אשראי ואני זוכרת שיצא לי איזה חשבון של 1200₪ שזה המון המון כסף שילדה בת 16 מוציאה בחודש ואני אפילו לא ממש זוכרת עבור מה זה היה ואני לא זוכרת את התגובה של אמא שלי, את אבא שלי אני מבינה בעצם אני לא מבינה את ההזנחה ההורית שלו. אבל עכשיו שאני מסתכלת על המקום של אמא שלי ואני חושבת לעצמי איך היא מאפשרת לדבר כזה להיות, כי ברגע שקורה דבר כזה וזה לא מגיע ממנו היא הייתה צריכה לבוא ולהגיד -״לא אין מצב שאת מוציאה בחודש 1200₪ את לא מרוויחה סכום כזה, פה עוצרים! עושים כרטיס עם הגבלה משנים תוכנית אבל אף אחד לא עשה את זה.״

המטפלת: ״אף אחד לא שם גבול״

אני: ״אני זוכרת שעד גיל 25 חיית בעולם הזה בלי להבין איך באמת מתנהלים כספית, עד אז לא הבנתי שהכסף שלי הוא קודם כל לשלם חשבונות, התחייבויות, מחייה ורק אז ממה שנשאר אם נשאר אני יכולה לבזבז על מה שבא לי.

ועד גיל 30 פלוס כל פעם להתעסק עם החשבון בנק, לבדוק מה המצב וכו׳ אני כל הזמן בתחושות מאד כואבות סביב זה, קשה לי לדבר על זה, אני מעדיפה לדחות את זה במקום להיות כל הזמן על הדברים כמו שאני יודעת מה חסר וצריך לקנות בבית או מה מצב הכביסה, ככה לדעת מה ההוצאות שלי ומה המצב בחשבון וזה משהו שמאד קשה לי איתו.״

המטפלת: ״קשה לך החשיבה על או לדבר על זה?״

אני: ״גם וגם ואולי בעיקר כי מביך אותי לדבר על זה, גם לדבר עם ההורים שלי על זה, אז תמיד יהיו שיחות כואבות שאני מבזבזת מלא כסף וכו׳.

ושאני שואלת -״רגע אבל מה לא נכון בחשבון שלי, ועל מה אני מבזבזת הרבה כסף״ וכל הזמן סיסמאות ריקות מתוכן ועל מה לטענתם אני מבזבזת הרבה.״

המטפלת: ״זה על אז או היום?״

אני: ״זה על כל השנים כי אני אף פעם לא מצליחה לדבר איתם על זה. אני כועסת עליהם כי אני היום משלמת מחיר כבד על כל מה שהם לא דאגו על זה אז.״

המטפלת: ״לא לימדו אותך לקחת אחריות, לא לימדו אותך לנהל את זה, איך מחשבים״

אני: ״שלא מוציאים יותר ממה שמכנסים״

המטפלת: ״הכרטיס אשראי ההוא היה על חשבון מי?״

אני: ״על חשבוני, עבדתי במסעדה והיה לי קצת כסף מהסבים והסבתות, זה היה חשבון בנק שפתחו לי״

המטפלת: ״זה לא שאבא הביא לך כרטיס אשראי על החשבון שלו ואת הבנת היום שאת מאד כועסת על ההורים שלך שלא לימדו אותך את הניהול הזה?״

אני: ״כן, שהם עשו דברים כל כך לא אחראים כלפיי, אני כועסת על זה כי אני לא משלמת מחיר על הכוויה שחטפתי מהתנור״

המטפלת: ״מבחינה פיזית את לא משלמת את המחיר, אנחנו לא באמת יודעות אם את לא משלמת מחיר נפשי על כך״

אני: ״נכון״

המטפלת: ״את לא משלמת מחיר על זה כרגע פיזי כי אין לך כוויה או סימן ואין איזה מום בגוף, תמשיכי את המשפט״

אני: ״בהזנחה ההורית שלהם בעניין הכספי אני משלמת מחיר עד היום וזאת הזנחה של שניהם, כי על אמא שלי אני כועסת לא פחות עכשיו כי גם השתיקה הזאת היא אישור להמשיך כך.״

המטפלת: ״זאת הזנחה״

אני: ״היא רואה משהו שלא בסדר שקורה ואת לא מתייחסת לזה.

יש כאן בעיה או שהיא לא מבינה או שהיא לא יודעת או שהיא מעדיפה להתעלם כי זה ייפתר מעצמו.

ואולי זה לא נכון לתת לילדה בת 16 כרטיס אשראי ללא הגבלה״

המטפלת: ״ואיך היא לא חושבת שאת אומנם ילדה בת 16 אבל היא עדיין ילדה שצריך לעקוב אחרי ההוצאות שלה, צריך לתת לה מגבלות מסוימות, צריך לדבר, לבדוק איתה״

אני: ״הרבה פעמים אני מרגישה שהם הביאו אותי לעולם ורק חיכו שאסתכל כבר מהבית״

המטפלת: ״האחריות עליך לא הייתה בראש מעיינם, גם על אחותך?״

אני: ״אחותי בכל זאת נשארה עד גיל יותר בוגר בבית, יכול להיות שגם עליה הם לא לקחו אחריות״

המטפלת: ״לאחותך פשוט היה אותך ולך לא היה מישהו גדול שיכול לעזור עם נסיון החיים שלו, בכל זאת זה עוזר לשמוע ממשהו שחי יותר ממך בעולם הזה ומבין את העולם בדיוק כמוך. ויש מצב שבגלל שהיה אותך שם היא לא הייתה בהזנחה טוטאלית.

איפה זה תופס אותך היום?״

אני: ״הרבה פעמים שונוס ואני מדברים על כסף אני ממש מרגישה איך הבטן שלי מתהפכת ולא נעים לי לדבר על זה אפילו משאלה פשוטה כמו מה מצבי בחשבון, כאילו לא נעים לי לספר לו שבזבזתי יותר מידי כסף.

עכשיו, מעולם ונוס לא אמר לי למה הוצאתי כסף על דבר כזה או אחר וגם אני ככה איתו, אנחנו לא שיפוטיים אחת כלפי השניה.

למשל אבא שלי הוא מאד שיפוטי אני זוכרת שפעם סיפרתי לו שאני עושה טיפול והוא ישר תקף למה צריך לעשות טיפול ושזה סתם ביזבוז כספי, או למה ללכת לחדר כושר ולא לעשות הליכה ברחוב״

המטפלת: ״הוא מאד שיפוטי על הוצאת כסף ומצד שני נתן לך כרטיס אשראי בלי שום אחריות על זה״

אני: ״הוא מעולם לא בא ואמר לי איך עובדים עם כרטיס אשראי ואני עוד זוכרת שאיפשהו אחרי הצבא הוא החליף לי כרטיס אשראי שאפשר לפרוס את החיוב החודשי לתשלומים.

וזה נוראי כי הוא לא מסביר איך לעבוד עם זה״

המטפלת: ״למה הוא החליף לך, את ביקשת?״

אני: ״יש איזה קטע שאמרתי לאחותי על זה משהו לפני כמה ימים ובעצם לאבא שלי יש הרשאה וייפוי כוח לחשבון שלי ואמרתי לה שזאת הטעות שלנו, כי החשבונות שלנו בבנק שלו יש חשבון״

המטפלת: ״והוא מנהל אותו?״

אני: ״לא, הוא לא מנהל אותו, הוא יכול לראות, להעביר כסף וכו׳״

המטפלת: (קצת נדהמת בקול) ״היום בהיותך אישה עצמאית בעלת משפחה משל עצמה?״

אני: ״כן, עם משכורת והכל.

זאת הטעות שלי כי אני חושבת שזה שהוא נמצא שם בסביבה ואם הוא יראה שיש בעיה הוא יעזור, אבל זה לא באמת נכון, כי הוא לא יעזור בטח אם לא ביקשתי וגם אז הוא יכול להוציא את הנשמה עד אז.״

המטפלת: ״הציפיה שלך היא שהוא יעזור? הוא עובד בנק?״ֿ

אני: ״לא, אבל יש לו חשבון עסקי שם, בזמנו היו כמה הטבות סביב זה, הוא מכיר את כולם וזה ככה מאז שהחשבון נפתח״

המטפלת: ״הוא אמר שהוא נשאר בחשבון כי אם תהיה בעיה אעזור״

אני: ״לא״

המטפלת: ״זאת פנטזיה שאת המצאת?״

אני: ״אולי וגם אחותי״

המטפלת: ״יש בבית איזשהי אמירה שאבא אחראי על הכסף, אבל גם את וגם אחותך בעלות משפחות משל עצמכן. ונוס יודע מזה?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״והוא לא הרים גבה מזה?״

אני: ״הוא תמיד מרים גבה על זה. אני עכשיו מבינה שזה ממש לא נכון לעשות את זה.

אני נאחזת במחשבה נאיבית שבגלל שהוא מכיר שם כל מיני אנשים אז יש לנו כל מיני הטבות ועכשיו שאני חושבת על זה אני לא בטוחה שזה בהכרח נכון״

המטפלת: ״את מבינה שאין שום היגיון שקשור לתפיסת מציאות יומיות של אנשים, את מבינה שחשבון בנק הוא דבר פרטי כמו ארון בגדים, את תאפשרי לאבא שלך להסתכל לך בארון בגדים?

את תרגישי בנוח שהוא נכנס אליך הביתה ופותח את הארון בגדים מבלי שהוא אומר לך״

אני: ״אני חושבת שזה היה לי מוזר, אולי פחות מוזר לי בקשר לארון אבל אם הוא נכנס לחדר השניה ומתחיל לחטט בדברים ובמגירות הייתי מרגישה לא בנוח״

המטפלת: ״ואם הוא היה פותח את המקרר שלך, מבלי שהוא אומר כלום.

לא כשאת בבית והוא אומר שהוא מוציא חלב לקפה.

את לא בבית שלך והוא נכנס ופותח מקרר, עזבי את הויברטורים בחדר השניה, אני בכוונה הולכת על משהו כללי. מקרר עם אוכל בלי שאת בבית ובלי שאת יודעת, את מרגישה נינוח עם זה?״

אני: ״לא, זה היה לי לא נוח״

המטפלת: ״כשפותחים חשבון בנק עד גיל 18 צריך שיהיה שם אדם מבוגר ובעצם הוא נשאר ככה אצלך בחשבון״

אני: ״הוא לא עושה כלום, אבל אני מרגישה שזה כובל אותי מלקיחת האחריות שלי על זה״

המטפלת: ״בגלל שהוא שם על החשבון בנק הזה, אז האחריות היא עליו ולא עליך״

אני: ״אני מבינה שזאת טעות לחשוב ככה״

המטפלת: ״אבל יש מצב שזאת המחשבה שהוא המבוגר האחראי שהוא עוקב לי אחרי החשבון ואם יש בעיה הוא בטוח יגיד, או אני יכולה לסמוך שזה לא בניהול שלי אז אני רגועה.

ולמה ונוס היה מרים גבה מה הוא היה אומר?״

אני: ״הוא לא הבין למה זה בכלל ככה, בהתחלה היה איזה הטבה של חשבון משפחתי פתור מעמלות ומשהו כזה״

המטפלת: ״יש כאן עניין של סוגיית גבולות סופר רצינית שאת תוהה לגביה״

אני: ״זה נוחת לי עכשיו״

המטפלת: ״וזה נחת לך לבד, את הבאת את זה לכאן, מתי זה התחיל?״

אני: ״לפני שבועיים, בעקבות חישוב כלכלי שעשיתי עם ונוס ואז הבנתי שהאשראי שלי מאד גבוה ביחס להכנסה שלי כרגע.

וונוס בניגוד מוחלט של 180 מעלות מאבא שלי שבמצב כזה היה ישר מטיף ונותן על הראש, ולמה קנית את זה ולמה בחנות הזאת, בחנות ההיא (שזה יכול להיות בקצה השני של העיר או במקום שלא יוצא להגיע לשם) זה יעלה פחות. כל מיני התנהלויות כל כך שגויות ולא נכונות.

אז ונוס ואני עברנו על ההוצאות מסודר ושאני עושה את זה אני מרגישה בשליטה על ההוצאות, אני מבינה יותר לעומק איפה יש דברים שאפשר לשפר.

וזה נורא נוח לי, אני מצליחה לצמצם את ההוצאות ולחסוך״

המטפלת: ״ואת עושה זאת ממתי?״

אני: ״התחלתי לעשות את זה קצת לפני החתונה, בערך לפני 7 שנים ואני עושה את זה אחת לאיזה זמן״

המטפלת: ״שונוס ביקש לדעת מה מצבך בחשבון, זה שיח שקורה?״

אני: ״לא כל כך, כי אני מפחדת לדבר על זה״

המטפלת: ״את מפחדת שתקבלי על הראש שאת לא עושה משהו נכון.

אני חייבת שנבין כאן משהו, כי יש כאן בעית גבולות חמורה, את לא שייכת לאבא שלך, את אם כבר לעצמך או למשפחה שיש לך עם ונוס.

הכסף שלך זה הכסף שלכם, את חלק מבית״

אני: ״זה כמו שלא הייתי נותנת לאבא שלי להסתכל לי על רשימת הקניות שלי בסופר״

המטפלת: ״מה זה עניינו? ולמה בכלל הוא חושב שיש לו זכות להסתכל על פרנסה של משפחה אחרת, זה מידע פרטי ואם יש לך מידע שם שאת לא רוצה שהוא ידע?״

אני: ״אני יודעת שהוא לא מסתכל, כי כשהוא כן אז אני מקבלת על הראש למה ככה ולמה ככה״

המטפלת: ״באיזה זכות הוא מסתכל בחשבון שלי בלי לבקש רשות?! ולמה שתסכל לי בחשבון זה אדם נפרד, את כמעט בת 40.

המחשבה הזאת עלתה לך ואני מאד שמחה על כך, כי הטיפול הופך אותך למתכנסת לתוך סלפ של עצמך, לתוך האישה שאת רוצה להיות, בין אם זה החשקים המיניים, איזה אורגזמה את יותר אוהבת ופחות אוהבת, בין עם איזה אנשים את רוצה יותר ופחות בחייך, תזונה, ציפורניים מטופחות.

הבנאדם היחיד בעולם שיש לו נגיעה חוקית והגיונית למצב הכלכלי שלך זה ונוס כי את מנהלת איתו אינטימיות ארוכת טווח ובתוך הקשר הזה כל זוג מחליט איפה הוא שם את הגבולות שלו, יש כאלה שיגידו מה ששלך שלי ולהפך, יש כאלה שיגידו שאני בשירותים, מקלחת אין גבולות ואת יכולה להיכנס ויש כאלה שיגידו מה פתאום אני נועל.

יש כאלה שיגידו כל הפנטזיות המיניות שלי שלך, אני יכול לשתף אותך בכל פנטזיה מינית ויש אחרים שיגידו מה פתאום זה שלי ופרטי שלי.

כי גם בקשר של אינטימיות ארוכת טווח חייב להיות גבולות מדיוקים ומתואמים.

יש כאלה שיגידו שאני לא רוצה שתקרא את הדואר שלי״

אני: ״זה למשל משהו שגם אלנו ככה, מגיע דואר או חבילה והיא תחכה סגורה עד שמי שהזמין אותה יגיע, אני לא אפתח מעטפה, חבילה או משהו של ונוס והפוך.

יש דברים שיש לנו גבולות איתם, אני לא אכנס לו לשירותים והפוך״

המטפלת: ״אני זוכרת ששמעתי כמה פעמים, שונוס באולפן את לא נכנסת, את לא דופקת בדלת, הוא בעבודה כאילו הוא מחוץ לבית.

הרבה פעמים יש לנו גבולות או דברים טובים בזוגיות שלנו שנבנו בשלב בוגר יותר, אבל הסלפ שלנו נבנה פעם מההורים שלנו, הזוגיות שלנו פגשה הסלפ הבוגר שלנו אבל לסלפ הבוגר יש תלות קודמת בהורים או באיזשהם אנשים שהייתי תלוי בהם פעם והרבה פעמים אנחנו מגיעים לסלפ הבוגר עם עניינים לא פתורים מהתלות הקודמת, ההורים שלנו.

ויש שם עניינים לא פשוטים בבית שבו גדלת עם גבולות כי מצד אחד לא הגנו עליך ולא שמרו עליך ואנחנו יודעים שקרו לך דברים מאד לא טובים שאת חלקם אנחנו יודעים ואת חלקם לא.

התנור, היד שיצאה מהמקום, הצעקות, לזרוק את הדברים מהשולחן״

אני: ״שאני חושבת על זה, יש גם כאן עניין חמור של גבולות, כי הדלת שלי הייתה סגורה בזמן שלא הייתי בבית ושחזרתי אז ראיתי את הכל זורק והפוך על הרצפה״

המטפלת: ״כאילו היה גנב, אולי יצא לך לשמוע אבל לפעמים אנשים שחוו פריצה אומרים שזה כמו אונס.

את מבינה שחדרו לך לפרטיות, חיטטו במקומות הפרטים שלך.

המטפלת מספרת על תקרית עם הבת שלה שבגיל הנעורים שהיא על דעת עצמה החליטה לסדר את החדר של הבת והבת שלה כעסה שהיא נכנסת לה לחדר ומסדרת אותו ואחרי פעמים היא דיברה עם הבת והחליטו לעשות את הסידור ביחד.

ואני סיפרתי שאופן טבעי עם הבן של ונוס אמרתי לו שמתי שהוא ירצה לסדר את החדר אני אעזור לו ונעשה את זה ביחד.

המטפלת: ״שחשבתי על המעשה שאני נכנסתי לחדר של הבת שלי שהיא לא בבית וסידרתי אותו על פי הראיה שלי וכמה זה לא בסדר, ואת מתארת מצב דומה רק שלך עוד הפכו, הוציאו את הכעס על דברים שהיית עושה וזרקו דברים בחדר שאת לא בבית, זה נורא.

הסוגיה שאת מביאה היא סוגיית גבולות ואני ממש חושבת שיש לעשות עדכון של החשבון, את לא יכולה שבגיל בוגר לאבא שלך יש הרשאה לחשבון שלך שיש לו זכות להסתכל לך בחשבון בלי להודיע לך ובלי שאת נותנת לו רשות ואז זה יהיה באחריותך.

אמרת משהו מאד נבון שזה מקשר אותך לאחריות שלך על הכסף ועל ניהול החשבון.

ואבא שלך מה הוא קשור, זה עוזר בדרך שהוא לא יכול להיות שותף לחשבון שלך, הוא רוצה לעזור אז שישאל אותך -״תגידי את צריכה עזרה״

כמו שאת אמרת לבן של ונוס שאתה תרצה תגיד לי ונסדר את החדר.

הוא גם לא יכול להכניס כסף לחשבון, כי זה לא חשבון שלו, גם עם הכוונות שלו טובות כמו שלי היו בסידור החדר של הבת שלי וגם אם הכוונות שלך לא טובות ולבקר את ההוצאות שלי, אתה לא יכול זה לא שלך.

אני: ״נכון זה ממש לא תקין, כי זה כאילו מוריד ממני את האחריות אבל אף אחד לא יהיו אחראי על הכסף שלי אם לא אני״

המטפלת: ״זה לא תקין כי הוא עושה לך דברים במרחב הפרטי שלך, זה מאד לא תקין. אני רוצה להגיד לך שאפו ענק, את עשית את הקישור הזה כי זה הרגיש לך לא תקין״

לאחרונה הפנטזיות שלי גולשות לכיוונים אחרים, אם פעם הייתי בעיקר מפנטזת על גבר נוסף שבא לזיין אותי מול ונוס היום אני מפנטזת על גבר שמגיע אלינו ואני נותנת לו לשלוט בונוס.

אני מפנטזת שונוס משרת אותנו ומביא לנו משקאות.

שאותו גבר משפיל אותו ואומר לו כמה כיף לזיין את אישתו במיטה שלו.

שאותו גבר מקבל ממני את השלט לטאנס והוא מחשמל לונוס את הביצים.

שאותו גבר מקבל גישה לפלאג האלחוטי ובאחד הימים ונוס צריך להיות עם הפלאג ואותו גבר מחליט מתי להשתמש בו.

שאותו גבר מזין אותי אנאלית הוא שולף את הזין שלו ונותן לונוס למצוץ אותו.

שאותו גבר גומר על החזה שלי ואז מורח את הפרצוף של ונוס על החזה שלי מלא בשפיך.

הפעם בטעם תות 🍓 

📸 מאחורי המצלמה ונוס עם התחת השווה 💖

למשהו גדול עבורי