להיות השמש

הפעם הגעתי לבד

המטפלת: הגעת לבד?

אני: דן לא הגיע כי לא אמרתי לו לבוא, אם הייתי אומרת לו לבוא הוא היה מגיע

המטפלת: באמת? איך את יודעת מזה?״

אני: אני חושבת על זה שאני כל פעם מבקשת ממנו דברים, בטון מתיילד שמעצבן אותו, ״מאמי אתה יכול לעשות…״ במקום להגיד לו ״מאמי אני רוצה שתעשה..״ ואם הייתי אומרת לו היום ״אני רוצה שתבוא איתי לטיפול הוא היה מוצא את הזמן שאין לו ומגיע״      

המטפלת: אבל זה טיפול שלו גם

אני: נכון, אבל הוא כרגע בקריסה של כל המרחבים שלו, הוא עובד בטירוף, מוקדם בבוקר עד מאוחר בלילה, בקושי יש לו זמן למשהו נוסף ועוד הוא לא ישן טוב בלילה.

המטפלת: הוא אמר לך שאם היית אומרת הוא היה בא?ֿֿ

אני: לא לא, הוא לא אמר לי שום דבר.

המטפלת: אז איך את מקשרת את זה? זאת רק ההבנה שלך? הוא לא חשב לעדכן אותי? למרות שזה טיפול שלו גם.

אני: כן, זאת ההבנה שלי, יכול להיות שאני הייתי צריכה לעדכן אותך.

המטפלת חותכת: לא למה את? הוא, זאת האחריות שלו, הוא כתב לי לפני שבועיים, מה שונה הפעם?

אני: אני די בטוחה שאם הייתי אומרת הוא היה מגיע. הייתה לנו שיחה מאד קשה בסופ״ש, על זה שהוא נורא נפגע ממני שבוע קודם, על זה שהוא 70% מחוץ לקשר. היה כן משהו ביום שישי לפני שבועיים שלא סיפרתי עליו, כי כן איכשהו הגענו למרחב מיני, שמתי לו מצבטים וירדתי לו והוא הגיב לזה אבל הוא לא הרגיש לי לגמרי בעניין וזה היה מאד לא מדיוק עבורו, לא הייתי צריכה להשתמש בסקס באותה הפעם, כי זה לא היה נכון, הייתי צריכה לדבר.

המטפלת: לא הייתי צריכה להשתמש בסקס בשביל מה?

אני: בשביל לפתור את הבעיה, של הרצף המיני.

המטפלת: ואז עשית פעולה מינית

אני: כן וזה לא פותר את הבעיה להפך זה מחמיר אותה, כי יצרתי סיטואציה שהוא מקבל סקס, שהוא היה רוצה אבל לא מתי שהוא היה רוצה וזה הגיע אחרי שהוא התעצבן.

כן השבוע אני בסערת רגשות, חרדות, אני לא מקבלת מחזור כמה ימים, למרות שלרוב הוא סדיר, אני יודעת שזה קשור למצב הנפשי שלי.

המטפלת: איך את מתמודדת עם החרדות שלך?

אני: אני לא כל כך טובה בזה אבל אני נעזרת בכלים שגילעד המטפל של דן נתן לו נשימות ותיאור של המקום שאני נמצאת בו כרגע וזה קצת עוזר לי. אבל הנשימות קשות, הלב כואב מאד. ודן עשה משהו שהוא בכל 18 השנים שאנחנו מכירים לא עשה והוא קנה סים לטלפון שלו, מאד היה חשוב לו שלא יהיה לו, באחד הטיפולים אמרתי שמפריע לי שהוא לא מתכתב איתי במהלך היום ולפעמים הפעמים שהוא כותב לי זה מתי שהוא צריך קוד גישה.

המטפלת: איך הוא בקשר עם הבן שלו?

אני: הוא מתכתב במסנג׳ר או בשיחות טלפון, ככה הוא מתקשר עם כולם. אמרתי לו שזה מבאס שבמהלך היום כל פעם שזה מיוזמתך זה רק בשביל הקוד. אז הוא קונה סים כדי לא להפריע לך. אתה מטומטם, תדבר איתי, תכתוב לי, תתקשר איתי במהלך היום, סתם תשלח לי תמונה שגרמה לך לחשוב עליי.

המטפלת: את אמרת לו את זה?ֿֿ

אני: לא, אמרתי לו את זה ככה, אמרתי לו על הפלירטוטים, במהלך הימים האחרונים אני עושה עם עצמי עבודה מטורפת ועוברת על כל הפוסטים שהוא כתב לאורך הטיפול שלנו, עכשיו העניין של הפלירטוטים העלתי את זה ממש מזמן עוד בתחילת הטיפול, הסיפור והמסופר שכל אחד מאיתנו חייב וזה משהו יושם הטעות שלי שלא התעקשתי איתו על זה, אני לא דורשת דברים, ביום יום מולו אני לא דורשת דברים, בסקס אני דורשת דברים, בעבודה אני דורשת דברים.

המטפלת: את ממש לא דורשת דברים.

אני: מולו בזוגיות אני לא מסוגלת לעשות את זה, אני חושבת שמאחורי הסלע הענק שלי, יש עניין של אמון, אני סומכת על דן בהמון דברים, יש משהו באמון שלי איתו ואולי בכלל (מתחילה לבכות) שאני לא מצליחה להגיד לו ״אני רוצה שתעשה ככה וככה״ השבוע הצלחתי לעשות את זה כמה פעמים, בראשון בבוקר אמרתי לו ״אני רוצה שתזמין ויטמינים״ והרגשתי איך אני דוחפת פתאום משהו גדול שכל כך לא קיים שם (שוב בוכה)

המטפלת: מה לא נמצא שם, היכולת שלך לדרוש? היכולת שלך להגיד אני רוצה ש..

אני: כן (קול חנוק) שהוא לא בקונטקסט מיני, או מקצועי כמו בעבודה זה להגיד לו ״דן אני רוצה שתעשה ככה״

המטפלת: ואיך היה לך להגיד את זה?

אני: מאד קשה, הרגשתי שהייתי צריכה לקחת גלולת אומץ כדי להגיד את זה.

המטפלת: וואו, ואיך הוא הגיב?

אני: עשה את זה, שלח לי את ההזמנה, ענייני. ואני הרגשתי וואו, איך המקום הזה כל כך לא מוכר לי, הדבר הזה, הדרך שלי, היכולת שלי לעשות את זה.

המטפלת: פשוט להגיד מה את צריכה ממנו, איך פעם היית עושה את זה שהיית צריכה?

אני: הייתי אומרת לו ״מאמי אתה יכול לעשות הזמנה?״ בסגנון הזה. ולא כמו עכשיו שאמרתי אני רוצה שתעשה.

המטפלת: אני רוצה שתעשה זאת לא אמירה תוקפנית?

אני: לא, רק אמרתי את ה״אני רוצה״ ״תעשה״ ״תזמין״

המטפלת: זה לא תוקפני,כיאלו שתי סטירות, לא אלים אלה פשוט אסרטיבי.

אני: ועוד איזה יום אמרתי לו ״תדליק את האור״ בזמן ששטפתי כלים.

המטפלת: זה היה חדש בחייך?ֿ

אני: כן (ציחקוק קל), ובזכות זה היה איזה עניין ביום שלישי בבוקר שהוא צעק עליי שרציתי לעזור לו והלכתי לעבודה ואחרי כמה שעות כתבתי לו אני לא רוצה שתצעק עליי.

המטפלת: וואו יפה,

אני: שאתה צועק עליי זה גורם לי להתקווץ ולהסתגר ואז אני פוגעת בך בכך שאני לא רואה אותך

המטפלת: וואו, את זה כל הבנת בעצמך?

אני: כן, לקח לי זמן לא הבנתי את זה מידי, אבל הרגשתי איך אני יוצאת מהמקום של הילדה הנזופה ולא רוצה להיות שם.

המטפלת: את לא ילדה

אני נכון, אבל אני לא רוצה שהוא ייתחס אליי כמו ילדה.

המטפלת: אני לא רוצה שתצעק עליי, זאת אמירה מאד מאד לעניין, זאת אמירה של שני אנשים בוגרים. ואיך הוא הגיב?

אני: הוא לא הגיב, הוא לא מתקשר איתי, היום הוא אמר לי ביי בבוקר (ציחקוק) וזה היה הישג. וקצת לפני הטיפול התכתבנו וזה היה נחמד

המטפלת: הוא כתב לך?

אני: לא, אני כתבתי היה משהו סביב בדיקות ואז דיברנו קצת והוא שלח שיר שהוא עובד עליו, ואני כתבתי משהו על חוש ההומור הזה, מה איתו?! אני כותבת הרבה בימים האחרונים בעיקר בשביל עצמי, כדי לייצר רצף של כתיבה, שדברים יהיו כתובים לי כדי שאוכל לחזור אליהם.

המטפלת: יש סלייף שמתארגן ככה, שהוא בעצם נבנה ככה לאט לאט

אני: ביום שישי ישבנו בסלון והוא אמר לי שהוא לא מסוגל לשבת באולפן אז הוא יושב כאן אבל זה לא שהוא בא לדבר איתי, כן… דן שהוא רוצה הוא יודע לחתוך עם המילים שלו, להגיד מילים מאד כואבות.

המטפלת: כן, דן יודע לפגוע מאד חזק במילים, הוא גם כל כך חד בכל מילה שהוא אומר.

אני: כן הוא מפלח בבשר החי, הכי חזק שיש.

המטפלת: וואי וואי, אמרת לו?ֿ כמה כואב לך שהוא מפלח בבשר החי עם המילים שלו? הוא קורא את מה שאת כותבת?ֿ

אני: בטח

המטפלת: הוא חושב שרק את פוגעת בו, הוא חייב לדעת שגם את נפגעת ממנו, הוא מנהל עליך מלחמת חורמה נגד אמא שלו.

אני: אני יודעת, אני מרגישה את זה ופאק אני לא אמא שלך.

המטפלת: בדיוק ואת צריכה להגיד לו את זה אבל אולי את צריכה אותי בשביל זה, אני קיוויתי שתבואו היום ואני אגיד לו את זה, אבל הוא מנהל נגדך מלחמת חורמה של תינוק נגד אימו.

אני: הוא לא מסוגל לעשות את זה מולה

המטפלת: ברור, הוא עושה את זה מולך, למה הוא לא עושה את זה מול אמא?ֿ

אני: זה קשה נורא

המטפלת: זה נורא קשה ואפילו כל שנות הטיפול שלו לא עזרו לו לעשות את זה

אני: הוא כן בסוג של יחסים הכי תקינים איתה

המטפלת: עד שהוא לא יבין שהוא צריך לסגור את הדבר הזה כי עד שהוא לא יסגור את זה הוא לא יצא מהלופ הזה.

אני: הוא עושה הרבה דברים שפוגעים בי ואני אפילו לא מדווח את זה

המטפלת (מרימה את הקול): את לא לוקחת את זה כנתון בכלל, כאילו זה לא דאטה. יש דאטה שיורד גשם וצריך לקחת מיטריה או שיש פקק ונוסעים בדרך אחרת.

ויש נתון שאת נפגעת מדן המון פעמים וזה בחיים לא עלה כאן, אני שאלתי כל כך הרבה פעמים מה את מרגישה עם מה שדן עשה או אמר ואת אמרת, אני מרגישה שהוא צודק, אני הפלתי אותו ואלו ההשלכות את מבינה שהוא התנהג בצורה כל כך פוגענית, כואבת וחותכת כי הפלת אותו. אבל שניה לפני כן את לא הבנת שהפלת אותו בשניה הוא פילח בבשר את התקווצת, נחנקת מרוב אימה, קפאת במקום, הפסקת לנשום ואז זה צריך לתאר. כיאלו מה שהוא עושה לא פוגש כאן כי את בדמות האמא שרק פוגעת ולא נפגעת אבל את לא האמא. את בת הזוג שלו ואתם במערכת יחסים הדדית.

אני: שדיברנו עלו השלושה שלבים לסליחה, מה הפגיעה, מה ההבטחה והתמדה.

המטפלת: הוא צריך לעשות בדיוק את אותו הדבר לגבי עצמו

אני: אני רק השבוע הצלחתי להגיד לו ״אני רוצה שתעשה״… ״אל תצעק עליי״ וזה כל כך לא קיים בי המסלול הזה וזה קיים בי בעבודה, תיאורי התנהלות מהעבודה, מגיל 18 בערך אני מנהלת דברים, בצבא הייתי מנהלת כוח אדם, אח״כ בתי קפה וברים אני כל הזמן מנהלת דברים. עכשיו דן יושב כאן וחושב לעצמו ״רגע היא כל החיים בתפקידים ניהוליים כאלה ואחרים, איפה היא פה מהנהלת את החיים שלנו?!״

מעבר לעבודה, אני מנהלת את משק הבית זה התחום שלי, כל הניהול זה אני בישול, קניות סופר ועוד דברים שצריך לבית או בכלל, אני יודעת בדיוק מה חסר ומאיפה להביא זה לגמרי שלי. נכון לפעמים אני נופלת בזה ושוכחת משהו והוא מתעצבן כאילו מה קרה.

המטפלת: זה יכול לקראות גם מנהלים יכולים לעשות טעות, ״נכון אני אחראית על זה פישלתי״ הרבה פעמים שאלתי מי מנהל את זה בבית ולא הכרזת שאת מנהלת את זה, מי יודע מה חסר כרגע.

משהו קורה לך אל מול דן, את גם פוגשת שם את אמא/ אבא שלך.

אני: כן מאד את אמא, אמא שלי היא דומיננטית אבא שלי לא, בשלב בוגר יותר היו לי קונפליקטים איתו סביב הכסף. ומגיע עם סיסמאות ריקות מתוכן ״את צריכה להגדיל הכנסות ולהקטין הוצאות״ אוקיי אבל אני בת 16/23/30 ואתה אבא שלי שמעולם לא לימדת אותי לעשות את זה, הבנאדם היחיד שלימד אותי לעשות את זה היה דן, לשבת עם הפירוט של האשראי לעבור סעיף סעיף כדי לדעת כמה בדיוק אני מוציאה על כל דבר.

המטפלת: דן עשה הרבה פנקציות הוריות

אני: כן הרבה

המטפלת: והוא מזכיר לך את אמא שלך, הוא שם עלייך את הדמות של אמא שלו ואת לגמרי מרגישה שזאת אמא שלך ולכן את משתתקקת ומתה מפחד.

אני: כן, כי אף פעם לא צפיתי את התגובות שלה, היה לי קשה, מצד אחד היא הייתה מאד דורשת ומצד שני מאד מזניחה.

המטפלת: מה הכוונה דורשת?

אני: שאני אכין שעורים, שארד במשקל אבל אין לי אוכל בבית, זה לא שלא עשו סופר אבל אוכל חם לא היה בבית, אני זוכרת שהייתי מכינה מנה חמה ופיצה מקפיצה זה בסדר אבל לא מספיק בטח לא אם זה הדבר היחיד לאכול.

המטפלת: זה נראה שהיא לא הייתה דואגת לזה, נגיד מתקשרת ואומרת ״חמודה לא הספקתי להכין, יש במקרר פיצה מקפיצה תחממי לך״ זה שהיא בכלל לא שואלת ומתעלמת מהעובדה שהילדה חוזרת הביתה והיא ואחותה הקטנה צריכות לאכול זה הזנחה, הזנחה של ממש והתגובות שלה שהיא מוציאה לך את היד מהמקום.

אני: כן אלו לא דברים פשוטים שעברתי, עכשיו יש לי שאלה אלייך כמטפלת, אני נמצאת כאן כבר איזה זמן ואת מכירה אותי די טוב לדעתי, אני רוצה לדעת למה זה קורה לי, למה אני אומרת/ רוצה משהו ויוצא אחרת? אני לא מצליחה להבין, אני חוקרת עם עצמי בטירוף ולא מבינה מאיפה זה קורה.

המטפלת: עשית ממש עבודה עם עצמך

אני: כן, עכשיו אני תוהה למה זה קורה מול דן, שאני אומרת לו בסדר אני אתקן, אעשה ככה ואני מצליחה לעשות את זה למשך זמן מסויים ואני מפילה את זה. זה לא מצליח לצבור קילמטרז של ביצוע

המטפלת: מה את חושבת על זה? אני אענה לך אבל מה לדעתך קורה לך באותם רגעים שאת אומרת ״אני מבינה מה חשוב לו/ מה הוא מבקש, אני מסכימה לזה, נגיד לרצף המיני את הסכמת לזה?

אני: כן בוודאי, לא הצלחתי ליישם את זה. אני אוהבת את מה שזה נותן לי, האווירה בבית, המתח המסתורי סביב הסקס.

המטפלת: את הסכמת לכך שכל כמה ימים יהיה משהו מיני בניכם, אפילו לכמה רגעים, את זה שזה צובעת את האווירה בבית זה נקרא סקסווליציאה אבל מה שתיארת זה סקסווליציה שהבית נצבע בגוונים מיניים נרחיב על זה בהמשך.

אבל אני רוצה רגע לחזור לזה שאת שומעת את דן אומר שהוא צריך רצף מיני וזה נראה לך כמו משהו שאת יכולה לעשות

אני: הרבה זמן שאני לא מצליח לשמור על רצף, או על כל מיני דברים שאנחנו רבים עליהם, אני עושה את זה איזה פרק זמן ואז עוזבת את זה.

המטפלת: ולמה זה קורה לדעתך?

אני: לדעתי יש משהו של הפנמה מסויימת שלא לגמרי אני מצליחה ליישם

המטפלת: כי מה? את לא מספיק חכמה? כי את זורקת זין על דן? כי לא בא לך לשתף פעולה עם הטיפול? לא מעניין אותך התהליך הזה?

אני: לא זה לא אף אחת מהסיבות שציינת, אני באמת לא כל כך יודעת, ושואלת את עצמי לגבי זה, אני תוהה ביני לבין עצמי האם זה חוסר רצון, אבל חוסר רצון של מה? בדן/ בטיפול/ בהצלחה של הטיפול וזה לא אף אחד מהאלו אז אני לא מצליחה להבין. אני לא מוצאת היגיון.

המטפלת: ומה את יודעת על מצבים של חוסר היגיון? שום היגיון חיצוני לא מסביר את זה?

אני: אני לא יודעת כלום

המטפלת: מה שאנחנו על מצבים כאלו, זה נופל לנו על מקום רגשי, נפשי קדום, שאני עושה איזה מאמץ תקופה, מאמץ חיצוני, איזשהו תזכורת כמו ללכת היום לחדר כושר היום, וכמה שלא בא לי לעשות את זה, ומחפשת תירוצים למה לא ואז פשוט עוזבת את זה נותנת לזה להתאדות. המקומות האלו שאני חושבת עליך, הרי כל מה שקשור לדן מאד חשוב לך, אני יודעת להגיד בוודאות שאם יש משהו בעולם הזה שנוגע לך בנפש בצורה העמוקה עמוקה זה כל מה שקשור לדן, אני תמיד רואה את הכאב בעיניים שלך שהוא מתפוצץ עליך ואת אומרת במילים אחרות, אין לי מושג למה אני עושה את זה, הרי אני יודעת כמה אתה חשוב לי וגם אני יודעת כמה הוא חשוב לך, אבל הוא לא לגמרי יודע.

אני: הוא לא יודע?ֿ

המטפלת: כי את משחזרת לו את פצעי הילדות שלו אז לכן הוא לא יודע, למה עכשיו הוא לא מגיע? למה הוא כל כך כועס? הוא מקריס את הכל

אני: הוא אמר שברגע שהוא ירגיש שינוי מהותי הוא יבוא

המטפלת: זה גם הטיפול שלו, הוא לא מגיע כנספח? הוא נפרד ממני? עשינו תהליך פרידה? זה ביני לבינו ואכתוב לו, כל מה שיש לו להגיד למרחב הזוגי שיבוא להגיד.

אני: אני מודה שאני נצלתי את זה קצת עבורי היום

המטפלת: טוב מאד, אני חושבת שאת צריכה את המקום הזה, אבל זה לא עובד ככה ונדבר על זה. מה שאני רוצה להגיד לגבי עניין ההתמדה שיש משהו מאד קדום שהוא מאד פגיע, פגוע בנקודות האלו שדן רוצה ממך, לא סתם על זה הוא פוצץ הכל על רצף מיני, כאילו מה הביג דיל כאן, שאני מפרקת את זה יש ביג דיל עבורו ועבורך, הסיפור המיני הוא סיפור נפשי בניכם ולכן את לא יכולה לשתף פעולה לאורך זמן כי את עושה את זה על ידי מאמץ חיצוני, ולא זה מחובר נפשית וצריך להבין מה יש בסיפור הזה של הרצף המיני של למה את לא עושה את זה, כי בגדול את רואה מהלכים שאת עושה, רגע אני אתפוס אותו בביצים, אתפוס לו את הפטמות הרי במעשה עצמו אין סיפור גדול הרי את גם עושה אותם, הסיפור הוא גדול במהו המקום הנפשי של הדבר ולך יש שם טראומה כמו שיש לדן טראומה ולכן אתם מתפוצצים על המקום הזה.

אני: אני לא חושבת שרק זאת הבעיה

המטפלת: הוא תיאר שהוא עושה את כל המאמצים של מה שאת ביקשת, הוא הוציא את הפלירטוטים כי את זה ביקשת מזמן והוא לא התייחס לזה אולי לא התעקשת על זה.

אני: לא דרשתי את זה וגם עוד דברים שלא דרשתי, כמו העניין של המגע.

המטפלת: איזה מגע? מגע שהוא לא מיני?

אני: כן, תיגע בי, אני חייבת שתיגע בי כל יום, כל היום, אתה רוצה רצף מיני אני רוצה מגע.

המטפלת: אלו דרישות של תנאי, ״אני לא אתן לך כי אתה לא נותן לי״ אלו דרישות של מה שאני צריכה, הצורך הנפשי שלי והצורך הנפשי שלך.

אני: זה כמה שדיברנו על מהו הדלק לאוטו שלי, זה הדלק שלי.

המטפלת: הוא נותן מגע? הוא כתב שהוא נותן

אני: כן אבל די מינורי, אני חייבת הרבה יותר, זה בערך 20% ממה שאני צריכה.

המטפלת: הוא יודע לגעת?

אני: כן בטח (בטון ברור) מאד!

המטפלת: זה לא שאת צריכה ללמד אותו

אני: לא, לא לא, דן מאד מאד יודע לגעת, הוא מדהים

המטפלת: זה משהו שהוא מאד יודע לעשות, לא רק מינית, הוא הפיל את זה עכשיו כי הוא כועס עלייך, הוא לא רוצה לגעת, לא זוכר לגעת, לא מקפיד על לגעת זה לא נכנס לו לריטואל של היום יום שלו כי הוא כועס עלייך, כי הוא לא מעוניין לעשות למענך את זה, מה שקורה לך שאת שומעת את העניין של הרצף ורצף מיני זה נופל לך על הטראומה שלך. את שוכחת לעשות את זה או לא מקפידה לעשות את זה בגלל שזה מקום טראומטי. ותזכורת חיצונית זה עובד כל עוד אין לי טראומה, בתחילת הטיפול אמרת שמאוחרי הסלע שלך יש חוסר אמון, רצף ואמון זאת בערך אותה מילה שיש רצף של דברים יש אמון, כמו תינוק שיכול לסמוך על אמא שלו שהיא תהיה שם בשבילו, איך הוא יודע שהיא תהיה שם, הוא בכה, עשה ככה והיא באה ועזרה לו. ואז הוא לא צריך להתריע בכל פעם מחדש כי מספיק שהוא קצת עושה משהו והיא באה והיא יודעת שהוא רעב, או משהו מציק לו בבטן ואז היא עושה מסג׳ ברגלים.

הרצף יוצר אמון, רצף הוא אחד הדברים הבסיסים להתהוות נפשית, אם האמא הזאת פעם תבוא ופעם לא תבוא, פעם תשקיע ופעם לא, פעם תתיחס לבכי ופעם לא, זה גובל בחולי נפשי, אנשים ממש מפתחים מחלות נפשיות סביב זה, הנפש הופכת להיות מופרעת. ואני באמת חושבת שהנפש של שניכם הופרעה, הייתה הפרעה בהתפתחות הנפשית שלכם בגלל שההורים שלכם לא עשו עבודה טובה בתקופה הינקותית,

אני חושבת שאצלך את אומרת שאמא שלך הייתה מאד דורשת, שתעשי שיעורי בית וכו׳ מצד שני היא הייתה מזניחה שאת אומרת את המשפט הזה אין כאן רצף. היה לך הרבה יותר קל עם אמא שרק דורשת, או רק מזניחה כי אז את יודעת שאין אמא.

מצד אחד היא הייתה מאד חודרנית, את מתארת את האלימות שהיא הייתה באה ובהנף יד זורקת לך את כל הדברים שעל השולחן, צעקות, להוציא לילדה קטנה את היד מהמקום זה מצריך המון אגרסיה, זה ממש מקפיץ אותי גם עכשיו רק מלחשוב על זה, תחשבי על העוצמה שצריך להפעיל על ילדה בשביל להוציא לה את היד מהמקום, את מתארת אישה שהיא לא צפויה.

אני: כן היא מאד לא צפויה

המטפלת: שאת אומרת שאמא היא לא צפויה זה אומר שאין לך רצף, אין לי רצף של אמא, זה פחד אלוהים לגדול עם דמות שאתה לא יודע איך היא תגיב, מצד אחד היא נכנסת לי לבטן, מה לא לאכול, לוקחת אותך לדיטאנית בגיל צעיר ומצד שני לא מכינה אוכל, זה פערים עצומים.

אני: לדעתי יש לה הפרעות אכילה לא מטופלות.

המטפלת: חופשי, יש לה משהו בנפש לא תקין, מאד לא תקין, אני לא יודעת מה את יודעת עליה או על סבתא וסבא ההורים שלה, יש משהו בנפש של אמא שלך שלא גורם לאמון וגם אבא עד שהוא היה נוכח זה כבר היה מאוחר מידי, הוא בדק מה הילדות שלו אוכלות?ֿ

אני: לא, זה לא משהו שהיה שישב על סדר היום שלהם (שקט ואז צחוק)

המטפלת: זה הדבר הבסיסי שיושב להורים על סדר היום. זה כמו לקחת כלב ולא לקנות לו אוכל!

מה שאני באה להגיד שדן דורש ממך משהו שמאד קריטי לו, לנפש שלו, הוא צודק, הרצף זה משהו נפשי שבונה ביטחון ואמון. הרי מה הוא אומר ״אני לא יכול להיכנס איתה למרחב מיני כי אין רצף, היא מפילה אותי בכל פעם מחדש.

אני: כן הרי בכל פעם שאני מצליחה להפשיר ממנו את הקרח, אני נותנת לו תקווה, הוא סומך עליי ואז אני מפילה אותו וחוזרים שוב לאותה הנקודה.

המטפלת: אבל את נמצאת במקום שלך שאין לך אמון, את לא בנאדם שגדל בסביבה של אמון לכן כשאת מבינה שאת פוגעת בבנאדם שאת הכי אוהבת ואני רואה כמה הוא קריטי לך, זה ברור לי שהוא אהבה עמוקה ברמות שאין כאלה וכיאלו אין לו הוכחות לזה ואת צריכה להגיד לו ״מאמי מה שאתה רוצה ממני זה מקום שאני נדפקתי בו בעצמי, אין לי אמון בדמיות ואני מפילה בכל פעם כי אין לי אמון״ כי הפילו אותך בכל פעם.

יש משהו בדן שמזכיר לך את אמא שלך, קודם כל הדומיננטיות, הוא חותך ומפלח בבשר החי, הוא מאד מאד אוהב אותך. וזה אולי מעלה יותר בניגוד לאמא שלך כי לא ידעת שהיא אוהבת אותך

אני: אני יודעת ודן גם מאד דואג לי, אני יודעת איך ההרגשה של להיות אהובה, שאוהבים אותי אבל התחושה שמישהו דואג לי זה משהו שאני לא מכירה.

המטפלת: זה משהו שמתקן לך את הבית שבו גדלת לכן דן הוא כל כך ייחודי לך נפשית ומצד שני הוא עושה לך את מה שאמא שלך עשתה לך, הוא צריך להבין את זה. שכמו שהיא נכנסה לך לתוך הצלחת והעליבה אותך ואז הוציאה לך את היד מהמקום היא הייתה ביקורתית מאד כלפיך, מאד מבהילה ומבעיתה. אני רק זוכרת את הסיטואציה שתיארת שהיא העיפה את כל השולחן זה פחד אלוהים זה ממש מפלח בבשר החי כמו שדן עושה לך וזאת טראומת ילדותך ואת הופכת להיות קפואה לגמרי.

אני: כן, גם לדן יש את העניין הזה שהוא לא סומך על אף אחד, אני חושבת שאצלי זה משהו שעוד קודם שאני מעולם לא סמכתי עליכם לדעתי.

המטפלת: אני חושבת שגם אצל דן זה ככה גם הוא לא סמך על אחרים, לילד אין מושג שלא ככה מתנהגים בעולם. סבתא שלך ידעה דברים

אני: כן, אבל סבתא שלי הייתה עסוקה עם אחות של אמא והילדים שלה שהיו לא בסדר, עם כל מיני הפרעות, פיגור, סכיזופרניה

המטפלת: יש שם הפרעות נפשיות קשות

אני: כן, זאת אחת הסיבות שאני לא מביאה ילדים, כנראה שזה בגניטקה. זה אחות של אמא ואולי עוד אחות נוספת, שלושת הילדים שלה ועוד נכדה של סבתא שלי.

המטפלת: מה היה שם בבית של אמא?

אני: הם לא מדברים על זה כל כך, סבא שלי נפטר שהייתי בת 10, הוא היה נגר ולא היה הרבה בבית ולא כל כך הכרתי אותו.

המטפלת: אני שומעת אותך היום ויוצאת ממך חוכמה מבריקה כמעט תמיד שדן לא כאן, לדן יש יכולות להשתיק כמעט כל אדם, מעבר לזה שהוא סופר חכם, הוא רהוט בשיח ואם אני לא מדייקת הוא מיד תופס את זה.

אני: כן לגמרי, הוא מריח את זה עוד לא שזה קורה.

המטפלת: הוא לא נותן לאנשים צ׳אנסים, הלקוח הזה אמר לו משהו והוא פסל אותו, אפילו אני לא תמיד נינוחה מולו כי צריך להיות מאד מדויקים לו.

אני: כל מה שלא מדיוק זה מאד קריטי עבורו

המטפלת: בדר״כ זה קריטי זה משהו שקשור לחוויה ראשונית, שדברים לא מדיוקים לנו, והרדר שלו קופץ בכל פעם שמישהו אומר או עושה משהו לא מדיוק, אני חושבת עליך שאת מגיעה מבית עם ערך עצמי לא גבוה ההפך.

אני: כן אני באיזשהו שלב בניתי לעצמי את הערך שלי, התחלתי להבין שמשהו לא בסדר ואז דרך סקס ומוזיקה התחלתי לעלות.

המטפלת: את לא יכולה להתחרות בדן על מוזיקה

אני: ברור שלא, אבל אני יכולה להבין אותו ובימים האחרונים שהצלחנו לדבר זה היה סביב מוזיקה וזה היה נעים, זה מפרה אותי לפעמים זה קצת חבל שלא מדברים על הפיל בחדר ומדברים על זה אבל בסדר בשביל להתקרב ואז נדבר גם על הפיל.

המטפלת: לא סתם דן מאוהב בך ככה כמו שהוא, כאילו זה לא ברור כמה את מבריקה, זה לא ברור שאת נמצאת איתו.

אני: לפעמים אני חושבת שיש בנו קסם מדהים שעובד ביחד

המטפלת: ביחד כן, אבל שיש קשיים את לא אוטומטית אומרת, רגע אני שווה.

אני: למרות שעכשיו אני כן עשיתי את זה, אחרי שהוא אמר לי את המילים הכואבות נורא.

המטפלת: אני צריכה אותך נותנת פייט, הוא מנסה להיות פחות פגיע מולך אז הוא מוציא מלא חרבות הוא הכי פגיע איתך, הכי זקוק לך בעולם, אם הוא יודע שיש מישהו בעולם שיכול לעשות לו טוב בעולם זאת רק את.

אני: אז איך הוא אומר לי מילים כל כך כואבות שהוא 70% בחוץ מהקשר איתי?

המטפלת: כי הוא רוצה לפגוע בך, הוא כל כך פגוע ממך, מה זה את 70% בחוץ בו כנס פנימה.

אני: קראתי את הדברים שלו מלפני שנה וזה בדיוק אותו המצב ולצערי זה גם היה לפני שנתיים ובטח גם קודם.

המטפלת: זה בגלל שהוא מאד זקוק לך, הרי העומס אדיר וכולם רוצים ממנו דברים, וזאת העבודה שלו והוא מדהים בזה והוא צריך למלא משאבים. ומי בעולם הזה יכול למלא משאבים רק את.

והוא זועם עליך כי את לא נותנת משהו שבקלות את נותנת אותו אבל זה לא נכון זה לא פשוט עבורך לתת את זה.

אני: עכשיו שביקשתי ממנו להזמין ויטמינים זה הרגיש כמו לזרוק את עצמי על משהו שלא קיים שם, ההפנמה הזאת הייתה מאד מפחידה.

המטפלת: הוא מתייחס אליך כאילו את האחראית הבעלתי לדבר הזה הוא אומר ״אני את שלי עשיתי, ישבתי בסלון סידרתי את האור, יזם מגע״

אני: הוא יזם מגע אבל אני לא יכולה להגיד שזה היה מספק וכל הדברים שהוא עשה זה כמו שאני מתאפרת לקראתו, אני קיבלתי בערך 20% מהמגע שהייתי צריכה, אני צריכה עוד 80% מגע.

המטפלת: אוו כל בטיפולים כאן, היה מגיע בנאדם אחד מתלונן על השני תמיד זה היה ככה ואני הייתי מנסה שאת תשמיעי את קולך וכל מה שהיית אומרת זה ״שדן צודק״ ״אני לא יודעת״ אבל רגע מה *את* צריכה זה לא היה עולה, עכשיו אתם לא אמא וילד, שקודם אמא עושה ואז הילד אתם שני בני זוג שווים כל אחד צריך לעשות בתוכו, הסיפור עם הרצף זה האמון שאין לך, לא בדן אין לך אמון, אין לך את זה בנפש. אני חושבת שגם הוא גדל בבית כזה לכן הוא דורש את זה ממך וגם את דורשת את זה.

השלב השלישי בתהליך הסליחה הוא יצירת האמון והתמדה שלא לפגוע שוב.

בשלב הזה לצערי כרגע אין לי הרבה מה לכתוב, כי הוא מתבסס על המעשים שלי שנעשים עכשיו וימשכו לעתיד.

אני כן מודעת לבעיות, מרגישה מתי אני מסתגרת ופועלת כדי לשנות את התגובה הזו.

אני כן צריכה לעבוד על התגובה כדי שהיא תגיעה מצד של הקורטס שבי וזה כרוך בהרבה פילוס בשבילים שמעולם לא נגעתי בהם.

אני מודה לך על התגובה שלך שגרמה לי לבוא אתמול לטיפול עם פטיש 5 קילו ולתת מכה אחרי מכה בברזל כדי להגיע למהות של הבעיות מהצד שלי ולראות קדימה את הפעולות שלי.

אני שמה את הבעיות שלי באור ולא מדיחה אותן כדי שאוכל לתקן אותן מהיסוד.

אני בונה דרך עבורנו כדי שיהיה לנו טוב יותר ביחד ולחוד.

השלב השני בתהליך הסליחה הוא הבטחה לא לחזור על הפגיעה

אני מביטחה 

הייתי רוצה להבטיח שלא אפגע שוב אבל ייתכן ואפגע, אני כן מביטחה שאעשה הכל כדי להימנע מפגיעות נוספות.

אתמיד בכל מה שאני אומרת ובמידה ולא אצליח אעדכן ואדאג לחזור להתמדה

אני מבטיחה שאפסיק להתנהג כמו ילדה קטנה שפוחדת מהעולם ולא יוזמת מהלכים.

אנהל את החיים כפי שהייתי רוצה לחיות אותם איתך.

אשמור על רצף מיני, אינטימי וזוגי לאורך זמן ואם ארגיש שאני צריכה הפסקה אעדכן אותך אבל אשמור על כך במרחב הזוגי שלנו.

שלא אנטוש אותך!

שלא אכנס למרחב מיני ללא רצון, הסכמה וללא אפטר קייר.

שלא אשתמש בסקס כמפלט לבעיות שקשה לי לדבר עליהן.

אהיה קשובה לרצונות שלך תמיד. 

אגיד מה אני רוצה שיהיה, מה חשוב לי ומה פחות חשוב כדי שתוכל להיות יותר ממוקד בדברים שאני רוצה.

לא אתן לך להרגיש בודד

אני מבטיחה שגם שיהיה לי קשה וכתגובה טבעית אסתגר אדווח על כך.

אשמור על מגע בתדירות גבוהה מכיוון שאני יודעת כמה שהוא חסר לך ולי 

אקדם אותנו להגשמה של הפנטזיות תוך כדי שמירה מוחלטת אחת על השניה.

אני מבטיחה להחזיר לך את היכולת להאמין בי.

בשיחה האחרונה שניהלנו עלו שלושה שלבים בתהליך הסליחה השלב הראשון הוא ההבנה של הפגיעה.

אז מה בעצם עשיתי

ריסקתי שוב לרסיסים את האמון שקיבלתי על ידי כך שלא התמדתי ויצרתי רצף של סקס ומגע מיני, אינטימי ובכלל אווירה או התכוונות לאינטמיות.

השמטתי בפעם המי יודע כמה, את המרחב המיני, לא העלתי שום דבר בקשר לזה ופשוט די הנחתי שדברים יקרו מעצמם ללא יוזמתי.

לרוב בתחום הזוגי אני נוטה לזרום עם דברים ולא להחליט מה עושים ולנהל אותם כפי שאני יודעת לעשות בשאר התחומים.

לפני כשבועיים שכן הגענו למרחב מיני שהוא לא היה בכוונות הנכונות אילצתי אותו לעשות משהו שהוא לא רצה ולא הרגיש בנוח איתו ולקח לי זמן להבין ולהפסיק.

השתמשתי בסקס כדי לפתור בעיה גדולה יותר והתחמקתי משיחה כנה, כואבת ואמיתית.  

אני משתמשת בסדיסטיות שלי בצורה פוגענית ולא אחראית, אני לוקחת לקצה ואז זורקת במקום לתפוס

רוצה שלאהובי יכאב בטירוף מאהבה שלו אליי, שהוא מתייסר אני מרגישה שקט מסויים אבל אז אני פוחדת שהוא יכאיב לי אז אני מכאיבה קודם ושומטת אותו ברגע שהוא הכי זקוק לי.

יש לי את כל האמצעים והאפשריות להכיאב בצורות ודרכים שפויות ואני בוחרת שלא לעשות כלום ולתת לדברים ובעיקר לזמן לחלוף.

לוקח לי זמן להבין דברים מהותיים, המון זמן.

אני מעיפה לו את היד מהחזה באופן קבוע, כי אם אתן לו לגעת בקלות בכל פעם שהוא רוצה הוא יאבד בי עניין, אהיה מובנת מאילו עבורו והבעיה העיקרתי שאני לא מנהלת את זה ומידי פעם כן מאפשרת מגע או שיח מיני סביב האיסור הזה.

המצב ככה כי אני הובלתי אותנו לשם, אני רוצה משהו אחד ומובילה למשהו אחר.

ברגע שאנחנו עושים סקס אז הסקס משכיח ממני את הבעיות, הפגיעות ואז אני חוזרת לסורי. וכך התיקונים לא מחלחלים פנימה לתוך הנפש שלי.

אני לא רוצה לפגוע ככה ומצד שני לא יכולה אחרת, יש בי כמויות עצומות של אלימות לא מאוזנות שיוצאת מכל עבר וגורמות להמון פגיעה מסביבי.

הבדס״מ יוצר לי בילבול מסויים מכיוון שהוא נותן פלטפורמה לסדיסטיות שבי אבל עם הכוח חייבת לבוא האחריות והיא מהותית כדי להמשיך.

נמאס לי מהאישה הפסיבית הזאת, שאני לא באמת מכירה אבל היא כל הזמן צמודה אליי.

נמאס לי מזאת מתכוונת לדבר אחד ובסוף עושה דבר אחר.

נמאס לי מזאת שלא לוקחת אחריות על החיים, למרות שדי חלאס עד מתי?!

נמאס לי מזאת שיש לפניה חיים מטורפים והיא לא טורפת אותם בשתי ידיים, למרות שהיא סופר רעבה.

נמאס לי מזאת שמפילה דברים מהותיים באופן שיטתי.

נמאס לי מזאת הכל נורא גדול עליה למרות שאין סיבה.

נמאס לי מזאת שלא לוקחת יוזמה על המיניות שלה, למרות שהיא פצצה הורסת.

נמאס לי מזאת שיושבת על הגדר ומחכה ומחכה ומחכה...

נמאס לי מזאת שיודעת בכמה וכמה תחומים להיות סופר יעילה, אפקטיבית, לקדם מהלכים, לפתור בעיות אבל בזוגיות הדברים האלו לא באים לידי ביטוי.

אז כמה דברים לפני הכל, אני מקווה שהצלחתי להעלות את הדברים כמו שצריך, זה ממש לא משימה פשוטה ומצריכה המון אנרגיה, ריכוז וסבלנות.

ובנוסף אני עוד מתרגלת למחשב החדש ומעבר מ pc ל mac שזה גם לא פשוט.

אני: המצב די חרא.

המטפלת: ידעת שאת באה לבד?ֿ

אני: כן, קראתי את הפוסטים שלו שהם המיילים אליך, אבל הייתה לי איזה מחשבה רומנטית שהוא כן יבוא היום אבל הוא לא.

המטפלת: את כתובת לו?ֿ

אני: אני גם כותבת בבלוג שלי, אפילו פוסט שדי אישי אליו לגבי ההתלעמות שלו ממני, כי מאז יום שישי בערב הוא מתעלם ממני, מסתגר ונמצא במקום שלו.

וזה עושה לי רע ההתעלמות שלו מחזירה אותי למקומות לא טובים שלי, שהייתי נערה או ילדה והתעלמו ממני ולא היו לי חברים. ואני למדתי להתכנס בתוך עצמי כי שם יהיה לי את המקום שלי ואני לא ארגיש כל כך רע.

בניגוד אליי דן יודע לרקוע ברגליים כדי שיקשיבו לו, שיראו שכואב לו שחרא לו וכו׳.

המטפלת: הוא תמיד היה ככה?

אני: כן, אני אפילו זוכרת שפעם היה משהו שאבא שלו סיפר לי שדן הפגין מול חנות דיסקים ומחאה על משהו, אני לא ממש זוכרת את הפרטים, אבל זה חלק מאיך שהוא מגיב למצבים כאלו, זאת הצעקה הזאת של דן.

המטפלת: אחרי המיילים עם דן, הייתה לי איזה מחשבה על איך הטיפול יראה אבל תגידי לי מה את היית רוצה?

אני: אני יודעת שעשיתי ואני עושה עם עצמי דרך עצומה עם העניין של ״להפיל אותו״ ומאז אני לא מפילה אותו, לקח לי זמן להבין לעומקו של העניין אבל מאז המקרה אחרי המלדיבים אני לא נכנסתי למרחב מיני איתו בידיעה ברורה שאני לא מפילה אותו, אני יודעת שיש עכשיו סדר פעולות מסויים שאני רוצה לעשות ולאחר מכן אני רוצה לסגור את המרחב בצורה נעימה, טובה ובריאה, ולא לפספס אף אחד מהשלבים האלו.

אני רוצה להצליח לעשות את זה גם בעניין ההתמדה, שזה יהיה משהו שמושרש בי.

המטפלת: על זה הפיצוץ עכשיו?

אני:  כן, למרות שאני חושבת שהוא נפגע מדברים שעלו בטיפל הקודם, אני שיתפתי אותו, אבל לי אין את היכולת כמוך לעשות את זה במרחב בטוח, לפרש דברים בצורה יותר טיפולתי כי זה שהוא לא נוכח לא אומר שאני לא משתפת.

אני מתארת סדר כרונלוגי של השבוע וחצי האחרון, את ההשקעה והפינוקים שקיבלתי ליום ההולדת ואת יום שישי.

באחד הימים שאלתי את דן מה התוכניות שלך להמשך השבוע ואם אפשר לקבוע תוכניות והוא אמר שהוא עובד ומאד עמוס ואין מצב לקבוע תוכניות ואמרתי שאבשל לנו ארוחת ערב נעימה וכך היה.

ואז בערב הוא בא להתיישב לידי בסלון, ואני נוגעת בו לכמה רגעים אבל אין תגובה ממנו אז אני לא יודעת אם נעים לו או לא, הגענו למגע מיני אבל הרגשתי שהוא לא לגמרי איתי ואז בשלב מסויים הכל הספיק והתחיל הריב

המטפלת: שהתחלת ללטף אותו, רצית?ֿ

אני: כן מאד! אבל לא הרגשתי שיתוף פעולה מצידו ואז הוא שואל למה את נוגעת לשניה וחצי ומפסיקה ואמרתי שאני לא יודעת שמה שאני עושה הוא טוב ונעים לך.

המטפלת: אבל איך זה הגיע לריב? את הבנת למה?

אני: הוא טוען שזה העניין של הרצף, אני חושבת שזה גם הרצף וגם הענין של שאני רוצה שמישהו ישלוט בי.

אני מאד אוהבת אותו, מאד אוהבת אותו כמו שהייתי רוצה שמישהו אי פעם יאהב אותי, למרות שהוא אוהב אותי מאד ואני יודעת את זה. אבל אני נותנת לו את האהבה הכי גדולה שאני אף פעם לא קיבלתי לפני שהכרתי אותו.

המטפלת: יש כאן פער גדול בין מה שהוא אומר, האירועים הם אותם אירועים בעצם יש לו היגיון פנימי שממשיך כל הזמן, בתפיסה שלי אם תישמעי את ההיגיון שלו, את אולי תוכלי להגיד מה קןרה בניכם בהקשר לדברים שהוא כותב, אני שומעת את זה כל הזמן, הוא אומר את זה כל הזמן ואיך את מפספת את זה.

אני: אני מאד הייתי רוצה, ציינתי את זה כמה פעמים במהלך האי אלו שנים שאנחנו ביחד, שהוא לא כותב לי במהלך היום, זאת אני שכותבת במהלך היום, הודעת יום טוב בבוקר ועוד כמה הודעות במהלך היום.ֿ

המטפלת: למה את כותבת? את רוצה?

אני: בוודאי, אני מתעניינת בו ואני רוצה שגם הוא יתענין בי, אולי איזה פלירט או פלירט מיני, כי לחזור ב 6 או 7 מיום העבודה ולהיכנס למרחב מיני בלי כלום לפני, זה מאד קשה ואני לא מצליחה לעשות את זה בקלות ואני חייבת משהו מסויים שידליק אותי.

המטפלת: כן נכון, את אומרת שאת צריכה איזה משהו לפני.

אני כן, בזמנו שהקשר שלנו היה יותר פתוח והיו לי כל מיני מחזרים שהיו מפלרטטים איתי אז זה היה מטעין אותי ואם האנרגיה הזאת הייתי באה אליו ויאללה בוא נעשה דברים.

המטפלת: יכולת להגיד את זה?

אני: אני חושבת שאמרתי את זה, כמה פעמים.

המטפלת: אני בטוחה שאמרת, השאלה אם אמרת מתי שהוא יושב בסלון ואת נוגעת וזה לא מצליח הוא מתפוצץ ואז מה הוא עושה, הולך?ֿֿֿ

אני: כן

המטפלת: זה רגע הפיצוץ, הוא מתעצבן ואת מתכנסת בתוך עצמך, אני אומרת שיש מידע שהוא צריך לשמוע, כמו המידע הזה ״תקשיב, בשביל שאני אוכל להיות עם אישהו רצף מיני, אני לבד לא אוכל לעשות את זה.

אני: אז הוא אומר שאם יהיה רצף מיני אז הוא יכול לפלרטט איתי, אבל קשה לי להביא את זה משום מקום.

המטפלת: נכון, זה משהו שאני שומעת פעם ראשונה, זה שאת אוהבת את הפלירטוטים דיברנו על זה, אבל על זה שבמהלך היום את לא יכולה להגיע הביתה עם אנרגיה מינית אם במהלך היום אין לי טעינה מינית. הטעינה המינית שלי יכולה להיות איתך או עם אנשים אחרים.

אני: עכשיו שקצת יותר איפשתי לדברים לקראות אז כן יש לי איזה פלירטוט עם מישהו אבל כל המצב של השבוע האחרון מחזיר אותי אחורה ואז אני מרגישה שאני סתם מתמססת עם האינטראקציה הזאת ובסוף הוא עשוי לאבד עניין כי אני נתפסת כלא רצינית.

עכשיו זה לא כזה חשוב לי כי אני לא מכירה אותו ואחד בא ואחד הולך.

המטפלת: יש אפשרות שברגע שהוא מתפוצץ והולך את לא נכנסת למקום המסוגר שלך אלא את יוצאת משם ואומרת לו רגע שניה לאן אתה הולך, מה עשינו בזה שתסתגר?

זה יפה שהצגת את זה שדן רוקע ברגליים שלא שומעים אותו ואת מסתגרת ומתכנסת ובעצם משחזרת את הטראומה שלו.

אני צריכה שתעשי את זה ברגע שזה קורה.

אני: בפנזטיה שלי זה קורה ככה ואני עוצרת אותו אבל בפועל קצת קשה לי לעשות את זה, כי שהוא כועס עליי אני נורא נפגעת ולא מתפקדת.

המטפלת: את נבהלת, מבועטת, זה מצב של ילד משתתק ושהוא קפוא מרוב חרדה, זה מצב שהוא גרוע יותר מלהיפגע. את מרגישה דברים הרבה יותר חמורים, כמו איבוד קשר עם המציאות. הדמות שאת הכי תלויה בה ריגשית בעולם והוא כועס עליך וזה אומר שהוא עלול ללכת. חרדת הנטישה שלך מופעלת ואת נכנסת לבעיה.

אני: כן אני לא מסוגלת להגיב בטח לא כמו שהייתי רוצה להגיב. ועכשיו הוא מסתגר ולפני כמה לילות בלילה שהוא ישן הוא נגע בי, ליטף לי את החזה, אני יודעת שהוא ישן, אני שומעת אותו ישן ותוך כדי הוא נוגע בחזה ממש תפס את החזה ומעך את הפיטמות.

המטפלת: ואיך היה לך עם זה?

אני: דווקא נעים ונהנתי.

המטפלת: אני צריכה שאת תביני שזה לא ילדה מול הורה למרות שזה מה שמשתחזר לך את צריכה להבין שזה מצב של שני אנשים בוגרים, שזאת דמות שאת מאד תלויה בה רגשית. המילים שלך של כמה שאת אוהבת אותו זה רק מסביר לנו כמה רגישית את זקוקה לו. וברגע שחדרת הנטישה שלך מופעלת את הופכת להיות משותקת, לא מתפקדת מרוב חרדה ואז את משחזרת לו את זה שלא שומעים אותו, לא רואים אותו.

אני: יכול להיות שאני באמת לא שומעת אותו באותו רגע, כי אני נכנסת כל כך עמוק לתוך הכאב שלי.

המטפלת: יכול להיות, נראה שאת נכנסת לדיסוציאציה אוטמית ועכשיו את צריכה להגיד לו ״רגע רגע, בוא תשב אני רוצה להגיד לך משהו״ , איך את מרגישה עם זה?

אני: משהו מאד מוזר, כאילו זה לא קיים אצלי, הייתי רוצה ואני מקווה לעשות את זה אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה.

המטפלת: זה יכול להיות מוכר לך בהקשר מיני, כשאתם נמצאים בסשן. ואת צריכה לעשות את גם בלי ניחוח מיני ואומרת לו שב עכשיו אני מדברת, שהוא אומר משהו ולך יש תושבה, והאמירה שלו נכונה בדיוק כמו האמירה שלך נכונכה. אתה אומר שאין רצף מיני ואני אומרת שאין פלירטוט בהמלך היום, אני לא יכולה לבוא חרמנית מהנסיעה שעה לעבודה או מהעבודה.

אני: לפעמים אני מרגישה שאני מצליחה להטעין את עצמי, מהצלחות שהיו לי בהמלך היום, אבל זה לא מספיק ואם היה לי יום לא טוב, אז לא בהכרח אצליח להגיע חרמנית הביתה.

המטפלת: יש הבדל בין רצף מיני לרצף אינטימי גופני ואני חושבת שהוא מתכוון לרצף אינטימי ואת לרצף מיני. הוא כתב את זה שהוא רוצה שיהיו איזשהן נגיעות, שאת חוזרת את מנשקת אותו?

אני: לא

המטפלת: את בדר״כ מנשקת אותו?

אני: כן, שאנחנו בסקס, או בסיטצאיות אינטמיות.

המטפלת: ואם זה לא בסקס?ֿֿ

אני: כן, זה יכול להיות תלוי בסיטאציה, הרבה פעמים שאני חוזרת הביתה הוא עסוק ואז לבוא לנשק אותו זה אומר להכינס למרחב שלו ולהפריע לו ויוציא אותו מהריכוז.

המטפלת: ושהוא יצא מהחדר, את יכולה לגעת בו? לנשק אותו?

אני: כן, זה יכול להיות

המטפלת: הוא קורה לזה רצף מיני, אני חושבת שלפי מה שהוא כתב הוא רוצה גם רצף גופני. הרי ברור לגמרי שלא תמיד אפשר לעשות סקס כל יום אבל כן אפשר לייצר רצף גופני אינטימי.

אני: לפעמים אני חושבת שהוא כועס עליי שאני נמצאת הרבה שעות מחוץ לבית, כמעט 12 שעות ביום יום.

המטפלת: אבל אז שאת מגיעה לא רק שאין אותך, את לא מתחברת אליו רגע, תחשבי על תינוק שהיה כל היום עם המטפלת ואז האמא חוזרת ואם היא לא תיגש אליו, תיגע בו, תחבק אותו, תנשק אותו אלה תמשיך בעניינה. תעשה כל מיני דברים, אולי אפילו תישאל אותו ״אתה רעב?ֿ״ הנה אני מכינה לך משהו.

הוא חייב להרגיש את המגע, ברמה הכי גופנית, את מדמיינת את מתעלמת מתינוק שהרגע חזרת הביתה?

אני: לא. ממש לא!

פעם זה היה יותר נפוץ שהייתי נפרדת ממנו בנשיקה, ושאני חוזרת אומרת לו שלום, בזמן האחרון זה נעלם, כי הרגשתי שאני מוציאה אותו מהריכוז.

המטפלת: אני חייבת שאת תביני שאת צריכה לעשות את זה, לא בשעות שהוא הולך לישון, כי אז זה עוד הפעם העניין של האור לפני השינה. כל דבר שלא מדיוק והוא אמר את זה כמה פעמים, את חייבת להיות כמו אמא טובה ולהכניס את זה לנפש שלך.

אני: זוכרת את זה בנפש, 99% מהפעמים אני עושה את זה, פעם אחת אני מפשלת ואז הוא מרגיש ששוב אני לא עושה את מה שהוא ביקש.

המטפלת: הוא שם אותך בתפקיד של האמא המזניחה שלו, שלא משנה מה את לא שומעת אותו, 1 כי ככה זה בנפש שלנו. 2 כי את היית אמורה לטפל לו בחוויה ולתקן אותה אבל לא רק שאת לא מתקנת את משחזרת לו אותה. את מבינה למה את משחזרת לו?

אני: כן, כי אני כאילו לא שומעת אותו.

המטפלת: אז הוא אומר ״כמה עוד אני צריך לרקוע ברגליים ולהתעצבן שהיא תשמע אותי?״ אז פאק איט אני לא אבוא יש לי דברים חשובים יותר לעשות.

ואז המטפלת מקריאה את הפוסט של דן, ״חרף כל הנסיונות שלי והיישום של הצד שלי של הדברים שאנחנו מדברות עליהם. (ליצור רצף של מגע לא מיני, להיות נוכח בסלון, להישאר במיטה לאחר סקס כשהוא כבר כן קורה, לבטא רצונות מיניים, לא לזעום, להתייאש ולהתרחק גם כשיש על מה, ועוד ועוד בנוסף לכל הדברים שאני עושה למען תהום והקשר גם בלי שהם עולים בטיפול)״

המטפלת: הוא נוגע בך?ֿ

אני: אני לא חושבת שמספיק, הייתי רוצה הרבה יותר.

המטפלת: את שומעת מה הוא אומר שהוא מיישם את כל הדברים ואת לא. ואני כן רואה שבכל הדברים האלו שהוא אמר אין את הדבר הזה של הפלרטוט.

אני: נכון.

המטפלת: את אמרת את זה כמה פעמים, אבל אפרופו דן מפיל את זה הוא לא כל כך נותן לך, אני לא יודעת מה הסיפור עם הפלרטוט, הרי הוא יודע לפלרטט?

אני: כן בוודאי הוא מומחה בזה.

המטפלת: הרי ברור לי שהוא יודע לפרטט אבל יש לו עם זה משהו, אולי זה משהו שקשור ליחסים אבל זה משהו שהוא לא רוצה לתת לך את זה כי הוא מרגיש ממך שאת לא נותנת לו.

המטפלת ממשיכה להקריא את הפוסט של דן, על הנקודה שאני רוצה שהגבר הנוסף יהיה כדי להכאיב לו. ולא רק שיפלרטט איתה, ישלוט בה וכו׳ אלא שממש יכאיב לדן שהוא ייתיסר וזה שזה חלק בלתי נפרד מהצורך שלי בעניין הזה.

אני: זה משהו שעלה בסקס בזמן האחרון

המטפלת ממשיכה להקריא, על העניין של האיסור מגע שלו בחזה שלי, שאני אומרת שוב ושוב שהוא יוכל לגעת בחזה רק שיהיה עליו שפיך של גבר אחר.

אני: אני חושבת שאני לא נותנת לו כי זה חלק מהטריגר בנינו מאז ומעולם, אני אוסרת עליו לגעת לי בחזה, משהו במשחק בנינו.

המטפלת: אבל משהו שם מתפספס, את מבינה שבחלום הוא נגע בך בחזה, שזה משהו שהוא מאד רוצה וכנראה זקוק לו. הוא מתאר בפוסט שרק שהוא ממש יסבול ויכאב לו אז תאפשרי לו לגעת.

אני: כן זה קצת קיצוני.

המטפלת: יש כאן משהו שהוא לא לגמרי ברור, אם הוא מתחרמן מהדברים האלו, אז למה כאן הוא עם המון זעם מעלה אותם.

אני: כן אני לא לגמרי מבינה את זה.

המטפלת: יש כאן קטע שלם, שהוא אומר ״אני אוהב את החזה שלה, אני מת לגעת בו והיא לא נותנת לי רק שאני אתסייר בכאבים אז הוא יקבל, אבל מה איתו? יש כאן מישהו במערכת יחסים שתלוי בך רגשית

אני: זה משהו במשחק בנינו אבל הוא כבר מאד מושרש שבכל פעם שהוא נוגע בי בחזה אני מעיפה לו את היד, כדי לא לאפשר לו בקלות לקבל את זה.

המטפלת: ואת נהנת שהוא נוגע בך?

אני: כן, אני מאד אוהבת שהוא נוגע, אבל זה איזשהו נרטיב שנקבע כבר המון המון זמן בנינו.

המטפלת: מתישהו הוא כן מקבל? רק שהוא מלקק שפיך של גבר אחר?

אני: כן, הוא לרוב לא מקבל לגעת בחזה בקלות, רק אחרי ייסורים.

המטפלת: יכול להיות שפעם זה היה יותר בקלות עבורו המקום הזה, אבל היום בגלל שהוא מאד מאד אוהב אותך וזקוק לך הוא לא רוצה את זה ככה. - וממשיכה להקריאֿ

המטפלת: לפי מה שהוא מתאר יש כאן איזשהו הסכם שהוא מוכן ללכת איתך לאקסטרים אבל את חייבת לעשות את החלק שלך.

ואני אגיד את זה במילים שלי, את חייבת להיות אמא אחראית, מחזיקה.

ג׳ימני

אני מיתוס ואני אגדה

מי שאף פעם לא מנצח

אולי לעולם לא ישחק שוב.

תמשיך ליפול פנימה

אהבה מהירה ובורחת שוב

במהירות

כאשר אני רוצה להאט.

הו, אני מכירה את עצמי, את החטאים שלי

חפרתי את הבור שלי, ואז נפלתי פנימה

לחץ על ההדק, הרג את שנינו

לקח נלמד אבל האמת מזדקנת

חתיכה מגן עדן, חתיכה לא נעימה

אני לא יודעת

קצת הנאה, קצת דיכאון

אני לא יודעת

חתיכה מגן עדן, חתיכה לא נעימה

אני לא יודעת

איך אוכל לדעת אם? איך אוכל למדוד?

אם אני לא יודעת

הסתכלתי אל התקרה כשאני מנסחת את הטקסט שלי ״אני כל כך מצטערת״

אל תתחרט על הבחירה שבחרתי אבל תתחרט על הבלגן שעשיתי

אני רואה אותך כואב, הלוואי ויכולתי להחזיק אותך חזק וקרוב

לא צריך הרבה, רק רוצה להגיד, ״אני אוהבת אותך והכי מתגעגעת אליך״

הו, אני מכירה את עצמי, העור שלי

אבנים מתגלגלות לא זוחלות בחזרה פנימה

הכשלונות של אבי נפלו עליי

לשבור את הקללה בשביל הקלה מתוקה

חתיכה מגן עדן, חתיכה לא נעימה

אני לא יודעת

קצת הנאה, קצת דיכאון

אני לא יודעת

חתיכה מגן עדן, חתיכה לא נעימה

אני לא יודעת

איך אוכל לדעת אם? איך אוכל למדוד?

אם אני לא יודעת

מרקורי מתרוצץ במוחי

לא יכולה לדעת אם אני מנצחת או בפיגור

ונוס בנסיגה ריתק אותי למיטה

ואני חושבת על כל החרא שאמרתי

ג׳מיני מקיף אותי עד שאמות

אני לא מצליחה להעיף אותו מראשי.

וול שיזדיין, אני רק אאסוף בפורשה במקום

אני עושה כרצוני ואתה רואה לאן זה מוביל.

מניחה שמשהו רע לא עומד לקרות לי

אתה חושב שאני דו-פרצופית, אני יכולה למנות עשרים ושלושה

השכבות שלי, על כל הצדדים האלו.

האם תוכל לבדוק בנסיעה?

זה מרגש, ואני אפילו לא יודעת איך להרגיש

יכול להיות שזה אמיתי מדי

יכול להיות שגם…

אמיתי,

יכול להיות אמיתי מדי, אמיתי

אמרתי, ״אולי גם״

אולי, אמרתי, ״יכול להיות אמיתי מדי, אמיתי״

אמרתי, "אולי זה אמיתי מדי“

סליחה אם שיקרתי

שכחתי שאמרתי את זה

אתה יכול לסלוח ללשוני?

אני אראה לך איפה ראשי היה

אני לא חושב שאני האחת

אבל אני יכול להיות החברה שלך

עד שהנסיגה תסתיים

אני מבינה שפגעתי ושוב חזרנו לאותו מקום רק עם הכרה יותר ברורה.

תחושת התיסכול עמוקה והאכזבה בלתי נמנעת.

ההתעלמות מחזירה אותי לתקופות קשות בבי״ס ומול ההורים שלי ששם אף אחד לא ראה אותי.

אני משדלת שלא להתנתק למרות שהנפש שלי מיומנת בכך.

כואב לי שבמהלך היום אני בודקת מספר פעמים בטלפון אם כתבת לי משהו.

כואב לי שלפני שבוע בדיוק עצרת את עיסוקך באחת התקופות היותר לחוצות ועמוסות וחגגת לי יומולדת, דאגת והיה חשוב לך שארגיש אהובה ומיוחדת.

כואב לי שעכשיו אתה בוחר להתבצר במגדל השן שלך ורוצה להיות הכי רחוק ממני.

כואב לי שאני יודעת בכל כולי כמה שאני אוהבת אותך וכמה חשובה לי הזוגיות שלנו.

כואב לי שאני חופרת בנשמתי הכי עמוק שאפשר כדי לטפל בכל הפצעים הכואבים והמודחקים.

כואב לי שאני לא יכולה לגעת בלתי תירתע ממני.

כואב לי שאתה מתעלם ממני.

לפעמים אני מרגישה שלמרות כל המאמצים בכל זאת אפיל את עצמי על משהו מסויים, שתמיד אצליח לעשות איזה טעות ואז כבר זה לא משנה מה עשיתי על מנת שיהיה מוצלח הרי פספסתי משהו שהוא סופר חשוב.

יכול להיות שאני לא תמיד מצליחה לראות את התמונה המלאה של המצב בנושאים מסויימים.

לגבי הטיפול המיני זוגי שאנחנו עוברים בשנה וקצת האחרונות אני יודעת שהוא מאד עזר ועוזר לי, בזכות התהליך אני מודעת להמון דברים שאני לא בוודאות יודעת כמה הייתי מודעת אליהם קודם. אני עושה כל מיני שינויים לטובתנו וחלק מהפתרונות אני מיישמת בצורה חלקה וחלק פחות ואני יודעת שאני נמצאת כרגע בנקודה מרכיעה שאני רוצה להתקדם ביישום ולהתמיד.

התמדה אף פעם לא חשבתי כמה שהפעולה הזאת היא לא פשוטה עבורי ובאה בקלות. עשיתי ואני עושה שינויים בחיים שלי כדי שאכול להתמיד עם הדברים שחשובים לי ועדיין יש לי לא מעט נפילות בעניין הזה.

הייתי רוצה להגיד לעצמי שיהיה בסדר אבל אני יודעת שהבסדר הזה תלוי בי.

אני בתקופה שאני מוצפת, אני דומעת/ בוכה לא מעט בלי סיבה ברורה. לפרקים אני מרגישה שהמאגרים שלי כמעט מרוקנים לחלוטין, כאב חזק שנמצא בתוך חלל הגוף בלי להתמקד באזור מסויים פשוט הכל כואב. חלומות מוזרים ולא נעימים במיוחד.

אני רוצה להתמקד יותר ויותר בדברים שעושים לי כיף ונעים כדי לעזור לעצמי למלא את המאגרים.