להיות השמש

המטפלת: ״אני קצת תוהה לגבי המין עם דן וגם בעבודה את נדרשת כל הזמן להחזיק, וזה משהו שאני תוהה לגביו כי את למעשה לא יכולה להניח״

אני: ״דווקא במהלך השבוע זה היה חלק, קבענו דייט באמצע השבוע ושמתי פרקי זמן קצובים וכך גם בסשן״

המטפלת: ״מי קבע את הדייט?״

אני: ״לדעתי אני, אחרי שראיתי מה הלוז שלו ואמרתי שנקבע אבל אם יש משהו של עבודה שנכנס אז נבטל את הדייט אבל נקבע מועד אחר כדי שזה לא יישאר באוויר.

בנוסף הרגשתי שאני פועלת ממקום יותר נינוח ולא מתוך חרדה שאם לא היה סקס כמה ימים אנחנו חוזרים אחורה, הפעם דברים התנהלו בנעימים.

מאד אהבתי שהלו״ז שלי היה מסודר, שאני יכולה לקבוע ביתר הימים דברים אחרים ולא שואלת את עצמי האם להיות זמינה כי אולי הוא זמין. אני כל הזמן דרוכה ובציפייה למשהו שלא ברור לאף אחד שאמור לקרואת. אני מאד אוהבת את הסדר של הדברים.

המטפלת: ״מה קרה הפעם שזה היה אחרת?״

אני: ״אני חושבת שיותר הושרש בי העניין של הרצף, שהוא נחוץ גם לי״

המטפלת: ״את צריכה את הרצף עם דן?״

אני: ״או מה?״

המטפלת: ״בפלירטוטים עם גברים אחרים?״

אני: ״גם וגם״

המטפלת; ״וזה משאיר לך זמן גם לדן?״

אני: ״כן אבל הפלירטוטים זה על צורך אחר, זה כמו זרדים שמוסיפים לתיחזוק המדורה ובול העץ הוא הסקס בעצם״

המטפלת: ״ומה את מחזיקה בראש? את הסקס עם דן או החשק המיני?״

אני: ״את החשק המיני״

המטפלת: ״אם מה שדן רוצה זה שתחזיקי אותו במיינד, זה לא חייב בפעולה מינית אבל נגיד נעלת אותו ותוך כדי עושה טיזינג, היום ככה ומחר ככה וככה, זה כל הזמן עניין של תחזוקה. מחזיקה את זה בראש, מזכירה לו, הוא דרוך מצפה לזה, זה נקרא אחזקה לצורך הסקס עם דן או להרגיש מינית כל הזמן, שאת צריכה שכל הזמן המדורה תידלק בתוכך״

אני: ״לדעתי זה אני שצריכה שהדבר הזה ידלק בתוכי״

המטפלת: ״ואיך את נותנת מענה לצורך של דן, כי אם המדורה שלך דולקת ולא המדורה של המין שלכם אז איך הוא יהפוך להיות שותף?״

אני: ״זה גם וגם ולא או או״

המטפלת: ״ומה עוזר לך לתכנן את המין הזוגי עם דן״

אני: ״אני עוד לא לגמרי יודעת כי אנחנו בונים כרגע את היסודות למען המיניות היציבה שלנו, אבל התכנון של הזמן מאד עזר לי וביום ראשון הייתי פנויה לענייני״

המטפלת: ״זה כמו שיש לנו ילד ואנחנו עובדים, למשל אני, שמתכננת את הזמן ובימים א׳ ו- ג׳ אחה״צ אני עם הילדים ובימים אחרים אני עסוקה בקליניקה עד הערב ואני לא עסוקה איתם, הימים האלה מובנים ברגע שזה תחום לנו זה משחרר לנו את הראש לעניינים אחרים. בגלל זה אמרתי שאם קובעים שישי/שבת ושלישי נגיד.

אני: ״אני זוכרת שבפעם האחרונה שהגיע מחזר שלי, לפני איזה שנתיים זה היה לקראת הזמן הזוגי עם דן, והוא עוד איחר בשעה וזה היה די מעצבן״

המטפלת: ״למה בכלל הכנסת אותו למרחב המיני זוגי?״

אני: ״אני חושבת שזה לא היה כל כך מוגדר, אני חושבת שכאן המקום שלי לתחום את הזמנים בהם יש ימים של התרחשויות כאלו, וימים לחוויות זוגיות, חשוב שיהיה את היום באמצע השבוע שהוא הזמן הזוגי שלי ושל דן ובו יהיה את המפגש המיני כמו שהיה השבוע.

השבוע תיכננתי מה יהיה בפרק זמן של שעתיים, חלק של כאב, חלק של סקס ואפטרקייר״

המטפלת: מה את מספרת בעצם שאת מחזיקה, כמו מגש שיש לך כל מיני צלחות עליו ואת הולכת ממקום למקום ודואגת ששום דבר לא יפול, מדובר בפונקציה של החזקה שהן מאד מאד חשובות שאם הן לא קיימות הנפש מרגישה אבודה, נטושה.

למשל העניין של הרצף זאת פונקציה הכי ינקותית, קבועה ובסיסית אם אין לנו טיפול רציף בתינוק הוא לא יודע למה לצפות, הנפש שלו כל הזמן בסטרס.

אם אין מישהו שמחזיק את שעות השינה שלו, האוכל שלו, טיול ככה אז מתישהו יטפלו בו ומתישהו לא הוא לא יכול לצפות את הפעם הבאה, זה מטריף את הנפש שהופכת להיות בחדרת נטישה מטורפת.

מה שאת מתארת זה שאת מחזיקה לעצמכם דברים מהותים לךם, לדן, לקשר שלכם, לזוגיות ובאותה שניה את כמו מנהלת ולא מחכה שמשהו או מישהו יטפל בזה.

אני: ״פעם כן הייתי מתנהלת ככה, טוב נזרום על זה ואני ממש זוכרת איך התחלתי לתכננן דברים כי אז זה יוצא יותר טוב גם עם הזרימה, שיש לה מקום מסויים ולפעמים היא נחוצה, נגיד הלכנו לטייל והיינו במקום יפה שרצינו להישאר שם קצת יותר אז בסדר, זורמים.

המטפלת: ״חייבים שתהיה פונקצית הזרימה אבל היא נלוות להחזקה, שיש החזקה אפשר לזרום, שיש רק זרימה אי אפשר לזרום אנחנו הולכים לאיבוד.

אני: ״אני רואה בבירור איך לא הוחזקתי כילדה, זה בכל כך הרבה דברים שלא היו בבית, אני חושבת על מה שהסברת לגבי התיפקוד ההורים שלי ושלמעשה רק שזאטרס הכלב נכנס לחיים שלנו הם למדו לעשות קצת סדר, להחזיק את המרחב ללכת איתו לטיול בבוקר ובערב לשים לו אוכל ומים.״

המטפלת: ״כאילו אתן לא הייתן מספיק חשובות כדי לעשות סדר, לכן הם לא היו דואגים לאוכל, לא יאמן צריך היה להיות כלב בבית כדי שתהיה פונקציה החזקה בבית, שתי ילדות זה לא מספיק חשוב״

אני: ״אני לא חשבתי שהייתי ילדה מוזנחת כי למראית עין הדברים לא נראו כל כך רע״

המטפלת: ״זאת הבעיה עם משפחות שהסטטוס הסוציאוקנומי לא כל כך נמוך, אנחנו יודעים שלא רואים את ההזנחה״

אני: ״כן כי הילד מגיע עם בגדים נקיים, יש את כל הדברים לבית ספר לא חסר שום דבר, יש חוג כזה וחוג כזה, ההורים עובדים, אבל בפנים הכל רקוב״

המטפלת: ״ההחזקה הנפשית, הפונקציות האלו שאנחנו פוגשים במין כשאנחנו גדולים.״

אני: ״דיברתי על זה עם אחותי והיא אמרה שמאד הוזנחנו ואני עזבתי את הבית שהיא הייתה בת 15 ועוד קודם אני כבר לא הייתי שם, בערך עוד חמש שנים קודם לכן.

המטפלת: ״אחותך אומרת לך שהיא סבלה מההזנחה הזו על דברים שלה שאת כבר לא היית, את כילדה בישלת אוכל, אני חייבת שתביני ילדה חוזרת מהבית ספר ואין לה אוכל״

אני: ״אני רואה איך האמהות אצלי במשרד מתנהות, וכל הזמן מדברות עם הילדים בצהריים אחרי המסגרות ומנחות מה יש לאכול, יש החזקת אוכל.

נכון שאני הייתי ילדה לא היה את הקטע הזה לדבר עם ההורים אחרי הבית ספר״

המטפלת: ״זה לאמא שלך לא היה, היא יכלה להתקשר מהבית ספר ולשאול מה שלומך, מה את אוכלת, איך את מרגישה״

אני (מצחקקת ממבוכה): ״לא היה את הקטע הזה בכלל, זה נשמע כל כך טבעי שאת מציגה את זה, זה ברור שאמא שואלת דברים כאלה.

עכשיו היה איזה משהו שאמא שלי ישבה לי על הראש, נו תשלחי, נו תעשי כל הזמן ושניה אחרי היא אפילו לא מדברת איתי״

המטפלת: ״היא לא מחזיקה את הקשר בניכן״

אני: ״כן, ואם עכשיו אני אחליט שאני לא מתקשרת כדי לשאול אותה מה קורה כמה ימים, היא לא תתקשר ואז בשיחה הבאה היא תגיד למה את לא מתקשרת? או איזה כיף לשמוע ממך. היא תמיד יכולה להתקשר כבר אמרתי לה את יכולה להתקשר אני מבטיחה שאענה או לכל הפחות אחזור אליך/ אכתוב לך גם לי יהיה מאד נחמד ששתקשרי.

המטפלת: מצטטת שיחה שלי ״גם לא יהיה מאד נחמד שתתקשרי אליי, שאת שואלת מה שלומי, שאני אדע שאת חושבת עליי, אכפת לך לדעת מה קורה איתי ועם דן. סתם שיח של אנשים. זאת נקראת אחזקה.

אני: ״חשבתי על זה שאפילו שהייתי ילדה ההורים שלי לא היו מחזירים אותי מהגן, סבא וסבתא היו מחזירים״

המטפלת: ״אז מתי היא הייתה פוגשת אותך?״

אני: ״אח״כ לקראת 4/5״

המטפלת: ״אז הם לא היו רואים אותך שעות ארוכות מאד, את לא זוכרת מי היה משכיב אותך לישון״

אני: ״לא כל כך, כנראה אמא שלי, אבל אני לא כל כך זוכרת״

המטפלת: ״זה שאין לך את הזיכרון, זה אומר שאין לך משהו שנחרט בזיכרון הזה״

אני: ״אני זוכרת שבגיל 20 הכרתי את דן והוא ממש עשה טקס שינה לבן שלו בימים שהוא היה אצלנו, הייתה ארוחת ערב, מקלחת, היה סיפור ואז הולכים לישון. ואני כן רואה שאחותי עושה את זה״

המטפלת: ״אלו דברים ממש בסיסים״

אני: ״אני כן זוכרת שאמא שלי הייתה מקריאה לנו ספרים, משחקת איתנו״

המטפלת: ״מה זה היה אצל סבא וסבתא? איפה הם גרו״

אני: ״היה להם בית עם גינה נעימה, אני זוכרת שאצלם היה סדר, הייתה ארוחת צהריים בשעה 13, היה מרק, סלט, מנה עיקית וקינוח, הרבה פעמים היו מצטרפים לארוחה בני הדודים שלי או דודה שלי מי שהיה פנוי. אח״כ סבא וסבתא היו הולכים להתקלח ולישון עד 16 בערך. ככה כל יום באמצע השבוע וכל יום אוכל אחר. זה היה מובנה כזה.״

המטפלת: ״ועם מי את היית?״

אני: ״לבד, או שראיתי טלויזיה או הייתי משחקת בחוץ, היו המון שעות שהייתי לבד, אני לא ממש זוכרת מה עשיתי.״

המטפלת: ״היה שם מישהו איתך?״

אני: ״לא, הייתי רואה טלויזיה, היו לי חוגים שלא הייתי אוהבת ללכת אליהם״

המטפלת: ״מי היה לוקח אותך לחוגים האלו?

אני: ״לדעתי הייתי הולכת ברגל לבד״

המטפלת: ״זה למעשה היה מגיל 3 שעברתם מת״א לנס ציונה, את יודעת למה עברתם מת״א?״

אני: ״לא אין לי מושג״

המטפלת: ״זה גם לגור בבית של ההורים של אבא, הם בנו בית בזמן הזה? מישהו היה חולה? קשיים כלכליים?ֿ״

אני: ״אולי לא היה מספיק כסף אז לקח זמן לבנות״

המטפלת: ״לדעתי את עושה תהליך אדיר של בנית פונקצית החזקה בתוך הנפש שלך ולכן השבוע שלכם נראה פחות כאוב וכעוס כי אתם לא מפילים אחד את השני כי הנפש מחזיקה לא רק את המין, היא מחזיקה את הבן זוג״

אני: ״היא מחזיקה את הנפש״

המטפלת: ״אני רוצה שתביאי לפעם הבאה את הקושי של הבקשה שאת אומרת לדן לעשות משהו״

אני: ״אני מרגישה שאני זורקת משהו שאני לא בטוחה שיתפסו אותו״

המטפלת: ״או זה דבר מאד חשוב וחשוב לי שדן ישמע את זה, זהחשובלשיחהזוגי״

עדכנתי את המטפלת שהשבוע היה לנו הכי הרבה רצף מיני מזה המון זמן, בטיפול האחרון הצליח  להבהיר לדן יותר את המצב שעובר עליי בכל פעם שאנחנו רבים, שאני מתכווצת, מקטינה את עצמי.

המטפלת ״לא קלטתי כמה חשוב היה לו לשמוע את זה בפעם הראשונה.״

אני: ״שחזרתי היו לי הרבה פלאשבקים ממשברי אמון שחוויתי בחיי, פחות עם דן ויותר עם ההורים שלי,

לפי כמה שנים התחלתי לעבוד בהפקות, אמא שלי מאד התלהבה ואמרה לי שתעזור בכל מה שצריך בייחוד לאור העובדה שאין לי רכב, אחרי כמה ימים הצטרכתי לנסוע לאזור בדרום ת״א בצד השני כדי להכין הזמנה של פרחים עם כלה, שאלתי את אמא שלי אם היא תרצה לבוא היא מיד שמחה ואמרה שתשמח לבוא והלכנו טיפלתי בהזמנה והכל היה חלק ומושלם.

אחרי כמה ימים קיבלתי לפעל אירוע בכפר שמריהו רק הייתי צריכה להגיע לשם והצעתי לה שוב לבוא איתי והפעם היא כבר לא הסכימה ואמרה שזה לא מסתדר לה והייתי צריכה להסתדר בתחבורה ציבורית.

והיא הייתה יכולה להגיד לי ״תראי אני מאד רוצה לעזור אבל לא בטוח שתמיד אוכל אבל תדברי איתי בכל פעם שתצטרכי ונראה איך זה מתסדר.״ והייתי מקבלת את זה הרבה יותר בקלות מאשר המצב שהיא הציגה.

לפני כמה שנים, עוד הייתי נהגת חדשה ולא הבנתי הרבה בכל עניין החניה והדוחות, אני מקבלת דוח חניה אבא שלי אומר לי ״תזרקי אותו״ שאלתי אותו שוב האם אתה בטוח והוא אמר ״כן בטח, הערייה גנבים״ וכך אחרי הדוח השני והשלישי את כולם הוא אמר לזרוק, לאט לאט הדוחות התחילו להגיע בדואר והצטברה לה ערימת דוחות ואז הוא צעק עליי איך זה קרה ואיזה חסרת אחראיות אני, ושהוא כבעל הרכב יקבל הוצאה לפועל בגללי, שניסיתי להסביר לו שעשיתי את מה שהוא אמר זה רק עיצבן אותו יותר.

המטפלת: אבל איך הם לא הסבירו לך מה העניין עם דוחות?!

אני: ההורים שלי לא הסבירו לי הרבה דברים שהיו צריכים, כשהבנתי את גודל הבאלגן שנוצר עקב שיקול הדעת שלי, כמובן שהוא לא אמר מה הוא רוצה לעשות,ואני ניגשת למחלקת הדוח בעירייה ופורסת לתשלומים את החוב על חשבוני ומספרת לאבא שלי שטיפלתי בבעיה ואז הוא שוב צועק שאני לא מבינה כלום וחסרת אחראיות לדעתי עוד כמה שנים אחרי הוא המשיך להתצעבן עליי בגלל זה ושאני לא אחראית.

המטפלת: כל זה צף לך בעקבות הטיפול האחרון?

אני: ״כן, בנוסף בשבוע האחרון דן ואני עושים תירגול שבמקום להגיד לו ״מאמי אתה יכול לעשות״ אני אומרת ״מאמי תעשה ככה״ ולפעמים אם קשה לי אז אני מוסיפה בבקשה.

ואני מבינה כמה הניסוח של המשפט הזה קשה לי מולו ואני הרבה פעמים נתקעת אבל לא מוותרת״

המטפלת: זה באמת קשה לך? למה את מתפתלת עם הבקשה? מה קשה לך בזה?

אני: ״אני מרגישה שאין לי את רצף המילים האלו, ואני ממש מייצרת אותן ומה שהכי מפחיד אותי זה לתת את האמון שיענו לבקשתי. וזה גם בסדר שאם זה לא מסתדר אז שיגיד לי ואז לכל הפחות אני חוזרת לנקודת ההתחלה שאני צריכה לדאוג למה שרציתי וזה בסדר״

״בנוסף להפסיק עם ההכרזות, אני רוצה שככה וככה״

המטפלת: ״זה מה שדן מבקש? ככה הוא רוצה שתדברי? מאיפה זה צץ?״

אני: ״לדעתי זה התפתחות של מה שהיה לפני חודשיים שאמרתי לו להזמין ויטמינים״

המטפלת: ״עצם הבקשה שאת מבקשת ממשהו לעשות משהו שאת רוצה, גם אם זה לא משהו ישיר עבורך, אלא נגיד משהו לבית. תחשבי על זה שבמין את חופשי אומרת לו מה לעשות, בוא תרד לי, בוא תלקק לי, תעשה ככה, במרחב המיני את נותנת חופשי הנחיות גם לדן וגם לאחרים. אבל שאת יוצאת משם את מתכווצת״

אני: ״כן, כי במין יש לי יותר אמון שיעשו את מה שאני רוצה״

המטפלת: ״כי את השולטת ולא סתם מצאת לך את תפקיד השולטת כי בתפקיד השולטת זה מתבקש בהגדרת התפקיד.

אני חושבת שאם עכשיו אמנה אותך למנהלת המשרד והכל יהיה עלייך נראה לי שגם שם יהיה לך מאד פשוט להגיד לאנשים מה לעשות ואת תדעי מה לעשות״

״במין אתם ככה, זה הסיפור המיני שלכם ובמין הבדס״מי שלכם את פתרת לעצמך את כל הקונפליקט היומיומי שלך ובחיי היום יום את ודן במערכת יחסים שיווינית וכל אחד מכם מחזיק חלק במשק הבית, פרנסה, אוכל, קניות וביחד אתם מחזיקים את החיים שלכם ושאת נמצאת בקשר שהוא סימטרי את לא יכולה להגיד למישהו עם לב שלם ופתוח, תעשה ככה וככה, את מתכווצת במקום הזה, את מרגישה לא בנעלים של עצמך ובגלל זה פתרת לעצמך את זה על ידי בדס״מ כי שם אין לך בכלל ספקות בלתת הנחיה וברור לך שהוא רוצה הנחינה ממך וכך אין לך קולנפילקט ואין לך בעית אמון.

בעיית האמון שלך מתחילה…

אני: (מתפרצת) בשניה שהסקס נגמר

המטפלת: אני צריכה שתביאי את התחושה הלא נעימה הזו שאת רוצה לבקש משהו אבל מפחדת.

אחד הנרטיבים הבדס״מים שלך הוא החוסר סימטריות.

תחשבי על זוג ונילים איך הם עושים סקס, שאין הגדרת תפקידים שם באותה הרמה של שליטה ונשלטות אז איך מתקשרים בניהם, תעשה לי ככה וככה. אם לא היית בבדס״מ האם היית יכולה לתקשר ככה?

אני: ״שאני חושבת על זה ככה אז אף פעם לא היה לי מין ונילי, אם אני הולכת אחורה ממש אחורה גם עם האקסים שלי לפני דן, הייתי אומרת להם מה לעשות וגם הם היו אומרים מה לעשות ושנכנסתי לכלוב הבנתי שיש מושגים לדברים האלו״

המטפלת: ״אני חושבת שהבדס״מ הוא בתוכך, את בתפקיד השולטת משתחררת מקונפליקטים, נגיד דמות בתוך מיני ונילי לא צריך לחשוב על עצמו כשולט כדי להרגיש בנוח להגיד לבן הזוג שלו מה לעשות, הוא מרגיש נינוח להגיד את זה גם בנרטיבי ונילי. נרטיבי ונילי אין שם שולט ונשלט שניהם באותה רמת שליטה שכל אחד יכול להגיד לשני מה בא לו. ואת פתרת את הקונפליקט בתוכך על ידי בדס״מ.

את לא מסוגלת להגיד לדן ״תביא חומוס אחרי הקניות״

אני: ״כן, זה ממש קשה לי, אני כל הזמן חושבת ״לא הוא עמוס, אני לא אכביד עליו״ וכל מיני מחשבות כאלה ואתן לעצמי את כל הסיבות בעולם למה לא להגיד לו, עכשיו הבקשה שלי יכולה להיות התעסקות של עוד שניה וחצי, הוא כבר שם אז שניה שיעשה/ שיביא גם את זה. זה לא באמת משהו קשה במיוחד.

ובשבוע האחרון אנחנו מתרגלים את זה ודן מפלרטט איתי וזה מאד מדליק ומעורר אותי ובנוסף קבענו מפגש מיני באמצע השבוע ואני מודה שרק עכשיו הבנתי כמה חשוב עבורי עניין הרצף.

והיה עוד משהו השבוע שאני קצת פישלתי איתו אבל דן לא נתן לזה ליפול במהלך הסשן האחרון אמרתי לו שעד סוף החודש אני רוצה שינקה את הבית לפי רשימה שאני אכין לו, ולא הכנתי את הרשימה אבל כמה דקות לפי שהוא יצא מהבית לקנות משהו דיברנו על זה ושלחתי לו את הרשימה״

המטפלת: ״זה חלק מהרצף?״

אני ״לא, זה חלק מההבטחות שסטחתי ממנו במהלך הסשן״

המטפלת: ״ואת באמת רוצה את זה?״

אני: ״בטח שהבית יהיה נקי״ֿ

המטפלת: ״ולא שאת תעשי את זה״

אני והמטפלת צוחקות

המטפלת: ״וההבטחות פעילות אחרי הסשן?״

אני: ״בעבודה העניין של הפולואפ הוא מאד טבעי לי, יש טיים לימיט עד היום עד לפני יומיים כבר קיבלתי תשובה מה עושים ואיפה דברים עומדים. עכשיו מול דן אני מודה שאני מפשלת עם זה ולא עושה את הפולואפ כמו שצריך.״

המטפלת: ״אבל גם בעבודה את קצת שולטת.״

אני: ״קצת הרבה שולטת״

המטפלת: ״זאת הגדרת התפקיד ואת עושה אותה טוב, ואת שולטת בעבודה ובמין אבל את לא שולטת בשום מרחב אחר״

אני: ״בסופ״ש אחרי הניקיון של שישי עשינו סקס שבו אני גמרתי חזק וטוב, לא נתתי לדן לגמור ונעלתי אותו בחגורה צעינות לכ 24 שעות.

המטפלת: ״ואת החזקת את זה?״

אני: ״בוודאי, לא נתתי לזה ליפול לי בשום רגע״

המטפלת: ״זה ההבדל. איך הצלחת לעשות את זה? הרי אנחנו עמוסים בכל מיני דברים לאורך היום, הרי לא כל היום אנחנו עסוקים במין״

אני: ״אני חושבת שחלק גדול מהיום שלי המוח במחשבות על מין״

המטפלת: ״את חושבת שאם היו לך ילדים גם היית יכולה להיות עסוקה במין ככה״

אני: ״לא יודעת, זה לא תמיד עוזר להיות עסוקה במין בשעה 10 בבוקר שאני בפגישה בעבודה, למרות שאני לוקחת דברים שלמדתי בבדס״מ לכיוונים המקצועים״

המטפלת: ״זה מדהים, איך את חושבת שבנאדם שלא בבדס״מי יכול להצליח בדברים מקצועיים כאלו״

אני: ״אני לקחתי את זה מבדס״מ והעברתי את זה לחיים המקצועיים, אבל אפשר לקחת את זה ממקומות של ידע, הבנה וראיה רחבה של דברים״

המטפלת: ״על סמך הבית שבו גדלנו?״

אני: כן גם, בטוח

המטפלת: ״איזה בית לדעתך יכול לאפשר לבנאדם להיות ככה?״

אני: ״בואי נתחיל מזה שבית שבו ההורים מאמינה בו וסומכים על הילד שידע מה לעשות, לא יורדים עליו ואם הוא צריך עזרה אנחנו כאן בשביל זה.

״זה מזכיר לי עוד משהו מבפלשבקים שהיו לי לגבי העבודה, שהייתה המשרה המסודרת הראשונה שבה עבדתי שהרווחתי ממש מעט וכל הזמן ההורים שלי ירדו עליי שאני לא מרווחיה מספיק ואני צריכה להגדיל את ההכנסות אבל הם לא היו מסוגלים להגיד לי לעזוב ולחפש עבודה אחרת, ורק דן עשה את זה ולקח לי מלא זמן להתפטר משם ולהתקדם הלאה מה הוכיח כהצלחה גדולה שהיום אני במקום שאני אוהבת לעבוד בו ומרוויחה פי 4 יותר״

המטפלת: ״אני מצטטת אותך, מזל שאני חכמה ולמדתי את עצמי בזכות הבדס״מ, לתפקד טוב בסיטואציות מורכבות, שמצליחות לפרנס אותי ולהגיע למקומות יותר טובים״

אני: ״אני בנאדם הרבה יותר מוצלח״

המטפלת: ״אני הרבה יותר מוצלחת ואת זה יש לי בזכות הבדס״מ, הבן זוג שברחתי ולא בזכות הבית שבו גדלתי״

אני: ״כן ובזכות עוד כמה נקודות הצלחה בדרך שגרמו לי להאמין שאני מסוגלת והוכיחו לי שהחשיבה הזו מביאה פעולות טובות, אבל בשום אופן לא מההורים שלי״

המטפלת: ״ואני אומרת מזל שמצאת את הבדס״מ כי אם היית נסמכת רק על מה שהם נתנו לך בחיים״

אני: ״הייתי נשארת לעבוד בעבודה ההיא שלא הרווחתי בה טוב והייתי בנאדם ללא אמונה בעצמו וללא ערך עצמי״

שאני מטילה משימה על העבד💘🦄🥰 שלי

לצלם אותי בביקני והוא עושה בצורה מושלמת ואף טובה יותר ממה שציפיתי.

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=10979

אחרי שיחה עמוקה שחושפת את הקשיים, המחשבות, המקומות הרבים של חוסר הביטחון, היכולת להאמין ולתת אמון.

המקום של השולטת האמיתית, זאת שנמצאת שם בפנים מאחורי שפוחדת להגיד את מה שהיא רוצה, שלא לגמרי בטוחה שיבצעו את המטלה שביקשה, הזיקוק העמוק של הרגש הטהור, אותו גרעין קטן שמשתוקק לנבוט.

אותו מקום שלא כל כך נוח לי איתו כי הוא מחייב אותי לצאת מאזור הנוחות ולהיכנס למים כדי לחצות את המכשולים שבדרך.

מפחיד נורא אבל כבר קצת פחות מאיים.

מבחינתי זהו אחד הסשן המושלמים שיש 😈

אני אומרת לו לנקות את הבית, שולחת רשימת מטלות של מה שצריך לנקות, יוצאת לאימון וכאשר אני חוזרת הביתה אני מקבלת בית מבריק למופת והוא מנקה את הבית שלגופו חוטיני בלבד. 

לאור ההחלטה שלי לטפל בבעיות שעשויות להתעורר בזמן אמת התחלתי להיות יותר זמינה ונכונה לקבל חיזורים מגברים נוספים.

אז בתור התחלה אני קוראת בתשומת לב את ההודעות שאני מקבלת כאן ואפילו התחלתי לחזור להודעות שמענייניות.

מי שלא קיבל מענה כנראה שלא השקיע מספיק בהודעה.

נא להשקיע!

אני כל כך אוהבת מגע בכל צורה שהיא.

גם לקבל וגם לתת והמון.

זה יכול להיות חיבוקים עמוקים וחיבוקי דוב.

זה יכול להיות נגיעות רכות ומלטפות.

זה יכול להיות טיזרי כזה שמדליק וגורר תגובה. 

זה יכול להיות מיני, סקסי ומספק.

זה יכול להיות דיגדוגים שהם סבבה אבל אני לא אחראית על הצוחק שיוצא.

אני חושבת שלאחרונה לאור הנושאים שעולים בטיפול אני מבינה כמה התקיימתי ללא מגע וכמה שאני אוהבת וזקוקה לו היום.

הפגישה התקיימה ביום שני שעבר אבל בגלל כל עייני החג וחולי סמוי רק עכשיו הגעתי לכתוב את הפוסט.

דן הפתיע אותי וכשתי דקות לפני הכניסה לטיפול, ראיתי בחור סקסי הולך ברחוב והתרגשתי לראות אותו גם המטפלת שמחה לראותו.

דן: Retain, even in opposition, your capacity for astonishment. (תדיאוס סטיבנס)

ועדכן את המטפלת בפועלו בימים האחרונים סביב העבודה האינטנסיבית.

אני: חשבתי הרבה על הטיפול האחרון ועל נושאים שעלו והפתיע אותי לחשוב שמאחורי הסלע שלי יש את עניין האמון שאני לא מאמינה לאף אחד חוץ ממני.

וביום שישי יצא לי לדבר עם אחותי על כל מיני דברים שעלו בטיפול ושאלתי אותה האם היא סוכמת על אנשים אחרים והיא גם אמרה שלא ובנוסף היא הזכירה לי המון דברים שלא זכרתי עלינו כילדות שמאד הוזנחנו בהרבה תחומים שהם לא רק עניין האוכל.

ועכשיו אני תוהה אם עכשיו אני מבינה שאין בתוכי את עניין הרצף אז מה אני עושה כדי שכן יהיה בשגרה שלי כמו שאני מתעוררת בבוקר לעבודה מכינה ארוחת בוקר וכו׳

אגב, זה משהו שלמדתי מדן לאכול ארוחת בוקר

- דן מפרט על שגרת ארוחות הבוקר שהיה מכין לי כדי שאקח ויטמינים

המטפלת: יש בדן המון פונקציות הוריות שלימדו אותך קצת א׳ ב׳ בהורות

אני: כן, בטח גם העניין של מגע שהוא לא מיני והוא מאד נעים לי

המטפלת: ואת מאד אוהבת את זה?

אני: כן מאד, אני לא חובקתי כילדה את זה אני יודעת בוודאות ואיך אני יודעת את זה, כי אם היום אמא שלי תנסה לחבק אותי זה יהיה לי נורא מוזר ויכווץ אותי בטירוף.

המטפלת: גם מגע מנחם, מגע מרגיע?

אני: אני זוכרת רק אולי שהייתי חולה מידי פעם כילדה אמא שלי עשתה לנו משהו נעים ומרגיע בגב, אבל אני לא זוכרת משהו נוסף של מגע, כאשר הגעתי לגיל 14 גיליתי את המגע המיני ומאד אהבת אותו.

המטפלת: הוא היה תחליף טוב למגע?

אני: כן, הוא היה מגע ולא היה לי איכור של מגע בזיכרון

דן: אני לא יודע אם זה אוזכר או לא, דיברנו על שלושת הממים (מזון, ממון, מין) ומור אמרה שמזון לא היה וגם אם הממון ההורים עשו בעיות ואז במין הכל התנקז והתפרץ לשם.

המטפלת: היא שמה את כל הפוקס על מין ושאני אעזתי לקחת את המין ישר נעמדת על הרגליים האחוריות ולא הסכמת. כי אם יקחו ממך את המין אז איפה אני ארגיש את כל מה שהרגשתי עד היום דרך מין.

אני: כן

המטפלת: אני מאד שמחה שאת מדברת על עניין המגע שהוא לא מיני, שאת אוהבת וצריכה מגע, מי שהכניס את זה לכאן זאת אני, מי שדאג להשאיר את זה כאן זאת אני ועד עכשיו אף אחד מכם לא שם על זה ממש משקל.

דן כן אמר שבאמצעות התרגיל היה לפעמים מגע שהוא לא נעים, באמצעות כל מיני חפצים ששיכים לתחום המיני אבך הם לא עושים עבודה טובה למגע בין שני בני זוג שאוהבים.

ודן יודע לתת את המגע הזה? הוא תמיד נתן אותו? ועכשיו הוא קיים?

אני: כן בוודאי, היום זה מאד קשה. להגיע למקום הזה שיש בנינו בעיות ודברים בנינו לא חלקים, שאנחנו בטוב אז זה קורה די טבעי אבל שיש את הריבים, הקשיים זה נפגע.

דן: זה לא כל כך קורה לי בטבעי הדברים שעלו כאן

המטפלת: אתה עושה מאמץ?

דן: זה לא בדיוק מאמץ, אני עושה השתדלות, למשל שאני רואה את מור שוטפת כלים והגב שלה חשוף ואני מרגיש שבא לי לגעת בה, לא בקטע מיני אלה בקטע אוהב כזה. ולפעמים שאני גועלי, כועס, מנוע ומרוחק אז אני לא עושה את זה למרות הרצון ומאז שהנושא עלה אני, רסיס של הרצון הזה אני כן עושה את זה, מחבק אותה, מלטף לה את השיער.

המטפלת: דן אתה הגעת היום, מעבר לזה שסיימת לעבוד ומצב הצבירה שלך איפשר זאת, אתה אמרת שאתה תבוא להיפרד ממני יפה.

דן: (ציחקוק של מבוכה) אם אני אמות בקרוב אחרי שדיברתי עם הרופא שאמר שיש לי מחלה ״בתזוגיטיס מצבעניטיס״ - רגע של התפקסות

באנו לטיפול במטרה להגיע לתוצאות, אני חושב שאת עושה את כל מה שאת יכולה ואני מאד מעריך אותך, רק שאני מסתכל על שנה ושלושה חודשים אחרי על התוצאות ואנחנו במקום מאד דומה לאיפה שהיינו, אין כאן מישהו שאשם, העניין הוא שנגיע לתוצאות ומה שראיתי שלא הגעתי לשתי פגישות האחרונות וממה שהבנתי ממור הייתה לה פריצת דרך אז אולי זה טוב שלא אגיע.

ההיגיון אמר לי שאולי עדיף שלא אגיע היום, כי הנה לא הגעתי והיה ממנטום חיובי. ובכל זאת זהיתי בי רצון חיובי לבוא אז לא נאבקתי בו.

המטפלת: ואם תשאל את הרצון הזה לבוא כי מה?

דן: מאהבה, תקווה

המטפלת: כי נוצר כאן משהו, מחוייבות מסויימת, קשר בין שלושתנו עם אותה מטרה, הפונקציה שלי כאן היא הורית ושניכם כאן ציר הפונקציה של ילד/ הורה כל אחד עבור עצמו ואני חושבת שיש משהו במערכת הצירים הזאת שלא הגענו אליה עד עכשיו.

אני חושבת שהגעת כי אתה חלק מפה ואתה לא יכול פשוט ללכת, אתה לא יכול להחליט שאתה לא חלק יותר. ואם יש מחשבות שאתה לא חלק אז באים, חושבים ומדברים על זה כאן. לא עוזבים, לא נוטשים, לא כועסים בהליכה אלא באים ואומרים למשל ״עליך אני לא סומך יותר״ ״את אכזבת אותי״ ״ המקום הזה לא שווה לי את המאמץ, הזמן, הכסף, המשאבים התקווה״ אבל השיח הזה חייב להעשות פה ואני אולי עושה את זה בשבילך ואתה לא מרגיש את הדברים האלו, אולי יש לך קול גם כלפי?, בגדול אמור להיות לך.

דן: אין לי טענות כלפיך

המטפלת: לא טענות אבל אכזבה

דן: מבחינתך את איפה שקיוות שנהיה?

המטפלת: לי זה די אובייסט שעבור שני פצעים כל כך מדממים כמוכם, הזמן שעבר זה רק ההתחלה לעצור כדי להפסיק את הדימום.

דן: עד מתי זה ידמם?

המטפלת: אני יודעת, אבל אתה יודע עד שהגעתם לפה אלו היו שנים ראשונות של פציעה ואז כל אחד לפי גילו, פיתוח של שכבות הגנה ודפוסים שפיתחנו לעצמנו על מנת לא להרגיש את הדימום כל הזמן, כי אי אפשר לחיות ככה.

דן: אני מרגיש שאני כל הזמן בדימום

המטפלת: כי אני חושבת שפעם המנגנונים שפעלו אצלך והסכמת להפעיל אותם, הפסיקו לעבוד, אתה לא מוכן להפעיל אותם, אני מעדיפה שאתה תפרט

דן: אני חושב שהדבר הכי בולט, הוא הגמילה מקנאביס אבל זה לא קרה בסמוך לטיפול, אני באמת ניסיתי לחושב מה השתנה?

המטפלת: אתה לא מרגיש שמשהו השתנה לך רגשית ביחס שלך למור, למיניות שלכם, לכל עניין המגע שלכם ואני תוהה אם אתה מתכוון למגע מיני.

דן: בפעם האחרונה שעשינו סקס ממש חיכיתי שזה יגמר כמו טיפול שיניים או כל דבר אחר שלא נעים, הרגשתי שאני עושה את זה.

המטפלת: מה זה את ״זה״?ֿ במציאות מה היה הזה כמו טיפול שיניים בלי הרדמה?

דן: כל המגע המיני שהיה לא כנה, לא מחובר ומעוסה, גם במלדיבים עשיתי סקס בשביל שלום בית מאין משהו כזה.

המטפלת: הסתכלת עליו עכשיו שהוא אמר את הדברים האלו, מה שאלת אותו במבט?

אני: לא ספציפית על העניין של המגע, אני הצטערתי שהגעתי איתו למגע מיני כי זה לא היה נכון ואני התחמקתי מלדבר.

המטפלת: את הפעלת מגע מיני במקום להגיד מילים.

אני: כן

המטפלת: אני רוצה רגע להתמקד על זה, את אומרת שזה היה לא נכון, את בעצם לא מכירה דרך אחרת להשיג את כל ״הממים״ שלי שהיא לא דרך מין, עכשיו הממים אלו פונקציות הוריות בסיסיות, פונקציות הישרדות ולא מתקדמות כמו ממון, אנחנו מדברים על דברים בסיסיים יותר כמו ביטחון שאנחנו נותנים לילד שלנו, גם שאז אמרת שאבא שלך אמר שהוא לא נותן לך כסף והוא ניסה להגיד לך בואי אני אלמד אותך לחיות עם ביטחון כלכלי, ואת אמרת לו ״מה אתה צועק עליי, אתה אף פעם לא לימדת אותי להתנהל כלכלית נכון״ אלו פונקציות ביטחון שנותנו רגוע מסויים כדי ללמוד משהו בחיים, מה שאת אומרת שאת כיוונת לסקס כי את לא מכירה דרכים אחרות לבטא פונקציות אחרות של התקשרות אוהבת, קרובה, אינטימית ועשית את זה באמצעות מין, הבנת שרע לדן שמשהו לא טוב וכל מה שאת יודעת לעשות בנפש שלי, הוא מין טוב וזה מה שניסית לעשות וזה התגלה כטעות פטאלית וזה טוב שזה קרה כי זה גרם לכם להבין כמה זה לא טוב להשתמש במין לכל הצריכים שהשתמשתם עד עכשיו, דן לא יכול לשאת זאת עוד מהמלדיבים, עשית את זה בשביל שלום בית, כי אתה רגיל שמין עושה לנו שלום בית.

אני: אני זוכרת את זה בוודאות מקשרים אחרים שלי, שברגע היינו רבים הייתי חוטרת למייקאפ סקס כדי שיסלחו לי ואקבל את מה שאני רוצה שהוא אהבה ומקום בטוח שבו אוכל להניח את הראש אפילו לכמה רגעים.

המטפלת: ההד הוא קריטי, הרבה אנשים מתמכרים למין בגלל זה, ההד הוא כמו כל סם אחר כמו כל פעולה שהיא פסיכואקטיבית לנפש, אם אני צריכה ביטחון זה נותן לי, אם אני צריכה הרגעה זה נותן.

דן: אני זוכר שבתוקפת הרווקות שלי הייתי נותן מין כדי לקבל אהבה

המטפלת: שרציתי לקחת לכם את המרחב המיני, אני כנראה אמרתי את זה מוקדם מידי, אי אפשר לקחת משהו שלא מפתחים משהו אחר במקום, אי אפשר לקחת מרחב מיני בלי שפיתחנו פונקציות התקשרותיות במקום, שהן קריטיות עבור זוגיות כמו שלכם, אוהבת מאד, התקשרותית מאד, אתם מאד צריכים אחד את השני בנפש ולכן חייבים ללמוד משהו נוסף שמין מפסיק לעבוד, אני חושבת שדן הוא הראשון שזה הפסיק לעבוד עבורו, דן סירב להיכנס למרחב מיני, הוא איבד חשק, איבד עניין, איבדת משהו שפעם איפשר לך להיכנס בקלות למרחב מיני, בזוגיות עם מור היה רגע מסויים שבו אמרת שאתה לא מוכן לקבל את כל הפונקציות הנפשיות שלי באמצעות מין, יש לי כאן את האחת שאני רוצה לקבל ממנה הכל, גם מין כמובן, אבל את כל יתר הפנקציות הקריטיות לי. 

אני: העניין של הרצף, אני לא בטוחה שזה עלה פעם, לפני הטיפול, שהבעיה שלנו היא רצף מיני, אני לא חושבת שאם לפני שנתיים שלוש היו שואלים אותי מה הבעיה בזוגיות שלנו, הייתי יודעת להגיד רצף מיני היא אחת מהן. מה אתה חושב?

דן: נראה לי שזה היה נקרא תדירות, אבל זאת אותה הכוונה.

המטפלת: לך הרצף חסר שנים רבות?ֿ

דן: כן בטח, אני זוכר לפני כמה שנים, היינו בטיול ודיברנו על זה, אני זוכר מזמן שהבעיה שלנו הייתה במקום לעשות אהבה אנחנו הולכות ומתקררות.

המטפלת: לעשות אהבה אם אני לא מתייחסת ל make love הכוונה היא להיות בקשר אוהב, אוהבים ונאהבים אחד הפרמטרים הוא מין, שיש אהבה בוגרת יש לנו מין וזה מה שמבדיל בין אהבה נגיד בין חברים.

אתה אומר אני יודע על עניין הרצף הזה כבר שנים, כי הרצף שאתה מדבר עליו הוא רצף התקשרותי שהיה לו ביטוי במין, שאתה דיברת על זה לפני 17, 10, 5 שנים ואפילו לפני שבועיים זה אותו רצף נפשי שאתה מכוון שאתה יכול לסמוך על מור שהיא תהיה שם, אוהבת, נמצאת. הביטוי שיכולת לבקש את זה עבור עצמך ואתה רגיל לקבל אותו הוא ביטוי מיני, אתה את הרצף התקשרותי שאני מאמינה שלא היה לך, יודע לקבל אותו במרחב מיני וגם את מור למדת לקבל פונקציות התקשרותיות בסיסיות להתפתחות של סאלפ באמצעות מין, שזה היה בגיל מאד מוקדם לא רק לטעמי אלא גם לטעמך, כי בגיל מאד מוקדם עשית דברים של מיניות בוגרת והמטרה שלהם הייתה התקשרותית, המטרה הייתה לקבל מישהו אוהב אותי, מגן עליי, הוא שומר עליי, לא מזניח אותי, דואג לי, אכפת לו ממני והמגע עושה את זה.

מחקרים מראים שההורמנים של אוקסיטוצין וסרטונין שמופרשים בסקס אלו אותם הורמונים שמופרשים בשמחה ואושר גם בינקות.

שימו לב, שחלק מהמגע שנעים לכם בבדס״מ הוא לא מגע באברי מין

דן: יש את הלב והמוח שאם לא פחות

אני: יש את העררות המינית שהיא לא חייבת להיות במגע

המטפלת: כן זה יכול להיות במבט, במילים, מה שאני באה להגיד שמה שאתם מקשרים למרחב מיני הוא מרחב התקשרותית, את אומרת שזה חדש לך העניין של הרצף ב x זמן האחרון ודן אומר שאולי פעם הוא קרה לזה במילים אחרות כמו תדירות, שאני אמרתי בתחילת הטיפול שההגנות שלך השתנו, אתה הבאת אותכם לטיפול, אתה הרמת דגלים שמשהו לא בסדר. והגעתם לטיפול מיני כי משהו לא עובד, הקשר הוא בעל פוטנציאל וואו ומשהו לא עובד, ומה שאני אומרת בעצם זה שדן הרים דגלים ואמר שלא טוב לו שהפנוקציות מקבלות מענה רק בדרך מינית, לך מור זה לקח עד לפני שבועיים שזה לא יהיה רק במין שאמרת שזה היה לא נכון לפתור את הבעיה באמצעות מין, שאת אומרת את זה אני מבינה שבנפש שלך נפל איזשהו אסימון שאמר שזה לא מקום טוב למין, מה שקרה דרש התייחסות אחרת שהיא לא מינית.

אני: שזה מצריך לפתוח ערוץ תקשורת אחר שאני לא כל כך מכירה אותו

המטפלת: לא מכירה אותו מעצמי מפעם אולי, לא מוכר נפשית, את יודעת לפתור דברים מצויין באמצעות מין, עבורך, עבור המערכת, עבור דן. ודן ניסה במלדיבים לעשות את אותו הדבר. וזאת תפנית חשובה לפני שלושה שבועות כי שברתם את הכלים בהתחלה דן ואז גם את אמרת שזה לא היה טוב להשתמש בסקס, בפעמים הקודמות את היית יושבת אבודה ולא מבינה, עם דמעות בעיניים.

כי את מנסה לדבר בשפה המינית הזאת אבל זה לא הולך

אני: זה גם לבזבז כוח על פרש, כי אני מתאפרת ומכינה את הבית אבל לא מנהלת את הסיטואציה, נגיד תופסת לו את הביצים חמש רגע לפני שאני מתארגנת ואומרת לו ״תחכה לי ככה וככה״

המטפלת: אנחנו התייחסנו לזה בכל כך הרבה רמות, שאתה שואל אותי אם זה לא מספיק זמן, אז לא ידעתי כמה זמן זה יקח כי ללמוד שפה התקשרותית זה דבר שלוקח זמן, עד עכשיו דיברנו בשפה שהיא ברובד המיני, שרציתי לקחת את זה היה פיצוץ, היה לכם מאד ברור שאתם רוצים להישאר בשיח של רובד מיני.

דן: אנחנו לא רק בשיח של רובד מיני, למה צריך לקחת את המין כדי לנהל שיח על דברים אחרים?

המטפלת: עכשיו שנפל למור ולך האסימיון שאתם לא מוכנים לשתף עם זה פעולה, אתה אמרת שסבלת בהתקשרות המינית הזאת, סבל כמו טיפול שיניים ללא הרדמה.

אני: כי הפתרון לא היה צריך להגיע מהסקס

המטפלת: זה לא שהמין לא יכול להצטרף ל.. אבל צריך לפתח איזשהו ביטחון אינטימי, האם אתה מסוגל עם עומס העבודה וכל ענייני היום יום לעשות סקס כל יום.

דן: לא כל יום, אבל בטוח כמה פעמים בשבוע, הדחף המיני שלי גבוה.

מדברים על הסקס שהיה לנו בחופשה באילת בתחילת מרץ, שהיה חלון זמן קצר שבו עשינו סקס שהרגיש כמודל מוצלח לסקס באמצע השבוע.
המטפלת: ואתה מרגיש את הדחף הזה לאורך היום?

דן: כרגע לא, הכל מאד מלוכלך לי סביב הנושא המיני, אבל שאני כן אני מאד מרגיש את זה, זה משתנה בהתאם למצב הרגשי שבו אני נמצא.

המטפלת: אוו, זה מה שאני מנסה להגיד לך, החשק המיני גם למור לא קיים מעצמו בלי קשר לעומס בעבודה, מצב ריגשי וכו׳

מור תיארה מצב של התנהלות של שבוע שבו היו כל מיני דברים שגרתיים ואתה רואה את היום יום הזה ואומר שאין שם משהו מיני, אני מאמינה שאם היית עם איזשהי חוויה רצף של החזקה, אהבה, בטחון ולא רק בביטוי מיני אלא בביטוי נפשי היית יכול להתמודד עם זה יותר בקלות.

דן: אני מבין את מה שאת אומרת אבל זה לא שאנחנו לא חיות ביחד, ישנות ביחד מנהלות את הבית וכו׳ אני לא חושב שממה שאמרת זה שאין לה כוח אליי או דברים בסגנון

המטפלת: אז מה כן? כי אתה בא אליה בטענות שזה משהו שאתה חייב המון זמן

דן: אני לא יודע בגלל מה זה, נגמרו לי הרעיונות ולכן באנו לכאן, אני יודע שאם השליטה בקשר הייתה שלי אז אני הייתי מנהל או מנחה אותה לשם

המטפלת: זה משפט משמעותי שאם אתה היית שולט בקשר, לשלוט יש אחריות הורית, הוא לא סתם קיבל על עצמו את תפקיד השולט אם קיבלת את תפקיד השולט תדע שיש דברים שאתה לא יכול להחליט שלא לעשות

אני: טוב זה לא משהו חדש

המטפלת: אני שומעת את דן אומר, בחרת להיות אמא שלי, הולדת אותי קחי אחריות, את לא יכולה להחליט שאת מתעסקת בכל מיני עיניינים אחרים ושומטת אותי, בחרת להיות השולטת שלי את לא יכולה לצפות ממני אנהל את המרחב המיני שלנו ושדן אומר את המשפט הזה אני שומעת אני מכיר כבר מישהי שלחקה אחריות הורית עליי והיא לא עשתה את זה טוב ושמטה אותי, אז יש לי 0 סבלנות או החלה לחזור לטראומה הזאת שוב ושוב בחיי.

דן: נראה לי שיש לי המון סבלנות

המטפלת: בשלב הזה כבר אין לי, היה לי ונגמר לי כי אם אני 70% מחוץ לקשר אז נגמרה לי הסבלנות

אני: אבל גם אני הרבה פעמים אכזבתי אותו

המטפלת: כן אם את השולטת כאן קחי את המרחב הזה שאת שולטת בו ותנהלי אותו, אם את ההורה שלי אל תתני אותי לאיזה מטפלת שתזניח אותי ושאת השולטת ואת לא לוקחת את המרחב הזה יש כאן שיחזור של החוויה שאני מכיר אבל מתמרד נגדה.

דן: אבל דיברנו על זה מלא פעמים

המטפלת: כן אבל מור אומרת לך שהיא אומנם השולטת ולקחה על עצמה את התפקיד אבל גם לך יש חלק כאן ולבד היא לא יכולה להפעיל את המקום הזה, במילים אחרות היא אומרת ״אני לא באמת אמא שלך, כי אמא לא צריכה מהתינוק הרבה דברים (היא צריכה), ומה שקורה במרחב מיני בגלל שאני לא אמא שלך ואני בת זוג שוות ערך אליך אני גם צריכה ממך שתהיה גם באיזשהי התנהלות הורית כלפיי״ מערכת הצירים שדיברנו אליה שאני גם ילד וגם הורה בו זמנית בתוך הקשר

דן: אבל אני לא נותן פונקציות הורית למור

המטפלת: בכל שאר התחומים כן, חוץ מהמרחב המיני, את מזכיר לה לעשות דברים, ניתן לה ביטחון, בחלק המיני היא לא יכולה להפעיל לבד רצף מיני היא צריכה דלק כלשהו

דן: אוקיי, אני צריך לדעת מה זה הדלק הזה שהיא צריכה, כי דברים מסויימים שהיא אמרה לפחות ניסיתי לעשות אולי לא מספיק, אני חושב שאני מיישם כל דבר שעולה כאן.

המטפלת: את אמרת לנו שכבר מזמן העלת את הפלירטוטים

דן: אני צריך להבין מה זה אומר בתכלס, אני לא יכול לפלרטט איתה כמו גבר חדש שמתחיל איתה.

אני: -צוחקת-

המטפלת: מור אומרת שאתה הפלרטטן המוכשר ביותר שהיא מכירה

דן: אבל יש הבדל לפלרטט עם מישהי זרה

אני: אבל אני לא זוכרת את זה מלפני 17 שנים, אני זוכרת את זה מעכשיו

דן: אם ככה זה לא אמור להיות מסובך, תגידי לי מה לעשות ואני אעשה

המטפלת: מה קרה לפלירטוט שלך עם מור? בתחושה שלך אתה מפלרטט?

דן: תמיד, בייחוד שהדברים בנינו יותר טובים

המטפלת: הנה הלופ הזה, אתה מצפה שהדברים יהיו יותר טובים, אתה מצפה ממור שתעשה אותם מבחינה מינית ואז אתה תוכל לפלרטט.

דן: לתחושתי איך שאני רואה את זה, זה קרה ודברים נהיו יותר טובים, אני עושה את חלקי בעסקה ואז זה נופל

המטפלת: זה ברור לכם שצריך להחזיק את זה?

אני: כל אחד צריך להחזיק את זה

דן: אני מחזיק ואז פניי מושבות ריקם

המטפלת: אני חושבת שהיא מבוססת המון פעמים על הציפיה החד צדדית של הקשר, יש לך ציפיה נפשית חד צדדית של אמא ותינוק, אני תוהה כמה אתה יכול להפעיל את השולטת שלך.

דן: זה נשמע כמו החטא בדס״מי הכי גדול של שליטה מלמטה

אני: אני דווקא חושבת אחרת, נגיד אנחנו עושים סשן ויום למחרת אתה אומר לי איזה כיף היה אתמול, ואיך אהבתי שעשית ככה וככה, אתה לא הפעלת את השולטת שלך.

דן: אבל המטפלת אמרה להפעיל את השולטת

המטפלת: להפעיל רגשית בניכם ולא רק בפונקציה של שולטת ונשלט, אני חייבת שתבינו את העניין הרגשי עבורכם, שום זוג בדס״מי שמגיע לטיפול יכול להתנקת מהקשר הרגשי בניהם, אבל המקום הרגשי הזה יכול נוגד את ההפעלה הבדס״מית.

נגיד שהשולטת רוצה לעשות ככה וככה והנשלט מקבל באופן מוחלט את מה שהיא אומרת.

זה לא יכול לעבוד ככה נפשית בגלל שאתם זוג שחולק מערכת התקשרותית אינטימית, יש שתי מערכות שעובדות בנפרד, מערכת של מרחב התקשרותית ומערכת של מרחב מיני ועד עכשיו זה היה אצלכם אותו מרחב, כאילו השתמשת באותה ידית.

אני: אבל המרחב הרגשי לא מפעיל את המרחב המיני בהכרח?

המטפלת לפעמים כן ולפעמים לא, עובדה שזה כבר לא עבד, מה שאנחנו צריכים לעשות זה להפריד בין שני מנגנוני הפעלה, שיש מרחב התקשרותי שצריך להפעיל ויש מרחב מיני שצריך להפעיל. אני מאמינה שאם תפעילו טוב את המרחב ההתקשרותי והמרחב המיני יופעל בצורה מאד חלקה.

לשאלתך, אני חושבת שהשנה וארבע האלו נתנו ביטחון כדי לדבר שפה התקשרותית ולא רק מין, צריך מטפל מיני ויודע שפה התקשרותית.

לאחר הטיפול האחרון עליו אפרט בהמשך, הגעתי לתובנה שהמיניות שלי הייתה על המסלול הלא נכון, כמו רכב שדוהר במהירות בדרך עפר סבוכה, מאבד חלקים תוך כדי ולא עולה על הכביש לידו.

ההבנה הזו מתחדדת לי ומתחברת למקומות נפשים מאד עמוקים.

אני חושבת שבגלל שהגעתי למיניות היו לי חסכים אדירים בכמעט כל תחום אחר בחיים, המיניות איפשרה לי להיות באפוריה מסויימת, מאין מצב שבו שום דבר לא יכול לעצור בעדי והמצב הזה עזר לי להדחיק את החסכים.

המניות ידעה לעבוד מצוין בהרבה מובנים ובעקבות כך היא נכנסה למקומות שהיא לא הייתה נחוצה.

למשל בפעמים הראשונות בהן הלכתי לראיונות עבודה, כאשר ידעתי שהראיון יהיה עם גבר ידעתי שרוב הסיכויים שאתקבל, למרות שהראיון לא היה עם אופי מיני אבל משהו בדינמיקה עם גברים עבדה לי יותר חלק מאשר עם נשים ואני זוכרת שלא הבנתי מדוע עם נשים יש את הקושי הזה.

המיניות עזרה לי לפתור בעיות תקשורת וליצור קיצורי דרך במקום להתמודד עם שיחה עמוקה שעשויה להיות כואבת.

אני נזכרת בשיחה עם בחור שהייתי איתו בקשר לפני כמה שנים שהוא אמר שהפתרון שלי ממש מחבל במערכת היחסים בנינו ואני לא הבנתי על מה הוא מדבר, הרי אנחנו שוכבים אז הכל טוב.

אני כמובן לא רואה במיניות שלי משהו רע אבל אני רוצה שהיא תהיה במקום הנכון עבורי.

פעם שהייתי בת 16 בערך למדתי נהיגה אבל עוד לא היה רישון.

כל המשפחה המורחבת החליטה לעין גדי לחגיגת יום נישואים לדוד שלי ואישתו, אני זוכרת שהתרגשתי שראיתי יעלים, פעם ראשונה הייתי במרחצאות והתמרחנו בבוץ והיה טיול די כיפי למיטב זכרוני.

אני לא זוכרת איך הדרך בהלוך עברה אבל החזרה הייתה סיוט נוראי. מצד אחד אמא שלי לא הסכימה שאבא שלי ינהג כי היא לא סומכת עליו ומצד היא מתה מפחד לנהוג בעצמה את הדרך, לבסוף הוחלט שהיא תישב במושב האחורי עם אחותי הקטנה ואני אשב מקדימה ליד אבא, יצאנו יחסית מוקדם במשך כל הדרך מהיציאה מעין גדי ועד אחרי ערד אמא שלי לא הפסיקה לצעוק על אבא שלי כמה שהיא מפחדת מהנהיגה שלו וכמה שהוא מסכן אותנו והוא לא אחראי ואני רק זוכרת את הצעקות הבלתי פוסקות ממנה זה היה נוראי, אני ממש זוכרת איך כל הכיף בטיול נעלם בתוך כל הצעקות שלה. למעשה ההורים שלי מעט מאד פעמים נוסעים ביחד לכל מיני מקומות בטח שלא למקומות רחוקים, הכל בטווח השעה פלוס מינוס מהבית.

היום שאני מתבוננת בחוויה אני די גאה באבא שלי שלא זרק את האוטו באחד הסיבובים, היו לו מספיק סיבות לכך.

בגיל 30 ודן ואני יוצאים לטיול מגניב באירופה שכלל הרבה נהיגה, אני זוכרת שבחלקים מסויימים האישה הנוראית הזאת יוצאת ממני ללא שליטה. אני זוכרת שאחרי הטיול החלטתי שכאן זה נגמר ואני לא מוכנה להיות האישה הנוראית הזאת שצועקת בלי סוף והחלטתי לתקן ומאז אני בגישה ״הנהג הוא האחראי ואני לא מתערבת בשיקולים שלו״ מאז זה עובד לי די טוב, בזכות התיקון אנחנו יכולים לנסוע לטייל בארץ ובעולם וצוברים חוויות נהדרות בזכות זה, אני מודה שלפעמים קצת יוצא לי ללא שליטה הדפוס ההוא אבל אני מיד מבקשת סליחה וחוזרת לדרך התקינה עבורי.

אני יודעת שאם לא הייתי מחליטה לתקן ההפסד היה הרבה יותר גדול, ההחלטה לשינוי לאור המודעות לבעיה ובעיקר ההחלטה שלא להמשיך באותה הדרך.