אני מרגישה איך כל מיני שחזורים מהטיפול עולים בתוכי.
חלקם לא טובים
אני חושבת שיצאתי עם תחושת האשמה הכבדה, צלקות בנפש בכל הנוגע למיניות, חוסר ביטחון שנמצא אי שם בתודעה.
בנוסף לכל אלה יש ענן הלחץ שמסתובב מעליי שאני חייבת להשקיע יותר, שכרגע אני לא מתאמצת מספיק, שאני לא עושה.
וזה לא נכון כי אני עושה המון ואני אפילו משקיעה מאמץ מכופל שבעתיים כי בכל פעם שהרצף נגדע התהליך שצריך לעשות כדי לחזור שוב לרצף הוא אדיר, כמה אנרגיות, כמה השקעה וכמה מאמצים כדי לחזור למקום שהייתי בו לא כל כך מזמן.
אני צריכה להזכיר לעצמי שאני בקלות יכולה לאבד המקום הזה אם לא אשמור עליו בכל יום ויום כי בשניה שאשחרר הוא יחמוק ממני.
אני מודעת לכך שבגלל שגדלתי בבית עם המון חסכים נבנה בתוכי מנגנון של חסר ופיצוי
היה חסר לי חום ואהבה ופיציתי את עצמי בחום ואהבה במקומות אחרים
הייתה חסרה לי פרטיות ויצרתי לעצמי עולם שלם פרטי משל עצמי.
אני לא רוצה להחסיר מעצמי או מהסביבה שלי ואז לפצות אותם על אי השמירה שלי, אני מרגישה יותר ויותר שחוקה מכך.
