דברים בעלמא

כשאדם חווה עליה למרום. יהיה קשה לו אחר כך לחזור לעצמו. כי הנשמה חווה הבדלים בתחושת הזמן והמרחב שהם שונים מאוד מהמציאות הקיימת פה בארץ.

ולכן זה שבכיור לא היו כלים, זה לא שרחמים שטף כלכך מהר. פשוט כל גופו של רחמים רעד. ובהתחלה מריומה עוד אמרה 'מזל טוב' על הכוס הראשונה שנשברה אך מהר מאוד היא הבינה שמזלה היום לא מאיר פנים.
ולהוצאות של החודש היא צריכה להוסיף גם סט או שניים של כוסות חדשים

לאחר שסיימה להגיש את ארוחת הצהריים לפועלים היגעים. ישבה מריומה עם רחמים על כוס לימנדה קרה כדי ללבן איתו את העניין, מניין הוא בא לה המלאך חבלה הזה.

ורחמים השיב על קורות הליל שעבר ואיך עלה למרום. כדי למצוא את שורש נשמתו העליון. ועוד הוסיף כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה עליו.
מריומה שרוח האמונה הפשוטה הייתה יוקדת בליבה. סיפרה לו על חלומה לטוס בעוד שבועיים ימים, בט"ו באב. לרבי נחמן שבאומן. כי להרגשתה ליונתן בן עוזיאל שבעמוקה נגמרו כל הבחורים שבכוחו לזווג לה..

רחמים שזכר שהמסר שקיבל משמים הוא לנוע ולנוד בעולם עד שימצא את זיווגו. בלע את רוקו שוב ושוב. וביקש כמעט בלחישה, אם תואיל בטובה לפרוש עליו את חסותה, ולקחת אותו עימה.
כמובן שבתמורה יהיה לה לעזר ואת כל מה שתטיל עליו יעשה.
ולא כמו עם שטיפת הכלים. ברגיל הוא בנאדם אחראי ומסודר.

לאחר התלבטות קצרה הנהנה מריומה להסכמה.
ובתקיעת כף, הבטיחו זה לזו. שדרכיהם ישלבו זה בזו. עד שיחזרו מרבי נחמן שבאומן.
"אז מחר תבוא בשבע בבוקר" צעקה מריומה על גבו של רחמים שחש לצאת מהמסעדה. כי קינן בו איזה חשש שתבטל את העסקה.

-----------------------

רחמים שהרגע יצא בריצה ממסעדת ברוריה שם לב שזו כבר שעת בין ערביים מאוחרת
ובטח הראש ישיבה יכעס עליו נורא
לכן משהגיע רחמים לישיבת המקובלים שבה למד.
וכבר קפץ עליו רבי צדוק, כנשוך נחש. ודרש שיברך על צרור עלי הלואיזה שאחז בידו.
היה צעד מבורך בעיניי רחמים, שהיה נבעת לדבר עם הראש ישיבה, ולספר לו שהגיע לסוף דרכו בעולם הישיבות.

ראש הישיבה, רבי יצחק טהרני, היה אדם כחוש מאוד, אך עינייו הנחושות הקנו לו שם של מקובל בעל שיעור קומה במדד הפופולריות בציבור הרחב. באותה שעה שרחמים נכנס להיכל הלימוד. ישב רבי יצחק בכותל המזרחי ודן עם סבתא מסכנה איך לעשות פדיון נפש לבעלה המנוח. האם תרצה את חבילת הבסיס, או שתרצה לשדרג ל. וי. אי. פי.
רבי יצחק לא היה חמדן אך רגישות לזולת הייתה ממנו והלאה. את העולם היה לו קל לדון במידת הדין.
והיה זה מקובל עוד בימי אביו זכרונו לברכה לספק את צורכי פיות המקובלים. בכל מיני עסקאות עם אנשים מסכנים.
"העלאת נשמות זה עסק יקר" היה נוהג לומר "תשאלו ותראו שכך נוהג כל מומחה לנפש האדם, אפילו אלה שקוראין לעצמם מומחין לתורת הנפש ע"ע פסיכולג"

לאחר כשעה כשחתמה האישה על פדיון נפש וי. אי. פי. פלוס פלוס, שזה כולל פדיון נפש + זיווג הגון לבנה הגרוש + הוצאת עין הרע מכל יוצאי חלציה הרבים. ועוד.

ובעוד היא מודה לרבי יצחק על עסקת חייה. סימן רבי יצחק לרחמים לגשת אליו.

רחמים היה תלמידו החביב של רבי יצחק, אולי זה גילו הצעיר או שזה הייתה נפשו השובבה של רחמים. אך משהו באנרגתיות של רחמים היה שובה את ליבו של ראש הישיבה.
בדחילו ורחימו סיפר רחמים לראש ישיבה איך גנב את הסידור של רבי מאיר ואיך חש חוויה מיסטית דווקא בבית עלמין. והוא לא יודע אם זה כוחות הסיטרא אחרא או שזה מצד הקדושה. אבל הן אמרו לו לעזוב את הישיבה. ולנווע ולנוד בעולם הגדול עד שימצא זיווג הגון.
רבי יצחק הינהן בראשו אך חלפה בליבו המחשבה שהוא כבר 40 שנה עוסק בתלמוד הקבלה ואף פעם לא חש עליה רוחנית.
אולי זו אישיותו שנוהה אחרי סדר והמציאות או שזה דור אחר שעסוק פחות בספרים היבשים. בכול אופן הוא שמח בליבו שסופסוף יוכל להבין מבחוץ מהי הרגשת ה'דבקות' המפורסמת.
לכן מיד הזהיר את רחמים הנבעת שלא יספר לאיש על חוויותיו והוא מאשר לו לצאת מהישיבה, אך פעם בשבוע עליו לדבר עם הראש ישיבה. ולראות שהסיטרא אחרא לא היא זאת שחטפה חלילה את נשמתו