ממוחו של נשלט

יכול להיות שזה המצברוח הטוב והשובב מהשולטת החדשה שלי. אבל לא יכולתי שלא למצוא כמה קווי דמיון בין סשן (מאוד לא מוצלח) לבין החיסון המעצבן הזה.

"91ג נא להכנס לחדר מספר 3" אני תופס את הפתקית ונכנס לחדר בחשש. זו לא הפעם הראשונה שלי פה, וכנראה גם לא האחרונה.
כנראה שהייתי בוחר לא לבוא אם הייתה לי ברירה. אבל מרגיש כאילו אין לי כזו עכשיו. אני חלש ומוכרח, לא באתי מהאהבה.

תיק טק זה נגמר. האחות דוקרת אותי במבט קר ומנוכר. אני מחוסן פעם שלישית והולך לדרכי. בלי אפטר קייר או אפילו קפה ועוגה. הם יודעים שאני כבר שלהם, תקוע בלופ הזה ואחזור לא משנה מה.

בבית עכשיו, מבחינתי הסשן רק התחיל.  שעתיים אני מחכה לאפקט שאני יודע שיגיע. זיעה קרה מהציפיה, והמוח רץ בלופים, מחכה ליריית הפתיחה. כמו לחכות לשולטת עם עיניים מכוסות, רק לדעת שכשתפתח אותם יהיה לך רק רע. והעונש ממתין בסבלנות, נותן לי להאמין שאולי הפעם זה אחרת, אולי הפעם זה יגמר בטוב.

טראח, אני חוטף בחילה. 5 דקות אחרי זה עייפות וסחרחורת. היום הזה גמור, ואני פורש למיטה בדרופ מטורף. כולה מה רציתי, לצאת בכיף למסעדה. בסוף קיבלתי סשן עיינוים בכפיה.

מסתבר שהשולטת הכי עכזרית במדינה היא קופת חולים כללית. אחת שלא מתחשבת ודורסת את הנתינים שלה בלי מילת בטחון. משאירה אותם שרועים חצי חולים, אפילו 'כלב טוב' וליטוף בראש לא קיבלתי.
עכשיו אני אחרי, כבר עבר לי. אבל כמו אחרי כל סשן רציני. נשאר סימן וקצת כאב ביד. שאזכור כמה ימים את מה שקרה.

תמיד היה בי את הפחד הזה מהתחלות. הראש מצלצל, שואל מלא שאלות, מחפש מלא סיבות למה לא. בדרך כלל אני פשוט צולל פנימה. מציית עד שהפחד עובר ואני מתחיל לתפקד. 

אבל הפעם זה היה אחרת. ההכנה שעשינו הייתה פנטסטית. יצא לי להכיר אותה קצת לפני ולגלות שמעבר לזה שהיא מקסימה, היא גם דואגת לי. שיהיה לי בטוח, שלא אלחץ, שתהיה תקשורת לפני ואחרי השסן. הרגשתי בידיים בטוחות. קיבלתי ממנה הרגשה שהיא קודם כל רוצה אותי, כבן אדם, כנשלט, ורק אחר כך חושבת על האם בא לה לחשמל אותי או לתת לי לנקות. וממקום כזה היה לי הרבה יותר קל לתת לה את מה שהיא רוצה. 

לסשן עצמו, באמת שנהניתי מכל רגע. היו שם כמה גמגומים של התחלה. אבל צייתי לכל פקודה, ותיקנתי (וגם תוקנתי) כשטעיתי. הכל היה באווירה נינוחה ואפילו צחקתי כמה פעמים כשחטפתי. התגובות שלה לעוויתות הקטנות שהיו לי בגוף כל כך הקסימו אותי, שלא יכולתי שלא לצחוק איתה. 

התנסתי בכמה דברים חדשים, התחלתי ללמוד את השולטת החדשה שלי. והכי חשוב הרגשתי טוב לשרת אותה. היא חייכה הרבה, וכל חיוך עשה אותי באמת שמח. הרגשתי טוב איתה ועם עצמי. ולמרות שעוד לא הגענו רחוק, אני מחכה ממש לראות לאן תוביל אותנו הדרך. 

בסוף היא הכינה לנו שייק פירות, ועשינו שיחה כיפית וטובה על מה שהיה. הרגע הכי טוב של היום שהיא אמרה לי שאנחנו לא בניסיון יותר, התקבלתי 😄 לקח ללב שלי רגע לעכל את המילים. אבל יש לי שולטת, ואני מרגיש איתה ממש טוב. מפה והלאה נשאר לי רק להמשיך להראות לה כמה אני מעריך את מי שהיא, ואת מה שהיא עושה בשבילי....אבל קודם כל בשבילה.

פעם חשבתי שאני אוהב רק סטרפאון, קשירות ואולי קצת אדגינג. היו עוד כמה אקטים שהייתי "מוכן" לעשות בשביל לקבל את מבוקשי אבל היריעה לא הייתה רחבה מדי.

התעסקתי רק באני. מה אני רוצה, מה מעמיד לי, איך אצא מזה "גבר" ואיך היא תספק אותי.

המנטליות הזו לא לקחה אותי מאוד רחוק, האקטים שכלכך התחברתי אליהם בפנטזיה, הפכו להיות צרכים מלוכלכים ומגעילים שעדיף היה לא להגשים אותם ככה. וביקשתי כבר מיותר מדי בחורות שיעשו בי יותר מדי דברים. בלי הצלחה מרובה של הנאה או חיבור למקום הפנימי האמיתי שלי.

גיליתי שאני בכלל לא אוהב סטרפאון או קשירות או אדגינג. אבל אני לגמרי אוהב בחורות שרוצות לעשות לי דברים כאלה.

למדתי שאי אפשר לבוא לונילית עם אזיקים ולבקש ממנה "לשלוט" עליך. היא לא רוצה את זה ואין לה שם סיפוק, אז מאיפה אשאב את הסיפוק שלי?

למדתי שההנאה שלי כנשלט היא להגשים את הפנטזיות שלך. להיות מה שאת צריכה ממני ולהגמיש ולהתאים את צרכיי לפי החליל שלך. רשימת הפטישים כבר לא כלכך מעניינת כל מה שאת צריכה לדעת זה גבולות. שאר הפטישים הם שלך, כנראה שבסוף הם יהפכו גם לשלי.

סשן ראשון שלנו ביחד.
אני על הברכיים אצלה בחדר.
אני אומר סשן אבל השליטה שלה בי לא התחילה מעכשיו היא נרקמה כבר שבועיים אחורה. מהשניה הראשונה כמעט הייתי הפאפי שלה. זה התחיל באיך שאני מסתכל עליה והמשיך בכל מיני בקשות, חמודות ומשונות, שטסתי לבצע בשבילה. יש לה חיוך יפה ואני אעשה הכל בשביל לראות אותו.

חזרה לחדר והברכיים הכואבות שלי. אני עומד ככה כבר תקופה ולא קורה כלום, אבל אני לא זז ומתאפק מעמקי נשמתי לא להגיד משהו חמוד או מצחיק כדי לא לשבור לה את האווירה.

סוף סוף היא חזרה, סוף סוף קורה משהו.
היא מבקשת שאפתח ויורקת לי בפה. עד היום לא הבנתי את הפטיש ה"משונה" הזה אבל הפרצוף שלה גילה לי את כל הסודות שלו ברגע. היא יורקת לי בפה כי היא יכולה, כי אני בעצמי פתחתי אותו ונתתי לה. אני בולע ואומר לה תודה. זה הצליח לי, היא מחייכת חיוך רחב ואומרת לי איזה אפס מושפל אני. המילים נכנסות לאוזן, ועד שהן מגיעות לי לראש הן נשמעות יותר כמו "תודה שאתה זורם עם השגעונות שלי ונותן לי להרגיש ככה".

הרגע הזה שינה לי את כל הסשן. אולי גם את החיים.

מהנשלט הקפוא שהייתי הפכתי לחיה,  לזונה, אחר כך לשק אגרוף. אני יכול להיות גם לשון וגם חור בשבילה. אני יכול להיות כלב פיל או סוס או חזיר. מה אכפת לי אם היא ככה מרוצה.

ושהראש לי במצב הזה. כלום לא כואב, כלום לא נדבק, הבושה מתחלפת בגאווה והגאווה הופכת לעונג. גאווה אמיתית לא על הדברים שלקחתי בכוח. אלא על מציאות שקיבלתי בהכנעה ובחיוך מפה לאוזן.

היא משתמשת בי בעוד הרבה דרכים באותו לילה. ובעוד כמה לילות שאחריו. ואני נהנה, אני לומד, אני גודל ואני צומח.

זה לא הבשיל למערכת יחסים עמוקה וארוכה כמו שרציתי. אבל את התודה וההערכה שלי יהיה לה לתמיד. ואני, אני ממשיך הלאה ויודע שאני בכיוון נכון יותר הרבה בזכותה.

זה התחיל אי שם לפני המון שנים.
אני זוכר פרסומת של דלתא שהפכה לאחת הזקפות הראשונות בחיי. דוגמנית יפיפייה ורזה (בכל זאת דלתא) בסט הלבשה תחתונה ושוט ארוך בידיה.
לרגליה גבר משורטט ומסותת על 4 בבוקסר.
היא מכוונת אותו והוא קופץ דרך חישוקים באוויר או מקבל ליטוף בראש, והיא מחזיקה פוזה של מה שהתברר לי בעתיד כ"שולטת אכזרית". פאק לא הבנתי מזה הדבר הזה.

שנה או שנתיים עוברות, כולם כבר גילו את הפורנו, ורק אני לא מבין על מה הביג דיל. עד שזה קרה, שיטוט אחד לא נכון הוביל לעולם ומלואו.. אה אז פורנו כזה אני אוהב. רגע מה זה אומר עליי? או וואה מה שזה אומר.

שנים עוברות ואני חוקר, מתעניין, מנסה להבין מה איך ולמה. מסביבי חברים כבר מסתדרים בזוגות זוגות, או סתם מזיינים בלי הרף. ורק אני עוד תקוע בשלב המחקר.

צבא טיול עבודה לפני הלימודים. ואני עדיין מחפש, לא נותן כמעט לאיש לראות פנימה מכיוון שאין לי מושג מה הם יראו.

יום אחד אני נשבר, אחרי אין ספור שיטוטים אנונימיים אני פותח מנוי בכלוב. מתרגש כמו ילד שנכנס לחנות ממתקים.
ואז עם הכינוי הגנרי, הפרופיל הגנרי, והזקפה הגנרית (שרק בעתיד אבין כמה הם היו גנרים), מתחיל לחפש פה בדסמ. מה ואיך אני אמצא לא כל כך חשוב לי, אני חושב מהזין העיקר שהוא יהיה מרוצה.

לא הולך לי פה אחרי שנה אני כמעט ונעלם.
משהו לא עובד והוא לא עובד בי.
אני מתחיל לחקור את עצמי עוד פעם, פעם אחרונה עצרתי בזה שאני אוהב להיות נשלט. עוד לא הגעתי ללמה.

אני נמנע מהכלוב כמו מאש בתקופה הזו. לא אשלח עוד אדומה שתוציא אותי אפס מול עוד בנאדם. אני צריך לבוא מוכן.

בעולם הונילי נחמד לי, לא טוב אבל לא רע. ואולי אני מחפש קצת רע. לא! רע זה רע נקודה. אני מחפש מישהי שבאה לעשות לי טוב ואני לה.

הפאזל מתחיל להתחבר. אולי חסרים לי עוד כמה חלקים אבל הכיוון טוב. אני מבין שאני לא רוצה ולא מחפש להיות אפס וסמרטוט. אני מחפש מישהי שלא תהיה לי בעיה להיות אפס וסמרטוט בשבילה. אני רוצה לתת מעצמי. באמת, לא לרדוף אחרי זקפות רנדומליות. יש לי כלכך הרבה לתת מעבר לזין ואני התרכזתי רק בו.

אם מסתכלים על הפאזל כבר אפשר לראות תמונה. וביום טוב אני יכול לחשוב על לסיים אותו. יש עוד הרבה עבודה אבל אני יודע באיזה כיוון צריך להשקיע אותה.
אני משתכנע שאמצא בסוף את מה שאני מחפש, או שמה שאני מחפש ימצא אותי. אני פה, אני בנאדם, אני נשלט ואני מחפש אהבה. כן מותר לי גם אהבה, לא רק מכות בטוסיק.