ממוחו של נשלט

עם שיער קארה שחור
ויצירתיות שאין לה דרור
קיים לו חתול חמוד וקצת אכזר
שלא מתרגש כשאני הופך עכבר להר

החיוך שלה מקסים
בשביל לראות אותו אני לפעמים מגזים
כל פקודה היא זורקת בערמומיות
ובלי ששמתי לב היא תעשה ממני סמרטוט

יש לה תחת מושלם וגם ציצים מעלפים
אבל מה שהכי מרגש זה מה שיש בפנים
אש ושמחה וגם קצת טרלולים
היא חמודה ומכילה גם בסשנים

ירו את יפה חכמה והכי הכי שווה
שולטת כמוך לא מוצאים בעוד מבצע
כתבתי לך שיר וגם אביא לך מתוקים
עכשיו בבקשה ממך... שבי לי על הפנים

משבת אני חושב על מה לכתוב על הסשן שחווינו. הוא היה כל כך טוב שקשה לי לתאר אותו במילים. אחד הפטישים הגדולים שלי הוא אדג'ינג' ולמזלי היא מאוד התעניינה בלהעביר אותי את החוויה הזו. 

דיברנו הרבה על איך להכניס אותי לספייס. משהו שטרם הצלחנו להגיע אליו עד כה. נהניתי וחוויתי איתה המון, אבל טרם התנתק לי הכפתור הזה במוח שאומר שהכל בסדר ואני יכול להפליג אחריה בלי לדאוג או לחשוב יותר מדי. עד לסשן הזה כאמור. 

התחלנו כשאני יורד לה ולאט לאט חיממתי את עצמי גם. קצת דיבור מלוכלך והיא מעליי תרמו מאוד למפלס החרמנות שרק עלה והתגבר. היא התגרתה בי כמו שלא התגרו בי מעולם ודאגה לאורך כל הדרך לשמור אותי מגורה לחלוטין ובטוח שלא אוכל לגמור היום. 

בהתחלה עוד הייתי איתה "לא רוצה לא צריך" אמרתי לעצמי, בניסיון להראות לה שהגמירה שלי פחות חשובה מהרצונות שלה. אבל אחרי למעלה מחצי שעה של זקפה זה סוף סוף קרה. איבדתי שליטה והתחלתי להתחנן. ביקשתי לגמור בכל דרך אפשרית, הצעתי הצעות ודיברתי איתה כמו שהיא אוהבת וכמו שאני תמיד רציתי לדבר אבל לא הצלחתי לשכנע את עצמי. הכבוד נעלם כלא היה ואיתו גם רוב העכבות שלי. פתאום הכל היה נכון, הייתי כלב, עבד, נשלט. הכל היה בידיים שלה. ומה שהיה הכי הזוי זה שבאמת הרגשתי איך היכולת לגמור נעלמה ממני. מעל שעה רצוף של משחקים עם האיבר, כשהוא עובר מהידיים שלי לשלה, מתחכך בגופה ואפילו חודר אותה. כל אלה הביאו אותי מאוד קרוב אבל הספייס שנכנסתי אליו וההתמסרות שהרגשתי מנעו ממני את היכולת לגמור. לא בטעות, לא מהר ולא לאט. אין אופציה כזאת עד שמגיע האישור המיוחל. 

התחרמנתי, התחננתי והתרפסתי. כמו ג'לי בידיים שלה. נהנתי מכל רגע וסבלתי בטירוף עד שהגיע הרגע סוף סוף. התפוצצתי לעצמי על הבטן בירייה מהזין שלא ראיתי כבר הרבה זמן. מהאורגזמות הטובות האלה שכל דבר מתיישב בדיוק במקומו. הרגע הזה שהעיניים שלנו ננעלות ושנינו מודים אחד לשנייה על החוויה רק במבט. כמה שלא אנסה, את הרגעים שחוויתי איתה בסשן הזה לא אצליח לתאר. עד עכשיו אני מחייך אפילו תוך כדי כתיבה.

אז קיבלתי חובה מגבירתי לרשום על האנשים שעושים לי את היום פה באתר. כמובן שבמצבי המחוק אחרי סופ"ש מהסרטים איתה כנראה שאשכח מישהו. אבל רק שתדעו שכנראה יש הרבה יותר מ10 שמעלים לי פה חיוך על השפתיים.

כעת נעבור לרשימה ללא סדר מסוים

1. מתלבשת שולטת - חייב לה ולחדר הנעים שלה המון. למדתי והתפתחתי הרבה בזכותה.

2. פאנשיין - אמנית טרולים וממים ושותפה לפשע. אוהב מאוד את הצחוקים שלנו וגם את שיחות הנפש שעוברים לעיתים.

3. קטנצ'יק- תגלית העונה ואחד האנשים הטובים והמצחיקים פה. מת על השטויות איתו באמת או חובה.

4. שיר כאב - אמנם לא מדברים יותר מדי בתוך הכלוב. אבל חייב לה תודה על אחת החוויות המסעירות שעברתי בבדסמ.

5. אלינוריגבי - קסם של בחורה מפרגנת ראשית ומפיצת אור וחיוכים בכל מקום שרק דורכת בו.

6. נשלטוש - בחור מדהים שרק עוזר ונותן מעצמו. מת על השיחות שלנו.

7. סיי - יפה מצחיקה וחיננית. אין על הפרגון שלה ותמיד כיף לדבר איתה. השליח של הפררו בדרך, שלחי לי כתובת.

8. ליטל אנג'ל - מדברים פחות בכלוב אבל לא יכול להתעלם מהקסם והחמידות שבבחורה הזו.

9. מלכותא - לאחרונה היא נעלמה מהאתר. אבל זכורות לי שיחות נפש מרגשות איתה. והייתה לנו יופי של שפה משותפת.

10. והכי חשובה - גבירתי, חברה שלי והקסם המחויך הזה שלא מפסיק לתת ולרגש אותי כל יום. ירושלמיתבדם - חתול מרושע ומאלפת הסימפים - הראשונה לשמה. אין לי כבר מילים בשביל להסביר כמה טוב את עושה לי ❤❤❤

חובה מקטנציק האח היקר.

כאשר יש לך דייט חשוב והבוש מסתלסל לו אל מחוץ לבוקסר עקוב אחר הצעדים הבאים.

1. מצא את חומר הגילוח המועדף עליך. לבנאלים אפשר להשתמש בקצף גילוח, בעת מחסור ניתן להשתמש בסבון. האמיצים ביננו מורחים וסאבי על האיזור.

2. מצא כלי חד לא משונן. סכין גילוח, מטבח או גרזן טומוהוק. אם יש קצת חלודה לא נורא הכל טוב אנחנו מזוכיסטיים.

3. חשוב על עיצוב מעניין. לב זה נחמד, פס גאווה זה סביר. אני אישית כותב עם השערות שנשארו "ישששש סוף סוף רואים אותי"

4. התחל בגילוח, הפצע ותקבל טטנוס. בטל את הדייט ותאכל שוקולד מילקה אוריאו במיון.

עקוב אחר ההוראות האלה וההנאה מובטחת

אתמול פעם ראשונה באורדורה עם השולטת החברה והקסם הזה שזכיתי להיות שלה בכמעט חודשיים האחרונים. אני לא יכול לתאר אפילו כמה לחוץ הייתי. בחיים הרגילים שלי אני מצליח להתגבר (או אולי להסתיר) את הלחץ שבי די בקלות. אבל בבדסמ, ובעיקר איתה, זה בלתי אפשרי. 

ידעתי שלא יהיה לי קל, אבל לא ציפיתי להגיע לכאלה גבהים איתה. בטח לא בפעם הראשונה. אבל מהרגע שנכנסו הפחד רק הלך ונרגע. התחלף לו בתחושת ההתמסרות וההערצה שרק מתגברים להם מיום ליום. 

כמו שסיכמנו, היא נתנה לי לבחור מתי אני מוכן שהיא תסשן אותי. כחלק מהניסיון שלה לגרום לי לחוות את הבדסמ באופן חיובי ובעובדה שהיא שומרת עלי בגאון כמו אמא אווזה. וכבר ממש בתחילת המסיבה, אחרי שעזרתי לה לטפטף שעווה על נשלט מאוד חמוד כבר יצאתי מהקונכייה וביקשתי יפה שתטפטף גם עליי . פאק איט אני כבר פה ואין לי מה להפסיד. 

הערב המשיך ואיתו החוויות רק הלכו והצטברו. היה מדהים לראות כמה פרצופים מוכרים והרבה שלא. כולם באותו ראש ואווירה, כולם מחייכים ושמחים. ממש הרגשתי חלק מהעולם הזה ולצאת ככה החוצה בפעם הראשונה רק חיזק אותי ועזר לי להבין כמה שאני במקום הנכון. 

כל המסיבה לא ירדו לי העיניים ממנה. האושר שהיה לה בעיניים היה כלכך מדבק שהרגשתי אותו בעצמי. לא הייתי שורד שם שניה בלעדיה, אבל איתה הכל עבר כלכך חלק ונעים. כל הקשיים והבעיות שחשבתי שיהיו לא עניינו אותי בכלל, ורק התחזקתי ככל שהערב התקדם. 

אחד מרגעי השיא שלי היה לקבל הצלפות שלא קיבלתי מימי מהאחת והיחידה שיר כאב. תוך כדי שהיא מאדימה לי את התחת ואני מתחיל לרעוד ולרטוט היפה שלי באה אליי והחזיקה לי את היד ונישקה אותי. כמה שסבלתי היה כלום לעומת הדחף שלי להמשיך ולדחוף את עצמי בשבילה. היא נהנתה כלכך לראות אותי סופג בשבילה. וכל מה שחשבתי עליו היה לעשות אותה מרוצה וגאה. להראות לכולם שלא סתם היא בחרה בי להיות החבר והנשלט שלה. לפי התגובות האוהדות מסביב והחיוך שלא ירד לה כל הערב עמדתי בעבודתי נאמנה. 

המשכנו לצבור חוויות, ואני בטחון, ככל שהתקדם הערב. אבל עדיין ישלי כמה מחסומים להתגבר עליהם בהקשר של פומביות והנשלטות שלי. אבל לא נתתי לקשיים האלה להעיב על ההנאה שלי לדקה. אני כלכך שמח שחווינו את היום הזה ביחד ומרגיש שהוא חיזק את הקשר ביננו כלכך. האמון שנתתי בה כלכך השתלם. ועל כל גרם של התמסרות שנתתי לה היא החזירה בכלכך הרבה אהבה, עטפה אותי והגנה אליי. אם הערב הזה היה מבחן לקשר ביננו אין ספק שקיבלנו שנינו ציון מאה. אני כלכך מעריך ומעריץ אותה שלא משנה כמה אחפור פה עכשיו אני לא אצליח לתאר אתזה, או להסביר כמה המסיבה הזו חיזקה את מה שיש ביננו. 

על האפטר קייר המסור שלה אפשר לכתוב עוד 8 פוסטים. רק אומר שביום שאחרי לא הצלחנו להוריד אחד מהשניה את הידיים. אני עדיין בשוק ממה שקורה ביננו וכמה מהר זה מתקדם. אבל לאט לאט מבין כמה שהייתי צריך אותה וכמה שזה באמת נכון בשבילי. כמה כוח, אומץ והנאה היא נותנת לי וכמה אני נהנה לתת לה כל מה שאני יכול בחזרה. 

אסיים את החפירה שלי בתודה גדולה לאור, דורה וכל מי שאחראי על הערב הנפלא הזה. תודה לכל הנשלטים החמודים והשולטות המעלפות שפגשנו ויצא לנו לראות. כמה כיף שיש מקום כזה שבו אפשר באמת להשתחרר ולהרגיש חלק ממשהו כל כך יפה וטהור.

והתודה הכי גדולה לירושלמית המדהימה שלי, בלעדייך בחיים לא הייתי חווה כאלה דברים ואין לי איך לתאר כמה אני אסיר תודה שנפגשנו ❤

טוב אז סוף סוף יש לי זמן לכתוב וירושלמית המדהימה השאירה לי חומר לאולי 4 פוסטים בתוך 24 שעות. 

מן הסתם הכי דחוף לי לכתוב על הסשן שחווינו. למען האמת אני עדיין מעכל אותו. רק אציין שבחיים לא דחפו אותי ככה רחוק. בעיקר מנטלית. די מיוזמתי ביקשתי שהפעם לא תעצור את עצמה כמו תמיד. שפחות תשמור עליי ויותר תהנה. זה הגיע בעיקר ממקום מרצה, שיהיה לה כיף ותרגיש שאני סומך עליה יותר ויותר וגם מתוך תחושת הביטחון העצומה שהיא נותנת לי ממי שאני. ההבנה שאפשר גם טיפה לחשוב על עצמי, הידיעה שהיא עדיין תתמוך ותרצה אותי אם לא אצליח שיחררו אותי עוד טיפה. דווקא מתוך המקום הזה הרשיתי לה הרבה יותר. 

סבלתי תוך כדי הסשן. הוא היה אינטנסיבי פיזית ומנטלית. לא התחרמנתי אפילו לרגע - ולא כי לא קרו דברים שמרגשים אותי. אלא כי אני עדיין לא מסוגל להכיל את כל התחושות האלה במקום נוח ורגוע שיאפשר לי באמת להנות מהן. אני עדיין לחוץ ועדיין לא פתוח לגמרי למרות שאני כבר לא ממהר כמו בהתחלה. יודע שבסוף הסכר יפתח ואני אוכל באמת להשתחרר מולה ואפילו להנות גם במקומות האלה. 

כשהיא סיימה ולקחה אותי לחיבוק בקושי הצלחתי לקבל אותו. הרגשתי כל כך נמוך, כל כך מושפל שלא הבנתי איך היא מחבקת אותי בכלל. לאט לאט, עם האפטר קייר בידיים האלה שאני כל כך סומך עליהן זה עבר. קיבלתי היי מטורף וכל הגוף שלי נכנס לסטלה. משהו במילים היפות וביום הקסום הזה שעברנו יחד אחר כך רק הלך והתעצם בעקבות מה שחוויתי קודם. ועכשיו יומיים אחרי, אני סוף סוף מבין מאיפה אני שואב את הכיף מה"סבל" הזה. זאת הפתיחות שלי מולה, זה המחסור במסיכות. זאת לא העובדה שהיא הרביצה לי והשפילה אותי עד שכמעט נשברתי. אלא העובדה שהיא ראתה אותי במקום כזה נמוך ועדיין היא פה איתי אחרי. עדיין מחבקת מלטפת ונהנית ממני, עדיין רוצה בטובתי. אז אולי אני לא מזוכיסט קלאסי שעומד לו הזין כשמרביצים לו ומבקש עוד. אבל לאט לאט אני מבין למה הראש שלי נמשך למקום הזה, למה כלכך קשה לי לקבל אותו, ולמה אני בכל זאת אני עדיין פה ולא מתכוון לוותר.

השבוע ירושלמית ואני כבר הספקנו להיפגש פעמיים. קצת פקקים, הרבה תיזוזים, אוכל טוב ואווירה מדהימה. קרו כלכך הרבה דברים שאני עוד לא יודע בכלל איך לסכם את החוויה הזו.

ב80% מהזמן אם היו מתבוננים מהצד היו חושבים שאנחנו וניליים לגמרי. אבל איכשהו תמיד יש את ההילה הזו מסביב. את המתח הזה ואת ההרגשה שאני צריך לרצות אותה. אפילו שהתכרבלנו היא סידרה אותי כמו בובה על חוט, בדיוק במקום שהתחשק לה. מעבר לתחושה הזאת, אני מרגיש עטוף ומוכל בצורה שעוד לא הרגשתי בעבר. משהו בקשר הזה מוציא אותי מהקליפה במהירות שיא בשבילי. לא משנה כמה 'נמוך' אני כביכול יורד, היא רק נותנת לי להרגיש יותר ויותר טוב עם זה.

כמעט מפחיד לחשוב לאן חיבור כזה יכול לקחת אותי. גם בפן הרגשי וגם במעשי. אבל כרגע אני נדהם מזה שכל פקודה או בקשה שלה מתקבלות אצלי בכיף. גם הדברים הפחות כיפיים מתקבלים בחיוך, במקום להיבהל או לכעוס אני אומר בראש 'מה אכפת לי' ונותן לה עוד קצת מעצמי. מופתע כשעולה אפילו לי החיוך, אפילו שהיא לא מרשה לי לחייך בסשן :)

הייתי צריך להראות הרבה איפוק הסופש הזה. השולטת שלי הייתה עסוקה, בדברים קצת יותר חשובים מהזין המעונה שלי. זה שלא גמר כבר כמעט שבוע. ואני הגעתי לאיזשהו סוג של קיר, בערך שבועיים לתוך התהליך הזה. של לשים את הגמירות שלי בידיה.

עד אתמול נהנתי ממניעה מאוד. עפתי על איך שהיא גורמת לי להרגיש, על הגוף המלא באנרגיות ובעיקר מהעובדה שאני שומר את עצמי בשבילה. החרמנות העודפת גורמת לכל פקודה או מילה שלה להשמע הרבה יותר כיפית וסקסית. והחרמנות היא יופי של כלי עזר להתמסרות.

אבל אתמול התחלתי לסבול. כל הערב החזקתי את הביצים המסכנות שלי בעדינות. מרגיש אותן צועקות עליי ואת הזין שלי מתחנן למגע. כל הלילה התהפכתי שעוד גל חמים עלה מלמטה. יודע שב2 דקות הלופ הזה יכול להסתיים ואני אוכל לישון בשקט. חצי לילה התהפכתי, התעצבנתי ומודה שבלב אולי אפילו קיללתי לשניה. אבל אני כלכך גאה בעצמי שלא נשברתי. כמובן שהייתי מספר לה אם כן, זה כנראה היה נגמר בעונש והיינו מתקדמים. אבל הידיעה שזה היה מאכזב אותה החזיקה אותי. וגם שהיא לא הייתה הכי זמינה הסופש לעזור לי (לא חשבתי אפילו להטריד אותה עם זה), עדיין היא ישבה לי חזק בראש. עזרה לי להתאפק ולדחות סיפוקים. אני בטוח שהאיפוק הזה מאוד ישתלם בסוף לשתינו.

ישלי הרבה יותר. אבל החובה הייתה למצוא 5 סיבות למה ירושלמיתבדם היא השולטת המושלמת.

1. הסבלנות שלה - אני רחוק מלהיות הנשלט המושלם, אבל היא מצליחה לעצור את עצמה ולהתקדם בקצב שטוב לי אותו. מה שנותן לי מלא ביטחון לשרת אותה ולדחוף את עצמי קדימה.

2. החיוך והצחוק שלה - לא משנה אם קיבלתי מכות בטוסיק או שעווה על הגב. כשאני שומע איך היא שמחה מזה כואב לי פחות ואני יכול עוד.

3. ציצים!!!! מצטער אבל הייתי חייב 😊

4. היא דואגת לי - אפטר קייר מושלם! חיבוקים,  שייק פירות, ואפילו טארטים. מנחיתה אותי בטוב אחרי הסשן. עוטפת אותי ומקשיבה בלי לשפוט לכל הקשיים שלי. זה דוחף אותי להיות הכי פתוח ואמיתי איתה.

5. היא מתייחסת אליי כיותר מסתם נשלט - גם כשאני מסיע מנקה או סתם נהיה סמרטוט בשבילה. אני מרגיש הכי טוב בעולם. כיף לי שכיף לה ואני רואה כמה היא נהנית ממני, ולא רק מהדברים שאני עושה בשבילה.

אז בראשון פגשתי את גבירתי לסשן שני שלנו.
אז הדרך והבית כבר מוכרים, גם החיוך הקסום שלה שהיא רואה אותי. ואני מצליח לראות כמה זדוניות התכניות שלה להיום. הכל יותר רגוע, ולמרות שאין לי מושג מה יקרה. כבר יותר נעים ונוח לי עם התחושות שמצטברות.

אז אחרי טארט מדהים וכמה הוראות זריזות אני יוצא לדרך. לפני שהתחלנו לשחק בכלל אני במטבח עושה את הכלים שהיא השאירה בכיור בשבילי. נושך שפה כשהשותף שלה מסתכל עליי בפרצוף מבולבל. אבל בולע את הגלולה כמו גדול, ומחייך אליו. יודע שזה יעשה אותה שמחה. אני לא מספיק למצמץ בכלל ואני כבר ערום על 4 עם כיסוי עיניים מחכה לה.

רגע עוצמתי וכמעט מכונן. שאני מוצא את עצמי עם זקפה עצומה, מצפה בקוצר רוח שהיא תגיע ותשתמש בי. סוף סוף היא נכנסת לחדר והמתח רק עולה. היא מלטפת ומתחילה להרביץ לאט לאט. ואני מקשיב לה, עומד כמו פסל ומשתדל לא להוציא הגה. המכות נהיות חזקות יותר ומצטברות בדיוק לאותו אזור בכל הנפה. כמה מחשבות רצות לי בראש, שהמברשת נוחתת פעם אחר פעם. החרמנות ממזמן התחלפה בכאב, אבל זה לא הוריד לרגע מההנאה שלי. כשהיא קוראת לי "ילד טוב' אחרי עוד סריה והמוח שלי נמס.

בהפוגות בין המכות קיבלתי אפילו פרס. זכיתי לגעת בגבירתי בדרכים שעוד לא הזדמנו לי. מעבר לעובדה שהגוף שלה חירמן אותי ברמות, התרגשתי כמעט יותר מהעובדה שזכיתי לכבוד הזה. תחושת הישג אדירה שבחיים לא הייתי מקבל אם הייתי מבקש ממנה את הדברים האלה או יוזם אותם. יש משהו כלכך מיוחד בלדעת שזה בא ממנה. שזה מה שהיא רוצה עכשיו ושמגיע לי להעריץ אותה.

הסשן נגמר כמו שהיא אמרה. היא האכילה אותי בחתיכת העוגה האחרונה. והורידה אותי לאט לאט מהענן ששהיתי עליו. חיבוקים, שיחה טובה והשייק האגדי שהיא מכינה לי בסוף. החיוך לא ירד ממני כל היום. וכהרגלנו המשכתי לקרקר סביבה. עוזר לה בכל מה שהיא צריכה. אפילו הרגעים שהיא 'מנצלת' אותי לניקיון, טרמפ או עבודות גינה מרגישים לי טובים. ברגע שאני מצליח להוריד את האגו אני מצליח להבין איזה מזל יש לי שאני מבלה כלכך הרבה זמן במחיצתה. רץ סביבה כמו משרת קטן. אבל הקשר ביננו הולך למקומות כלכך טובים, שהיא גורמת לי להרגיש מאוד טוב עם כל מה שאני עושה בשבילה. אני לאט לאט הופך לסמרטוט שלה, אבל מרגיש לידה הכי גבר בעולם.