אצלי יש הבדל גדול בין ה2 ונראה לי שמעניין לדבר עליו. בסה"כ מדובר על 2 מצבי צבירה ששמים אותי במקום נחות, משרת וחסר אגו. ב2 הסיטואציות אמצא את עצמי כורע ברך ומציית. גם אם התמסרתי וגם אם נכנעתי - בסוף אני נשלט מרצה ומתחשב, אז מה ההבדל מבחינתי?
נתחיל בלהגדיר ממה אני מחשיב כניעה - כניעה היא מצב בו אני מרגיש חסר אונים לסרב ולהתווכח עם הצד השני. מצב בו תחושת הנחיתות אופפת אותי ומשאירה ממני סלט חסר בטחון שצמא לכוח ולאישור שהצד השני מחזיק בו. אני מונע שם מתוך הפחד לאכזב ולהיתפס כחלש וחסר יכולות.
כניעה אצלי מרגישה כמו הנפת דגל לבן לצד השני, והבנה שהוא עליון עליי בכל מובן כרגע ואין לי יכולת לסרב לו. כניעה יכולה להתבטא גם בריצוי מוגזם, פיצוי יתר בכל אקט ואקט, ובעיקר חוסר שקט נפשי וההרגשה שאני לא מספיק טוב וצריך להשתפר. היא לעיתים מלווה אצלי בלחץ ובחוסר יכולת לתפקד. וכמו שאמרתי הגורם העיקרי שמניע אותי בתחושות הכניעה הוא חוסר הבטחון והפחד לאכזב.
לעומת זאת יש את ההתמסרות. שהיא מבחינתי ביטוי הרבה יותר עמוק ומתוק לתחושות ההערצה והסגידה שאני חווה כלפי שולטת. התמסרות באה ממקום פנימי שלו ובטוח יותר. מקום שבו אני מחליט ושולט ברמת הנתינה. מתוך בחירה מודעת ומרצון מלא לשרת, לתת מעצמי, להעריץ ולבטל את עצמי מול אחרת. אני יכול ומסוגל לסרב, אבל בוחר שלא בכל אקט וביטוי התמסרות מחדש מכל הלב.
ההתמסרות אצלי משחקת על מגוון הרבה יותר גדול של רגשות מהכניעה. היא יכולה לבוא ממשיכה גדולה, מההערכה לצד השני, מהבנה עמוקה שהיא עליונה עליי בנושא מסוים ויש לי המון מה ללמוד ממנה, היא יכולה לבוא ממהערצה והשם ישמרני... אפילו מאהבה. הביטוי של הצד המרצה בי בעת התמסרות הרבה יותר שלם.
כשאני מתמסר אני לא מרגיש פחד ולא מרגיש את הנחיתות שלי תוך כדי. אני מרגיש הרבה יותר טבעי, נינוח ובתוך הרגע. אני קורא את הסיטואציה יותר טוב ומצליח לתת הרבה יותר מעצמי ובצורה יותר אוטנתית. אני מצליח להיות גאה בעצמי ולהיכנס לתוך אופוריה מתוקה ולמצוא את הערך העצמי שלי. לקבל את עצמי בכל הטרלול הזה שהוא החיים והבדס"מ שלי.
בקיצור תוצאות דומות בשטח אבל מניעים ותחושות שונות לגמרי. האמת... ששניהם הם חלק מהעולם הבדסמי שיצרתי לעצמי. ואם אני כן לגמרי, גם מהכניעה הפקתי עונג ולמדתי ממנה הרבה על עצמי. אבל כניעה לעומת התמסרות, היא לא דלק ארוך טווח וחכם אנרגטית. היא יכולה להוות כלי מתוך ארגז שלם במערכת יחסים בריאה ועוטפת. אבל אסור לה, בשבילי, להיות הגורם המוביל ששואב אותי לתוך קשר. מעדיף בהרבה להתמסר אל אדם שיקר לי מאשר שוב להיכנע לפחד ולספר לעצמי שזה כל מה שיש בי.
