פודיניג במקום של המח

האמת היא שאני מפרסמת פה בעיקר כדי לפרוק את  עצמי קצת. אני רוצה לכתוב על המועקה והבדידות שאני מרגישה כרגע אבל המילים לא יוצאות. היום שלחתי לזה שאני מחכה שיתקשר משהו שידעתי שהוא יואהב והוא ענה בקרירות וזה רק העמיק את המעוקה שאופפת אותי. אני מרגישה מנותקת מהחיים, במין חמרמורת תמידית כזו. מרגיש שאהבה רחוקה ממני ושלעולם לא אמצא מישהו שיואהב אותי, לא יעזוב כשאני אומרת לו שאני לא שווה את זה, לא יגרום לי להרגיש כל כך רע עם עצמי כשאני לא רוצה סקס. עם כל יום שעובר אני מרגישה קצת יותר שבורה, כיאלו חסר לי בורג במערכת שלכולם יש ורק לי לא. העניין עם המוות נהיה יותר לא ברור ויותר קשה ומאז שאני ישנה במיטה זוגית הלילות טובים פחות.  אני רוצה לאהוב ולחיות ולהבין איך כולם פשוט עושים את זה.