פודיניג במקום של המח

לגעת בגוף שלי יהיה קל יותר מלגעת בנפש שלי. הנפש שלי שחורה, מלכולכת, דפוקה בעוד שהגוף שלי לבן חלק ומתוח. אני מפנטזת על זיון טוב, בעיקר על הגבר האחרון המשמעותי שהייתי איתו, על גופים ערומים, מגע, עונג, ואורגזמות. אני מפנטזת על איך אני הופכת להיות נוזלית לידו, מתאימה את עצמי עליו, כחומר ביד היוצר שלו. אני מפנטזת על איך זה נעים עד שברגע אחד אני נזכרת במי שאני וכמה שאני דפוקה, קשה, שזה כואב וכמה אני לא שווה את זה. הגב מזדקף אבל הראש מושפל, כי לא משנה כמה את שונאת את עצמך את עדין צריכה להיות ראויה להם והם אוהבים את הנשים שלהן חכמות, יפות, זקופות ובטוחות. כל מה שאני לא אז אני חייבת להיות זקופה כדי להסתיר את מה שכל הנוכחים יודעים, שאני לא שווה את זה. אני נזכרת בכמה זה כואב לאהוב אותי ושזה פשוט לא הוגן לאהוב אותי. שבשוק הזה ההפסד גדול מהרווח. בכלל תיכננתי לכתוב היום על שיש בי יותר מחור שחור ועצבות מתגברת אבל אולי התבידתי. ואני יכולה למצוא שלושים סיבות למה אי אפשר לאהוב אותי ורק אחת למה כן: כי אני אנושית, וכמו עם קבוצה הריקה, אני אנושית אז זה נכון באופן ריק. ריק, חלול, חסר כל תוכן. אני נזכרת באותו דייט ראשון ובדיסנונס (גם מילה שהוא לימד אותי) של איך זה הרגיש ואיך זה הסתיים שבוע אחרי. כן, יש בי עוד דברים חוץ מדכדוך, עצבות, חרדה ורצון לא לחיות, אבל כל השאר מתגמד לצד כל אלו ואף אחד לא יסתכל בעיני ויראה חן או יופי וזו פשוט האמת. כל קיומי מסתכם לרצון לאהבת אמת. ואולי זה עונשי על כל חטאי, להשאיר מחוץ לגן עדן האישי שלי.