בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ריח של דם

עד שלא הצלפת באישה בזמן שבעלה גומר לאשתך בפה, כנראה שלא באמת היית בחיים
לפני 5 שנים. 1 ביוני 2019 בשעה 3:43

שאלת איך זה הרגיש להיות איתך ביחד. הדבר שזה הכי דומה אליו זה טריפ. תחושה של מעבר לצורה אחרת של תודעה, של חופש.

הכל מתחיל במגע. הצלפה היא העצמה של הליטוף. הכאב הוא ההמשך של הרכות. בהתחלה ליטפתי לך את הראש. הרגשתי איך את לאט לאט נמסה, מתמסרת למגע. זה הרגיע גם משהו בתוכי.

נוצר ביננו חיבור. באותה מידה אחד משנינו היה יכול להגיד באותו השלב שזה לא עושה כלום. זה לא קרה.

ככל שהתמסרת יותר יכולתי ללכת יותר. הרגשתי שיש בינינו סינכרון טוב. התחלתי ללמוד אותך. מגע. כאב. חיבוק. ראיתי שאני מתקדם בקצב שנוח לשנינו. הגבת להכל כמו שרציתי שתגיבי. יש בזה משהו מחרמן נורא.

בשלב מסוים ראיתי את החיוך המרוח והמבט המעורפל שלך. אני מת על זה. זה עושה לי משהו מטורף. נעים כזה בבטן. ריגוש.

יש במבט הזה כל כל הרבה עוצמה. טוטאליות. החיוך שלי הרגיע אותך. החיוך שלך הזכיר לי שזה לא טריוויאלי לקבל כזאת רמה של אמון. אני רוצה לשמור עליך ולהגן עליך מצד אחד. אבל גם להוביל אותך ולאתגר אותך מצד שני.

אני חייב להודות שלשבריר שניה היססתי. מיד אחר כך זה שיחרר אותי וגרם לי אושר גדול. אני אוהב את ההעברה של הכוח. להגיע לנקודה שאחריה את תשמחי מכל דבר שאעשה לך. שכבר לא משנה מה זה, רק חשוב שזה אני.

טוטאליות היא מילת המפתח להכל. זה משהו שקשור גם לבדסמ וגם לנו. אצלי אין כמעט אמצע. או שאני 110% בתוך משהו או שהוא משעמם אותי. אני מניח שגם את כזאת.

דרך המבט הזה צללתי לתוכך. נוצרה לי מין תחושה כזאת בבבטן. תחושת אושר שגרמה לי לחייך. שוב, קצת דומה לפטריות. ביקשתי שתביטי לי בעיניים ותחייכי כשאני מכאיב לך. לראות עד כמה את יכולה להתמסר לכאב.

היה שלב שהענשתי אותך על משהו. לא ממש זוכר על מה. מה שקרה ממחיש נהדר את האינטראקציה ביננו. העונש בבסיסו היה זה שהרחקתי אותך ממני. ישבת מולי ערומה, חשופה. אבל זה לא הרגיש מספיק.

הכנסתי לך אצבע לכוס. חשבתי שהדיסאוננס בין הריחוק הפיזי של הגוף והגירוי המיני יעשו משהו. זה לא הספיק. הוספתי אצבע שניה. זה עבד קצת יותר טוב.

ראיתי שאת מגיבה לזה באיזושהי דרך. התחלתי להניע אותן. לגרום לך עונג. התחלת לזוז בתשוקה. כנראה שזה היה מספיק מגע בשבילך, כי אמרת שאת לא מבינה מה עונש בזה.

היה משהו בדרך שאמרת את זה, משהו בחיוך, לא יודע מה בדיוק. אבל הבנתי שאנחנו מרגישים את אותו הדבר. שרק צריך למצוא אותו כי הוא כבר שם.

אז חייכתי ואמרתי שנחכה לקטע שבוא את צריכה להיות בשקט. זה הגניב אותך מיידית וההבעה שלך השתנתה. פתאום שנינו ראינו לאן זה מוליך. המגע שלי נהיה יותר אינטנסיבי. התגובה שלך אליו הביתה יותר חזקה. מהר מאוד מצאת את עצמך נאבקת לא להוציא אף צליל.

שמחתי נורא לראות אותך סובלת. מנסה ליהנות כמה שיותר מהמגע מצד אחד ונאבקת לא להוציא הגה מצד שני. זה היה מקסים. זה לא משנה כמה חזק אני מצליף. משנה כמה את סובלת. סבלת בשבילי. הסדיסט שבי היה מרוצה.

זה ממש לא מפריע לי שאת נהנת כל עוד את סובלת. אם את לא נהנת לסבול אז למה שתעשי את זה בכלל? לא רק לי מותר ליהנות מהסבל שלך.

אחרי זה לקחתי אותך אליי והמשכנו. הזנו אחד את השני והגענו למקומות מדהימים. אהבתי את המרחב שנוצר ביננו. היתה בו אנרגיה קסומה ומיוחדת.

זה כמו טקס שמאני שבו אנחנו עוזבים את המציאות ועוברים לייקום אחר. פותחים את דלתות התודעה. כשזה עובד זה מדהים.

וזה עבד.

וזה היה מדהים.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י