אני זוכר את זה בצורה ברורה, כאילו זה היה קרה שלשום... הייתי בן 11-12, דיפדפתי במגזין צרפתי מפונפן שסבתא שלי היתה קונה, אין לי שמץ של מושג בצרפתית אבל זה לא הפריע לי להסתכל בתמונות ובמיוחד על הפרסומות של לבני נשים. אני זוכר שהמוח שלי עף ומגיע לריגושים של טיפשעשרה ולא בגלל הדוגמנית הבלונדינית, לרוב (למה רק בלונדיניות?! עוד טאבו, מה יש לגברים עם שיער צהוב ?! מה כלכך מיוחד בו ?!), אלא בגלל מה שהן לבשו... היו אלה סטים צבעונים ומבריקים שהאדירו את יופיה של הדוגמנית. לרוב היתה תוספת של חגורת ביריות וגרביונים שעטפו את רגליה וגרמו לי לטייל בדמיון כשאני מלטף לה את הרגל מבעד לבד הדק והנעים וכמובן שלא היה פטור מעקבים, דקים, גבוהים ומבריקים. תמיד תהיתי איך אפשר ללכת עם נעליים כאלה אך אם זה גירתה אותי מאוד. אני זוכר את עצמי שוקע בתמונות האלה ומטייל בדימיון בפנטזיות על אותם נשים ובעיקר חשתי תסכול שאין לגברים בכאלה תחתונים יפים וצבעוניים. לאט לאט בפנטזיות שלי הייתי אני זה שמתלבש כלכך סקסי. ידעתי אז מעט מאוד על סקס, על מיניות אבל זה היה ברור לי שמשהו כאן מוזר, לא יודע להגיד אם הרגשתי שזה לא בסדר, המילה "סוטה" לא היתה אז בלקסיקון שלי. אני זוכר שזה בער בי כמחשבה מאוד בסיסית, למה לנשים מותר ולגברים אסור וכמובן שזה הציף אותי בתשוקות וחרמנות שפרקתי פעם אחר פעם.
בגיל מבוגר יותר כבר הבנתי שמשהו בי אחר משאר בני גילי. אם זה בטעם הבסיסי בנשים... רוב חבריי תמיד הזילו ריר על נשים רזות, בעיקר בלונדיניות (שוב פעם בלונדיוניות ?!) עם שיער חלק וזה מעולם לא גירה אותי, אבל אישה (או נערה מבית הספר) מלאה, צבע השיער לא היה עניין, רק שלא תהיה בלונדינית ואם אפשר אז אולי שיער ארוך, גולש ומתולתל (לאן נעלמו התלתלים ?! פעם נשים היו ישנות עם רולים רק כדי שהשיער יקבל מראה גלי).
מעולם לא סיפרתי לאף אדם (מלבד אישתי כמובן) על החיבה שלי ללבני נשים, שנים התביישתי בזה וניסיתי בכל הכוח לברוח מזה. אני זוכר שפעם אחת כשהתלבשתי בסתר בבית, אמא שלי חזרה הביתה, מוקדם מהצפוי ומיד הורדתי את מה שלבשתי והחבאתי בארון שלה. אין לי מושג עד עצם היום הזה, אם היא ידעה שאני מחטט לה בארון ומתלבש בסתר.
שנים הרגשתי גבר פגום כי אני מרגיש סקסי רק כשאני לובש פריט לבוש נשי. הרגשתי רע עם עצמי, התביישתי אבל היום אני מרגיש שלם מאוד עם עצמי. מצד שני, אני לא בטוח איך אנשים שמכירים אותי (או לא מכירים אותי) יגיבו אם יראו אותי לבוש או אפילו רק ידעו מה אני לובש מתחת למכנסיים. אני בספק אם זה יתקבל בצורה חיובית כלכך (יהיו גם יוצאים מן הכלל, כמובן). מעניין כמה גברים כמוני יש בארץ
כתבתי על זה כבר, אבל כאשר גבר נכנס לחנות ללבני נשים, מתחוללת סערה, כאילו פיל נכנס לחנות חרסינה. מה הסיפור ?! כמה שידוע לי אין חוק שאוסר כניסת גברים לחנויות לבני נשים. גם כאשר נכנסתי עם אישה, נפתחו העיניים והשירות היה הרבה פחות טוב. למה ככה?!
לבינתיים התחשק לי לתת כבוד לתמונת הפרופיל שלי... אולי הפעם הראשונה שצילמתי את עצמי לבוש, היי שם לפני כמעט עשור. לא התמונות הכי טובות אבל יש להן מקום חם בלב שלי
ההמשך יבוא...
